יצירת מופת של קאמי קלודל, “גיל מבוגר”, התגלתה במקרה בדירה מיותמת

היצירה האוטוביוגרפית “גיל מבוגר” (L’Âge mûr) של קאמי קלודל (Camille Claudel), מסוף המאה התשע עשרה, הושלמה זמן קצר אחרי פרידתה של הפסלת מאוגוסט רודן (Auguste Rodin).

שלושה עותקים שלה נמצאים בשלושה מוזיאונים. עותק אחד נמצא במוזיאון דורסה (Musée d’Orsay), עותק נוסף במוזיאון רודן (Musée Rodin) ועותק שלישי במוזיאון קאמי קלודל (Musée Camille Claudel). ועתה, בנסיבות פלאיות, התגלה עותק רביעי בדירה מיותמת לרגלי מגדל אייפל בפריז.

גילוי העותק הנוסף הוא נס. סנסציה בעולם האומנות. השמאי שגילה אותו קנה את עולמו. מעולם לא העלה על דעתו שייתקל במקרה באחת היצירות הגדולות ביותר של הפסלת האהובה והנערצה. יותר ממאה שנה עברו מאז שאבד המגע עם המודל הזה שנוצק ב-1907 על ידי אז’ן בלו (Eugène Blot), בעל גלריה בפריז, והוצג על ידו בשנה זו ובשנה שלאחריה.

כתבה זו תספר על האירוע ותציג את היצירה המורכבת משני חלקים, צעירה על ברכיה וזוג מבוגר מולה, שקאמי קלודל צירפה יחדיו.

גילוי העותק “גיל מבוגר” בדירה מיותמת

חמש עשרה שנה נותרה דירה שבעליה נפטר לרגלי מגדל אייפל סגורה ועזובה. היורש שגר בעיר אורליאן הזניח לגמרי את הנכס שקיבל. החשמל נותק, האבק הצטבר.

ואז, לאחר חמש עשרה שנה החליט היורש לקבוע את שווי הנכס ולשם כך, ב-17 בספטמבר בשנה שעברה, 2024, הגיע לדירה צוות של שני אנשי מקצוע, נוטריון ושמאי אומנות. מתייה סמון (Matthieu Semont), השמאי, רגיל בהערכת יצירות אומנות. כל יום הוא עורך רשימות מלאי בדירות ירושה שבעליהן נפטרו.

לכן, כשנכנס לדירה לרגלי מגדל אייפל, לא ציפה להפתעה כזאת. הדירה הייתה חשוכה ומאובקת. הוא נכנס מצויד בפנס דולק והביט סביבו. כשהסיט סדין מעל פסל שעמד על שידה, זיהה מייד את “גיל מבוגר” של קאמי קלודל. די היה בחשיפת קצה של היצירה, החלק הקרוי “המתחננת”, כדי שייתקף התרגשות. לפני עשרים וחמש שנה, כשהיה בן עשרים וארבע, למד את הפסל כשהשתתף במכירה של עותק של “המתחננת”, כיצירה נפרדת, בלי הזוג. עיניו התמלאו דמעות. יותר מאשר גילוי הייתה זו פגישה.

איכות העותק, מברונזה, שעקבותיו אבדו מאז יותר ממאה שנה, גבוהה באופן מדהים. הוא היה הראשון שנוצק בעת שהתבנית הייתה עדיין מושלמת – המספר 1 טבוע לרגלי “המתחננת”. העותק נושא, כמו כן, את חותמת בית היציקה של אז’ן בלו (Eugène Blot) ואת הכיתוב “C. Claudel”. ממדיו הם 61,5 ס”מ על 85 ס”מ על 37,5 ס”מ. הוא הוצג ונמכר ב-1908 על ידי אז’ן בלו, ידיד נאמן של קאמי, בעל גלריה וסוחר אומנות משפיע.

עד נובמבר 2017 שבע עשרה יצירות של קאמי קלודל נמכרו במחיר גבוה פי שלוש מהמחיר ההתחלתי. היצירה “סַקוּנְטַלָה” (1886), למשל, נמכרה במיליון מאה שמונים ושבעה יורו.

