ההיסטוריה של המארה – ביצות, טמפלרים, אצילים, יהודים ומה שביניהם

גילוי נאות לפני שנתחיל:

מתוך אהבתי לצרפת אני משקיע רבות באתר ובשיפור מתמיד של התוכן וחווית השימוש בו, כדי שתהנו ממנו. אשמח אם כשאתם מזמינים מלון, כרטיסים לאטרקציות ורכבות או שוכרים רכב, תעשו זאת דרך אתרי ההזמנות המומלצים (כאן בקישור). אציין שאני מקבל עמלה קטנה על כל קנייה כזאת, וכך בכל פעם שאתם קונים דרכי אתם גם נהנים ממוצר איכותי מאתר אמין, וגם מאפשרים לי להוסיף ולהשקיע באתר להנאתכם.

לה מארה (Marais) - המדריך המלא למטייל
ניווט מהיר
זמן קריאה משוער: 6 דקות

רובע המארה (Marais) בפריז הוא ללא ספק הרובע האהוב עלי בעיר האורות ויש לכך לא מעט סיבות. ברשותכם, אציין רק שתיים.

הסיבה הראשונה היא ההיסטוריה המרתקת שלו והעובדה שנפוליון השלישי לא נגע בו, בזמן שבנה את כל פריז מחדש במהלך המאה ה-19. התוצאה היא שחלק גדול מאוד מהארמונות המפוארים והסמטאות הרומנטיות נשארו כפי שהן ולא הוחלפו בשדרות רחבות. אז אם אתם אוהבי היסטוריה כמוני, כל שיטוט ברובע הזה הוא תענוג צרוף ואם תפתחו עיניים ואוזניים אולי תפגשו אפילו כמה רוחות רפאים חביבות.

רחוב Francs Bourgeois, הרחוב הראשי של המארה. צילם: צבי חזנוב
רחוב Francs Bourgeois, הרחוב הראשי של המארה. צילם: צבי חזנוב

מכיוון שלא כולם מכירים את ההיסטוריה המרתקת של המארה ולא לכולם יש זמן לקרוא את כל הספרים אותם קראתי על הרובע, החלטתי לספק לכם תקציר של ההיסטוריה של הרובע הקסום הזה, שישדרג לכם את הביקור בו, מכיוון שאתם לא רק תראו את הבניינים היפים אלה גם תדעו את הסיפורים, שחלקם עסיסיים מאחוריהם.

מירושלים לפריז או כיצד הטמפלרים יצרו את רובע המארה?

הרובע נקרא על שם הביצות (בצרפתית Marais), אשר נוצרו כאשר נהר הסיין עלה על גדותיו במהלך ימי הביניים. את הביצות יבשו מסדרים דתיים ואם חשבתם שרק החלוצים שלנו עסקו בזה אז טעיתם. כאשר תטיילו במארה תגלו שכמה מרחובותיו הראשיים מכילים את השם Temple (לדוגמא: Rue de Temple, Vieux de Temple ועוד) ויש לכך סיבה טובה מכיוון שמי שהפכו את המארה לשכונה חשובה של פריז היו חברי מסדר הטמפלרים.

הטמפלרים היו מסדרים אבירים עני, אשר נוצר לאחר מסע הצלב הראשון במטרה להגן על עולי רגל לארץ הקודש. המסדר היה כל כך עני שהסמל שלו היה שני אבירים רוכבים על סוס אחד, דהיינו לא היה להם כסף לצייד כל אחד מאבירהם בסוס.

סמל מסדר הטמפלרים. מצד אחד שני אבירים על סוס ומצד שני המסגד שעל הר הבית שהם הפכו לכנסיה. מקור תמונה: ויקיפדיה.
סמל מסדר הטמפלרים. מצד אחד שני אבירים על סוס ומצד שני המסגד שעל הר הבית שהם הפכו לכנסיה. מקור תמונה: ויקיפדיה.

