Svg Vector Icons : http://www.onlinewebfonts.com/icon

סה לה וי – ממתק פרנקופילי

סה לה וי - ממתק פרנקופילי
זמן קריאה משוער: 7 דקות

את יואל תמנליס הכרתי בשנת 2006 במשרד החינוך. הייתי אז מטמיע תוכנה ונשלחתי לאגף ההדרכה לעזור בהטמעת תוכנה מסויימת. כנראה ששמי בתור פרנקופיל הלך לפני מכיוון שברגע שהגעתי לשם ניגש מנהל האגף ליואל ואמר לו “הנה הגיע עוד אחד כמוך”. כך החלה ידידות נפלאה.

הייתי משתדל להגיע מידי פעם למשרדו של יואל באגף ההדרכה בכל בוקר כדי “להטמיע תוכנה” ובמשך כחצי שעה ביום היינו יושבים שם, שומעים שאנסונים ומדברים על פריז. כך עברו להם כשנתיים במשרד החינוך עד אשר עזבתי את המשרד לטובת סטארט אפ שעוסק בפרסום במשחקי מחשב והתחלתי קריירה שנמשכת כבר יותר מעשור בעולם הגיימינג.

כריכת הספר סה לה וי
כריכת הספר סה לה וי

בשלהי 2013 הקמתי את “פרנקופילים אנונימיים” ולשמחתי יואל היה אחד מהעוקבים הראשונים. לשמחתי הרבה עוד יותר יואל החל לכתוב באתר והוא אחראי לכמה מהכתבות היפות ביותר בו (תוכלו לקרוא את כולן בקישור הזה). מכיוון שאנו גרים במרחק של 30 דקות נסיעה זה מזה יצא לנו להיפגש מידי פעם ולהתענג יחד על זכרונות פריז.

באחת הפגישות הראה לי יואל מכתב ישן ושאל אם אני מזהה מי כתב אותו, אחרי קריאה של כמה דקות אמרתי לו שעל פי הסגנון יתכן שמדובר בסופר אמיל זולא. יואל הופתע מהניחוש ואמר לי שאכן זהו מכתב של אמיל זולא והנמען הוא לא פחות ולא יותר מאשר…אבי סבתו של יואל!

כך נודע לי בפעם הראשונה על תוכניתו של יואל לכתוב ספר שיוקדש לתולדות משפחתו הצרפתית אך גם לפריז שאותה הוא כל כך אוהב. מאותו רגע לא הפסקתי לנדנד ליואל ולשאול אותו מה עם הספר. יואל תמיד שמר על חיוך מסתורי ולא אמר הרבה. לשמחתי הרבה, אחרי שנת קורונה שפינתה ליואל לא מעט זמן, הסתיימה מלאכת הכתיבה של הספר והוא הגיע לידי.

הספר היה בדיוק מה שציפיתי ממנו. אוסף אנקדוטות מעניין על משפחתו הצרפתייה, כתוב בסגנונו ההומוריסטי והקולח של יואל. כמובן תמצאו שם לא רק סיפורים היסטוריים שהתרחשו בפריז של המאות ה-18, 19 וה-20 ואשר נוגעים לאבות אבותיו, אלא גם פרקים שלמים שעוסקים בפריז עצמה ואפילו פרק שבו אני ויואל עונים יחד על שאלות שעוסקות בצרפת.

בקיצור, מדובר בממתק פרנקופילי מהמעלה הראשונה, ספר שכיף מאוד לקרוא וככזה הוא עלול להיגמר מהר מידי (או למנוע מכם ללכת לישון בניסיון לקרוא רק עוד פרק אחד ודי). אין ספק שאחרי הקריאה נותרים עם חיוך מלווה ברגשות געגוע לפריז, אך גם עם תחושה שספר אחד כזה לא מספיק ושכדאי מאוד שיבוא ספר נוסף.

ועכשיו, לאחר הקדמה קצרה זו, הגיע הזמן לתת לכם אפשרות לטעום מאותו ממתק פרנקופילי, באמצעות קריאת אחד מפרקי הספר, שעוסק באותו מכתב שהזכרתי קודם. בתיאבון!