העותק שהתגלה בדירה המיותמת נאמד בשני מיליון עד שני מיליון וחצי יורו. באיזה מחיר יימכר? מי יזכה בו?

בסרטון הקצרצר שלפניכם תראו את שמאי האומנות ליד היצירה שגילה:

העותק נמכר ביותר משלושה וחצי מיליון יורו

העותק המדובר הוצע על ידי בית המכירות פילוקל (Philocale), השייך לשמאי האומנות שגילה אותו, באולם הקונצרטים היוקרתי של הקונסרבטוריון (la Salle de l’Institut) באורליאן, עיר מגוריו של היורש, ב-16 בפברואר שנה זו, 2025.

זאת הייתה מכירת השנה. במשך עשרים דקות התמודדו חמישה קונים פוטנציאליים על רכישת היצירה כשבסופו של דבר זכה מי ששילם בעדה שלושה מיליון שש מאות שישים ושלושה אלף יורו!

אם נוריד את העמלה שקיבל בית המכירות, הסכום עומד על שלושה מיליון מאה אלף יורו. גם זה סכום נכבד.

רק יצירה אחת של קאמי קלודל נמכרה במחיר גבוה מזה: תמורת “הוואלס”, בגרסתו הראשונה, קיבל התאגיד סותבי’ס בסביבות שישה מיליון יורו במכירה פומבית שהתקיימה בלונדון ב-2013.

הוואלס. מקור תמונה: ויקיארט

נחזור לאורליאן, תריסר שנים לאחר מכן. ההתרגשות באולם המפואר בקונסרבטוריון, שבו ישבו שלוש מאות ארבעים צופים, מלבד התקשורת, עיתונאים וצלמים, הייתה גדולה. זה היה רגע בלתי נשכח.

זהותו של רוכש היצירה לא נמסרה, בינתיים, לקהל הרחב. שמאי האומנות התחייב לשמור על סודיות אלא אם כן יחליט הרוכש שברצונו להתגלות.

משמעות היצירה “גיל מבוגר”

יצירת המופת “גיל מבוגר” (L’Âge mûr) מציגה איש לא צעיר, הולך, שאישה כמעט בגילו מושכת לעבר הזקנה, עוטפת אותו בזרועותיה בעוד צעירה, בצדו השני, מנסה ללא הצלחה לעכב אותו. זהו הגורל האנושי, אומרת היצירה הפיסולית, לצעוד אל עבר הזקנה בלי יכולת להתמרד.

מעידים על משמעות זו שמותיה הנוספים של היצירה:

La Destinée, Le Chemin de la vie, La Fatalité

הגורל, נתיב החיים, פאטום (מילה נרדפת לגורל, מה שאין למנוע בעדו)

יצירה סימבוליסטית זו של קאמי קלודל מפורסמת מאוד וזכתה לתשומת לב עוד בחייה של הפסלת הגאונית. ב-25 ביולי 1895 קיבלה קאמי קלודל הזמנה מטעם הרשויות לביצוע גרסת גבס של היצירה. עדיין לא הזמנה לגרסת שיש אך, בכל זאת, הכרה רשמית בכישרונה.

שמה של היצירה, “גיל מבוגר”, בצרפתית: L’Âge mûr, תרגום מילולי: “הגיל הבשל”, מכוון לאותו שלב בחיים, בשלות, לפני הזקנה. גיל המעבר או גיל העמידה כשמדובר בגברים. הגבר בקבוצת הפסלים מסמל תקופת חיים זו, האישה על ברכיה מסמלת את הנעורים והאישה השנייה מסמלת את הזקנה.

מעבר לכוונה הסימבוליסטית, וזאת אכן יצירה סימבוליסטית, מסתתר הפן האנקדוטי-סיפורי, הטרגדיה האישית של קאמי. עיצוב שלוש הדמויות בקו אלכסוני מביע שבר, נתק. לאחר ארבע עשרה שנים של קשר רומנטי, תשוקה מטורפת, קאמי החליטה לסיים את יחסיה עם המורה לפיסול שלה, אוגוסט רודן. לאחר שסירב לעמוד בתנאים שקבעה לו, דהיינו קשר בלעדי איתה, החליטה על צעד דרמטי של ניתוק מוחלט. לא עוד עבודת פיסול ביחד, לא עוד קשר רומנטי.

