בכל קיץ, נערך בכפר אליס-סנט-רן (Alise-Sainte-Reine) שבחבל בורגונדי, פסטיבל לכבודו של המנהיג הנועז ורקינגטוריקס (Vercingetorix), ראש השבט הגאלי, שנכנע ליוליוס קיסר ב- 52 לפנה”ס, לאחר חמישה ימי מצור.
לא הרחק משם, ב”אלסיה-מוזאו-פארק” (Alesia MuseoParc), המרכז הארכאולוגי המעוגל שנפתח לפני שנים ספורות, מביימים שחקנים קרבות, בין לגיונרים רומאים ללוחמים גאלים, באתר המשוער, בו סבורים החוקרים, נערך הקרב המכריע האחרון, הידוע כ”קרב אלסיה”. קרב שהביא לקיצו של המרד הגאלי, שבעקבותיו שועבדו הגאלים, ומנהיגם נלקח בשבי והוצג בתהלוכת הנצחון של יוליוס קיסר עם חזרתו לרומא, טרם הוצאתו להורג.
כיצד משמרים זיכרון של תבוסה?
אלא שהצרפתים, לא תופסים את תבוסת הגאלים בנימה שלילית, ראשית, הרומאים הם שהביאו לבניית אמות מים וסלילת דרכים וגשרים, והעניקו לאזור 300 שנים של שקט. שנית, התבוסה הגאלית הייתה אצילית, ולבסוף, איך אפשר לשכוח כי הצרפתי הראשון לדבר על חירות (אחד משלושת עקרונות המהפכה) היה ורקינגטוריקס הגאה.
למרות כניעתו, נתפס אם כן ורקינגטוריקס בצרפת כגיבור לאומי, והבטוי “אבותינו הגאלים” שגור בפיו של כל תלמיד צרפתי. תעיד על כך המסעדה הפריזאית הידועה הנושאת את אותו שם – Nos Ancetres les Gaulois , סיגריות גולואז המוכרות, וכמובן מיליוני קוראי קומיקס ברחבי העולם, המכירים את הדמויות הגאליות המצוירות החביבות אסטריקס ואובליקס.
אלא שלא תמיד היו כך פני הדברים, וקרוב ל 2,000 שנה, הגאלים ומנהיגם כמעט ופרחו מזכרונם הקולקטיבי של בני צרפת. לא היה זה, אלא הקיסר נפוליאון השלישי שהורה בשנות ה 60 של המאה ה -19 למצוא את האתר המשוער, בו התרחש קרב אלסיה. ובעקבות סדרת חפירות ארכיאולוגיות, נחשפו שרידיה של עיר גאלו רומית משגשגת, ביצורים ושלל כלי נשק.
נפולאון שלא הסתפק בכך, זימן את אמה מילה (Aime Millet) שיפסל את ורקינגטוריקס על גבי פסל ברונזה רומנטי, המתנשא לגובה 6.6 מטר, וניצב על גבי סלע גרניט מאז שנת 1865. לא בכדי הציב נפולאון את פסלו הענקי והמשופם של ורקינגטוריקס, ודאג להפיח רוח חיים במנהיג הגאלי המיתי. למעשה, הקיסר שסבל מדה-לגיטימציה, וחשש מכוחה העולה של פרוסיה, ראה בורקינגטוריקס דמות מופת מאחדת, שתשמש השראה לרוח ההתנגדות הלאומית של תושבי צרפת. ולראייה, הכתובת החקוקה על בסיס הפסל:
“La Gaule unie, formant une seule nation, animee d’un meme esprit, peut defier l’univers”
שמשמעותה בתרגום חופשי: “גאליה מאוחדת המהווה אומה אחת, המשולהבת באותה הרוח, תוכל לקרוא תיגר על היקום.”
לא היה זה מפתיע, כי מתחת לרעמת השיער הגאלית והשפם המסתלסל, נשא הגיבור הגאלי באופן מחשיד את תווי פניו של נפוליאון ה-3 הצעיר והמשופם. כך או אחרת, הכתובת על הפסל לא השכילה לחזות את שעתיד לבוא ובשנת 1873, נפוליאון ה-3 מצא את מותו בגלות בבריטניה. נפולאון, שאולי האמין בתעמולה שהפיץ, על “הגאלים המאוחדים הבלתי מנוצחים”, הניח לביסמרק לגרור אותו למלחמה עם פרוסיה בה ספגה צרפת תבוסה משפילה.
מה יש לראות באלסיה מוזאו-פארק?
ובחזרה להווה, “אלסיה מוזאו-פארק” הוא למעשה מרכז אינפורמטיבי מהנה לכל המשפחה, הכולל תצוגות אינטראקטיביות, מדריכי שמע, ושחזור בגודל מלא של מערך הביצורים הכפול וכלי המצור, ולצידו שרידיה של העיר הגאלו-רומית של אלסיה ששגשגה עד לשנת 400 לספירה.
חלק מן ההסברים אמנם מלווים בשפה הצרפתית, אולם טכניקות התקיפה הגאליות, האסטרטגיה הגאונית של יוליוס קיסר, ושחזור הקרב, מועברים ומונפשים בדרך אינפורמטיבית וקלילה. את המרכז והמוזאון הארכאולוגי המעוגל, תכנן הארכיטקט הצרפתי-שוויצרי ברנרד טשומי (Bernard Tschumi), שבין היתר יצר ב -2009 את מוזאון האקרופוליס של אתונה.
כדי להמחיש את סיפורו של המצור, חיפה טשומי את המבנה באידרת עץ, שתתמזג בטבעיות עם ביצורי העץ הרומיים. את גגו של המבנה כיסה טשומי בעצים, דשא ושיחים נמוכים, שיטשטשו מעט את חזותו של הבניין, לאלו הצופים ממרומי הגבעה. (עמדתם ההיסטורים של הגאלים).
ההוצאות האדירות ב”אלסיה מוזאו-פארק”, שהגיעו ל -75 מליון יורו, והתכנון המדוקדק שנמשך כעשור, לא מנעו את הויכוח הנוקב שהתנהל מאחורי הקלעים. מחלוקת הנפרשת על פני שנים רבות, בסוגיה האם הקרב האחרון על גאליה, אכן התרחש במיקומה הנוכחי של אלסיה.
אין חולק, כי כלי הנשק הרבים שנחשפו באלסיה, ואפילו שרידי הביצורים והמחנה הרומאים, מצביעים כי באתר הייתה עיר משגשגת עם תאטרון, פורום ורחובות מסודרים. אולם, על פי ממצאיו של הארכאולוג הצרפתי אנדרה ברטייה, שחקר שתי וערב את כתבי יוליוס קיסר, הקרב המדובר התרחש למעשה דרומית מזרחית לאלסיה, בשו דה קרוטניי (Chaux-des-Crotenay) שלמרגלות הרי היורה.
כאן אציין, כי לא רבים הם הקולות המצדדים בברטייה, וטיעוניהם נתקלים בחומה בצורה של מניעים לאומיים ואינטרסים כלכליים. ואם תרצו לשמוע את דעתם של תושבי אליס סנט רן, לדידם אין צל של ספק, ורקינגטוריקס הוא כל כולו שלהם.
לביקור באתר האינטרנט של המוזיאון לחצו כאן.
