כולנו אוהבים לשמוע סיפורי חיים של אנשים שניתן לשאוב מהם השראה, לעקוב אחרי החששות, התקוות והדילמות שלהם. הפעם בחרתי לכתוב על אישה מעוררת השראה, שמוכרת לרבים בעיקר בגלל הסבל הגופני שליווה אותה כל חייה, פרידה קאלו. פרידה קאלו הייתה אישה מלאת שמחת חיים שפרצה הרבה תקרות זכוכית ואחת מהן מתקשרת ישירות לצרפת. פרידה קאלו הייתה הציירת המקסיקנית הראשונה שהציגה בצרפת והראשונה שמוזיאון צרפתי רכש ציור שלה.
פרידה קאלו – השנים הראשונות
פרידה קאלו נולדה בשנת 1907 במקסיקו, לאב מהגר ממוצא יהודי גרמני ולאם ממוצא ספרדי אינדיאני. הבית בו גדלה שילב אווירה חופשית ומשוחררת, אותו יצר אביה הצלם לצד חינוך מסורתי ושמרני של אמה הקתולית.
כשהייתה בת 6 חלתה בפוליו וכתוצאה מכך כף רגלה הימנית התעקמה ונשארה רזה מאוד ומדולדלת. בגיל 18 נפצעה קשה בתאונת דרכים: חשמלית התנגשה באוטובוס בו נסעה ומוט מתכת פילח את בטנה ואגנה. פרידה אולצה לשכב בבית החולים במשך כמה חודשים, כשהיא עטופה בגבס, מרוב שעמום החלה לצייר.
פרידה סבלה כל חייה מהמחלה והתאונה שגרמו לה לכאבים, לנכות, ובהמשך להתמכרות למשככי כאבים, ולניתוחים רבים בגבה וברגלה שאף נכרתה חלקית. כבר מנעוריה הייתה פרידה קאלו בעלת אופי עצמאי ומרדני, בגיל 21 הצטרפה למפלגה הקומוניסטית של מקסיקו והכירה את הצייר דייגו ריברה. השניים התאהבו וכעבור שנה פרידה בת ה – 22 נהייתה אשתו השלישית של דייגו בן ה – 43. פרידה הייתה צעירה שברירית, דייגו היה איש גדול ממדים, צייר בעל שם עולמי ורודף נשים.
דייגו ריברה השפיע רבות על פרידה שהעריצה אותו כאמן, בהשפעתו החלה ללבוש בגדים מקסיקניים מסורתיים: שמלות ססגוניות ורקומות, תכשיטים אקזוטיים, וסידרה את שערה בתסרוקות מורכבות עם קישוטי פרחים. חייהם המשותפים היו סוערים מאוד והתאפיינו בלא מעט עליות ומורדות, דייגו היה מסור לאמנותו והרבה לבגוד בפרידה עם נשים אחרות, כולל עם אחותה.
פרידה בעצמה ניהלה לא מעט פרשיות אהבה הן עם גברים והן עם נשים, אך תמיד נלחמה להצלת נישואיה. בתחילה פרידה ציירה בעיקר לעצמה, היא לא חשבה על קריירה אמנותית, לא התאמצה להציג בתערוכות, להשיג פטרונים או ביקורות. היא העדיפה שייראו בה אישיות מרתקת מאשר שישפטו אותה כציירת. היא ציירה ציורים קטנים ואישיים שהביעו את מציאות חייה הכואבת בצורה ישירה ונוקבת לכן מכרה מעט ציורים ואז אמרה שהיא מרחמת על הקונה ושאולי הוא קנה את הציור משום שהוא מאוהב בה.
המסע לצרפת
בתחילת 1938 דייגו לחץ על פרידה להשתתף בתערוכה קבוצתית בגלריה הקטנה של האוניברסיטה במקסיקו סיטי. פרידה שלחה ארבעה ציורים. מעט אנשים אמרו לה שהם נפלאים, השאר חשבו שהם מטורפים מדי. אחד מהמתלהבים היה ז’וליאן לוי, בעל גלריה קטנה ואלגנטית ברחוב 57 מזרח במנהטן, שהתמחה בסוריאליזם. הוא כתב לפרידה מכתב שהוא מעוניין לערוך לה תערוכה בגלריה שלו בניו יורק.
באפריל 1938 אנדרה ברטון, הסופר והמשורר שיצר את הסוריאליזם, נשלח למסע הרצאות במקסיקו מטעם משרד החוץ הצרפתי וכך ראה לראשונה את עבודותיה של פרידה. תוך כמה חודשים מהגעתו התארחו ברטון ואשתו אצל הזוג ריברה. פרידה בזה לברטון אך ברטון הוקסם מפרידה ואהב את ציוריה. הוא הציע לארגן לה תערוכה בפריז אחרי תערוכת הבכורה שלה בניו יורק, וגם כתב מאמר מחמיא לקטלוג תערוכתה אצל ז’וליין לוי שם הכריז על פרידה כסוריאליסטית.
