ההיסטוריה של ליון – מסחר, ארכיטקטורה וקולינריה

ההיסטוריה של ליון - מסחר, ארכיטקטורה וקולינריה
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בווטסאפ
שיתוף באימייל
שיתוף בטלגרם

כל מי שמכיר אותי יודע שאני מאמין גדול בכך שידע היסטורי משדרג מאוד את הטיול, וזאת בדיוק הסיבה מדוע אני ממליץ בחום לכל מי שנוסע לעיר, שיקרא את הכתבה שלי העוסקת בהיסטוריה של פריז.

מכיוון שליון היא העיר השנייה הכי חשובה בצרפת, טבעי שתהיה לה היסטוריה עשירה ומרתקת, לא פחות מזאת של עיר האורות, יריבתה הגדולה. המטרה של הכתבה הזאת היא לנסות להביא לכם את סיפורה של ליון באופן תמציתי (כי בכל זאת אנחנו באינטרנט), אך גם כזה שיתן לכם מושג בסיסי לגבי מה אתם רואים ומה התרחש בסמטאות וברחובות בהם תטיילו.

היכנסו בבקשה אל מכונת הזמן וניסע כאלפיים שנה אחורה.

מלוגדונום לליון

הישוב שיהפוך, בסופו של דבר לעיר ליון, נוצר בשנת 43 לפני הספירה על ידי מונטיוס פלנקוס (Munatius Plancus), סגנו של יוליוס קיסר, כובש גאליה.

התושבים הראשונים של העיר היו בעיקר חיילים ותיקים של יוליוס קיסר, שקיבלו נחלות בגאליה, אך גם תושבים מקומיים. בתוך מספר שנים, הפכה העיר לבירת הרומאים בגאליה והגיעה לשיא של כ-50,000 תושבים (מספר עצום לאותם ימים).

המושבה הרומאית ממנה תתפתח ליון, הוקמה על גבעת פורבייר (Fourvière) ונקראה לוגדונום (Lugdunum), שפירושה "ההר המבוקש". מכיוון שהיתה זו בירת גאליה, אין זה מפתיע שהאמפיתיאטרון הגדול ביותר בגאליה (יכל להכיל עד 20,000 איש) נבנה שם, ולשמחתנו ניתן עדיין לראות את שרידיו בשכונת Pentes de Croux-Rousse.

האמפיתיאטרון של ליון
האמפיתיאטרון של ליון

ליד האמפיתיאטרון היה גם מזבח, אליו היו מגיעים כל המנהיגים של גאליה אחת לשנה על מנת להישבע אמונים לקיסר הרומאי. לצערנו, המזבח הזה נעלם והארכיאולוגים עדיין מחפשים אותו.

בשנת 10 לפני הספירה נולד בלוגדונום – שלעתיד יהפוך לקיסר קלאודיוס (המוכר לנו מהסדרה הנפלאה "אני קלאודיוס" ששודרה בטלוויזיה החינוכית). כאשר הפך קלאודיוס לקיסר, הוא איפשר לאצולת העיר להיבחר לסנאט ברומא, ועל מנת שכולם ידעו על כך, יצר מעין צלחות מנחושת, עליהן פורסם הצו. צלחות הנחושת הללו נמצאו לא רחוק מהאמפיתיאטרון ולכן הרחוב שבו הן נמצאו נקרא עד היום Rue des Tables Claudiennes.

לאחר היווצרות הדת הנוצרית, התיישבה בלוגדונום הקהילה הנוצרית הראשונה של גאליה, בראשותו של אירינאוס הקדוש (Saint-Irénée), שהיה תלמיד של תלמיד של ישו בכבודו ובעצמו. הקירבה של מייסד הקהילה הנוצרית בליון לישו היא הסיבה לכך שהבישוף של ליון קיבל את התואר "ראשון מבין הגאלים" (Primat de Gaules).