אולם כפי שתראו מצבם הכלכלי של הטמפלרי השתפר באופן קיצוני אחרי שהם התיישבו בירושלים. הסיבה להתעשרות המהירה מאוד של מסדר האבירים הזה לוטה בערפל אך היא פרנסה היטב דורות של סופרים, בהם דן בראון, אשר כתב את “צופן דה וינצ’י. אז בין אם הטמפלרים גילו באמת את הגביע הקדוש בעוד חופרים בארוות שלמה (אליבא דדן בראון ולא מעט אחרים) ובין אם הם פשוט למדו לנהל תקציב מאוזן, במהלך המאה ה-12 החל המסדר להתעשר. בתקופה הזאת הם בונים בפריז, במקום בו נמצאת היום העירייה של הרובע ה-3, את מצודת הטמפל (Temple), אשר נקראת על שם בית המקדש שלנו כמובן.

כאשר הטמפלרים גורשו מארץ ישראל על ידי המוסלמים הם הפכו ממסדר לוחמים למסדר של בנקאים, אשר הלוו כסף כמעט לכל בתי המלוכה באירופה. אולם ככל שעושרם צמח, כך צמחה הקנאה והשנאה כלפי המסדר הזה. בשנת 1305 נאלץ פיליפ ה-4 מלך צרפת, עליו ניתן לקרוא בכתבה  פרשת מגדל נל, להתחבא במצודת הטמפל על מנת להימלט מתושבי פריז שזעמו על מס חדש שהטיל. בזמן שהמלך חיכה שזעמם של תושבי פריז ישכך הוא טייל במצודה וראה את העושר האדיר שהוצג שם. כאשר, יצא מהמצודה הוא החליט שהגיע הזמן שהעושר יהיה שלו.

ביום שישי ה-13 באוקטובר 1307 פרצו חיילי המלך למצודה ואסרו את הטמפלרים בהפתעה גמורה (זאת, דרך אגב, הסיבה שיום שישי ה-13 נחשב ליום מבשר רעות על פי האמונה הנוצרית). פיליפ ה-4, אשר שיתף פעולה עם האפיפיור קלמנט ה-5, במטרה לבזוז את עושרם של הטמפלרים, האשים אותם במשפט ראווה במעשי סדום, עבודת שטן ועוד מעשים מעין אלו. בשנת 1314 הועלה על המוקד ז’אק דה מולה, ראש מסדר הטמפלרים האחרון ממש לא רחוק מהיכן שנמצא היום הפון נף.

המארה הופך לרובע מלכותי

מכיוון שמסדר הטמפלרים בוטל עברו הנכסים שלו ברובע המארה לידי מסדרי אבירים ונזירים מתחרים ובראשם האוספיטלרים. בשנת 1357 מחליט מי שיהיה בעתיד מלך צרפת שארל ה-5 לעבור להתגורר במארה. הסיבה לכך הייתה הטראומה שהוא חווה, כאשר אטיין מרסל (Étienne Marcel) ראש סוחרי פריז, פרץ אל ארמונו באיל דה לה סיטה ורצח מול עיניו שניים מעוזריו הבכירים. המלך שהבין שהארמון הזה לא מספיק מבוצר ובטוח מחליט לעבור לארמון סן פול שנמצא בחלקו הדרומי של המארה ויחד איתו עוברת האצולה. מהארמון הזה לא נשאר דבר לצערנו אך במקומו ניתן למצוא את וילז’ סן פול שם ניתן למצוא לא מעט בוטיקים קטנים שמוכרים ענתיקות.

Rue des Barres. אחד מהרחובות הכי עתיקים במארה. צילם: צבי חזנוב
Rue des Barres. אחד מהרחובות הכי עתיקים במארה. צילם: צבי חזנוב

במהלך המאות ה-15 וה-16 המשיך רובע המארה לצמוח והחלו להיווצר בו הארמונות העירוניים הראשונים שנקראים בצרפתית  Hôtel particulier. אחד מהארמונות היחידים ששרדו מהתקופה הזאת הוא אוטל דה סנס (Hôtel de Sens), אשר נבנה בשלהי המאה ה-15 ונחשב היום לבניין השלישי הכי עתיק בפריז. בראשית המאה ה-17 בונה המלך אנרי ה-4 את פלאס רויאל, שתהפוך אחרי המהפכה הצרפתית, לפלאס דה ווז’. הכיכר היפהפיה הזאת משכה לאזור את כל האצולה הגבוהה של התקופה ומי שלא יכל להרשות לעצמו לגור בכיכר עצמה בנה לעצמו ארמון לא רחוק משם.

