שארל-ג’נבייב-לואי-אוגוסט-אנדרה-טימוטי ד’אִיאוֹן דה בומון, או בקיצור – שבלייה ד’איאון: רב.ת-מרגלים, לוחמ.ת, דיפלומט.ית, הרפתקנ.ית, בוגד.ת, מדליפ.ה (אויש, עייפתי!) וגולה, גבר או אישה או…
ד’איאון נולד בשנת 1728 בבורגונדי, במשפחת אצולה ענייה, הצטיין בלימודיו ונשלח להמשיך את השכלתו בפריז. אחרי השלמת לימודיו, הוא עבד בכמה משרות רמות ומעניינות למדי, כולל צנזורה, אבל בשנת 1756 הוא מתחיל את הקריירה האמיתית שלו – מצטרף לשירות הריגול הפרטי של לואי ה-15, Secret du Roi, שפעל, לא פעם, בלי ידיעת הממשלה ואף בניגוד למדיניותה.
בין מרגל לדיפלומט
משימתו הראשונה הייתה לפגום בקשרים שבין הקיסרות הרוסית לזו ההבסבורגית. ד’איאון הגיע לרוסיה בתור, שימו לב, גבירת חצר לאה דה בומון, והופכת לבת-לוויה של הקיסרית יליזבטה. אנחנו לא יודעים, כמה הצלחות היא נחלה במשימתה זו, אך לאחר שיבתה לצרפת היא זוכה במענק עבור שירותיה.
בשובה למולדת ב-1760, היא הופכת לסרן בחיל פרשים ומספיק להשתתף בכמה קרבות אחרונים של מלחמת שבע שנים. הקצין הנועז זוכה להכרה עבור האומץ שהפגין בקרב.
ב-1762 הוא נשלח ללונדון, כחלק ממשלחת דיפלומטית, לשם הדיונים על סיום הלחימה. הוא מסייע בהרכבת חוזה השלום ולבסוף הופך לשגריר זמני של צרפת בלונדון. בד-בבד, הוא ממשיך לרגל עבור המלך, ומשימתו היא לחקור אתרי נחיתה אפשריים בוויילס, לטובת פלישה צרפתית פוטנציאלית. כאשר הגיע שגריר הקבע, ד’איאון סירב לפנות את התפקיד, פתח עמו במריבה מתוקשרת ואף האשימו בניסיון הרעלה.
לאחר שהממשלה הצרפתית ניסתה ללחוץ עליו – פרסם ספר זיכרונות מפליל ושערורייתי להדהים, אבל נמנע מלהזכיר את ההכנות הצרפתיות לפלישה. הצרפתים הבינו את הרמז, החזירו את השגריר והגיעו להבנה עם ד’איאון: הוא ימשיך לרגל ולקבל כסף צרפתי, אבל אסור לו לשוב לצרפת.
ד’איאון, כמו שאפשר להבין מן המריבה המתוקשרת שלו עם השגריר הצרפתי, היה דמות מפורסמת ביותר בלונדון, והתהיות בקשר לזהותו המינית פשטו חיש מהר. הן והגיעו עד לבורסה הלונדונית – שם נערכו הימורים בנושא.
בין גבר לאישה
לאחר מותו של לואי ה-15, שירות הריגול שלו פוזר, וד’איאון ביקש לשוב הביתה. מי שהופקד על המשא ומתן עמו היה לא אחר מפייר בומרשה, מחבר “הספר מסביליה” ולימים – ארכיטקט האספקה הלוגיסטית למושבות הבריטיות המורדות בעולם החדש. הסיכום הסופי כלל המשך תשלומים מצד הממשלה, החזרת מסמכים מפלילים מצד ד’איאון וגלות מרוככת בתוך צרפת.
