וירג’יניה הול, האמריקאית שחשה לעזרת צרפת הכבושה

סיפור חייה יוצא הדופן של המרגלת ולוחמת הרזיסטנס האמריקאית וירג’יניה הול נותר זמן רב לא ידוע. מתוקף תפקידה כמרגלת וירג’יניה הייתה רגילה לשמור על סודיות וגם אחרי שמותר כבר היה לדבר, היא העדיפה לשתוק כיוון שלא אהבה להתפאר ולא נטתה אחרי כבוד ועיטורים. הזכות להגשים את החובה הפטריוטית ולהשיב לצרפת, ארצה השנייה, את חירותה הייתה בשבילה תמורה בפני עצמה.

בנוסף לכך שאפה וירג’יניה הול להמשיך לעבוד בשירותי הביון גם אחרי תום המלחמה ולכן מוטב היה לה לא להתפרסם. בסופו של דבר, הסכימה לקבל את the Distinguished Service Cross, “צלב השירות המצוין”, בטקס פרטי דל משתתפים.

עיתונאית אנגליה, סוניה פרנל, פרסמה ב-2019 ביוגרפיה של וירג’יניה הול שתרגומה לעברית יצא כשלוש שנים לאחר מכן: סוניה פרנל, אישה חסרת חשיבות, תרגמה מאנגלית לעברית: דנה אלעזר הלוי, מטר, 2022

“אישה חסרת חשיבות”, מה פירוש הכותר

הכותר “אישה חסרת חשיבות” משתמע מייד כאירוני כיוון שגיבורת הביוגרפיה, שהייתה גיבורה במשמעותה הראשונה של המילה, מלשון לגבור, הייתה המרגלת היותר חשובה שפעלה בצרפת נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה.

במהלך קריאת הספר מתברר גוון נוסף של משמעות הכותר: היו אלה שראו בוירג’יניה את הפוטנציאל שהיה טמון בה כדי לחיות חיים יוצאי דופן ובעלי חשיבות אך אלה שראו בה אישה חסרת חשיבות, שהתעלמו ממנה, לא הכירו ביכולותיה ואף זלזלו בה וביטלו אותה, היו רבים מהם. באלה האחרונים, שהכשילו אותה בתחילת דרכה בשירות משרד החוץ האמריקאי ושהגבילו אותה למשרת פקידה שבה לא הייתה מוכנה להסתפק, היה עליה להיאבק כדי לזכות בחיים בהם רצתה.

איך צומחת לה גיבורה? איך יצאה וירג’יניה הול, בתם של ברברה ונד הול, מהשורה? סוניה פרנל עונה על השאלות והתמיהות בספר המוגש בשפה עיתונאית ברורה.

רקע משפחתי

ברברה הול, מזכירה שאפתנית שעלתה בסולם החברתי אחרי שהתחתנה עם הבוס שלה, שכינויו נד, בנקאי ובעל בית קולנוע מבולטימור, ילדה את וירג’יניה ב-6 באפריל 1906.

הראשונה שיצאה נגד אישיותה של וירג’יניה הייתה, לפי סוניה פרנל, אמה ברברה. האם כיוונה את הבת ללכת בדרכיה, להינשא לגבר עשיר ולנהל בית ומשפחה, ברוח התקופה. אך גם פן אנוכי עמד בבסיס שאיפתה של ברברה לגבי חייה של בתה.

נד לא הצליח לשמור על ההון המשפחתי וברברה קיוותה לעלות שוב בסולם ההצלחה החומרית ובסממניה הנוצצים הודות לתיווכה של הבת שתמצא לעצמה שידוך הולם. על וירג’יניה הוטל להיכנס אל משפחה בעלת הון כדי להחזיר עטרה ליושנה. הבת הייתה צריכה לפתור את בעייתה של האם. זאת הייתה המטרה של ברברה.

אך לנערה בעלת הקסם היו מטרות אחרות. היא לבשה מכנסים גבריים וחולצות משובצות, בזה למחזריה המרובים שחלמו על אילופה והכריזה על רצונה וזכותה ליהנות מהחירות. וירג’יניה, המכונה דינדי, שברה מוסכמות, יצאה למסעות ציד ורכבה על סוסים ללא אוכף, למגינת לבה של אמה ברברה. אך וירג’יניה מצאה תמיכה אצל אביה נד שעודד את מקוריותה ואיפשר לה לצאת לנסיעות ולימודים במשך שבע השנים הבאות.