פרק מהספר סה לה וי מאת יואל תמנליס

אני הנין של איש ענק. אוז’ן בלו, אבא של סבתא שלי קלייר, נולד בפריז ב-22 באפריל 1857. הוא היה הבעלים של גלריה מפורסמת בפריז שנשאה את שמו ואספן אומנות ידוע בעל קשרים נרחבים. אוז’ן נחשב לאחד האנשים הראשונים בעולם שידע להעריך ולהוקיר את ציירי עידן האימפרסיוניזם, כמו: אדוארד מאנה, פייר-אוגוסט רנואר, פול סזאן, ואן-גוך ועוד רבים וטובים אחרים.

אבי פסקל, נכדו של אוז’ן, סיפר כי בתחילת דרכו כאספן אומנות נאלץ אוז’ן להפסיק לעשן על מנת לחסוך כמה פרנקים שאיפשרו לו לרכוש מיצירותיהם של ציירים אימפרסיוניסטים צעירים, שהיו בראשית דרכם באומנות ואשר ביכולות הגבוהות שלהם האמין בכל ליבו.

אוז’ן לקח חלק פעיל בקונפליקטים של הזמנים ההרואיים של האומנות המודרנית לצידם של חברו הטוב אמיל זולא ושל הסופר, העיתונאי ומבקר האומנות הצרפתי הידוע אוקטב מירבו. ברשותי שמור היטב מכתב בכתב ידו המקורי של אמיל זולא משנת 1899 בו הוא מודה לאוז’ן על יצירת אומנות שהוא העניק לו במתנה.

ציור שמן של קלוד מונה שנמכר בגלריה של אוז'ן. מתוך קטלוג המכירה
ציור שמן של קלוד מונה שנמכר בגלריה של אוז’ן. מתוך קטלוג המכירה

מדובר ב-Buste (פרוטומה, פסל אדם של ראש וחזה בלבד) של אמיל זולא עצמו, אשר עמד עד אז בחלון הראווה של הגלריה. באותה תקופה חלק מהציבור ביקר קשות את זולא אשר הגן בחירוף נפש על אלפרד דרייפוס, הקצין היהודי שהואשם בבגידה וריגול על לא עוול בכפו בפרשה הידועה שכונתה “פרשת דרייפוס”. המכתב נכתב בפריז לפני למעלה מ-120 שנה. קשה לדמיין ולהאמין שהוא שרד שתי מלחמות עולם ועשה עלייה למדינת ישראל.

אמיל זולא בשנת 1902.
אמיל זולא בשנת 1902. מקור צילום: ויקיפדיה.

אני מחזיק בידי את המסמך ומתרגש. זולא, הסופר הענק, כתב מכתב תודה אישי בכתב ידו לסבא רבא שלי: “מצאתי הערב כשחזרתי הביתה את ה-Buste והוא מוצלח מאוד. מדויק יותר ממה שהערכתי עבור יצירה שנוצרה על סמך צילום ללא מודל חי. היצירה מעולה, בעלת דמיון רב למקור ובעלת אופי רב. תואיל בבקשה להודות בשמי גם לאומן שעשה עבודתו במיומנות רבה ובכישרון. שוב תודה.

אני מאוד גאה ומאוד נרגש ואומר את זה מכל הלב. אני רוצה להגיד לך גם עד כמה ההקדשה המצורפת לפסל מרגשת אותי. ההתפעלות שלך נגעה לליבי מאוד. שלך בנאמנות”. וכאן באה חתימתו המקורית והמרגשת של הסופר הנפלא, אחד מגדולי הסופרים בכל הזמנים – אמיל זולא.

בשנת 1934 פרסם הסבא רבא שלי ספר זיכרונות על חבריו האומנים הנודעים ועל ציירים צעירים ומוכשרים אותם הוא עודד ללא הרף. הספר הנושא את השם “סיפורו של אוסף ציורים מודרניים”, הוא למעשה סיכום 50 שנות פעילותו של אוז’ן באומנות בין השנים 1882-1932.

