מיסיה סֵרְט: אייקונית תרבות, מלכת פריז

מבוא

ב-30 במרץ 2022 נחגג יום הולדתה ה-150 של מיסיה סֵרְט (1872-1950 Misia Sert) ששיחקה תפקיד כה חשוב בחיים התרבותיים של פריז במחצית הראשונה של המאה ה-20 עד שזכתה לכינוי “מלכת פריז”. מיסיה גילמה, אכן, במשך חצי יובל את אידיאל הפריזאית האלגנטית, השנונה, החכמה, המתוחכמת, הכריזמטית. חייה הפכו אגדה, נושא לביוגרפיות, רומנים, מאמרים, מחזות, תערוכות, הסכתים, סרטונים.

פייר בונאר, מיסיה שרועה על ספה, 1910. מקור תמונה: ויקימדיה

פרנץ ליסט התפעל מהנגינה בפסנתר של ילדת הפלא, גבריאל פורה נתן לה שיעורי פסנתר בהמשך וצפה לה קריירה מזהירה, אוגוסט רנואר, פייר בונאר, אדואר וייאר, פליקס ולוטון, טולוז-לוטרק, ציירו אותה בצעירותה בתנוחות שונות, במקומות שונים: מיסיה ליד הפסנתר, ליד שולחן האיפור, ליד שולחן האוכל, מיסיה שרועה על ספה, שקועה בשרעפיה, מיסיה בגן, בתיאטרון, באופרה, בקרקס. מיסיה מאחור, הגב שלה, העורף שלה, מיסיה מקדימה, מיסיה מפרופיל.

סטפן מלרמה כתב לה שיר כל חג מולד על מניפה יפנית, פרוסט קיבל ממנה השראה לדמותה של מאדאם ורדורן, קולט שמרה איתה על קשר. סרגיי דיאגילב נתמך בה בהפקות הבלט המהפכניות שלו וראה בה את תאומתו, מוריס ראוול, פרנסיס פולנק, אריק סאטי הקדישו לה יצירות, פבלו פיקאסו העריץ אותה ואת טעמה, מעצבת האופנה קוקו שאנל, שבזכותה של מיסיה פרצה אל על, הייתה חברתה הקרובה.

הבה נצלול אל תוך סיפור חייה המרתק של מיסיה, פסנתרנית, מודל, מוזה, אשת חברה, מתווכת ומגשרת, ציידת ומיילדת כישרונות, פטרונית אומנויות, אייקונית תרבות ענקית. נראה באילו נסיבות נולדה האישה שבמשך כחמישים שנה נתנה את הטון בקביעת הטעם הטוב, מה עשו לה החיים ומה עשתה היא להם.

כתבה בת ארבעה חלקים

בחלק הראשון של סדרת הכתבות, חלק א’: מיסיה גודבסקה, ילדות, נעורים, נישואים ראשונים, נתוודע אל נסיבות לידתה הדרמטיות, אל ילדותה, המאושרת אצל סבתה והאומללה אצל אביה, אל נישואיה ופעילותה בקרב הציירים והכותבים החשובים של התקופה במסגרת כתב העת, “לה רווי בלאנש”, של בעלה הראשון, תדה נתנסון, ושני אחיו. בתקופה זו, שבה הייתה מאדאם נתנסון, גילמה מיסיה את אידיאל הפריזאית ההדורה, קוראת של כתב העת המפורסם, שכיסה מגוון נושאים: ספרות, ציור, מוזיקה, פילוסופיה, תיאטרון, ביקורת אומנות, סוגיות פוליטיות וחברתיות בוערות.

בחלק השני של סדרת הכתבות, חלק ב’: מאדאם אדוארדס מתגרשת, נשתומם מנסיבות גירושיה ונישואיה השניים, נופתע מנסיבות גירושיה השניים, נעקוב אחרי מצוקתה וחזרתה לחיים אחרי פגישתה עם צייר נלהב מברצלונה בשם ז’וזה סרט. נראה איך הובילה זו אל פגישה חשובה אחרת, עם סרגיי דיאגילב, מפיק מופעי הבלט הנודע. נעמוד על יחסיה המיוחדים עם זה שכינה אותה “אחותי” ועל תמיכתה הבלתי מעורערת באיש ובמפעלו.

בחלק השלישי של סדרת הכתבות, חלק ג’: מולכת ותומכת, תומכת ומולכת, נתבונן בהשתאות בגבורתה במשך מלחמת העולם הראשונה בה אספה פצועים בקו החזית ונמשיך לצפות בה יושבת על כס מלכות חיי התרבות הפריזאיים, מולכת ותומכת, תומכת ומולכת.

בחלק הרביעי של סדרת הכתבות, חלק ד’: המחצית השנייה של החיים, נראה איך הסתיימו נישואיה השלישיים, באופן דומה להפליא לנישואיה השניים, ונעקוב אחר שנותיה האחרונות עד מותה, מלווה על ידי מזכירו לשעבר של ז’וזה סרט, בולוס, שהסתנן אל חייה, לו הורישה את דירתה וכל רכושה.

מוזמנים, אם כן, ללחוץ על הקישור, כאן למעלה, תחת הכותרת “כתבה בת ארבעה חלקים”, לחלק א’, לאחר מכן לעבור לחלק ב’, ג’ ו-ד’. חלק א’ יוביל אתכם לחלק ב’ וכך הלאה. בסוף הקריאה מוזמנים לחזור לכאן כדי לעקוב אחר מקומות מגוריה ואתרי אירועי חייה בפריז.