דינדי בת עשרים

ב-1926 הפליגה דינדי בת ה-20 לפריז, כמו מאות צעירים אמריקאים אחרים, למדה במכון למדעי המדינה ונהנתה לשתות, לעשן ולרקוד בבתי הקפה ובמועדונים של העיר המסעירה. שנה של חירות ופגישות עם אנשים מעניינים, נהגי מירוצים, פוליטיקאים, אינטלקטואלים, אומנים.

זמנה בפריז החדיר בה אהבה עמוקה לצרפת שנעשתה מולדתה השנייה. עוד שנתיים מסעירות של לימודים והרפתקאות בווינה וחזרה לארה”ב כשהיא ספוגה בתרבות אירופה, בהשכלה שרכשה בה ובשליטה בחמש שפות, בייחוד בצרפתית ובגרמנית.

וירג’יניה צפתה בנסיקתו של היטלר שהבטיח להציב את גרמניה במקום הראשון, בהתפרצויות אלימות של קבוצות פשיסטיות בווינה, בעלייתו של מוסוליני באיטליה.

ב-1929 חזרה לארה”ב, אל השפל הכלכלי, אל ירידת המשפחה מנכסיה ואיבוד רוב הכסף אחרי מותו של נד, ב-1931, בגיל 59 מדום לב. דינדי לא התקבלה לעבודה בשירות משרד החוץ, כפי שקיוותה. לא דיפלומטית, אז לפחות מזכירה בשגרירות האמריקאית בוורשה. העיקר לצאת מבולטימור, מחיק המשפחה החונקת.

בשגרירות בוורשה התוודעה מן הסתם לעולם המודיעין בפענוח ובהצפנת מברקים. עם זאת, להיות מזכירה לא תאם את שאיפותיה וכישוריה. ושוב כישלון במבחני הקבלה למשרד החוץ ובעקבותיו בקשה לעבור לסמירנה, כיום איזמיר. ב-1933 הגיעה דינדי לסמירנה. חייה המקצועיים לא התגלו כמסעירים יותר מאלה בוורשה אך הצעירה ההרפתקנית ארגנה מסעות ציד בקבוצה בביצות המלוחות שבדלתא של נהר גדיז.

תאונה קשה ושיקום נועז

ב-8 בדצמבר, בוקר בהיר ונעים, במרוצת מסע ציד בחברותא, נפלה וירג’יניה מגדר בין עשבי הביצות עליה טיפסה והרובה נשמט מכתפה ופלט כדור הישר לכף רגלה השמאלית. רובה ציד שנתן לה במתנה אביה האהוב.

בספרה של סוניה פרנל ניסיון מעניין להבין מדוע קרתה התאונה דרך אופיה ואישיותה התחרותית של דינדי, תיאור מפורט מאוד של הפציעה, מאמצי החברים והרופאים להצילה, הזיהום, הנמק, הייסורים, הקטיעה, הרגל התותבת, ההחלמה, החזרה לחיים. ואיזה חיים!!!

עוז רוח יוצא דופן. בגיל 27 נוסרה רגלה השמאלית של דינדי מתחת לברך, לא הייתה שום ברירה. בעודה נתונה להזיות עקב הזיהום, הופיע לה אביה נד בחזון משמעותי והודיע לה שהיא חייבת לשרוד. מסר זה ילווה אותה כל חייה. התאונה והנכות לא רק שלא שברו את וירג’יניה אלא להפך חיזקוה ונתנו לה כנפיים להמראה מחודשת.

ב-1934 קיבלה העברה לוונציה אחרי חזרה לארה”ב. בקונסוליה השקיעה עצמה בעבודה ובעיר האבן והמים – איך ללכת ברגל בסמטאות החלקלקות ולעלות על גשרים תלולים – התניידה בגונדולה כשמקומי מסור בשם אנג’לו לימד אותה את סודות החתירה.

ב-1937, אחרי שירות בשלוש נציגויות דיפלומטיות וכל היידע והניסיון שצברה, חזרה וירג’יניה לארה”ב במטרה להתקבל סוף סוף לשירות משרד החוץ. בת שלושים עם רקע יוצא דופן ופטורה לכן ממבחן הקבלה בכתב, הוחלט שדי יהיה בריאיון.

