בספטמבר 2025, במסגרת טיול משפחתי קסום בנורמנדי, דרכו רגליי לראשונה בהונפלר. לא אשקר, לא ציפיתי להתאהב ככה. אבל מהרגע הראשון, כשהנמל העתיק נגלה לעיניי עם בתי העץ הצרים והגבוהים המשתקפים במים, ידעתי שהגעתי למקום מיוחד במינו.
הונפלר היא לא סתם עוד עיירת נמל יפה; יש לה נשמה, סיפור, וקסם שקשה לתאר במילים. זהו מקום שבו ההיסטוריה הימית העשירה פוגשת את עולם האמנות התוסס, ויחד הם יוצרים אווירה שאין שנייה לה. לכן, החלטתי ליצור עבורכם את המדריך הזה, כדי שגם אתם תוכלו לחוות את הקסם הזה במלואו.
סודות Le Marais: מסע אל הלב ההיסטורי והשיקי של פריז
הצטרפו למסע וירטואלי אל הרובע המרתק ביותר בפריז. נגלה יחד חצרות נסתרות, אצולה צרפתית ואת הסיפורים האמיתיים שמאחורי החזיתות המפוארות.
למה כדאי להכיר את ההיסטוריה של הונפלר לפני הטיול?
אני תמיד אומר שאי אפשר להבין באמת מקום בלי להכיר את הסיפור שלו. בהונפלר, האמירה הזאת נכונה שבעתיים. ההיסטוריה כאן לא כלואה במוזיאונים; היא נושמת ובועטת בכל סמטה, בכל בית עץ עתיק ובכל אבן מרצפת.
כדי להעריך את יופיו של הנמל העתיק, כדאי לדעת שהוא היה פרויקט שאפתני של המלך לואי ה-14 (Louis XIV 1638-1715). כדי להבין מדוע העיר הפכה לבירת האימפרסיוניזם, צריך להכיר את סיפור דעיכתה הכלכלית, ששמר על הארכיטקטורה שלה אותנטית ומשך אליה אמנים.
וכדי להרגיש את רוח ההרפתקנות, חשוב לזכור שמכאן יצא מגלה הארצות סמואל דה שמפלן (Samuel de Champlain 1567-1635) למסעו המפורסם לייסוד העיר קוויבק. כדי שלא אהפוך את הכתבה הזאת לשיעור היסטוריה ארוך (ויש כל כך הרבה מה לספר!), הכנתי לכם כתבה נפרדת ומעמיקה על
ההיסטוריה המרתקת של הונפלר. אני ממליץ בחום לקרוא אותה לפני הטיול, זה פשוט ישדרג לכם את החוויה.
מסלול טיול ליום אחד: מה עושים ורואים בהונפלר?
הנה ההצעה שלי למסלול של יום אחד, שיאפשר לכם לחוות את המיטב של הונפלר בקצב נעים ומהנה. כמובן שהונפלר עמוסה בכל כך הרבה פנינים נסתרות, סמטאות ציוריות ומוזיאונים מרתקים, כך שגם אם תחליטו לבלות בה יומיים או שלושה, לעולם לא תשתעממו. אבל אם זמנכם קצוב, המסלול הזה יבטיח שלא תפספסו את נקודות החובה של העיר, תוך שילוב של היסטוריה, אמנות, קולינריה ופשוט ספיגה של האווירה המיוחדת שאין לה מתחרים בשום מקום אחר בצרפת.
הנמל העתיק (Vieux Bassin)
התחילו את הבוקר שלכם בלב הפועם של העיר. הנמל העתיק של הונפלר הוא מחזה בלתי נשכח, ואחד המקומות המרתקים והציוריים ביותר בצרפת כולה. ההיסטוריה של הבריכה היפהפייה הזו, שנקראה בעבר “הבריכה הפנימית”, שזורה היטב בהתפתחותה של האימפריה הצרפתית ובעוצמתה הימית.
המראה שאתם רואים כיום הוא תוצאה של עבודות הרחבה מסיביות שהושלמו בשנת 1681, בפקודתו של ז’אן-בטיסט קולבר (Jean-Baptiste Colbert 1619-1683), שר האוצר והימייה המיתולוגי של לואי ה-14. קולבר הבין את הפוטנציאל האסטרטגי של הונפלר והורה להרוס חלק מחומות העיר העתיקות כדי להרחיב את הנמל, מה שאפשר לספינות סוחר גדולות יותר לעגון כאן בבטחה, מוגנות מפני הגאות והשפל הסוערים של תעלת למאנש.
כשאתם עומדים על הרציף, קחו רגע להבחין בהבדל הדרמטי בין שתי הגדות. מצד אחד נמצא רציף סנט אטיין (Quai Saint-Etienne), שבו שוכנת כנסיית סנט אטיין העתיקה מאבן, שכיום הוסבה למוזיאון הימי. אבל מה שבאמת יגנוב את תשומת לבכם הוא הצד השני – רציף סנט קתרין (Quai Sainte-Catherine). כאן ניצבות שורות של בתים צרים וגבוהים, בני חמש עד שבע קומות, המצטופפים זה לצד זה כאילו הם תומכים אחד בשני כדי לא ליפול למים.
