הפעם הראשונה שבה דרכתי בטירת שאמבור (Château de Chambord) הייתה כשהייתי ילד בן 10. אני זוכר בעיקר הליכה ארוכה ומתישה במסדרונות עצומים, חיפוש נואש אחרי משהו ש”קורה”, ואת ההבנה המאכזבת שניצבתי מול טירה ענקית, מרשימה מבחוץ, אבל… די ריקה מבפנים. בזמנו, זה נראה לי כמו בזבוז משווע של נדל”ן היסטורי. (ילדים, לכו תבינו).
אבל החיים (וצרפת) אוהבים לתת לנו הזדמנות שנייה. לפני כמה שנים זכיתי לחזור לשם שוב. הפעם, חמוש בהבנה קצת יותר עמוקה, ואחרי שעשיתי “שיעורי בית” היסטוריים, הכל נראה אחרת לגמרי. פתאום, הקירות הריקים התמלאו בסיפורים. גרמי המדרגות לחשו סודות מתקופת הרנסאנס, והתנורים העתיקים סיפרו על מלכים שהגיעו לצוד ולחגוג. ברגע שמבינים שטירת שאמבור היא לא “סתם בית”, אלא הצהרת כוונות אדריכלית, פוליטית ואפילו מיסטית – מתחילים באמת לאהוב אותה. (ובינינו, כשאתם יודעים איפה לחפש את הדרמה, כל טירה הופכת לטלנובלה היסטורית מרתקת, ושאמבור היא ללא ספק עונת ה-VIP).
מידע פרקטי לתייר: איך, מתי ולמה להגיע לשאמבור?
לפני שנצלול אל נבכי ההיסטוריה ואל הסיפורים הפיקנטיים שהבטחתי, בואו נספק לכם את המידע המעט משעמם אך סופר חשוב לגבי ביקור בטירה, ואז נוכל לעבור לחלק הבאמת מעניין בכתבה, הלא היא ההסיטוריה של שאמבור.
שעות פתיחה
הטירה פתוחה למבקרים בכל ימות השנה (למעט ה-1 בינואר, ה-25 בדצמבר, ויום שני האחרון של חודש נובמבר).
- מאפריל עד אוקטובר: 09:00 עד 18:00.
- מנובמבר עד מרץ: 09:00 עד 17:00.
- שימו לב: הגנים הצרפתיים נסגרים כחצי שעה לפני סגירת הטירה עצמה. הקופות נסגרות חצי שעה לפני הסגירה.
כרטיסים לטירת שאמבור
מחיר כניסה רגיל עומד על כ 30 אירו. הכניסה חינם לצעירים מתחת לגיל 26 תושבי האיחוד האירופי. מומלץ מאוד להזמין כרטיסים מראש כדי לדלג על התורים, במיוחד בחודשי הקיץ העמוסים. אני אישית ממליץ לקנות כרטיס לשאמבור דרך חברת TIQETS. אולם אם תרצו להשוות מחירים אתם מוזמנים להציץ בארגז הכלים שלי שם ישנם עוד מספר אתרים אמינים וידידותיים למשתמש שאולי יציעו כרטיס כניסה במחיר מעט זול יותר.
כיצד מגיעים לטירה מפריז?
טירת שאמבור ממוקמת בלב אזור הסולון (Sologne), מוקפת בפארק מגודר שהוא בגודל של העיר פריז כולה! רוב האנשים שמשלבים אותה בטיול שלהם שוכרים רכב ומטיילים בעמק הלואר למשך מספר ימים. אבל, וזה אבל חשוב מאוד, ממש לא חייבים לשכור רכב רק כדי להגיע לכאן (והאמת כפי שתראו מיד בחלק מהזמן זה ממש לא רצוי).