מיסיה סרט, 1898, צילום: אלפרד נתנסון, אח של תדה, בעלה דאז. מקור צילום: ויקימדיה

מסלול מיסיה סרט בפריז

לאחר שקראתם את הכתבות והתוודעתם אל חייה המרתקים של מיסיה, תוכלו לטייל בעקבותיה ולצפות ברחובות ובבתים בהם התגוררה, באתרים בהם התרחשו סצנות חשובות בחייה.

Rue de Prony

ב-1880 עברו סיפריאן גודבסקי, פסל, אביה של מיסיה, עם אשתו השניה, מתילדה נתנסון, מוורשה לפריז והשתקעו באוטל פרטיקולייה (אחוזה עירונית) עם סטודיו שבנו ברחוב דה פרוני, בקרבת פארק מונסו. לשם הביא סיפריאן גודבסקי את שלושת ילדיו, מיסיה ושני אחיה, מבית הסבתא בבלגיה.

Les Sœurs du Sacré-Cœur de Jésus, Hôtel de Biron, 77 Rue de Varenne (actuellement, Musée Rodin)

ב-1882 הועברה מיסיה לפנימיית נזירות, באוטל בירון, בית המידות בו נמצא כיום מוזיאון רודן. המוזיאון של היום היה מ-1820 עד 1904 פנימייה של מסדר “אחיות הלב הקדוש של ישו”, מוסד חינוכי לנערות מהחברה הגבוהה. מיסיה שהתה בו שבע שנים. פעם אחת בחודש הורשתה לעוזבו כדי לבלות חופשה ברחוב דה פרוני.

Théâtre de La Bodinière, 18 Rue Saint Lazare

ב-1892 נתנה מיסיה קונצרט בתיאטרון “לה בודינייר”, ברחוב סן לזר מספר 18. מיסיה הצעירה ניגנה אז ואלסים של המלחין והמשורר מוריס רולינה (Maurice Rollinat) אך אחרי הקונצרט הראשון הזה לא הייתה מעוניינת להמשיך להופיע כפסנתרנית מקצועית. ארבעים ואחת שנים לאחר מכן נתנה קונצרט שני יחד עם מרסל מייר (1897-1958) במטרה אחת ויחידה – לתת דחיפה לקריירה של הפסנתרנית הצעירה שאכן פרצה והצליחה באופן מדהים. מרסל מייר היא אחת מגדולי פסנתרניות צרפת.

Hôtel de Ségur, 9 Rue Saint Florentin

ב-1893 נישאה מיסיה לתדה נתנסון והזוג השתקע באוטל פרטיקולייה ברחוב סן פלורנטן, בקרבת כיכר הקונקורד.

Avenue du Bois de Boulogne 60 (actuellement, Avenue Foch 74)

ב-1895 עברו אלכסנדר נתנסון, אחיו של תדה, ואשתו אולגה, לאוטל פרטיקולייה, באווני פוש של היום, וחגגו עם החבורה חנוכת בית בשפע אלכוהול.

244 Rue de Rivoli

בעלה השני של מיסיה, אדוארדס, העמיד לרשותה, ב-1905, דירה מפוארת ברחוב דה ריבולי מספר 244, המשקיפה אל גן הטווילרי.

Hôtel du Rhin, 4 Place Vendôme

בו זמנית עמדה לרשותה סוויטה בקומת הקרקע של מלון די רן המפואר בכיכר ונדום.

29 Quai Voltaire

כשנתיים לאחר גירושיה מאדוארדס, ב-1911, עברה מיסיה לגור בדירה ברציף וולטר.

Hôtel Le Meurice, 228 Rue de Rivoli

בזמן המלחמה העדיפה מיסיה לשהות במלון לה מריס שהיה מחומם דיו. בדירתה סבלה, כמו רוב התושבים, מקור. לאחר נישואיה עם ז’וזה סרט, ב-1920, לקח הזוג סוויטה באותו מלון.

Église Saint Roch de Paris, 296 Rue Saint Honoré

ב-2 באוגוסט 1920 נישאו מיסיה וז’וזה, לאחר תריסר שנים של מגורים משותפים, בכנסיית סן רוק, ברחוב סנט אונורה מספר 296.

3 Rue de Constantine

לאחר פרדתה מז’וזה סרט, ב-1928, השתקעה מיסיה בדירה מרווחת ברחוב דה קונסטנטין בקרבת האינווליד ובה גרה עד 1946.

252 Rue de Rivoli

לאחר מותו של ז’וזה סרט עברה מיסיה לגור בדירתו המפוארת ברחוב דה ריבולי מספר 252 שקיבלה ממנו בירושה על כל תכולתה. בדירה זו בילתה את שנותיה האחרונות עד מותה.

Église Notre Dame de l’Assomption de Paris, Place Maurice Barrès

טקס האשכבה למיסיה נערך בכנסייה הפולנית בכיכר מוריס בארס, הנמצאת בהצטלבות רחוב סן אונורה ורחוב קמבון.

הערות

-המקור העיקרי לסדרת כתבותיי היא הביוגרפיה של צמד פסנתרנים אמריקאים שנכתבה באנגלית:

Arthur Gold, Robert Fizdale, Misia: The Life of Misia Sert, Macmillan, 1980

-קראתי את הביוגרפיה בתרגומה לצרפתית:

Arthur Gold, Robert Fizdale, Misia: la vie de Misia Sert, Poche, 1984

-ממליצה על המאמר הזה, בצרפתית, גם למי שלא קוראים את השפה, הכולל תמונות וצילומים נדירים של מיסיה וסביבתה.