מדוע הם כה צרים? הסיבה היא כלכלית גרידא. בימים עברו, מס הרכוש חושב לפי רוחב חזית הבית הפונה לרחוב או לנמל. התושבים החכמים של הונפלר מצאו פרצה בחוק: הם בנו בתים עם חזית צרה מאוד, אבל פיצו על כך בבנייה לגובה ולעומק. יתרה מזאת, שימו לב שהחזיתות של בתים רבים מחופות בלוחות צפחה (ardoise) כהים. זו אינה רק בחירה אסתטית, אלא הגנה הכרחית וגאונית מפני הרוחות העזות, המלח והגשמים של האקלים הנורמנדי. הצפחה שימשה כמעין “מעיל גשם” אדריכלי שהגן על מבני העץ מפני ריקבון ושמר עליהם לאורך מאות שנים.
שבו באחד מבתי הקפה הרבים שעל הרציף, הזמינו קפה וקרואסון, ופשוט תנו לקסם לחלחל. צפו בסירות הדייגים הקטנות ובסירות התענוגות המתנדנדות בעדינות, והקשיבו לצחוק השחפים. זהו המקום המושלם להתחיל להרגיש את הקצב המיוחד של הונפלר.
האור המיוחד של הונפלר, אותו אור שמשתקף על מימי הנמל ויוצר משחקי צבעים מהפנטים בין שמיים, מים ובתי צפחה, הוא שהפך את המקום הזה לאבן שואבת לאמנים מכל רחבי העולם החל מהמאה ה-19. בעודכם לוגמים מהקפה, נסו לדמיין את הציירים האימפרסיוניסטים הגדולים, כמו קלוד מונה, גוסטב קורבה או יוהאן יונגקינד, יושבים ממש באותה נקודה בה אתם יושבים כעת, מקימים את כני הציור שלהם, ומנסים ללכוד במשיחות מכחול מהירות את הרגע החולף ואת תנועת העננים.
צפו בסירות הדייגים, שחלקן עדיין יוצאות מדי בוקר לדוג את השרימפס המקומיים והצדפות השמנמנות, ובסירות התענוגות הלבנות. השילוב הזה של עבר והווה, של עבודת כפיים ימית ותיירות יוקרתית, הוא סודה האמיתי של העיר.
המלצה לארוחת צהריים לא הרחק מהנמל העתיק
אם במקרה אתם מעוניינים לאכול ארוחת צהריים (ובינינו, הרי בשביל זה אנחנו מטיילים בצרפת), אני ממליץ בחום להתרחק מעט מהקו הראשון של המסעדות שמקיפות את הנמל עצמו. הונפלר, כמו כל פנינה תיירותית מבוקשת, סובלת מלא מעט “מלכודות תיירים” ברציפים המרכזיים – מקומות שבהם אתם משלמים בעיקר על הנוף ומקבלים אוכל בינוני במחירים מופקעים.
הנורמנים ידועים בקולינריה המשובחת והעשירה שלהם, המבוססת על חומרי גלם טריים, כמויות נדיבות של חמאה, שמנת סמיכה, תפוחי עץ עסיסיים, וכמובן – פירות ים שזה עתה נמשו מהמים. לפספס את החוויה הזו בגלל מסעדה תיירותית תהיה טעות היסטורית. אני עשיתי זאת וגיליתי במרחק הליכה קצרצרה מהנמל את מסעדת “l’Escale” שהייתה לא רעה בכלל, ואפילו הפתיעה אותי מאוד לטובה בזכות האווירה האותנטית שלה והשירות הלבבי, דברים שלעיתים חסרים במסעדות ההמוניות יותר.
אחת המנות שמשכו את תשומת ליבי מיד (ואותה תוכלו לראות בתמונה שצילמתי) הייתה מנת הגרבלקס שלהם. למרות שגרבלקס מזוהה בדרך כלל באופן מובהק עם המטבח הסקנדינבי, הרי שההיסטוריה של נורמנדי שזורה בזו של הוויקינגים (אנשי הצפון, הנורמנים, שנתנו לחבל הארץ את שמו). איכות הדגים בהונפלר הופכת כל מנת דג טרי לחגיגה של ממש בחיך.
המנה במסעדה הייתה פשוט מדויקת: הדג היה רענן, נימוח כחמאה, ולווה במגע נורמנדי מקומי של תיבול עדין ואיזון חמיצות שהדגיש את טעם הדג ולא השתלט עליו, לצד לחם טרי וקראנצ’י שאי אפשר להפסיק לאכול. זוהי דוגמה נהדרת לאיך מסעדה משפחתית טובה יודעת לקחת חומרי גלם מעולים ולהגיש אותם בצורה פשוטה אך מנצחת. אני ממליץ לשלב את הארוחה עם כוס סיידר נורמנדי צונן ומבעבע (Cidre bouché), שמאזן בצורה מושלמת את השומניות של הדג.