פסלו של מרקוס אורליוס (שלט בין השנים 161-180)
פסלו של מרקוס אורליוס (שלט בין השנים 161-180)

כמובן, שבדיוק כמו במקרה של סן דני, גם כאן הרומאים לא ממש אהבו את הדת החדשה ש"התנחלה" אצלם ובתקופת הקיסר מרקוס אורליוס (Marcus Auerlius), לא מעט מהנוצרים הללו הפכו לאטרקציה העיקרית באמפיתיטארון של ליון, בו שימשו בתור חטיף לחיות טרף.

עם קריסת האימפריה הרומית החלו תשתיות העיר שעל גבעת פורבייר להתנוון, ולאחר שהאקוודוקט שהוביל מים לגבעה קרס, לא נותרה לתושבי העיר ברירה אלא לנטוש את הגבעה ולהקים את העיר קרוב יותר לנהר.

ליון בימי הביניים

אולי יפתיע אתכם לדעת, אך ליון לא היתה עיר צרפתית עד שנת 1312. לפני כן היא היתה חלק מהאימפריה הרומית הקדושה. כ-150 שנה לפני שהפכה ליון לחלק מהממלכה הצרפתית, החלו בבניית הקתדרלה, וכמו במקרים של קתדרלות אחרות, דוגמת נוטרדאם של פריז, עברו כמה מאות שנים עד שהבנייה הסתיימה.

קתדרלת יוחנן המטביל בליון
קתדרלת יוחנן המטביל בליון

במקרה של הקתדרלה של ליון, מדובר בשלוש מאות שנה (הבנייה החלה ב-1180 והסתיימה ב-1480), מה שהופך אותה למבנה הגותי השני הכי עתיק בצרפת, לאחר בזיליקת סן דני.

דיוקן מהמאה ה-19 של האפיפיור קלמנט ה-5
דיוקן מהמאה ה-19 של האפיפיור קלמנט ה-5

לקתדרלה הזאת ישנה חשיבות היסטורית נוספת, מכיוון שכאן הוכתר האפיפיור קלמנט ה-5 (שלט בין השנים 1305-1314), שהחליט לעבור מרומא לעיר אביניון וכך החלה גלות ארוכה שנמשכה כ-70 שנה.

מספרים שבעת ההכתרה קרס קיר כתוצאה מכמות האנשים הגדולה שנשענה עליו ולא מעט אנשים נהרגו. האפיפיור שנבהל, איבד באותו אסון את אחת מאבני החן שלו, שלא נמצאה עד היום, ומפרנסת לא מעט יורשים של "אינדיאנה ג'ונס" שמחפשים אותה.

אם תרצו לגלות את ליון של ימי הביניים המוקדמים והמאוחרים, עליכם לבקר בשכונה שנקראת "ליון הישנה" (Vieux Lyon) ואני מבטיח לכם שבעתיד תוכלו למצוא כאן מסלול טיול שיעזור לכם לגלות את סודותיה.

ליון בתקופת הרנסאנס

במהלך שלהי ימי הביניים והרנסאנס התפתח בליון סחר ענף עם ממלכות, נסיכויות ורפובליקות מחצי האי האיטלקי. מדוע הפכה ליון למרכז סחר כה חשוב? מכיוון שבתוך העיר עבר הגשר היחיד על נהר הרון (Rhône), ולכן סוחרים מחצי האי האיטלקי נאלצו לעבור בליון, בדרכם אל פריז וערים נוספות בצפון צרפת.

לכן, אין זה מפתיע שלא מעט סוחרים התיישבו בליון והפכו אותה למרכז סחר חשוב במשי, שהגיע מפירנצה וממותרות אחרות. כל זה התמסד בשלהי המאה ה-15, כאשר המלך שארל ה-8 (שלט בין השנים 1483-1498) התיר לליון לקיים 4 ירידים שנתיים בכיכר חלפני הכספים (Place Au Change) וליון הפכה למרכז מסחרי חשוב.

ז'אן קלואה, פרנסואה ה-1 מלך צרפת, 1530 בקירוב, לובר, פריז  Jean Clouet, King Francis, c. 153. מקור ציור ויקיפדיה.
ז'אן קלואה, פרנסואה ה-1 מלך צרפת, 1530 בקירוב, לובר, פריז Jean Clouet, King Francis, c. 153. מקור ציור ויקיפדיה.