אך עכשיו לא הייתה רק אישה אלא גם נכה אחרי אותו רגע הרה גורל בסמירנה. וירג’יניה נדחתה שוב, לתדהמתה, על סמך תקנה האוסרת שירות קטועי גפיים במשרד החוץ למרות שהוכיחה שלנכותה אין שום השפעה על ביצועי עבודתה שהרשימו את כל הממונים עליה.

עד הנשיא רוזוולט הגיעו תומכיה של וירג’יניה בניסיון להשפיע עליו לבטל את רוע הגזירה. האישה בעלת השכל החריף תביא כבוד רב למדינתנו, חזה את העתיד הקולונל שהתערב לטובתה. אך רוזוולט החליט להשאירה בדרג הפקידותי למרות ההמלצות הנלהבות מוונציה. עוול גדול נעשה לאישה הנועזת שניהלה חיים פעילים והצטיינה בחתירה, שחייה ורכיבה על סוסים. וכמובן עמדה בקצב העבודה ואף החליפה את סגן הקונסול כשנעדר.

וירג’יניה קיבלה הוראה לעבור לנציגות ארה”ב בטאלין, בירת אסטוניה, שם המשיכה בציד שכווים ופסיונים ביערות הבתוליים. אך עבודת הפקידות במדינה הלאומנית לא תיגמלה אותה ובמרץ 1939 התפטרה ממשרד החוץ.

שבע שנים בצל הפאשיזם והיא מתויגת כאישה חסרת חשיבות. וירג’יניה לא חזרה לחיים בטוחים בארה”ב ובפברואר 1940 התגייסה לגדוד הארטילריה התשיעי של צרפת כדי לנהוג באמבולנסים של חיל הרפואה. היחידה הייתה פתוחה, באופן יוצא דופן, למרבית שמחתה, למתנדבות וזרים וכך יכלה למלא תפקיד פעיל במערכה.

מנהגת אמבולנסים בצבא הצרפתי למרגלת בשירות הביון הבריטי

הפלישה הגרמנית, הכניעה הצרפתית, שיתוף הפעולה של פטן וחבריו, וירג’יניה עדה לאירועים ההיסטוריים ונחושה להילחם ברודנות למרות שארצה סירבה, בשלב זה, להתערב במאבק באירופה. לכתוב מאמרים על הנעשה באירופה כדי להבהיר לאמריקאים את הסכנה המתקרבת, וירג’יניה חשבה ביעף על קריירה עיתונאית אך לא אישה כמוה תסתפק בכתיבה, אקשן בשטח התאים לה יותר.

עינו של סוכן ביון בריטי, שדרכו הצטלבה בדרכה בעיירת גבול ספרדית, צדה את הצעירה האמריקאית שחזרה משירות בצבא הצרפתי וביקשה להגיע ללונדון. כשדיווחה לו בלהט על המצב בצרפת, על ההשפלה שבכניעה, על האירועים שצפתה בהם, הבין שמצא את מבוקשו. בריטניה, שסבלה מחוסר מידע עדכני, כמעט מוחלט, על הנעשה בצרפת, נזקקה לסוכני ריגול באופן דחוף.

בלונדון נפגשה וירג’יניה עם סוכן שני וכך חזרה לצרפת כקצינת קישור חשאית, שתפקידה היה לתאם בין מנהיגי הרזיסטנס המקומיים לבין סוכני ה-SOE, the Special Operations Executive, “מנהלת המבצעים המיוחדים”, שירות הביון הבריטי שפעל בזמן מלחמת העולם השנייה.

וכאן בא תיאור מסמר שיער של תחילת הקמתו של הארגון הנועז, המהפכני והחדשני, ביוזמתו של צ’רצ’יל, שאפשר את הבסתה של גרמניה. וירג’יניה, “קצינת קישור ומודיעין בצרפת של וישי”, בכיסוי של כתבת עיתון אמריקאי, הייתה מראשוניו.

שוב תיאור מרתק של הכשרתה, רשימה ארוכה, הראו לה, למשל, איך להסתיר מסמכי מיקרופילם בתוך מכלים זעירים ולהחדיר אותם אל הטבור, אל פי הטבעת או אל חריץ בעקב המתכת של נעלה. לימדו אותה מתי יהיה לה רישיון להרוג, בעזרת גלולות אשלגן ציאניד או רק להמם איזה שומר או איזו אחות בית חולים לכמה שעות בסוג אחר של גלולות על בסיס מורפיום. במלחמה מלוכלכת, לא ג’נטלמנית, יהיה עליה לתחוב את ידיה אך אמות מידה מוסריות מסוימות נקבעו בכל זאת.