מידע על המסעדה:
כתובת: 3 Rue de la Ville.
שעות פתיחה: המסעדה פתוחה בכל ימות השבוע (שני עד ראשון) בשני סבבים:
- צהריים: 12:00 – 14:00
- ערב: 19:00 – 21:00
בית המפקד (La Lieutenance)
בקצה הנמל, ניצב בגאון מבנה אבן מרשים – ה-Lieutenance (בית המפקד). המבנה העצום והמבוצר הזה אינו רק יפה לעין; הוא נושא בחובו סיפורים של מאות שנים.
זהו למעשה השריד החשוב האחרון מהביצורים של העיר מימי הביניים, שנועדו להגן עליה מפני פלישות אנגליות (שתמיד ארבו מעבר לתעלה). במקור, המבנה נקרא “שער רואן” (Porte de Rouen), משום שמכאן יצאה הדרך שהובילה לעיר רואן, בירת נורמנדי. לאחר שהחומות נהרסו במאה ה-17 בהוראת קולבר, המבנה הזה שרד כיוון שהוא שימש בעבר כמעונו הרשמי של נציג המלך, ה”לוטננט” (הסגן או המפקד), שפיקח על כל תנועת האוניות והסחורות שנכנסו ויצאו מהנמל.
אי אפשר לדבר על בית המפקד מבלי להזכיר את אחד הפרקים המפוארים ביותר בהיסטוריה של הונפלר: עידן התגליות ומגלי הארצות.
מהרציף הזה ממש יצאו ספינות רבות אל עבר העולם החדש, בחיפוש אחר עושר, תבלינים ושטחים חדשים עבור הכתר הצרפתי. המפורסם שבהם הוא סמואל דה שמפלן (Samuel de Champlain), שבאביב שנת 1608 הפליג מהונפלר עם ספינתו המפורסמת “Le Don de Dieu” (מתנת האל), וחצה את האוקיינוס האטלנטי במסע אמיץ שבסופו ייסד את העיר קוויבק בקנדה.
כשאתם עוברים מתחת לשער האבן העתיק, דמיינו את המלחים הצרפתים האמיצים נפרדים ממשפחותיהם, כשהם יוצאים למסעות שאורכם חודשים רבים אל הלא נודע.
המבנה עבר לאחרונה עבודות רסטורציה מקיפות מאוד בין השנים 2021 ל-2023, וכיום הוא פתוח לקהל הרחב ומשמש כמרכז פרשנות (Centre d’Interprétation) מתקדם למורשת האדריכלית והימית של העיר. התערוכות בפנים משלבות וידאו ואמצעים אינטראקטיביים המספרים את סיפורה של הונפלר לאורך התקופות. אל תפספסו את העלייה למרפסות העליונות של המבנה, משם נשקף נוף פנורמי מרהיב של 360 מעלות על הנמל כולו, על גגות הצפחה השחורים ועל שפך נהר הסן (La Seine) הרחב שנשפך ממש כאן אל הים.
לצערי הגעתי בטעות ביום שלישי (היום שבו המקום סגור) ולכן לא יכולתי “לדווח לכם מהשטח”. מקווה שאתם לא תעשו את הטעות שלי ובינתיים אם תרצו לראות איך המקום נראה מבפנים תוכלו לצפות בסרטון הקצר הזה:
כנסיית סנט-קתרין (Église Sainte-Catherine)
במרחק הליכה קצרה מהנמל, כשתחצו את הסמטאות שוקקות החיים ותעקבו אחרי ריח העץ העתיק, תמצאו את אחת הפנינים הארכיטקטוניות המדהימות, המפתיעות והייחודיות ביותר בצרפת כולה. כנסיית סנט-קתרין (Sainte-Catherine) היא לא סתם כנסייה, אלא כנסיית העץ הגדולה ביותר במדינה כולה, ואחד ממבני העץ העתיקים והשמורים באירופה. ההיסטוריה של בנייתה היא עדות מרתקת לרוח ההישרדות של תושבי הונפלר.
כדי להבין מדוע נבנתה כנסיית עץ אדירה שכזו, יש לחזור אחורה למאה ה-15, לתום מלחמת מאה השנים העקובה מדם מול האנגלים (1453). לאחר שנים של כיבוש והרס, העיר הונפלר חזרה לידיים צרפתיות, אך היא הייתה חבולה, מרוששת וחרבה. כנסיית האבן הישנה שהייתה במקום נהרסה כליל במהלך הקרבות.
לתושבי העיר המרוששים לא היו משאבים כספיים לרכוש ולשנע אבני בניין כבדות, וממילא כל בנאי האבן המומחים (הסתתים) נעלמו או נהרגו במלחמה. אבל דבר אחד היה להם בשפע: יערות עבותים (כמו יער טוק – Forêt de Touques) שסיפקו עץ אלון משובח, ושפע של בוני ספינות מיומנים (charpentiers de marine) שידעו לעבוד עם עץ בצורה מושלמת.