אוגוסט רודן לא יכול היה להיפרד מאשת נעוריו, רוז ברה (Rose Beuret), למרות שאהב את קאמי. שלוש הדמויות המפוסלות הן קאמי, רודן ורוז. רודן נמשך לעבר רוז ומנתק ידו מקאמי. הריק בין שתי הידיים, זו של רודן וזו של קאמי, מבטא יותר מן המלא. הצעירה על ברכיה, מתחננת שהגבר יישאר איתה אך הוא כבר מפנה לה עורף.

קאמי השלימה את היצירה ב-1898, שלוש שנים לאחר ניתוק הקשר המקצועי והרומנטי עם רודן. זה לא חדל מעולם לאהוב את קאמי. משגילה את דמות הצעירה על הברכיים אצל היוצק אז’ן בלו, בכה.

תולדות היצירה: “המתחננת” קדמה ל”גיל מבוגר”

ראשיתה של היצירה “גיל מבוגר” היא ביצירה “המתחננת”. מ-1892 עד 1894 קאמי פיסלה צעירה על ברכיה, קודם כול מטרקוטה ואחר כך מגבס. הגרסות השונות הן כולן מעין טיוטות של גרסת “המתחננת” מברונזה. הניסיונות מטרקוטה ומגבס מראות צעירה מתחננת על ברכיה, ידיה פרושות באוויר, בריק. קאמי מציגה את עצמה לאחר הניתוק מרודן. 

לטיוטות האלה קראה “האל הנעלם” (Le Dieu envolé), רמז לסיפור פסיכה וקופידון מהמיתולוגיה הרומית. פסיכה הדליקה עששית, למרות האיסור, כדי לזהות את אהובה קופידון ואז התעופף האל ונעלם.

האל הנעלם. מקור תמונה: ויקיארט

ב-2021 רכש מוזיאון קאמי קלודל גרסת גבס של הפסל “האל הנעלם” (Le Dieu envolé) מבעלים אלמונים תמורת שלוש מאות אלף יורו. בפסל מציגה קאמי את עצמה לאחר הניתוק מרודן כצעירה על ברכיה, כשידיה פרושות באוויר, בריק. בטנה המעוגלת מרמזת, אולי, על היריון.

הפסל היה סדוק פה ושם ושוקם יפה על ידי רסטורטורית שבאה מפריז. מ-1892 עד 1894 פיסלה קאמי מספר גרסות של “האל הנעלם” מטרקוטה ומגבס. העותק שנרכש על ידי מוזיאון קאמי קלודל הוא אחד מהניסיונות האלה ומתוארך ל-1895.

בקישור הזה תוכלו לראות את המודל מגבס, המוצג במוזיאון קאמי קלודל.

ב-1894 פיסלה קאמי את הגרסה הראשונה מברונזה. גרסות הטרקוטה והגבס היו, כאמור, מעין טיוטות של הגרסה מברונזה. קאמי האריכה את הפסל הראשוני והטתה אותו קדימה. זוהי הגרסה הנקראת “המתחננת” (L’Implorante).

לאחר מכן הוסיפה קאמי לדמות המתחננת את הגבר והאישה מנגד. גופה של המתחננת, המוטה קדימה, משתלב בקו האלכסוני של היצירה השלמה. כך נולדה ב-1898 יצירת המופת “גיל מבוגר” (L’Âge mûr), המפורסמת בעולם כולו.

היצירה המלאה, קבוצת שלוש הדמויות, “גיל מבוגר”, הוזמנה על ידי “החברה הלאומית לאומנויות יפות” (La Société Nationale des beaux-arts) והוצגה בסלון שלה ב-1899 בגרסת הגבס. הקפיטן לואי טיסייה (Louis Tissier) ראה אותה והתרשם כל כך עד שכתב לקאמי מכתב הערצה.