נוסף על כך, השבלייה החליט לצאת מן הארון: ד’איאון דרש הכרה רשמית בנשיותו. הוא טען שהלכה למעשה – הוא נולד כאישה וגודל כבן אך ורק כדי שמשפחתו תוכל לזכות בכספי ירושה (שהובטחו רק בתנאי של בנים זכרים). הממשלה הייתה מוכנה להיענות, אבל דרשה שמדמואזל ד’איאון תתחיל להתלבש בהתאם (אושר לה לענוד את אותות העוז שלה גם על שמלות).
החיים במולדת התבררו כמאכזבים (לא התירו לה, למשל, להצטרף למתנדבים הצרפתיים במהפכה האמריקאית), ובשנת 1785 היא שבה ללונדון. המהפכה הצרפתית המיטה עליה אסון כלכלי – קצבת הגמלאות נפסקה, והאחוזה המשפחתית הוחרמה. ד’איאון ניסתה להציע לרפובליקה את שירותיה, בתור מייסדת ומפקדת של “גדוד אמאזונות”, אבל המהפכנים לא היו מתקדמים מספיק לשם כך.
דמדומי חייה היו עגמומיים למדי – ד’איאון, בימיה כגבר, נחשבה לאחד מן הסייפים הבכירים באירופה, וכאישה היא המשיכה להשתתף בתחרויות, עד שבשנת 1796 נפצעה קשה בתחרות בסאות’המפטון. מצבה הכלכלי היה בכי רע ואף כלל כליאה קצרה בגין חובות. בארבעת שנותיה האחרונות היא הייתה מרותקת למיטתה, משותקת בגופה כתוצאה מנפילה. היא נפחה את נשימתה האחרונה בלונדון.
ואז באה הפתעה נוספת: הרופא שהוזמן לבחון את הגופה, קבע נחרצות שמדובר ללא ספק בגבר, עם אמצעי רבייה זכריים לחלוטין. עם זאת, הוא הזכיר גם סממנים נשיים, כגון חזה מלא, היעדר פיקת גרון ועידון הגפיים.
אז לך תבין.
רוצים לדעת עוד?
דמותו של שבלייה ד’און די נשכחה אחרי מותו אולם במהלך שנות השמונים החליטו אומני מאנגה יפניים ליצור סדרת אנימציה המבוססת על דמותו. הנה הפתיח של אותה סדרה שאותה ניתן למצוא ביוטיוב:
ואם אתם יודעים צרפתית ברמה סבירה אתם מוזמנים לראות פרק שלם על שבלייה ד’און בתוכנית התעודה הגאונית של סטפן ברן Secrets d’Histoire:
https://youtu.be/L2Zjbm0QgG8
האם שבלייה ד’און היה האנדרוגינוס היחידי בשירותה של צרפת?
תתפלאו, אבל הוא לא היה הראשון וכמאה שנים לפניו הדהים אב המנזר דה שואזי את העולם כשהצליח לחיות הן בתור גבר והן בתור אישה. תוכלו לקרוא עליו בכתבה הרפתקאות האדון/גברת דה שואזי.
ואם כבר מדברים על שבלייה ד’און כדאי להזכיר את שבלייה דה סן ז’ורז’
הוא אומנם לא היה אנדרוגינוס אך בהחלט היה אחד הדמויות המרתקות ביותר של המאה ה-18. הוא היה מוזיקאי ומומחה לסייף ואף נלחם נגד שבלייה ד’און בדו קרב מפורסם באנגליה. תוכלו לקרוא עליו בכתבה היעלמותו של “מוצרט השחור” או סיפורו של האביר דה סן-ז’ורז’.
כמה מילים על יגאל ליברנט
יגאל ליברנט הוא דוקטורנט בחוג להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב אך ידוע לקהל הרחב יותר בתור היותו המתרגם של סדרת הספרים המצויינת “תיבת פנדורין”. אתם מוזמנים להמשיך ולעקוב אחריו בדף הפייסבוק שלו או לתמוך בו באמצעות דף הפטראון שלו.