בינואר 1939, הפליגה פרידה לצרפת. בתחילה התארחה אצל אנדרה וז’קלין ברטון בדירתם הקטנה ואחר כך עברה למלון. אבל הביקור מבחינתה לא היה מוצלח: ברטון לא שיחרר את הציורים מהמכס, טען שלא קיבל את הצילומים של הציורים, והתברר שאף גלריה לא הייתה מוכנה להציג את ציוריה.
בסוף פגשה פרידה את האמן מרסל דושאן והוא דאג לשחרר את הציורים ושכנע את גלריית “פייר קול”, שבעליה היה סוחר האמנות של דאלי, להציג תערוכה במרץ עם עוד אמנים. בעל הגלריה החליט שיציג רק שני ציורים שלה כי השאר מזעזעים מדי לקהל. התערוכה הוצגה במשך שבועיים, היו המון אנשים בפתיחה ביניהם האמנים חואן מירו, וסילי קנדינסקי, פאבלו פיקאסו, אך התערוכה לא זכתה בהצלחה כספית.
ז’קלין ברטון אמרה שהצרפתים היו לאומיים מדי, מכדי להביע התעניינות בעבודתה של זרה אלמונית וגם עדיין לא העריכו נשים די הצורך. פרידה אמרה שהגברים הם מלכים, הם מנהלים את העולם.
למרות שפרידה קאלו התאכזבה מהביקור ומהכישלון הכלכלי של התערוכה, בכל זאת יצאו כמה דברים טובים: עבודתה זכתה לסיקור חיובי בעיתון “לה פלש”, מוזיאון הלובר קנה את הציור “המסגרת” דיוקן של פרידה כששערה אסוף בסרט צהוב ירוק ומעליו פרח צהוב ענקי, זהו הציור הראשון במאה העשרים של אמן מקסיקני שנקנה על ידי מוזיאון הלובר, הציור נמצא כיום באוסף מוזיאון פומפידו.
גם עולם האופנה הצרפתי התלהב מפרידה, אלזה צ’יאפרלי התלהבה מהתלבושת המקסיקנית של פרידה עד כדי כך שעיצבה “שמלת מדאם ריברה”, בשביל פריזאיות אופנתיות, וידה של פרידה העדויה טבעות הופיעה על שער מגזין ווג.
בזמן ביקורה של פרידה קאלו בפריז היא ביקרה בשארטר בטירות עמק הלואר ובלובר. למרות הכל פרידה לא אהבה את פריז. לאחר סגירת התערוכה ב – 25.3.1939 הפליגה לניו יורק. במהלך חייה ציירה פרידה קאלו 143 ציורים, מתוכם 55 דיוקנאות עצמיים שהתייחסו לתאונה הקטלנית ולסבל הנוראי של גופה השבור ונשמתה המיוסרת. ארבעה מהם מוצגים בצרפת.
פרידה קאלו מתה בשנת 1954 כשהיא בת 47 בלבד. היום היא נחשבת לאחת הציירות המעניינות בעולם, גם הצרפתים מכירים כמובן בחשיבותה לכן מ – 5.10.2016 ועד 23.1.2017 מוצגת בארמון הגדול, תערוכה שנקראת “מקסיקו” ובה ניתן לראות ציורים של אמנים מקסיקנים ביניהם דייגו ריברה ופרידה קאלו.
רוצים להכיר עוד את פועלה של פרידה קאלו?
אתם מוזמנים לשמוע את הרצאתה של כנרת זוהר להב שעוסקת בתערוכה של פרידה קאלו במדאיטק בחולון.
רוצים לקרוא עוד על נשים פורצות דרך באומנות?
- אליזבת ויז’ה לה ברן הציירת שנילחמה על תדמיתה של מארי אנטואנט
- אדואר מאנה וברת מוריזו: התשוקה שבאומנות
כמה מילים על אורלי גונן
אורלי גונן, מורה ומרצה לתולדות האמנות מזה 23 שנים. בעלת תואר ראשון בתולדות האמנות והוראה (1993) ותואר שני בהיסטוריה בהצטיינות (2000) מטעם אוניברסיטת חיפה. ניתן להזמין ממנה הרצאות דרך הטלפון 054-6640554 או האתר שלה.
תגובה אחת
מענין מאוד
אני אוהב אותה