ב-23 באוגוסט 1941 עלתה סוכנת 3844 על אוניה בליסבון שתוביל אותה אל הלא נודע. בלונדון לא האמינו שהפקידה הקיטעת תשרוד הרבה זמן אך די מהר קיבלו דיווח מווישי שבמשרדי הז’נדרמיה שלה נרשמה וירג’יניה ככתבת האמריקאית של “ניו יורק פוסט”.

וישי, עיירת מרפא מנומנמת, לכאורה, אך רוחשת סוכני גסטפו באותם ימים סבוכים ואפלים. פטן, בן 85, גיבור המלחמה הקודמת, מבצע עתה פשעים. שארל דה גול לא משלים עם הכניעה.

כעבור חודש עברה וירג’יניה אל ליון שהתאימה יותר לפעילויותיה. מסורת של מרדנות איפיינה את בני העיר ליון שהחלו להתקומם נגד “הסדר המוסרי החדש” של משטר וישי. סוניה פרנל עוקבת אחרי מהלכיה של וירג’יניה בליון, איך מצאה מגורים בעיר מוצפת הפליטים, איפה אכלה ושתתה. חייה היומיומיים של הצעירה הנאה נכנסו לשגרה.

את תלתליה האדמוניים החליפה וירג’יניה לפקעת חומה שחשפה תווי פנים נקיים ואציליים ועיניים רוגעות ונוצצות. אסור היה שתבלוט יותר מדי. וכי מי חשד בעיתונאית הזרה, הידידותית, הצולעת קמעה, דוברת הצרפתית השוטפת במבטא אמריקאי כבד?

וירג’יניה החליפה שמות, זהויות ומראה בכישרון תיאטרלי. אסור היה לה להיתפס. אלחוטנים הוצנחו או הגיעו דרך הים. הגסטפו ארב. תפיסתם הדרמטית של כמעט כל סוכני ה-SOE בווילה דה בואה במרסיי על ידי משטרת וישי והוצאתם להורג היוותה מפנה.

אחרי אסון הווילה במרסיי הוטל על וירג’יניה לאתחל את הפעילות בצרפת באופן מושכל וזהיר יותר. וירג’יניה ידעה מהי תעמולה ומהי אמת, ממי להיזהר ובמי לבטוח. כך נתנה אמונה בז’רמן גרן (Germaine Guérin), בעלת בית בושת משגשג בליון, ברונטית לוהטת בת 37, פטריוטית צרפתיה, שסייעה לה לפתח את תא הריגול בחיתוליו בקשריה המסועפים, ביכולת השפעתה ובאמצעיה החומריים. עמודי הספר על פעילות בעלת בית הבושת ונערותיה למען הרזיסטנס נגד הכיבוש הגרמני כמו לקוחים מרומן אך זאת הייתה מציאות ולא בדות! ז’רמן גרן הייתה רזיסטנטית אמיצה שתקריב עצמה מאוחר יותר כדי להציל עמיתים.

קטע עוצר נשימה במרסיי שבו כמעט הועלתה בכוח למשאית עם קבוצת אומללים שנתפסו באקראי בבית קפה כדי להשלים מכסת פועלים לעבודה בבית חרושת בגרמניה. באורח נס נמלטה דרך חלון.

בגידתה של המרגלת הצרפתיה מתילד קארה (Mathilde Carré), “החתולה”, סוכנת כפולה, משולשת, שהסגירה למוות שבעים סוכנים עמיתים ללא הנד עפעף, מעוררת חלחלה. היו לא מעט כמוה.

דירתה של וירג’יניה בליון הפכה למרכז כל תנועת הרזיסטנס בצרפת. נחושה, פעלתנית, נמרצת, לא אנוכית, אם טובה ודואגת, זרה שהמריצה צרפתים לעשות למען מדינתם בעקבותיה, האמריקאית העבירה דיווחים חשובים ואף מכריעים ללונדון, חמקה בחוש שישי ממלכודות, האכילה, רחצה, מילטה אסירים לפי תכניות נועזות, לא סבירות, לא אפשריות וכך הצילה ממוות סוכנים רבים. וירג’יניה הול החזיקה את ה-SOE בצרפת על כתפיה ובזכותה לא התפרק בימים קשים.