הוא חולם להזמין את כל היצירה כולה אך מכיוון שאמצעיו מוגבלים, האם תסכים להזמנת עותק מברונזה רק של הדמות הצעירה, “המתחננת”? קאמי הסכימה למרות שהדגישה את הקשיים הרבים שבביצוע היציקה. היא הייתה זקוקה לכסף והיה צריך לשלם גם לפועלים. לאחר שנתיים של עבודה, מסרה לו קאמי את היצירה.

זאת הייתה היציקה הראשונה של “המתחננת” שהופרדה מהקבוצה. היוצק היה אדמון גרואה (Edmond Gruet), ממשפחת יוצקים מפורסמת. העותק נמצא כיום באוסף פרטי.

לקראת 1900 הביא מבקר האומנות גוסטב ז’פרואה (Gustave Geffroy) את אז’ן בלו לביתה של קאמי. זאת הייתה ידידות ממבט ראשון. בלו בחר ליצוק את “המתחננת” בשני גדלים. הגרסה הקטנה, 28.5 ס”מ, בחמישים ותשעה עותקים. הגרסה הגדולה, 62 ס”מ, בעשרה עותקים. רובם נמצאים כיום באוספים פרטיים אך הקהל מוזמן לראותם בשלושה מוזיאונים בצרפת ובמוזיאון אחד בניו יורק.

מוזיאון רודן, מוזיאון קאמי קלודל, מוזיאון אלבר-אנדרה ומוזיאון המטרופוליטן לאומנות בניו יורק מציגים גרסות ברונזה של “המתחננת”.

ב-1902, אחרי שחזר מסין, הזמין הקפיטן לואי טיסייה מקאמי את הפסל בשלמותו. “האקדמיה לאומנויות יפות” (L’Académie des beaux-arts) לא אישרה לקאמי את ההזמנה מברונזה שאותה ביקשה כבר מאז עשר שנים. ובכן, באין סבסוד, היה זה איש פרטי, ידיד ותומך, הקפיטן טיסייה שהיה מוכן לשלם. קאמי נבהלה מההוצאות וביקשה מהקפיטן טיסייה לוותר על ההצעה הנדיבה אך זה התעקש.

עותק זה, מ-1902, שנוצק על ידי בית היציקה “האחים טייבו” (La fonderie Thiébaut), היה ברשותו של טיסייה עד שהוצג במוזיאון דורסה ונשאר בו עד היום. עותק נוסף נוצק על ידי פרדריק קרוויליאני (Frédéric Carvilhani) ב-1913, היה ברשותו של אחיה של קאמי, פול, עד שהעניק אותו ב-1952 למוזיאון רודן. עותק שלישי נוצק על ידי אז’ן בלו ב-1907 ונמצא במוזיאון קאמי קלודל שרכש אותו ב-2010. זהו העותק מספר 3 בעוד שהעותק שנמצא בדירה בפריז הוא עותק מספר 1.

החל מ-1907 יצק בלו שישה עותקים מברונזה בגרסה מוקטנת של היצירה. העותק שנמצא בדירה בפריז הוא, כאמור, העותק הראשון בסדרה זו. ואיפה ארבעת העותקים האחרים? יתכן שהותכו בזמן מלחמת העולם השנייה, לפי פקודת משטר וישי, כמו פסלים רבים ממתכות לא ברזליות. קשה מאוד, בלתי אפשרי, למעשה, להתחקות אחרי העותקים שנעלמו.

גלגולים

כמה גלגולים לבשה היצירה, מדמות אחת לשלוש דמויות, תוך שינוי הצגתה של הדמות הראשונה, מטרקוטה וגבס לברונזה, חומרים שונים וגם גדלים שונים! ריבוי השמות אומר גם הוא דרשני ומעיד על העומק והעושר של פסליה של קאמי קלודל. זו לא חדלה לשפר, לשכלל, להוסיף שמות, לשנות גרסות, לתקוף מכל הזוויות, ההיבטים, האיכויות, המחשבות, ברדיפה אחרי שלמות, מושגת או לא. לשיפוטכם!

מזמינה את הקוראים להמשיך להרהר ולהעמיק בכתבתי על חייה ויצירתה של קאמי קלודל.