היכנסו פנימה והרימו את מבטכם לעבר התקרה. מה אתם רואים? במקום קמרונות אבן גותיים מורכבים, תקרת הכנסייה בנויה משתי קשתות עץ ענקיות, שנראות בדיוק כמו שתי ספינות ענק עשויות עץ שהפוכות על גבן. זוהי אינה אשליה אופטית; בוני הספינות פשוט השתמשו בטכניקות הבנייה היחידות שהכירו.
הם בנו את הכנסייה כאילו הם בונים ספינה, רק הפוך. זוהי עדות מרגשת, נדירה ואותנטית לאופן שבו חיי הים והאמונה של תושבי הונפלר היו שזורים זה בזה ללא הפרד. המבנה הראשון, הספינה המרכזית השמאלית, נבנה במחצית השנייה של המאה ה-15. במאה ה-16, עקב הגידול המהיר באוכלוסיית העיר, נוספה לצידה ספינה מרכזית נוספת (ימנית), מה שהעניק לכנסייה את המראה הייחודי של הכיפה הכפולה שלה.
פרט טכני מדהים שכדאי להתעכב עליו: בבניית שלד העץ העצום הזה לא נעשה שימוש במסורים! בוני הספינות ידעו ששימוש במסור קורע את סיבי העץ ומאפשר לחדירת מים ולחות שיגרמו לריקבון מהיר של המבנה (במיוחד באקלים הגשום של נורמנדי). במקום זאת, הם חטבו את כל קורות העץ ועיצבו אותן אך ורק באמצעות גרזנים מיוחדים, טכניקה שעוקבת אחר הסיבים הטבעיים של העץ ואוטמת אותם, וכך הצליח המבנה לשרוד מאות שנים.
אל תשכחו להציץ גם במרפסת הרנסאנס הנהדרת שניצבת בכניסה לכנסייה, עם העיטורים המגולפים העדינים שלה, ולהריח את ריח שעוות הנרות המתמזג עם ריח עץ האלון העתיק שספג מאות שנים של תפילות.
- שעות פתיחה וכרטיסים: הכנסייה פתוחה לקהל מדי יום בין השעות 9:00 ל-19:00. הכניסה חופשית.
מגדל הפעמונים של סנט-קתרין (Le Clocher de Sainte-Catherine)
ממש ממול לכנסייה, ניצב לו בנפרד מבנה עץ מרשים, מחודד וכהה – זהו מגדל הפעמונים של כנסיית סנט-קתרין. המראה של מגדל פעמונים המנותק לחלוטין ממבנה הכנסייה המרכזי הוא נדיר למדי בצרפת, והסיבה לכך אינה אדריכלית או אסתטית, אלא פרקטית לחלוטין ואפילו מצילת חיים.
בוני הכנסייה הבינו שמגדל פעמונים גבוה, במיוחד כזה שניצב באזור חופי סחוף רוחות וסערות, מהווה מטרה טבעית למכות ברק. מאחר שהכנסייה כולה עשויה מעץ, מכת ברק במגדל שהיה מחובר לכנסייה הייתה גורמת בהכרח לשריפת ענק שהייתה מכלה את המבנה העצום כולו בתוך דקות. לכן, כדי להגן על מבנה העץ היקר ועל קהל המתפללים, הוחלט לבנות את מגדל הפעמונים במרחק בטוח בצידו השני של הכיכר.
המגדל מורכב מבסיס איתן העשוי מקורות עץ אלון מאסיביות (כדי לתמוך במשקלם העצום של פעמוני הברונזה), בעוד שהגג המחודד והמעוטר שלו מחופה באריחים קטנים העשויים מעץ ערמון (bardeaux de châtaignier). לבחירה בעץ הערמון הייתה סיבה מבריקה: עץ זה עשיר מאוד בטאנינים טבעיים שדוחים עכבישים, חרקים טפילים ומזיקי עץ אחרים, מה שעזר לשמר את הגג ללא פגע עד עצם היום הזה.
בעבר הרחוק, קול צלצול פעמוני המגדל לא נועד רק לקרוא למאמינים לתפילה, אלא גם תפקד כמגדלור קולי של ממש. בימי ערפל כבד, צלצול הפעמונים עזר לסירות הדייגים של הונפלר לנווט את דרכן בבטחה חזרה אל פתח הנמל. כיום, המגדל משמש כנספח של מוזיאון אז’ן בודן (שעליו נדבר מיד) ומציג אוסף קטן אך מרשים של אמנות דתית ופסלי עץ עתיקים מנורמנדי. אם אתם לא עצלנים כמוני, אז בהחלט שווה במיוחד לטפס במדרגות העץ הצרות והחורקות שלו כדי לראות את פעמוני הענק מקרוב, ולהשקיף מלמעלה על הכיכר הציורית ולדמיין את השוק הסואן שמתקיים כאן כבר מאות שנים.