אין ספק שהמאה ה-17 הייתה תור הזהב של המארה. מעבר לכל הארמונות היפהפיים שנבנו שם, ועליהם אכתוב בהמשך, הרי שהמארה הפך גם למרכז אינטלקטואלי ראשון במעלה בצרפת. כאן נמצאו הסלונים הספרותיים החשובים ביותר של התקופה כגון הסלון של מדאם דה סקודרי בו נוצרו ניצני הפמיניזם (ניתן לקרוא על התופעה בכתבה האישה בלי ראש). כמו כן לא ניתן לדבר על המארה מבלי להזכיר כמה מהאצילים והאצילות המפורסמים ביותר שהתגוררו שם ובראשם מדאם דה סבינייה, אשר בזכות מכתביה אנחנו יודעים בדיוק מה התרחש בחצרו של לואי ה-14.

כיכר ווז'. צילם: צבי חזנוב
כיכר ווז’. צילם: צבי חזנוב

תור הזהב של המארה החל להיגמר בסוף שנות השמונים של המאה ה-17, עת עברה חצר המלך מפריז לארמון ורסאי. כתוצאה מהמעבר הזה חלק גדול מהאצילים שהתגוררו במארה, שנמצא בגבול המזרחי של פריז, עברו לשכונות המערביות על מנת להיות קרובים יותר למלך. ההדרדרות לא הייתה מהירה אלא איטית יחסית, כאשר אט אט עזבו האצילים את השכונה וארמונותיהם נעזבו או הושכרו. אולם בשנות התשעים של המאה ה-18 ירדה הגיליוטינה על המארה וחיסלה את האצילים שעוד התגוררו שם ולא הספיקו לברוח.

כתוצאה מכך הארמונות החלו להתפורר והפכו לבתי מלאכה זעירים או חולקו לדירות קטנות והושכרו לאנשים שידם לא הייתה משגת לגור במקום אחר. המארה הפך לשכונת עוני.

הרובע היהודי של פריז

במהלך המאה ה-19, עת התגברו רדיפות היהודים במזרח אירופה וברוסיה נוצר גל של פליטים יהודים שהגיע לצרפת. מכיוון שפליטים אלו היו עניים מאוד הם התיישבו במארה שכאמור הפך מזמן לשכונת עוני מוזנחת. הרובע היהודי של פריז נמצא בעיקר ברחובות Rue des Rosiers, Roi de Siciles, Vielle du Temple ו Rue des Ecuffes והיהודים חיו שם בצפיפות ובעוני רב. אולם לאט לאט החלה הקהילה שם לצמוח ולהתבסס ואף הקימה לעצמה מספר בתי כנסת, כאשר הגדול והמפואר שבהם הוא בית הכנסת ברחוב Tournelle, אשר חזיתו השנייה יוצאת היישר אל כיכר ווז’.

ממש לא רחוק מהרובע היהודי במארה ניתן למצוא שלט של איטליז שנהג למכור בשר סוס. צילם: צבי חזנוב
ממש לא רחוק מהרובע היהודי במארה ניתן למצוא שלט של איטליז שנהג למכור בשר סוס. צילם: צבי חזנוב

אולם הרנסאנס היהודי לא נמשך זמן רב. בשנת 1940 נכבשה צרפת על ידי הנאצים וזמן מה אחר כך כבר החלו להחיל על היהודים את חוקי הגזע הגרמניים. בשנת 1942 החלו הגרמנים בשיתוף פעולה מלא עם משטרת פריז לעצור את היהודים שהתגוררו במארה ובשאר חלקי עיר האורות. הם נשלחו קודם כל לאיצטדיון תחרויות האופניים (Vel d’Hiv) והוחזקו שם בתנאים מזעזעים. חלק מהיהודים התאבדו שם או מתו ממחלות והאחרים נשלחו לתחנת האיסוף בדראנסי (Drancy) ומשם לאושוויץ.