בשנת 1536 נתן המלך פרנסואה ה-1 (שלט בין השנים 1515-1547) את הזכות לייצר משי והתעשייה הזאת הפכה מהר מאוד לתעשייה החשובה ביותר בעיר (יחד עם המסחר והכספים). מי ששלט על התחום היו כ-300 סוחרים, שסחרו במשי שהופק בכ-8,000 סדנאות, בהן הועסקו, לרוב בתנאים מחפירים, כ-40,000 אורגים.

הסוחרים העשירים הללו החלו לבנות לעצמם בליון בתים מפוארים, שחלקם, דוגמת בית תומסן (Maison Tomassin), קיימים עד היום.

הנוכחות האיטלקית בעיר והעובדה שכאן עברו צבאות המלך בדרכם לנסות לכבוש את חצי האיטלקי, או בחזרה, הפכה את ליון למעין "בירת הרנסנס של צרפת". זאת הסיבה לכך שממנה יצאו כמה מאדריכלי הרנסנס החשובים ביותר של של צרפת ובהם פיליבר דלורם ( Philibert Delorme 1514-1570), המוכר לנו בתור האדריכל הראשון של הארמון הרנסנסי בפונטנבלו (Fontainbleu).

אדריכלים אלו השאירו לנו כמה משכיות החמדה הארכיטקטוניות המרשימות ביותר של ליון ובראשן אוטל דה בוליו (Hôtel de Bullioud), שנמצא ברחוב היהודים (Rue de la Juiverie), כי הרי ידוע שלמקום שבו יש כסף, יגיע גם העם שלנו :-).

אוטל בוליו בליון
אוטל בוליו בליון

אם חשבתם שבזמן הרנסנס כל מה שהצרפתים עשו זה לבנות ארמונות ולייבא אוכל טעים מאיטליה, הרי שטעיתם. היתה זו גם התקופה של מלחמת הדת (1559-1598), שבמהלכה נשפך דם רב. מלחמת הדת הזאת השפיעה גם על ליון, כאשר בשנת 1562 הצליחו הפרוטסטנטים להשתלט על ליון, ובמסע נרחב של ונדליזם הרסו לא מעט פסלים יפהפיים בקתדרלה המקומית.

היווצרותה של ליון המודרנית (המאות ה 17-19)

בשנת 1643 החליטו ראשי העיר ליון, בתור תודה על כך שהעיר ניצלה ממגיפה, להקדיש את ליון למאריה הקדושה ולבנות לכבודה כנסייה. הם החליטו למקם אותה על גבעת פורבייר, שננטשה בתחילת ימי הביניים, ובנו כנסייה קטנה יחסית וצנועה. אולם במאה ה-19, על מנת לחגוג את העובדה שהפרוסים לא צרו על ליון, הוחלט לשדרג את הכנסייה והתוצאה היא בזיליקת נוטרה דאם דה פורבייר (Basilique Notre-Dame de Fourvière).

בזיליקת נוטרדאם דה פורבייר
בזיליקת נוטרדאם דה פורבייר

בשלהי המאה ה-18 התרחשה בצרפת המהפכה הצרפתית. אומנם המהפכה החלה בפריז, אך היא התפשטה בכל צרפת וגרמה למעין מלחמת אזרחים, מכיוון שחלק מהערים והמחוזות לא תמכו בשלטון המרכזי. ליון היתה אחת מהערים המורדות ועל מנת לחסל את המרד נשלח לשם ז'וזף פושה (Joseph Fouché 1759-1821), לעתיד שר המשטרה המיתולוגי של נפוליאון.

פושה לא התמהמה והחל לטבוח במורדים (כולל בנשים וילדים) על ידי קשירתם לעמודים והפגזתם בתותחים. לא פלא שפושה קיבל את התואר "הקצב של ליון", והטבח שביצע נחרט עמוק בדברי ימי העיר.

