דברים שלא ידעתם על הדיוקן השערורייתי של גבריאל דסטרה מאת אורלי גונן

כל מי שנכנס למוזיאון הלובר לא יכול להתעלם מהיצירה החושנית הזו. אנשים מגיבים ליצירה בצורות שונות: חלק מתבוננים בהשתאות, חלק צוחקים, או מצטלמים בפוזה שמחקה את הצביטה של הגברת ובטוח תוהים מי הן שתי הנשים שהסכימו שיציירו אותן ערומות באמבט ומה הן בדיוק עושות?

גם בתפיסה של ימינו היצירה נראית די פרובוקטיבית וקל לחשוב שמדובר כאן בציור פורנוגרפי, אבל למעשה מצוירות כאן גבריאל דסטרה, מי שהייתה פילגשו, אשת סודו והיועצת של אנרי הרביעי מלך צרפת, עם אחת מאחיותיה. גבריאל דסטרה הייתה אחת מהנשים הכי יפות בתקופתה, הכי אהובה על המלך אנרי הרביעי והכי שנואה על הצרפתים.

רקע היסטורי קצר

על סיפור חייה ומותה הטראגי ניתן לקרוא בכתבה הזאת ולכן לא אחזור על מה שכתוב שם אלא רק אוסיף עוד מספר פרטים ביוגרפיים פיקנטיים.

• היא נולדה בשנת 1573, למשפחה שבה היו כמה נשים מפוקפקות: חלקן נזירות, חלקן נשואות, אך כולן נחשבו למענגות ביותר במיטה. אמה של גבריאל ברחה עם המאהב שלה כאשר ילדיה היו קטנים, אחת מאחיותיה, שהייתה נזירה, גורשה מהמנזר לאחר שילדה 12 ילדים מאבות שונים, ואחות נוספת, ז’וליאן, לעתיד הדוכסית של וילאר שמתוארת איתה כאן באמבט, ישבה עם חזה חשוף מתחת לבמה שבו נאם נזיר שחיבבה. אין פלא שהמשפחה קיבלה את הכינוי “משפחת שבעת החטאים”.
• בהתחלה גבריאל לא נמשכה למלך והמשיכה את הרומן עם מנהל האורוות, אך המלך התאהב בה נואשות, ומשום שפחד שגבריאל תתחתן עם המאהב שלה, חיתן אותה עם איש חצר אימפוטנט וממושמע(Nicolas Damerval de Liancourt) .
• גבריאל דסטרה היא זו ששכנעה את מלך צרפת להפוך לקתולי כדי להפסיק את מלחמת הדת בצרפת ובכך עזרה לסיים את מלחמת האזרחים בין הקתולים לפרוטסטנטים.
• כולם התנגדו לנישואים בין גבריאל דסטרה למלך אנרי ה-4, שהאפיפיור עצמו תאר כ”כתם בכבודה של צרפת”, תושבי צרפת חששו מהיום שבו יצטרכו להמליך ממזר. הדבר מגביר מאות הסיכוי שהיא לא מתה מוות טבעי אלא הורעלה.

גלגולו של הדיוקן של גבריאל דסטרה

אנרי האומלל רצה כנראה לתעד את הפילגש האהובה עליו ביותר ואכן ידועות כמה וכמה גרסאות שבהן מונצחת גבריאל דסטרה. הגרסה הזו היא הצנועה ביותר: גבריאל ואחותה יושבות לבושות באמבט. גבריאל חזיתית מפנה מבטה הצידה בצניעות, אך ידה קרובה לחזה, רמז לפוריות שלה ולעומת זאת אחותה מתוארת מהגב כשמבטה מופנה ישירות לצופה. מאחור מינקת שמניקה את אחד מילדיהם הממזרים של גבריאל ואנרי.

הגרסה הבאה יותר נועזת: שוב גבריאל מתבוננת הצידה ואחותה מתבוננת ישירות לצופה אך הפעם שתיהן ערומות, ולא ברור האם גבריאל עונדת לאחותה את הטבעת או לוקחת אותה מידיה.