טיול מודרך מפריז
אם אתם מתגוררים בפריז ורוצים לצאת ליום אחד על מנת לבקר בשאמבור ואולי בעוד כמה טירות בעמק הלואר, הרשו לי להמליץ לכם בחום רב לא לשכור רכב או אפילו לנסוע בתחבורה ציבורית (למרות שכל זה אפשרי, כפי שתראו עוד מעט), אלא פשוט לקחת סיור מודרך. הסיבה לכך היא שמבחינה כספית זה לא יעלה לכם משמעותית הרבה פחות ממחיר הרכב/דלק או הכרטיסים לתחבורה הציבורית + כרטיסי כניסה לטירה, ומצד שני זה יספק לכם שקט נפשי ויאפשר לכם לראות מספר טירות ביום אחד. כך אני עשיתי לפני כמה שנים וחלק מהתמונות שתראו בכתבה הזאת מגיעות מצילומים שלי בזמן שלקחתי טיול דרך חברת Get Your Guide.
אז אם החלטתם לקבל את עצתי ולעשות משהו דומה הנה שורה של סיורי יום מפריז שכוללים את טירת שאמבור.
תחבורה ציבורית
אם אתם מתמקמים בפריז ומעוניינים להגיע לשאמבור באמצעות תחבורה ציבורית, אתם מוזמנים לקחת רכבת (SNCF) מתחנת אוסטרליץ (Gare d’Austerlitz) לעיר בלואה (Blois). הנסיעה אורכת כשעה וחצי. מתחנת הרכבת של בלואה, בעונת התיירות (מאפריל ועד נובמבר), פועל שאטל ייעודי (Navette Blois > Chambord) שייקח אתכם היישר אל שערי הטירה.
אם אתם מחפשים אתר מומלץ להזמנת כרטיסי רכבת מראש (זה די חובה כי הכרטיסים עלולים להיגמר או להפוך ליקרים מאוד לקראת מועד ההגעה), אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה. אם תרצו להשוות מחירים בין כמה חברות להזמנת כרטיסי רכבת, תוכלו למצוא את כל החברות הכי אמינות ומומלצות בארגז הכלים שלי.
השכרת רכב
אם החלטתם בכל זאת לשכור רכב בפריז וכך להגיע לשאמבור, הדרך המהירה והנוחה ביותר היא לנסוע ממרכז פריז דרך כביש האגרה A10 דרומה עד ליציאה 16 (Mer), ומשם להמשיך לפי השילוט דרך כבישים D205 ו-D112. בטירת שאמבור ישנם מתחמי חנייה מוסדרים בתשלום (חניוני P0, P1, P2). מומלץ להגיע בשעות הבוקר כדי להבטיח מקום קרוב לכניסה, שכן ההליכה מהחנייה הראשית לטירה לוקחת כ-10 דקות.
ההיסטוריה של טירת שאמבור: הרבה יותר מסתם אבנים (ומסיבות)
הבטחתי לכם סיפורים פיקנטיים, ושאמבור היא פשוט מכרה זהב של רכילות, חזון, ואגו מלכותי. ההיסטוריה שלה מחולקת לתקופות מפתח, שלכל אחת מהן יש את הגיבור הטרגי (או ההולל) שלה.
פרנסואה הראשון: המלך שרצה להיות שליט העולם
הסיפור שלנו מתחיל בשנת 1515. מלך צעיר, גבוה וכריזמטי, פרנסואה הראשון (שלט בין השנים 1515-1547), עולה לכס השלטון אחרי ששני מלכים לפניו מתו ללא יורשים. לאחר שניצח בקרב מריניאן(Marignan) המפורסם באיטליה, הוא מחליט להוכיח לכולם שהוא לא סתם עוד מלך אלא מלך-בונה.
בשנת 1519, הוא מניח את אבן הפינה לפרויקט המטורף מכולם: בניית טירת הרנסאנס הגדולה ביותר בצרפת. אבל איפה הוא בוחר לבנות אותה? באחד המקומות הכי פחות מסבירי פנים בעמק הלואר – עמוק בתוך אדמת ביצות טובענית, שורצת יתושים ומבודדת.