סיפור יחסיו האישיים הקרובים ועסקיו של אוז’ן עם גדולי הציירים של תקופתו, תוך פירוט הציורים המפורסמים שנרכשו ונמכרו על ידו, נשמעים כלקוחים מעולם הדמיון. בפועל, זה ממש לא מדע בדיוני, אלא הצלחה מסחרית וחברתית גדולה. התיעוד מופיע שחור על גבי לבן בין דפיו המצהיבים של ספרו של אוז’ן.

בתור הנין שלו, אני חייב להודות שאני נרגש ומופתע מהגילויים להם נחשפתי לראשונה בתחקיריי לקראת כתיבת הספר “סה לה וי”. קריאת ספרו של אוז’ן היוותה עבורי את אחד השיאים בהרגשה זו. הסבא רבא שלי התגלה כבעל אינסטינקטים מקצועיים של רב אומן. האיש המוכשר והנבון הזה היה אגדה מהלכת על פי כל קריטריון אפשרי.

נפוליאון אמר פעם כי: “מאז ומתמיד הייתה צרפת גדושה אנשים מוכשרים, אך חסרה אנשי מעשה”. התנהלותו של אוז’ן סותרת לחלוטין את דברי נפוליאון וחושפת איש מוכשר ביותר שהיה גם איש מעשה ממדרגה ראשונה. אין ספק, סבא רבא שלי מעורר השראה.

בשנת 1882, בגיל 25, בזמן ביקור עם אביו אצל ידיד משפחה בבולוואר-דו-טמפל ברובע המארה, ראה אוז’ן לראשונה בחייו אוסף ציורים אימפרסיוניסטי. היו שם ציורים של: רנואר, מונה, דגה, פיסארו, מאנה וסיסלי. אוז’ן התאהב בסגנון האימפרסיוניסטי. הביקור הביא לתפנית בקריירה שלו. עד אז אוז’ן אהב בעיקר את רמברנדט, רובנס, גויה ואחרים, להם נחשף בפריז ובביקוריו במוזיאונים בלונדון, בריסל, ובכמה ערים גדולות בגרמניה.

ציור של רנואר שנמכר בגלריה של אוז'ן בלו בשנת 1906
ציור של רנואר שנמכר בגלריה של אוז’ן בלו בשנת 1906

באותה תקופה לאוז’ן ואביו היה בפריז מפעל קטן לייצור פסלי ברונזה ב-Rue des Archives פינת Rue des Enfants Rouges. הם תכננו לקשט את קירות המקום בציורים יפים, ופנו לשתי גלריות מומלצות, האחת בגבעת מונמארטר והשנייה ב-Rue Lepelletier. אוז’ן ואביו התלהבו ורכשו שלוש תמונות מודרניות של אוז’ן בודן, קאמי פיסארו וארמנד גיומן.

עבור שלושת הציורים יחדיו הם שילמו 350 פרנק. המחיר נחשב למחיר ריאלי באותה עת. מבלי שהיו מודעים לכך, הרכישה הצנועה הזו היוותה אות זינוק ואבן יסוד להקמתה של גלריה מפוארת וחשובה שתפעל בפריז במשך עשרות שנים.

שמונה שנים לאחר מכן, במסגרת מכירה פומבית גדולה אותה ערך אוז’ן, הציור של פיסארו, ציור נוף מסביבת פונטואז, נמכר ב-1,100 פרנק. לא בשמיים אבל עדיין ברווח נאה. כעבור 20 שנה אוז’ן רכש את הציור הזה מחדש והפעם עלותו הייתה כבר 11 מיליון פרנק.

אוז’ן סיפר, כי פיסארו עצמו פנה אליו בשנת 1895 וביקש שילווה לו 300 פרנק. זה היה כמובן לפני הנסיקה של מחירי יצירותיו. פיסארו שבעתיד יהפוך לאחד הציירים החשובים בעולם לא הצליח לגמור את החודש.