- שעות פתיחה וכרטיסים: שעות הפתיחה משתנות לפי העונה (בקיץ בדרך כלל 10:00-12:00 ו-14:00-18:00, סגור בימי שלישי). הכניסה בתשלום סמלי (כ-3 אירו) או כלולה בכרטיס המשולב של המוזיאונים.
צהריים: בעקבות האמנים ששינו את פני האמנות
הונפלר אינה רק נמל היסטורי וספינות עתיקות; היא בראש ובראשונה מעבדה של צבע ואור, המקום שבו למעשה נולדה האמנות המודרנית. אם יש מוזיאון אחד שאתם חייבים לבקר בו בהונפלר כדי להבין את נשמתה של העיר, זה המוזיאון שמוקדש לאיש שהביא אליה את כולם. הוא לא רק מוזיאון לאמנות, הוא סיפור האהבה העמוק שבין עיר לצייריה.
מוזיאון אז’ן בודן (Musée Eugène Boudin)
המוזיאון, השוכן בכיכר אריק סאטי, מוקדש ברובו ליליד העיר, הצייר אז’ן בודן (Eugène Boudin 1824-1898). בודן לא נולד למשפחת אצולה אלא היה בנו של מלח פשוט (נער סיפון), עובדה שהפכה את חיבורו לים לטבעי ועמוק.
בצעירותו, בודן פתח חנות קטנה לממכר מכשירי כתיבה ומסגרות לתמונות בעיר השכנה לה האבר, ונהג להציג בחלון הראווה ציורים של ציירים מפורסמים שחלפו באזור, כמו טרויאן וז’אן-פרנסואה מילה. אלה זיהו את הכישרון החבוי של בודן הצעיר שעבד בחנות, ועודדו אותו ללמוד ציור באופן מקצועי.
בודן עזב הכל, הפך לצייר, ונחשב כיום לאחד ממבשרי תנועת האימפרסיוניזם החשובים ביותר, מי שכונה על ידי הצייר האגדי קאמי קורו (Corot) בתואר המחייב: “מלך השמיים” (“le roi des ciels”), בזכות יכולתו המופלאה והווירטואוזית לצייר את השמיים המשתנים, העננים הכבדים ומשחקי האור של נורמנדי.
ההישג ההיסטורי והאנקדוטה המפורסמת ביותר הקשורה לבודן היא פגישתו הגורלית עם נער צעיר בן 18 בשם קלוד מונה (Claude Monet 1840-1926) בשנת 1858. באותה תקופה, מונה הצעיר היה בכלל קריקטוריסט חצוף ומוכשר שהתפרנס מציור דיוקנאות מוגזמים של תושבי לה האבר.
בודן התרשם מכישרונו של מונה, אך הבין שקריקטורות הן רק הסחת דעת, ושכנע את מונה הצעיר לעזוב את העפרונות, לצאת מהסטודיו הסגור ולבוא לצייר איתו בחוץ, באוויר הפתוח (en plein air). חשוב להבין שבאותם ימים ציור באוויר הפתוח נחשב למהפכה של ממש, שהתאפשרה בין היתר בזכות ההמצאה החדשה דאז: צבעי שמן בשפופרות מתכת. מונה, שעד אז לא העריך ציורי נוף, נשבה בקסם האור הטבעי. הפגישה הזו שינתה לנצח את מסלול חייו של מונה ואת תולדות האמנות כולה. מונה עצמו הודה מאוחר יותר בענווה: “אם הפכתי לצייר, הרי שאני חב הכל לבודן”.
במוזיאון המרווח ושטוף האור תמצאו אוסף מרשים ומקיף של עבודות פסטל מרהיבות ושמני נוף מאת בודן עצמו (הידוע במיוחד בציורי המעמד הבורגני נופש בחופי דוויל וטרוביל עם שמלות הקרינולינה העצומות שלהן), ציורים מוקדמים של מונה, ועבודות של ציירים נוספים מ”אסכולת הונפלר” (שהתקבצו בפונדק ‘חוות סן-סימיאון’ המפורסם שעליו נדבר בפרק המלונות) כמו יוהאן ברטולד יונגקינד (Johan Barthold Jongkind 1819-1891) וגוסטב קורבה.
אולם אם כל הכבוד (ויש כבוד) לבודן וחבריו, הציור שהכי אהבתי היה דווקא של צייר צרפתי יחסית לא מוכר בשם לואי-אלכסנדר דיבורג (Louis-Alexandre Dubourg, 1821–1891). שם הציור הוא “איכרה במנוחה” ומשהו במבט החודר של האיכרה, שנחה לה לכמה רגעים מעמל יומה, בשילוב טכניקת הציור המאוד ריאליסטית, גרם לי להתאהב בציור הזה דווקא.