למה? התשובה הפשוטה היא שפרנסואה רצה אזור עשיר בחיות בר לציד. התשובה העמוקה יותר היא שהטופוגרפיה המורכבת הזו הייתה דרך להראות את כוחו העליון של השלטון (בסגנון “אני אכניע אפילו את הטבע, ואייבש את הביצות כדי להקים את ארמוני”).
אבל רגע, הסיפור הופך למיסטי ומרתק הרבה יותר. חוקרים שניסו לפצח את “הקודים של שאמבור” מגלים שלא מדובר סתם בביתן ציד שחצני. באותה תקופה, המלך הזמין טקסטים מהתיאולוג ז’אן טנו (1480-1546 Jean Thenaud) שכללו הסברים על… הקבלה והמסורת המיסטית העברית! כן, קראתם נכון. אנשי הרנסאנס ראו במציאות דבר חי המלא בכוחות נסתרים. עבור פרנסואה הראשון, הקבלה הייתה סוג של ידע נסתר שיכול להעניק כוחות יוצאי דופן.
שאמבור תוכננה כדיבור מיסטי באבן, ניסיון של המלך לרכוש כוח מלא ושלם על עניינים אנושיים, טבעיים ועל-טבעיים כאחד, ולהפוך למעין Dominator Mundi (שליט העולם). הטירה עמוסה במבנים גיאומטריים שנועדו לשקף את ההרמוניה האלוהית, ובסלמנדרות (הסמל של פרנסואה, שעל פי האמונה יכלה לחיות בתוך האש).
האירוניה הכואבת בסיפור הזה? על אף שפרנסואה הראשון שפך הון עתק (ורווחים שלמים מקופת המדינה) על הפרויקט הזה במשך עשרות שנים, הוא כמעט ולא גר בו! לאורך 32 שנות שלטונו, הוא בילה בשאמבור בסך הכל כ-72 ימים בלבד. הטירה נותרה בלתי גמורה במותו.
מלך השמש ומולייר: הופעות בכורה בקור מקפיא
בואו נקפוץ קדימה למאה ה-17. לואי ה-14 (Louis XIV), הלא הוא “מלך השמש”, מחליט סוף סוף להשלים את בניית הטירה ולרהט אותה קצת (בכל זאת, אי אפשר להזמין חברים לבית שאין בו ספות, ושאמבור הייתה מפורסמת בריקנותה הקרירה). כמו כן הוא בונה את האורוות ומסדר את הגנים.
אבל התרומה המעניינת והמפורסמת ביותר של תקופתו היא דווקא תרבותית. כאן, בתוך הטירה הקרירה ומוקפת היערות, נערכה באוקטובר 1670 הופעת הבכורה של יצירת המופת של המחזאי מולייר, “גם הוא באצילים” (Le Bourgeois gentilhomme), שכללה גם קטעי ריקוד ומוזיקה מאת ז’אן-בטיסט לולי. תארו לכם את האצולה הצרפתית רועדת מקור באוקטובר בלב הסולון, מנסה לצחוק מהבדיחות של מולייר בזמן שהרוח שורקת בין 282 הקמינים של הטירה. (המלך, אגב, התלהב מאוד מהמחזה, מה שהציל את הקריירה של מולייר מאויביו בחצר).
בשנת 2015 שבו והציגו את ההצגה בטירת שאמבור והנה קטע וידאו קצר ממנה:
אם אתם אוהבים את ההצגה כמוני ורוצים לצפות בגרסא המלאה שלה (שהוסרטה בטירה אחרת) הנה הגרסא המומלצת:
מוריס דה סאקס: האיש שהביא את “וגאס” לשאמבור
במאה ה-18, שאמבור זוכה לדייר הכי צבעוני, מוטרף וראוותני בתולדותיה – מרשל מוריס דה סאקס (Maurice de Saxe). הוא היה איש צבא גאון, גיבור מלחמה, ורודף שמלות לא קטן (בלשון המעטה). המלך לואי ה-15 העניק לו את הטירה לאות הוקרה על ניצחונותיו הצבאיים המזהירים עבור צרפת.