היקפי הקניה והמכירה של יצירות אומנות בידי אוז’ן הלכו והתרחבו. אחת הרכישות הראשונות הייתה תמונה של גיומן בשם “שקיעה בשרנטון”. הציור נרכש ב-250 פרנק ונמכר ב-4,000 פרנק לאספן גדול שהצליח למכור אותו עוד באותו יום במחיר כמעט כפול. כעבור זמן קצר אוז’ן רכש יצירה נפלאה של קלוד מונה בשם “קוביות קרח בוורטוי”, היצירה של מונה נרכשה ב-600 פרנק ונמכרה בשנת 1900 ב-6,600 פרנק.

באותה עת ציוריו של פול סזאן כמעט ולא נמכרו. לא היה ביקוש ליצירותיו. לא היו קונים למי שבהמשך יהפוך לאחד הציירים הגדולים בכל הזמנים. בשנת 1886 כאשר סזאן עבר לעבוד בפריז בסטודיו של חברו הצייר גיומן, אוז’ן קנה ממנו ציור שמן קטן ומקסים בשם “זר גרניום בקנקן ירוק” במחיר מגוחך של 30 פרנק בלבד, וציור נוסף שלו בשם “רחוב קטן באובר” אותו הוא כינה ראוי להערצה. בשנת 1906 הציור הזה נמכר בקושי עבור 3,000 פרנק. “כמה שנים אחר כך ראיתי אותו במכירה פומבית במחיר של 350 מיליון פרנק”, סיפר אוז’ן.

בשנת 1886 רכש אוז’ן ציור נפלא בשם “תעלה באמסטרדם” פרי מכחולו של קלוד מונה ואת “אישה יושבת בגינה” של רנואר. גם טולוז לוטרק נסחר בגלריה של סבא רבא שלי. אוז’ן רכש יצירה שלו בשם “תסרוקת הדוגמנית” וציין כי במכירה הפומבית הגדולה של שנת 1900 הוא לא הצליח לקבל עליה מחיר גבוה.

בשנה זו ציוריו של לוטרק, כמו ציוריהם של סזאן ופיסארו לא היו מבוקשים עדיין. הזמן טרם הציב את הציירים הענקים האלה במקומם הראוי. תקופה קצרה אחר כך מצב השוק השתנה ללא הכר. אוז’ן רכש יצירה נוספת של לוטרק בשם “מלינית רקדנית המולן רוז”’ אותה הוא תיאר כנפלאה וייצוגית. היצירה הזו נרכשה ב-600 פרנק וכעבור זמן קצר הייתה שווה לא פחות ממיליון וחצי פרנק.

הצייר גיומן הופיע ללא הודעה מוקדמת בגלריה של אוז’ן עם לא פחות מ-70 ציורים חדשים שלו ואמר: “מעתה אני מכיר רק אותך. תקבל 20 אחוז עמלה עבור כל מכירה”. זה היה כל ההסכם ביניהם. בלי אף נייר כתוב וחתום, בלי חוזה ובלי התחייבות. ההסכם הזה המבוסס על עוצמתה של ידידות ונאמנות החזיק מעמד במשך 25 שנה עד ליום מותו של הצייר הנודע.

ספרו של אוז'ן בלו
ספרו של אוז’ן בלו

יום אחד כאשר אוז’ן שהה בחברתו של גיומן, לאחרון נודע על זכייתו בהגרלה ציבורית בסכום מכובד של 100 אלף פרנק. למרות שמצבו הכספי של גיומן לא היה מזהיר הוא נותר אדיש ופלט: “יופי, עכשיו אוכל לנסוע לצייר את הים”.

כיצד ניתן לרכוש את הספר?

את הספר ניתן לרכוש ישירות מיואל תמנליס.

כמה מילים על יואל תמנליס

יואל הוא פרנקופיל שמתגורר כיום במודיעין. מעבר להיותו עיתונאי הוא גם צלם ואם אתם מעוניינים להנות מתצלומי פריז היפהפיים שלו אתם מוזמנים להציץ בדף פריז דרך הזום. במידה ואתם רוצים לקרוא את הכתבות שהוא פירסם באתר כנסו לקישור הזה.

הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!