סכסוכים ומאבקים פנימיים, התנהגות פזיזה של עמיתים שבזמן כזה עולה בעינויים והוצאות להורג, עבודתם הסיזיפית של האלחוטנים, המילוט עוצר הנשימה של תריסר סוכני ה-SOE, ביניהם ז’אן-פייר בלוך, מהכלא במוזאק. מבצע ההצלה שאורגן על ידי וירג’יניה ואשתו של בלוך, גבי, עולה על כל דמיון אפשרי. הבריחה הנועזת והיצירתית, צריך לקרוא על פרטיה כדי להאמין.

וירג’יניה הול, שלא כמו סוכנים רבים אחרים שהתמכרו למין, הימורים, אלכוהול, כדי לעמוד בלחץ תנאי החיים הקשים וההכרח התמידי להעמיד פנים, הייתה אחראית ומפוקחת, לא התלוננה ולא איבדה את השליטה רוב הזמן.

היא הקימה, ריכזה ותיאמה תאי מודיעין וסייעה בהצנחות, הכשרה, אימונים, פעולות חבלה, קבלת אספקה מעבר לים, ציידה את הסוכנים במסמכים מזויפים, כסף, מכשירי אלחוט, נשק. וירג’יניה, שניחנה ביכולת לראות את הנולד, אירגנה להפליא את הפגיעה ביכולתם של הגרמנים כדי להכין את הפלישה.

הרבה אפיזודות עוצרות נשימה, בריחות והימלטויות מוצלחות כמו מהסרטים אבל גם תפיסות, עינויים והוצאות להורג. הכומר רובר אלש (Robert Alesch), רקוב ומושחת עד היסוד מכל הבחינות, הוליך שולל רבים וטובים, גם את וירג’יניה.

האם הכומר הנאה והכריזמטי שצץ פתאום ומציג עצמו כעמית אנטי- נאצי הוא מתחזה? סוכן גרמני, בעצם? שיקולים לכאן ולכאן, וירג’יניה חשדה במבטו המתכתי והקר אך בסופו של דבר, נתנה בו אמון… מה שיגרום לה לייסורי מצפון קשים לאחר מכן כשתלמד על גודל האסון. הכומר שפעל למען הנאצים גרם נזקים עצומים לרשת הריגול ודילל את שורותיה. עשרות סוכנים נתפסו והוצאו להורג. בגללו נאלצה וירג’יניה, שנעשתה למבוקשת מספר אחת, לעזוב את צרפת.

מרגלת בשירות הביון האמריקאי, דמות מפתח בפעילות הרזיסטנס

בסוף 1943 חצתה וירג’יניה ברגל את הפירנאים, במסע מפרך, בקור אימים ובכאבי תופת בגדם המדמם, והגיעה ללונדון ולאחר מכן למדריד. מסיבות הקוקטייל והעבודה המשעממת לא מספקות אותה כצפוי ולמרות הסכנה ביקשה לחזור לצרפת האהובה, הנאנקת תחת עול הכובש.

נאנקת אך זוקפת ראש ואיך לא תשתתף וירג’יניה בארגון ההתנגדות? ב-17 במאי 1943 עזבה וירג’יניה בת ה-38 את לונדון ונחתה ליד מדריד ומשם בתחפושת של סבתא הגיעה לצרפת דרך הים כדי להכין את הקרקע לקראת הפלישה.

סוכנות הביון הבריטית חששה לשלוח את המרגלת המבוקשת, שכבר לא הייתה עוד אלמונית, אל לוע הזאב. וירג’יניה, שלא יכלה לעמוד מנגד, עקפה את המכשול והרי היא סוכנת ביון אמריקאית כשמפעיליה הם ראשי ה-OSS, Office of Strategic Services, “המשרד לשירותים אסטרטגיים”, הגרסה האמריקאית של ה-SOE, שהוקם על ידי הנשיא רוזוולט ביוני 1942.

בתחפושת של איכרה זקנה ארגנה וירג’יניה הול את תנועות הרזיסטנס במרכז צרפת לקראת ה-D-Day. אלחוטנית, חבלנית, לוחמת גרילה ומפקדת צבאית, שמרה האמריקאית על קור רוח. נחושה, סמכותית וחדורת להט מילאה את שליחותה.