הגרסה השלישית היא הנועזת מכולן משום שבחשיבה המודרנית של ימינו היא מעלה במוחנו כמה מחשבות לא טהורות במיוחד.

גם בציור הזה רואים במישור הקדמי את גבריאל ד’אסטרה ואחת מאחיותיה יושבות באמבט מכוסה בבד לבן כדי שלא יתקררו מהשיש הקר. גם הפעם מאחוריהן תלוי בד משי אדום שממסגר אותן, ויוצר מחיצה מרוח פרצים שעלולה להיכנס לחדר האמבט. הנשים מסתכלות לעברנו במבט קר וקצת מתנשא, כלל לא מפריע להן שאנו צופים בהן כשהן ערומות באמבט ובצורה מאוד פרובוקטיבית הדוכסית של וילאר, מחזיקה באצבעותיה בפיטמה של אחותה גבריאל ד’אסטרה. תנוחה זו נועדה להבטיח שנסב את מבטנו לגבריאל.

אם בתקופתנו הפוזה נראית מוזרה למדי, ומעוררת בדמיוננו יחסים לסביים בין שתי הגברות, לבני תקופתה של גבריאל זה נועד לרמז על משהו לגמרי אחר – הצביטה בפיטמה נועדה לסמל שגבריאל בהריון. כאמור בזמן שנעשה הציור גבריאל כבר ילדה לאנרי שני בנים ובת וציפתה ללידה רביעית, פוריות זו היא אחת הסיבות שגרמו לה להתחבב על המלך. גבריאל מחזיקה בידה את הטבעת שצרפת נתנה לאנרי בטקס ההסמכה למלוכה על צרפת. אנרי נתן לה במתנה את הטבעת כשנכנסה להריון כטבעת אירוסין, בכך אישר לה את אהבתו הרבה וכוונתו להפכה לרעייתו החוקית ולמלכה.
במישור האחורי חדר חשוך ובו יושבת אישה בשמלה אדומה ורוקמת, אולי זו מיילדת שתופרת מתנה לתינוק, או אולי מכשפה שפורמת את חוט החיים של גבריאל. מעל המשרתת מראה חשוכה, לידה שולחן מכוסה בקטיפה ירוקה, הצבע האהוב על גבריאל, השולחן דומה בצורתו לארון מתים. הארון והמראה מסמלים על פטירתה בטרם עת של גבריאל כשהיא בת 26 בלבד. פריט נוסף שמרמז על הגורל המר של גבריאל הוא האח שבו יש רק הבהוב קל של מה שנועד לסמל את אש החיים.

מעל האח ציור קטוע שבו רואים חלק תחתון חשוף של גבר, רמז להתנהגות הלא מוסרית של גבריאל והמלך. הצרפתים היו משוכנעים שהיחסים הללו הם הסיבה למותה של גבריאל.

באותה תקופה האמינו שכישוף הוא תולדה של תאוות הבשרים, ושמכשפה אפשר לזהות כמי שיש לה פנים מעוותות ועיניים מתגלגלות, לפי השמועות שהפיצו ככה נראתה גבריאל בזמן מותה. עם פרשנות כזאת לא מפתיע שהציורים לא חתומים לכן לא יודעים עד היום מי הכין אותם. מה שבטוח שגם היום הציור מעורר תשומת לב רבה וזוכה לאין ספור ואריאציות בציורים, בפרסומות, במוסיקה ובסדרות טלביזיה והנה כמה דוגמאות.

אז בפעם הבאה שתגיעו ללובר חפשו את הציור בקומה השנייה של אגף רישלייה בחדר מספר 10 והמשיכו להתענג על שתי הגברות הידועות לשמצה.

כמה מילים על אורלי גונן

אורלי גונן, מורה ומרצה לתולדות האמנות מזה 23 שנים. בעלת תואר ראשון בתולדות האמנות והוראה (1993) ותואר שני בהיסטוריה בהצטיינות (2000) מטעם אוניברסיטת חיפה. ניתן להזמין ממנה הרצאות דרך הטלפון 054-6640554 או האתר שלה.