מעבר לאמנות הפלסטית, מציע המוזיאון קומה שלמה ומרתקת המוקדשת לאתנוגרפיה נורמנדית, ובה אוסף מדהים של תלבושות מסורתיות, רהיטים עתיקים, וכובעי התחרה (Coiffes) המפורסמים והגבוהים שנשות נורמנדי נהגו לחבוש בגאווה. זהו שילוב נפלא של היסטוריה, אופנה ואמנות גבוהה.
- שעות פתיחה וכרטיסים: המוזיאון סגור בימי שלישי ובחלק מחודשי החורף (ינואר-פברואר). ישנם מספר סוגי כרטיסים וכרטיסים משולבים. לא מצאתי כרטיסים דרך אתרי השותפים, ולכן אני ממליץ לרכוש אותם ישירות באתר המוזיאונים של הונפלר.
בתי סאטי (Les Maisons Satie)
אחרי היופי הרומנטי והפסטורלי של מוזיאון בודן, התכוננו לחוויה אחרת לגמרי – פרועה, אוונגרדית ומטלטלת תפיסתית. בתי סאטי (Les Maisons Satie) אינם עוד מוזיאון ביוגרפי טיפוסי עם תמונות במסגרת ולוחות טקסט ארוכים ומשעממים, אלא מסע סוריאליסטי, מוזיקלי וחושי אל תוך מוחו הקודח של אחד הגאונים האקסצנטריים והמיוחדים ביותר שצמחו בצרפת. המוזיאון מוקדש למלחין והפסנתרן אריק סאטי (Erik Satie 1866-1925), שנולד ממש כאן בהונפלר לאב צרפתי ולאם סקוטית.
סאטי היה דמות מרתקת וחידתית. הוא עבר לפריז, ניגן בפסנתר בקברט המפורסם “החתול השחור” (Le Chat Noir) במונמארטר, התחבר עם ז’אן קוקטו, פיקאסו וקלוד דביסי, והלחין יצירות ששברו את כל מוסכמות התקופה, המפורסמות שבהן הן ה”גנוסיינים” וה”ג’ימנופדי” (Gymnopédies) הכל כך מזוהות עם מלנכוליה פריזאית עדינה (אני מבטיח לכם שגם אם שמות היצירות לא אומרות לכם דבר, את המנגינה אתם בטח מכירים).
אך סאטי היה ידוע לא רק במוזיקה שלו, אלא במוזרויות הקיצוניות שלו. הוא ייסד כנסייה משלו שבה היה החבר היחיד, טען שהוא ניזון רק מ”אוכל לבן” (כמו סוכר, עצמות, שומן, קוקוס וביצים תפלות), והיה לו אוסף אובססיבי של מטריות. בנוסף, הוא התפרסם בכינויו “הג’נטלמן מקטיפה” (Le Velvet Gentleman), לאחר שקיבל ירושה קטנה ורכש בבת אחת שבע חליפות קטיפה צהובות-חרדל זהות לחלוטין, שאותן לבש לכל מקום למשך שארית חייו.
הביקור בבתי סאטי הוא חוויה אימרסיבית ומשעשעת להפליא, המשלבת את המוזיקה שלו, מיצגים אמנותיים, תאורה דרמטית ואפקטים ויזואליים שתוכננו על ידי טובי המעצבים בצרפת.
בכניסה למוזיאון, אתם מקבלים אוזניות שמע מתוחכמות עם חיישני אינפרא-אדום שמזהים את מיקומכם בחלל. באמצעות האוזניות הללו, אתם מובלים מחדר לחדר, כשכל חלל מעוצב בהשראת יצירה, ציטוט סרקסטי או תקופה ספציפית בחייו של סאטי.
אתם תראו פסנתר כנף מכני המנגן בעצמו שירי קברט, תפגשו אגס ענק בעל כנפיים (רמז קורץ ליצירתו הפארודית “שלושה קטעים בצורת אגס”, שאותה הלחין לאחר שדביסי ביקר אותו על כך שהמוזיקה שלו “חסרת צורה”), ותפסעו בתוך אשליות אופטיות שממחישות היטב את תפיסת עולמו של אמן שהקדים את זמנו ונחשב לאבי המוזיקה המינימליסטית והאמביאנטית. זוהי דרך נהדרת ואינטראקטיבית, שמתאימה גם לילדים, להכיר את דמותו הצבעונית (או ליתר דיוק, הקטיפתית) של האיש.
- שעות פתיחה וכרטיסים: בדומה למוזיאון בודן, גם כאן המקום סגור בימי שלישי ובחלק מהחורף. מומלץ לרכוש כרטיסים מראש באתר המוזיאונים של הונפלר.
מתוקים שאסור לפספס: Le Comptoir de Honfleur
דבר אחד קטן וטעים לפני שממשיכים הלאה: אי אפשר הרי לכתוב מדריך מקיף על עיר נורמנדית צרפתית בלי להקדיש חלק נכבד לקולינריה המקומית, ובמיוחד למתוקים. הרי אם אתם עוקבים אחריי, אתם כבר יודעים היטב שאני חסיד גדול של חמאה צרפתית משובחת וכמובן שוקולד.