ביולי 1944 התיישבה ליד לה שמבון-סור-ליניון, במחוז הלואר העילי, ישוב פרוטסטנטי שיתפרסם לאחר מכן כ”כפר הצדיקים”. וירג’יניה הייתה אחראית לקשר הרדיו עם מפעיליה כדי לתאם הצנחת נשק וציוד ללוחמי המאקי ממטוסים שהגיעו מאנגליה. כמו כן סיפקה וירג’יניה מידע יקר על התנהלות הגרמנים.

לאחר הנחיתה בנורמנדי ביוני 1944 אירגנה וירג’יניה פעולות גרילה של אנשי המחתרת הצרפתית בעורף הצבא הגרמני. הרזיסטנטים פוצצו גשרים, פגעו ברכבות, הרסו כבישים.

בדרכים יצירתיות ביותר נקטו חברי הרזיסטנס במאבקם נגד הגרמנים. נגר מקומי הכין שלטים שהחליפו את התמרורים הקיימים והטעו את חיילי האויב ששעטו לעבר נורמנדי כדי לבלום את הפולשים. השלטים המזויפים כיוונו אותם ליעדים לא נכונים. גללי סוסים מתפוצצים העיפו רכבים באוויר והגרמנים עצרו כל פעם כשראו גללי סוסים כדי לבדוק אם אין כאן שוב מלכודת.

אחרי המלחמה

וירג’יניה הול חזרה לארה”ב בספטמבר 1945, אחרי שש שנים באירופה, כמעט בת ארבעים. הצורך להיות נחוצה דחף אותה לחפש שוב עיסוק דומה וכך נהייתה סוכנת ארגון ה-CIA, the Central Intelligence Agency, “סוכנות הביון המרכזית”, צאצא של ה-OSS, בפעילויות במדינות שונות נגד “האיום האדום”.

בגיל 60 יצאה לגמלאות ונהנתה משנים מאושרות עם בן זוגה פול גואיו (Paul Goillot) בחווה שקנו בבארנסוויל, מרילנד. וירג’יניה הול נפטרה בגיל 76 ופול חמש שנים אחריה.

קהילת המודיעין האמריקאית מכירה כיום רשמית במורשתה של האישה החשובה, וירג’יניה הול, שגדולתה נלמדת על ידי מגוייסים חדשים בבניין שנקרא על שמה. ההערכה הושגה גם מצד אירופה: בטקס שנערך בדצמבר 2006 בבית השגריר הצרפתי בוושינגטון העלו בריטניה וצרפת על נס את גבורתה של וירג’יניה הול.

באותו אירוע הוסר הלוט מעל ציורו של האמן האמריקאי ג’ף בס (Jeff Bass), המראה את וירג’יניה הול בקיץ 1944, בעיצומו של שידור רדיו כשלוחם מחתרת צעיר, אדמון לברה (Edmond Lebrat), מסייע לה להזין בחשמל את מכשיר הקשר. הציור המקורי נמצא כיום במוזיאון ה-CIA בלנגלי והעתקים שלו מפוזרים בכל העולם.

המקום שממנו שידרה וירג’יניה הול בציור הוא החווה של לאה לברה, בית מקלט ללוחמי מחתרת ליד שמבון-סור-ליניון, במחוז הלואר העילי שבו נחשבת וירג’יניה הול לאגדה. אך לא רק בו.

שמעה של וירג’יניה הול, גיבורת המחתרת הצרפתית ומרגלת גדולה, שהקדישה חייה למאבק למען אידיאל החירות, חורג כיום מעבר לגבולות צרפת, ארה”ב ובריטניה ומעבר לחוגי הנוגעים בדבר. סיפור חייה של האישה החשובה, שתמיד ברחה מתהילה וסבלה לא מעט מהתנכרות ואפלייה, מגיע לקהל הרחב בספרים ובסרטים.

ביוגרפיה קודמת של וירג’יניה הול מאת הצרפתי ונסן נוזי

מכותר המשנה על עטיפת ספרה של סוניה פרנל בהדפסה האמריקאית (שיצאה לשוק זמן קצר אחרי האנגלית) משתמע שסיפורה של וירג’יניה הול מעולם לא סופר קודם לכן:

דף הספר אף מגדיל עשות ויוצא באמירה שאינה משתמעת לשתי פנים:
A never-before-told story of Virginia Hall, the American spy who changed the course of World War II, from the author of Clementine.