בית הכנסת של רחוב Tournelle. צילם: צבי חזנוב
בית הכנסת של רחוב Tournelle. צילם: צבי חזנוב

עד סוף המלחמה נרצחו כ 78,000 יהודים, אשר היוו כרבע מכלל אוכלוסיית היהודים בצרפת. היום ניתן לראות, בזמן שמטיילים במארה, שלטים שחורים במציינים כמה תלמידים יהודים למדו בבית ספר מסויים וכמה מהם נשלחו למחנות. אל תחשבו שזוהי יוזמה של עיריית פריז. כלל וכלל לא. ז’אק שיראק אומנם הודה בשנת 1995 (כ-50 שנה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה) אולם ככלל הצרפתים מנסים להתנער מאחריותם לרציחות ומעדיפים להאשים את הגרמנים. לכן לא עיריית פריז יזמה את השלטים אלא אחד מארגוני היהודים והם מזכירים לנו יום יום את זוועות העבר, בעודנו מטיילים להנאתנו במארה של ההווה.

תור הזהב השני של המארה

עם סוף מלחמת העולם השנייה נחשב המארה לאיזור שאיננו ראוי למגורי אדם. במהלך שנות החמישים אף הועלתה הצעה של האדריכל לה קורבוזייה להרוס את השכונה ולבנות במקומה שיכונים. אם אינכם מאמינים לי אתם מוזמנים לשמוע את הפודקסט הזה:

לשמחתנו הרבה אנדרה מלרו (André Malraux) שהיה שר התרבות של צרפת בשנות השישים החליט שהמארה הוא חלק מהמורשת של פריז ולכן אסור להרוס אותו. במקום זאת הוא החליט להשקיע מילארדי פרנקים בשיפוץ המארה והורה לבעלי הבתים להרוס תוספות בנייה מכוערות ולשפץ את חזיתות המבנים.

כנסיית סן לואי-סן פול שברובע המארה. צילם: צבי חזנוב
כנסיית סן לואי-סן פול שברובע המארה. צילם: צבי חזנוב

כתוצאה מכך חזר הברק והיופי אל המארה והוא הפך מחדש לאחד מהרובעים הכי תוססים בפריז בזכות הארמונות, הבוטיקים, הגלריות והמסעדות. כמו כן מאז המחצית השנייה של המאה ה-20 המארה מהווה את המרכז החשוב ביותר של הקהילה הגאה בפריז. לכן תמצאו שם לא מעט מועדונים של גייז, בתי קפה ואפילו בולנז’רי מיוחד עליו תוכלו לקרוא בכתבה האם הבגט הוא באמת צרפתי.

מידע למטייל במארה

כעת כשסיימתם “לעשות את שיעורי הבית שלכם” אתם מוכנים לטייל במארה (ואולי אפילו להתגורר בו). בדיוק בשבילכם יצרתי את דף רובע המארה למטייל באתר שם תמצאו את כל המידע ה”פרקטי” הדרוש לכם לצורך תכנון הטיול שלכם (מלונות ודירות מומלצים, מסעדות, מסלולי טיול, כתבות על אטרקציות ועוד).

רוצים  לשמוע אותי מספר לכם את סודותיו של רובע המארה?

יצרתי סדרה של שלוש הרצאות שבהן אני מספר על ההיסטוריה של המארה ועל המקומות הכי יפים שלו. ניתן לקבל מידע על כל אחת מן ההרצאות הללו ולקנות את ההקלטה של כל אחד מן ההרצאות הללו בדף הסודות של המארה.

צבי חזנוב (הפרנקופיל). צילום: לירן הוטמכר

נעים מאוד שמי צבי חזנוב (הפרנקופיל), בעל תואר ראשון ושני בתרבות צרפת ויחסים בין לאומיים מהאוניברסיטה העברית, ומאוהב בצרפת ותרבותה מאז שאני ילד. את הידע שצברתי ואת האהבה אני שמח לחלוק אתכם כאן.

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​

אהבתם את הכתבה?

מוזמנים לספר לחברים שלכם

ניווט מהיר
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!

דילוג לתוכן