מדוע אחיו של המלך לבש שמלות?
בעבר פרסמתי פוסט על האישה שלקחה את בתוליו של לואי ה-14 (למרבה שמחתה של אימו). מה שלא נאמר בכתבה זה שללואי ה-14 היה אח צעיר בשם פיליפ, שקיבל מאוחר יותר את התואר דוכס אורליאן. בעוד, כפי שראינו, ניסתה אמו של לואי ה-14 להפוך אותו לרודף שמלות הרי שאת אחיו הצעיר היא ניסתה להפוך דווקא ל…לובש שמלות.
הסיבה לכך שאן מאוסטריה ניסתה להפוך את פיליפ לנשי הייתה הפחד שלה שפיליפ ימרוד באחיו, בדיוק כפי שעשה דוכס אורליאן הקודם גסטון, אחיו של לואי ה-13. אולם אם פיליפ יהפוך לנשי, הרי שהוא יסבול מהיעדר לגיטימציה לשלוט, מה שיקטין מאוד את הסיכוי שהוא יערער על סמכותו של המלך וימנע מלחמת אזרחים אפשרית.
ואכן, החינוך של המלכה הצליח מעל למצופה ופיליפ, שהיה אומנם חייל אמיץ מאוד, הפך להומוסקסואל מוצהר ונשי מאוד בהליכותיו. כך הצליחה המלכה להסיר איום פוליטי פוטנציאלי מעל בנה הבכור.
האדון דה שואזי מחליט להיות גברת
למלכה אן מאוסטריה הייתה חברה טובה בשם הרוזנת משואזי (Choisy), שהחליטה שעל מנת שבנה הצעיר פרנסואה יוכל לפתח קריירה, עליו להפוך לחברו הטוב של הדוכס מאורליאן. הרוזנת עשתה זאת באמצעות הלבשת בנה בבגדי נשים והפיכתו למעין בן/בת לוויה לדוכס, שאהב, כאמור, ללבוש שמלות בעצמו.
תוכניתה של הרוזנת נחלה הצלחה ושני הילדים הפכו לחברים טובים ואהבו להסתובב לבושים במיטב השמלות של התקופה. אולם, בעוד פיליפ החל אט אט ללבוש בגדי גברים, ככל שהלך והתבגר, פרנסואה, שהיה יפה תואר וללא שיער פנים, החליט להמשיך ללבוש שמלות ואף אימץ לעצמו זהות חדשה בשם מדאם דה סנסי (Mme de Sancy).
אהבתו לבגדי נשים הפכה את “מאדם דה סנסי” למעין “גורו” אופנה וכתוצאה מכך לא מעט מאנשי האצולה של פריז נהגו להביא אליו את בנותיהם על מנת שייעץ להם כיצד להתלבש. אולם, אימוץ הזהות הנשית יצרה לאדון שתי בעיות בלתי צפויות.
הבעיה הראשונה הייתה שהזהות החדשה קצת התנגשה עם העובדה שהוא בחר בקריירה כנסייתית ואף קיבל את התואר אב מנזר. הבעיה השנייה הייתה, שלמרות שאהב להתלבש כאישה, הוא דווקא נמשך לנשים ומספר שנים לאחר שעבר לגור ברובע מופטאר (Mouffetard) בפריז התברר שהכניס להריון את אחת מצעירות הרובע.
הדבר גרר אחריו סקנדל, שאשר אילץ אותו לברוח מפריז ולהתחזות לשחקנית, תפקיד אותו הצליח לשחק בהצלחה במשך כחצי שנה. לאחר שמאס בעולם התיאטרון החליט לאמץ זהות נשית חדשה בתור הרוזנת דה בר (Comtesse des Barres) ועבר להתגורר ליד העיר בורז’ (Bourges).
באחד מהימים פגש בסלון ספרותי בעיירה את מאדם דה קודרה (Coudree), שנודעה בתור השדכנית הגדולה ביותר של תקופתה. מאדם דה קודרה, שלא ידעה שהרוזנת דה בר היא בעצם גבר, ניסתה לשדך לו את מסייה דה ברז’רה (Bergere), המזכיר הראשון של שר האוצר קולבר.
שואזי “זרם” עם התוכנית אולם אדון ברז’רה זיהה אותו במהרה, מכיוון שהיה מעודכן בנוגע למעלליו בפריז. לאחר שהתגלתה זהותו האמיתית של דה שואזי לקח אותו ברז’רה לשיחה בארבע עיניים וניסה לשכנע את דה שואזי לזנוח את את אורח חייו הנוכחי.
בתחילה טיעוניו לא נפלו על אוזן קשבת ואדון שואזי לא וויתר על זהותו הנשית. אולם אז שלף האדון ברז’רה את הקלף המנצח ואמר לשואזי שהגלימה הסגולה של הבישוף או האדומה של הקרדינל יתאימו מאוד לצבע עיניו ומכיוון שבגדי הכהונה של כמרים קתוליים מזכירים בגדי נשים הרי שהוא יוכל גם לאמץ קריירה ששכר רב בצידה וגם להמשיך להתלבש כרצונו. בקיצור ללכת עם ולהרגיש בלי….
מהכנסיה ועד ממלכת סיאם ובחזרה
וכך החל דה שואזי בקריירה כנסייתית מרשימה. בשנת 1676 הצטרף לקרדינל דה בויון (Bouillon), שליח המלך אצל האפיפיור ושימש בתור עוזרו. ב 1685 הצטרף לאביר דה שומון (Chaumont) ויצא לסיאם (תאילנד של ימינו) במטרה לנצר כמה שיותר ילידים.
גם כאן נחל דה שואזי הצלחה רבה והצליח לנצר לא מעט מהם (ומי יודע, אולי לימד על הדרך את הליידי בויז שיעור או שניים). בעיקבות הצלחתו בסיאם הוא התקבל בשנת 1687 לאקדמייה הצרפתית וכתב מספר מאמרים על הלשון הצרפתית יחד עם שארל פרו (Charles Perault), הסופר הידוע, שכתב, בין השאר, את היפהפייה הנרדמת והחתול במגפיים. בשנת 1696 חזר לסיאם, הפעם בתור שגריר ולאחר מספר שנים חזר שוב לצרפת שם המשיך בקריירה כנסייתית וספרותית עניפה.
דה שואזי מת בפריז בגיל שמונים בשנת 1724. עד ימיו האחרונים ולמרות הקריירה הכנסייתית שלו, המשיך להתלבש מידי פעם בתור אישה מכיוון שלדבריו “האל אוהב את היופי, אשר יוצר אהבה והיופי הוא נחלתה של האישה”…
רוצים לקרוא על עוד אנדרוגינוס מפורסם?
שם אהבתם את הכתבה הזאת אני מבטיח לכם שתאהבו מאוד גם את הכתבה שבלייה ד’און – האנדרוגינוס שהדהים את אירופה.