חשוב לציין שהתואר untold לסיפורה של וירג’יניה הול איננו נכון כדי לא לומר מילים בוטות יותר על השיווק של הוצאת פינגווין בניו יורק לפיו קורותיה של הול לא סופרו, כביכול, מעולם.

שתים עשרה שנה לפני סוניה פרנל הוציא העיתונאי והסופר הצרפתי ונסן נוזי ביוגרפיה מפורטת, מדוקדקת ומקיפה על המרגלת, (465 עמודים), פרי תחקיר רב שנים, שזכתה, ובצדק רב, לביקורות מעולות:

Vincent Nouzille, L’espionne: Virginia Hall, une américaine dans la guerre, Fayard, 2007

סוניה פרנל נעזרה רבות בספרו של ונסן נוזי בלי לתת לו את הקרדיט המגיע לו. שני משפטים חמקניים מבליחים ב”תודות” בסוף הספר, בתחילת פסקה ארוכה שנוקבת בהמשך בשמות אנשים אחרים, משפטים שכמוהם כהתעלמות:

“בזמן שהותי באוט לואר זכיתי לפגוש גם את ונסן נוזי (Nouzille), שלפני יותר מעשור כתב את L’Espionne בשפה הצרפתית. הוא היה מהראשונים שהעלו את וירג’יניה על נס.” (עמ’ 345).

אף מילה על החוב הגדול שהמחברת חייבת לוונסן נוזי ולספרו. אף מילה, כמו כן, בראיונות ובסרטוני הקידום שלה, כמו כל התהילה על “גילוי” וירג’יניה הול מגיעה רק לה בלבד, לסוניה פרנל.

בתחילת ספרה ובסופו כותבת סוניה פרנל על הארכיונים שבהם ביקרה והאנשים שאותם פגשה לצורך כתיבת הביוגרפיה. מסלול שדומה להפליא לזה שבו הלך כבר קודם ונסן נוזי, פירוט מלא בהקדמתו. פרנל נתקלה באותם קשיים… כותבת על אותם מכשולים… ונסן נוזי קיצר לה את הדרך אך אף מילה גם על כך. כמו הייתה הראשונה שחקרה את המקורות החשובים.

יצרתי קשר עם ונסן נוזי וקיבלתי אישור למה שחשבתי. קראתי בהמשך את ספרו עליו קיבל ביקורות מעולות ובצדק רב. ממליצה מאוד לקוראי צרפתית על הספר של נוזי ששוטח בשפה בהירה וברורה את תולדות חייה של הול ותולדות הרזיסטנס. הכול בו מבוסס ומתועד, אין שום עירוב של בדות ועובדות, הכול מציאות היסטורית הסובבת סביב חייה של אישה מיוחדת במינה, אחת ויחידה.

בפתח הדבר לספרו מספר ונסן נוזי כיצד נכנסה וירג’יניה הול לחייו במאי 2002, במקרה, בעת מחקר על נושא שונה לחלוטין, המאפיה הקורסיקנית. בעת שניסה לאמת אינטואיציה בדבר סיוע גנסטרים לפלישה בנורמנדי, הגיע נוזי לארכיונים הלאומיים האמריקאים בוושינגטון ושם, בין אלפי קופסות אפורות הסדורות על מדפים, צדה את עינו תמונתה של וירג’יניה הול וסיכום חייה בחוברת קטנה על ראשית ה-OSS. כך נולד הספר.

שנים של מחקר תוך אהבה והערצה לגיבורה שלא מעוורות את עינו החדה של הביוגרף מלראות צד אפל באישיותה של וירג’יניה הול. מדובר בפרט מעניין שנותן נוזי על השתתפותה של הול, ב-1961, לקראת סוף הקריירה שלה ב-CIA, בחיבור מדריך לשיטות חקירה, על גבול החוקיות, שיושם בוייטנאם ובאמריקה המרכזית.

בפרק הראשון של ספרו מספר נוזי על הפלגה לאירופה של וירג’יניה כשהייתה בת שלוש בחברת הוריה ואחיה בן השבע. כך ניטעו זרעי אהבתה לצרפת שבהיסטוריה שלה מילאה תפקיד חשוב תוך סיכון קיומה האישי. משמעות חייה, שבהם הוכיחה עצמה כל פעם מחדש, מתגלית אט אט דרך ביוגרפיה מרתקת, מומלצת בחום.

הערה

לכתבה נוספת, שנייה ושונה על הנושא, מוזמנים לבלוג של מירב גולן.