אחרי ששוטטתם בסמטאות העתיקות וספגתם אמנות גבוהה, אני ממליץ לכם בחום רב לשים פעמיכם לרחוב Rue des Lingots (כתובת מדויקת: 2-18 Rue des Lingots), ולבקר במוסד המטריף שנקרא “Le Comptoir de Honfleur”.
מבחוץ, זו נראית כמו עוד חנות ממתקים קטנה וחמודה בתוך בניין היסטורי, אבל ברגע שתדחפו את הדלת ותיכנסו פנימה, ריח חמים ומשכר של שוקולד נמס, נוגט וקרמל עשיר יכה בכם מיד וישאב אתכם פנימה כמו קסם. זהו גן עדן אמיתי עלי אדמות לכל חובבי המתוקים (וגם לאלו שטוענים שהם אוהבים רק “מלוח”).
החנות הקסומה הזו מעוצבת בדיוק בסגנון צרפתי מסורתי ואותנטי של “קומפטואר” (דלפק סוחרים קלאסי של פעם), שבו כל הממתקים לא ארוזים בקופסאות קרטון מודרניות, אלא מסודרים בהררי פיתויים מרהיבים וצבעוניים בתוך סלסלות עץ או על שולחנות כפריים.
הקונספט כאן פשוט, מסוכן וגאוני בו-זמנית: הכל נמכר לפי משקל. אתם מקבלים שקית ופשוט מתחילים להעמיס מכל טוב הדוכנים. מה תמצאו שם? תוכלו למצוא כאן את הקרמלים המפורסמים והנימוחים של חבל נורמנדי (Caramels d’Isigny), שמיוצרים באהבה מהחמאה והשמנת המקומיות העשירות ביותר בצרפת ומעורבבים עם מלח ים גס. כמו תמצאו גם מגוון אדיר של נוגט צרפתי מסורתי המשובץ בשקדים ופיסטוקים טריים, טופי פירות ברכים במגוון עצום של טעמים, ושוקולדים ארטיזנליים (בעבודת יד) באיכות חסרת פשרות.
בעלת המקום ידועה בלבביות שלה ובהכנסת האורחים החמה (יתרון נדיר לעיתים באזורים מתויירים), והיא יותר מתשמח להסביר לכם על המעדנים השונים ואף לתת לכם לטעום כמה מהשוקולדים המובחרים לפני שאתם מחליטים מה לקחת הביתה.
אבל גולת הכותרת האמיתית של המקום, והדבר שאתם פשוט חייבים (אבל חייבים!) לנסות, הוא ממתק עם שם קצת… איך נגיד… פחות מעורר תיאבון במבט ראשון: “גללי שחפים” (Crottes de Mouette). אל דאגה, לא מדובר חלילה בתוצרת אמיתית של העופות הרעשניים שמציפים את הנמל, אלא בהומור נורמנדי משובח: אלו הם כדורי טראפל שוקולד לבן ומריר טעימים להפליא, לרוב ממולאים בקרמל או משולבים עם אוכמניות שמקנים להם מעטפת בעלת גוון כחלחל-סגלגל המזכיר באופן מחשיד ומצחיק את ה”מקור”.
זו בדיחה מקומית נהדרת, והם פשוט נמסים בפה ומהווים את אחת המתנות המשעשעות והטעימות ביותר שתוכלו להביא למשפחה ולחברים בארץ. עוד ממתק שחובה לנסות ושווה כל קלוריה הוא קליפות התפוז המסוכרות, בשרניות ועסיסיות, שמצופות בשכבה נדיבה של שוקולד מריר עשיר שמאזן את מתיקות התפוז בשלמות. בקיצור, הכינו את בלוטות הטעם (וגם את הארנק, כי קשה מאוד לעצור ברגע שמתחילים למלא את השקית).
סיורים מודרכים מומלצים בהונפלר
לפעמים, הדרך הטובה ביותר לגלות עיר היא דרך עיניים של מקומי. אם אתם רוצים חוויה קצת אחרת, הנה כמה סיורים שמצאתי וממש אהבתי את הקונספט שלהם:
- סיור פרטי בהונפלר ברכב סיידקאר וינטג’: אם אתם מחפשים חוויה ייחודית ובלתי נשכחת, זה הסיור בשבילכם. תוכלו לחקור את סמטאות העיר והגבעות מסביב בצורה הכי סטייליסטית שיש. הסיור כולל עצירות בקפלת נוטרדאם דה גראס ובנקודת התצפית מון-ז’ולי. לפרטים נוספים והזמנת הסיור לחצו כאן
- סיור רגלי באתרי החובה של הונפלר: זוהי אופציה מצוינת למי שרוצה לקבל סקירה מקיפה וממצה של האתרים המרכזיים בעיר בליווי מדריך מקצועי. הסיור נמשך כשעה וחצי ועובר בנמל העתיק, מחסני המלח וכנסיית סנט-קתרין. לפרטים נוספים והזמנת הסיור לחצו כאן
מידע פרקטי: חניה ותחבורה ציבורית בהונפלר
חניה: החניה במרכז ההיסטורי של הונפלר יכולה להיות סיוט, במיוחד בסופי שבוע ובימי שוק. ההמלצה שלי היא לוותר מראש על החיפוש וללכת ישר לאחד מהחניונים הגדולים והמסודרים שבכניסה לעיר:
- Parking du Bassin de l’Est: חניון גדול עם תעריף יומי משתלם.