כוחותיו של פושה טובחים בתושבי ליון

בראשית המאה ה-19 התחוללה מהפכה גדולה בתעשיית המשי, שכפי שקראתם קודם, היוותה את אחת מעמודי התווך של ליון. בשנת 1804 המציא ז'וזף מארי ז'אקאר (Joseph Marie Jacquard 1752-1834) נול אריגה ממוכן, שאיפשר לאדם אחד לארוג משי, במקום שני אנשים שנדרשו למלאכה בעבר.

נול האריגה הזה היה מבוסס על כרטיסיות ניקוב שאיתן ניתן היה לתכנת את המכונה ולכן הנול היווה מעין "מחשב" פרימיטיבי. כמובן שלא כולם שמחו על ההמצאה, ובשנת 1831 פרץ בליון מרד של פועלי משי שנותרו מובטלים. כיום ישנם בעיר רק אנשים בודדים שיודעים להפעיל נול, וממילא רוב התעשיה הזאת עבר כבר מזמן למזרח הרחוק. כך חולפת תהילת עולם…

אגב, לא רק נול האריגה יצא מליון אלא עוד המצאה, שכולם חושבים בטעות שמקורה בפריז. אני כמובן מדבר על הבאטו מוש. ספינות הנהר הללו, שהפכו לחלק בלתי נפרד מפריז, נוצרו במספנות מוש (Mouche) בליון בשנת 1867, על מנת לאפשר לתיירים שבאו לפריז לכבוד התערוכה של אותה שנה, לשוט על הסיין בקלות ובהנאה רבה.

באטו מוש
באטו מוש בפריז

המאה העשרים: בין כיבוש לרזיסטנס

בשנת 1940 נכבשה צרפת על ידי הנאצים וחולקה לשניים: איזור הכיבוש והאיזור ה"חופשי" של וישי, בו נמצאה גם ליון ושם גם תא מאוד חשוב של הרזיסטנס בראשותו של ז'אן מולן (Jean Moulin 1899-1943).

ז'אן מולן, שנמלט עם דה גול לאנגליה, הוצנח חזרה בפרובאנס וערך מסע ארוך שבסופו הגיע לליון. כאן הוא התגורר בכמה דירות באיזור כיכר קרנו (Place Carnot), ליד תחנת הרכבת פראש (Perrache).

קלאוס בארבי (Klaus Barbie 1913-1991) ראש הגסטפו של ליון, שקיבל, כמו פושה, את התואר "הקצב מליון" ערך מצוד ארוך בעקבות ז'אן מולן ובסופו של דבר הצליח ללכוד אותו, לאחר שראש הרזיסטנס נבגד על ידי אחד מחבריו. בארבי עינה את ז'אן מולאן באכזריות רבה והנ"ל מת מפצעיו ברכבת בדרך לגרמניה.

לאחר המלחמה הצליח בארבי לברוח מצרפת (בעזרת לא אחרים מאשר אנשי ה-CIA) ובהמשך הפך לקצין מודיעין בצבא בוליביה. אולם לאחר שבבוליביה עלתה לשלטון מפלגה דמוקרטית, הוסגר קלאוס בארבי לצרפת ונשפט בליון למאסר עולם בשנת 1987. הוא מת בכלא בשנת 1991.

בירת הגסטרונומיה הצרפתית

לא ניתן לדבר על ההיסטוריה של ליון מבלי להזכיר את התחום שבו נודעת העיר למרחקים, הלא הוא הגסטרונומיה!

הסיבה שליון ידועה בכל העולם בזכות מאכליה, היא האזור הכפרי המקיף אותה ומספק לה תוצרת חקלאית משובחת של פירות, ירקות, בשרים (לדוגמא תרנגולות מברס) וגבינות. העובדה שכל שף בליון יכל להשיג תוצרת טרייה על בסיס יום יומי, הפכה את ליון לבירת הקולינריה בימים שלפני המצאת המקרר.

בשלהי המאה ה-19, החלו נפתחים מסעדות ה"בושון" (Bouchon) הראשונות. מדובר במסעדות קטנות שמגישות אוכל עממי ומסורתי (במיוחד בשרים, נקניקים וחלקי פנים, שהפכו לחלק אינטגרלי של המטבח הליונזי). המסעדות הללו הוקמו על ידי נשים, שרצו לעזור לבני משפחתן להרוויח מעט כסף, בזמן שהבעלים עובדים בתעשיית המשי ותעשיות אחרות.