סאקס הפך את שאמבור ממעון ציד עונתי למרכז מסיבות בקנה מידה היסטורי. הוא הביא איתו את רגימנט הפרשים הפרטי שלו, בנה עבורם אורוות מפוארות, והקים תיאטרון בתוך הטירה שפעל כמעט מסביב לשעון.
הוא חגג, אירח מופעים, פיקד על כוחות וחי חיים של כוכב רוק מתקופת “מלחמת התחרה” (Guerre en dentelles). באופן אירוני למדי, מי ששרד אינספור קרבות עקובים מדם בחזיתות הכי מסוכנות של אירופה, מצא את מותו דווקא כאן בשאמבור, במיטתו, בשנת 1750. (האגדות המקומיות, שתמיד אוהבות קצת דם, מספרות על דו-קרב סודי בעקבות פרשיית אהבים, אך רוב ההיסטוריונים מסכימים שזה פשוט היה שילוב של מחלה ואורח חיים, בואו נגיד, תובעני ונהנתני מדי שגבה את מחירו).
מלחמת העולם השנייה: “להציל קצת מהיופי של העולם”
והנה נסגר לו מעגל דרמטי במאה ה-20. ב-1940, כשהנאצים עומדים בשערי פריז והמלחמה בפתח, מנהלי המוזיאונים הלאומיים בצרפת (ובראשם ז’אק ז’וז’אר) מבצעים את המבצע הלוגיסטי הגדול ביותר בתולדות האמנות – פינוי מוזיאון הלובר. אלפי יצירות אמנות יקרות מפז נארזות באישון לילה ונשלחות למסתור ברחבי המדינה כדי שלא ייפלו לידי הגרמנים או יושמדו בהפצצות.
שאמבור, בשל מיקומה המבודד והרחוק מצירי תנועה ראשיים ויעדים אסטרטגיים, נבחרה להיות תחנת המיון המרכזית (Triage) ליצירות הללו. כפי שהוגדר באופן פואטי באחת התערוכות שהוצגו בטירה לאחרונה, המטרה של המבצע הזה הייתה “להציל קצת מהיופי של העולם” (Sauver un peu de la beauté du Monde). קשה שלא להתרגש כשחושבים על יצירות כמו המונה ליזה שוכבות בתוך ארגזי עץ בחדרי הטירה החשוכים והקרים, מוקפות בכפריים ואנשי צוות צרפתים ששומרים עליהן בחירוף נפש, בזמן שהעולם בחוץ עולה בלהבות. שאמבור הפכה ממונומנט של אגו מלכותי לכספת השומרת על נשמתה של התרבות האנושית.
מה אסור לפספס בטירת שאמבור?
אז עכשיו, כשאתם מבינים על אילו אבנים היסטוריות אתם דורכים וכמה דרמה נספגה בקירות האלה, מה כדאי לראות כשאתם נכנסים פנימה? בטירה יש למעלה מ-80 חדרים פתוחים לקהל (מתוך יותר מ-400 חדרים הקיימים בה!), וקל מאוד ללכת לאיבוד. הנה כמה מתחמי חובה שחבל לפספס:
- מדרגות הקסם (גרם המדרגות הכפול): גולת הכותרת האדריכלית של שאמבור. מדובר בשני גרמי מדרגות ספירליים הכרוכים זה בזה סביב ציר מרכזי חלול, אשר העיצוב שלהם מיוחס לא פחות מאשר לגאונותו של לאונרדו דה וינצ’י (ששהה באותה תקופה קרוב לשם, באמבואז). הקסם פשוט אך מבריק: שני אנשים יכולים לעלות ולרדת בו זמנית מבלי להיפגש לעולם. (עיצוב מושלם למלכים שניסו להתחמק מהשגריר הספרדי בבוקר, או מהאישה החוקית שלהם בלילה).
- המרפסות ו”יער הארובות”: כשאתם מטפסים במדרגות הכפולות עד לגג הטירה, אתם נחשפים למראה סוריאליסטי לחלוטין. הגג אינו שטוח בשום צורה, אלא נראה כמו עיר קטנה ותלויה בשמיים, עמוסה במאות ארובות מעוטרות בסמלי הסלמנדרה והאות F של פרנסואה הראשון. מכאן גם נשקף נוף עוצר נשימה של הגנים והיער המקיף את האחוזה.