- Parking du Naturospace: חניון חינמי, אך מתמלא מהר. מצריך הליכה של כ-10-15 דקות למרכז.
- ניתן לשלם על חניה באמצעות אפליקציית EasyPark, מה שמקל מאוד על ההתנהלות.
תחבורה ציבורית: להונפלר אין תחנת רכבת. הדרך הנוחה ביותר להגיע בתחבורה ציבורית היא באמצעות רשת האוטובוסים האזורית NOMAD. קווים 111 ו-122 מחברים את הונפלר לערים הגדולות בסביבה כמו לה-האבר, דוויל וקן, שבהן יש תחנות רכבת. בתוך העיר פועלת רשת אוטובוסים קטנה בשם
Hobus, שיכולה להיות שימושית אם המלון שלכם מרוחק מהמרכז.
לינה בהונפלר: המלצות למלונות שיהפכו את החופשה למושלמת
אומנם אני התגוררתי הפעם בדירה מקסימה בדוביל, אבל לדעתי ממש מומלץ להתגורר בהונפלר עצמה. אין כמו לצאת לשיטוט בוקר מוקדם ליד הנמל לפני שכל התיירים מגיעים, או ליהנות מארוחת ערב נינוחה ולחזור למלון בהליכה קצרה. הונפלר היא גם בסיס יציאה מושלם לטיולים באזור, כמו חופי הנחיתה או דרך הסיידר.
הנה 5 מלונות שמצאו חן בעיניי במיוחד, במגוון סגנונות ותקציבים:
מלונות יוקרה (5 כוכבים)
La Ferme Saint Simeon Spa – Relais & Chateaux
זה לא סתם מלון, זהו אתר עלייה לרגל. כאן, בפונדק הפשוט שהיה פעם, נולדה אסכולת הונפלר והונחו היסודות לאימפרסיוניזם. היום זהו מלון 5 כוכבים מפואר עם ספא, מסעדות גורמה ונוף עוצר נשימה לשפך הסן. חוויה של פעם בחיים לאוהבי אמנות, היסטוריה ופינוק.
לבדיקת זמינות ומחירים ליחצו כאן
Hôtel Saint-Delis – La Maison du Peintre – Relais & Châteaux
פנינה של מלון, השוכן בבית שהיה שייך לצייר אנרי דה סן-דליס. מלון בוטיק אינטימי ויוקרתי עם 9 סוויטות בלבד, המציע שירות ללא דופי, גן פנימי שליו ומיקום מושלם בלב העיר העתיקה. המקום המושלם לברוח מהמולת היום-יום ולהרגיש כמו אצולה נורמנדית.
לבדיקת זמינות ומחירים ליחצו כאן
מלונות מצוינים (3-4 כוכבים)
Les Maisons de Léa & Spa – Radisson Individuals
מלון מקסים המורכב ממספר מבנים היסטוריים, כולל מחסן מלח לשעבר, ממש מול כנסיית סנט-קתרין. המיקום פשוט מושלם, החדרים מעוצבים בטוב טעם והספא הוא בונוס נהדר אחרי יום של הליכה. השילוב האידיאלי בין קסם, מיקום ונוחות.
לבדיקת זמינות ומחירים ליחצו כאן
Hotel Le Dauphin
רוצים לישון בתוך גלויה? זה המלון בשבילכם. המלון שוכן בשלושה בתי עץ אותנטיים מהמאה ה-17, ומציע חוויה הונפלורזית אמיתית. החדרים אולי לא ענקיים, אבל הם מלאי אופי והצוות זוכה לשבחים רבים, כמו גם ארוחת הבוקר המצוינת.
לבדיקת זמינות ומחירים ליחצו כאן
מלון מקסים בתקציב נוח
ibis budget Honfleur Centre
הבחירה החכמה והפרקטית. אל תצפו כאן לקסם של בתי העץ העתיקים, אבל תקבלו תמורה פנטסטית למחיר: מיקום מרכזי מנצח במרחק דקות הליכה מהנמל, חדרים נקיים ומודרניים, וכל מה שצריך ללינה נוחה. מושלם למי שמעדיף להוציא את הכסף על חוויות ואוכל טוב, ומחפש בסיס נוח ונקי לחזור אליו בסוף היום.
לבדיקת זמינות ומחירים ליחצו כאן
רוצים לראות אפשרויות לינה נוספות בהונפלר? תוכלו למצוא כאן את כל המלונות המומלצים בעיר.