דוגמא לבושון שכזה הוא "לה מר ברזיאר" (La mère Brazier Restaurant), שקיים עד היום. אותה גברת ברזיאר התגוררה במרחב הכפרי של ליון ונאלצה לעבור לעיר עצמה על מנת להתפרנס. היא החלה לעבוד באחד הבושונים שבעיר, ומכיוון שהיתה מוכשרת מאוד היא פתחה בשנת 1921 בושון משל עצמה. הבושון הזה הצליח מאוד וקיבל 3 כוכבי מישלן, אולם ברזיאר לא נחה על זרי הדפנה והקימה עוד בושון, שגם הוא זכה לשלושה כוכבי מישלן!

פרסקו של פול בוקוז שצוייר על חזית המסעדה שלו
פרסקו של פול בוקוז שצוייר על חזית המסעדה שלו

שפים מאוד מפורסמים, ובראשם פול בוקוז, עבדו במסעדה הזאת ולמדו שם את רזי המטבח הצרפתי. בוקוז הפך מאוחר יותר לאחד השפים המפורסמים ביותר בצרפת והיה לו תפקיד חשוב מאוד בשמירת הסטטוס של ליון בתור הבירה הקולינרית של צרפת במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20.

במהלך חייו הקים בוקוז לא רק מסעדות מכוכבות מישלן, אלא גם בית ספר מפורסם לבישול ושוק אוכל שנקרא על שמו, שם תמצאו את מיטב האוכל הליונזי ופרסקו גדול של השף. לא פלא שכל העיר עשתה לו כבוד, כולל הפקחים שמעולם לא העזו לתת לו דו"ח, למרות שהיה נוהג להחנות את הרכב שלו על מדרכה מחוץ לשוק שלו.

סיימתם לקרוא על ההיסטוריה של ליון. מה הלאה?

עכשיו כשסיימתם לקרוא על ההיסטוריה של ליון, אתם מוזמנים להתחיל לתכנן את הטיול שלכם.

שיתוף בפייסבוק
שיתוף בווטסאפ
שיתוף באימייל
שיתוף בטלגרם

הודעה חשובה לסיום...

פרנקופילים יקרים שלי, אם במקרה אתם באמצע תכנון טיול לצרפת ובא לכם לפרגן, כל מה שצריך לעשות זה להזמין את מקומות הלינה שלכם והכרטיסים לאטרקציות השונות והמופעים דרך הקישורים באתר.

מבטיח לכם שההזמנות הללו לא יעלו לכם יורו אחד נוסף אך כל הזמנה כזאת תספק עמלה קטנה שתעזור להחזיק את האתר באוויר.

הקישורים למלונות ולכרטיסים פזורים בכל האתר (בהתאם לרלוונטיות שלהם), אולם על מנת להקל עליכם ריכזתי את כולם בשני הדפים הללו:

המון תודה מראש והמשך קריאה מהנה באתר!

צבי חזנוב

הרצאות על תרבות צרפת שיכולות לעניין אתכם

כבר ביקרתם בקבוצות הפייסבוק שלי?

תמצאו שם לא רק אותי אלא גם פרנקופילים כמוכם שישמחו לענות לכל שאלה שלכם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

האתר פרנקופילים אנונימיים נוצר בשנת 2013. האתר כולל בין השאר מספר הפניות לתוכניות שותפים ותוכן שיווקי שנבחר בקפידה. כל זכויות הקניין הרוחני בתכנים המופיעים באתר, לרבות לוגו, שם האתר, עיצוב האתר, תמונות, קבצים גרפיים, טקסט ו/או כל חומר אחר, שייכות לי (צבי חזנוב) או לצד שלישי שהתיר לי לעשות בהם שימוש. עיצוב אתר: אורן גבעוני
This blog is a member of the Israeli Travel Bloggers group.
צבי חזנוב (הפרנקופיל)
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.