- אגף פרנסואה הראשון ואגף המלך (Salle du roi): כאן תראו את החדרים המלכותיים המשוחזרים המציגים את הפאר והראוותנות של המאה ה-16 וה-17. שימו לב במיוחד לתקרות המקומרות והמגולפות באבן – מדובר בעבודת אמנות יוצאת דופן שדורשת להרים את הראש ולהתפעל מהפרטים הקטנים.
- הגנים הצרפתיים (Les jardins à la française): הפארק והגנים עברו תהליך שחזור מקיף לאחרונה, והם יוצרים ניגודיות מושלמת בין הסדר הסימטרי, המדויק והנקי של הגינון הצרפתי לבין הפראות של היער שמקיף אותם.
- גני הירק (Jardins-potagers): זהו פרויקט חדש יחסית שהושק ב-2019. הגנים האלו משתרעים על פני כ-5000 מ”ר ונועדו לגדל פירות וירקות אורגניים בשיטות מסורתיות, ממש במקום שבו עמדו פעם האורוות הישנות.
לינה בשאמבור ובסביבה: להרגיש כמו מלכים בלילה
אם החלטתם לא להסתפק בטיול של יום אחד מפריז, אלא לספוג את הקסם של עמק הלואר לאט ובשקט (ואין, פשוט אין דבר רומנטי יותר מלראות את שאמבור מוארת בלילה אחרי שכל המוני התיירים עוזבים ומשתרר שקט מוחלט), יש לי שתי המלצות נפלאות בשבילכם ללינה באזור.
Le Relais de Chambord: לישון במרחק נגיעה מהטירה
המלון הזה הוא פשוט חלום שמתגשם עבור מי שרוצה להתעורר מול טירת שאמבור. מדובר במלון 4 כוכבים ששופץ מהיסוד בשנת 2018 על ידי האדריכל המפורסם ז’אן-מישל וילמוט (Jean-Michel Wilmotte). הוא ממוקם כחמישים מטרים בלבד מהטירה! המלון מציע 55 חדרים, כאשר חלקם מציעים נוף ישיר עוצר נשימה אל הטירה והגנים הצרפתיים, וחדרים אחרים צופים לנהר הקוסון (Cosson) השליו. יש במלון גם מסעדה מצוינת (Le Grand Saint-Michel) שמציעה ארוחות ערב מול הטירה המוארת.
למידע נוסף ולהזמנת חדרים ב-Relais de Chambord לחצו כאן.
Chateau des Grotteaux: אלגנטיות קלאסית בקרבת שאמבור
אם אתם מעדיפים להתרחק מעט מההמולה התיירותית של מרכז האחוזה, אבל עדיין להישאר קרוב מספיק (באזור Huisseau-sur-Cosson הסמוך), “טירת גרוטו” מציעה חוויית “שאטו” צרפתית אמיתית, אותנטית ואינטימית יותר. מקום מושלם לזוגות המחפשים שילוב של טבע אקסקלוסיבי, יחס אישי, נוחות מודרנית עטופה בהיסטוריה, וארוחות בוקר עשירות שיוגשו לכם כאילו הייתם מינימום מוריס דה סאקס בשיא תפארתו.
למידע נוסף ולהזמנת חדרים ב-Chateau des Grotteaux לחצו כאן.
***
מה הלאה?
אם אתם מחפשים עוד כתבות על עמק הלואר אתם מוזמנים להיכנס לדף עמק הלואר למטייל באתר שלי.
כדי שלא תפספסו אף כתבה, כי בכל סופ”ש נשלחות הכתבות הטובות ביותר, אני מזמין אתכם להירשם לניוזלטר שלנו!
להרשמה לניוזלטר שלנו לחצו כאן.
תודה שטיילתם איתי במסדרונות ההיסטוריה, ונתראה בכתבה הבאה!