פייר סולאז' – מֵעֵבֶר לשחור מאת ד"ר אורנה ליברמן

פייר סולאז' –מֵעֵבֶר לשחור מאת ד"ר אורנה ליברמן. מקור צילום פייר סולאז' (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0/)
ניווט מהיר בתוך הכתבה

ב-24 לדצמבר שנה זו חוגג הצייר הצרפתי פייר סולאז' (Pierre Soulages) את יום הולדתו ה-100. מוזיאון הלובר מצדיע לאמן הגדול ברטרוספקטיבה לעבודותיו, כעשרים יצירות, מ-1946 ועד היום, ביניהן שלושה ציורי ענק שסיים בסדנתו בעיר סט (Sète), בשבועות האחרונים ממש. רק שאגאל ופיקסו זכו לפניו, ליום הולדתם ה-90, למחווה כזו, בחיקו של הלובר (פרטים על התערוכה ניתן למצוא כאן).

יום הולדתו ה-90 של סולאז' נחגג ב-2009 במרכז פומפידו בתערוכה שהשתרעה על פני יותר מ-2000 מ"ר וארחה למעלה מ-100 יצירות. האירוע החשוב זכה ליותר מחצי מיליון מבקרים (מידע על כך ניתן למצוא כאן). בביתו בעיר סט (Sète) בדרום צרפת, המשקיף על הים התיכון, ממשיך סולאז' להגשים את יעודו כצייר, כשבריאותו במיטבה, חושיו ערים, אשת נעוריו קולט, הצעירה ממנו בשנתיים, לצדו. החיים, קצרים מדי, לטעמו, גם היום בגילו. יש לו עוד הרבה מה לראות, לנסות, להעז, לגלות, תוך כדי ציור. פייר סולאז' מצייר כל יום ויום, כשגבו לים, לשמש, לכוכבים ולשמים, באותו חשק ובאותה חריצות. בפשטות ובאדיבות הוא מספר על חייו ומסלולו האמנותי. ההצלחה האדירה לא פגמה בצניעותו ובאצילותו.

הארה בגיל ארבע

בגיל ארבע או חמש, קיבל פייר הקטן במתנה צבעים ומכחול. במכחול הוא אחז אך, בניגוד למצופה, לא טבל אותו בצבע כי אם בקסת דיו שחורה. כבר אז העדיף אינטואיטיבית את הקסת על הצבעים. השלב הבא היה התווית קווים ארוכים על דף לבן. "מה ציירת, פייר?", "שלג", ענה הילד. כולם צחקו אבל אף אחד לא שכח את האפיזודה שתתברר כמשמעותית במיוחד בהמשך.

כבר בגיל ארבע חש אכן פייר הקטן שצחור השלג יועצם על ידי הניגוד שייצור אתו הצבע השחור. כפי שמסביר סולאז' עצמו, השחור לא היה שם משום תכונתו כשחור אלא משום כוחו כשחור. הקווים השחורים גרמו לדף הלבן להיראות יותר לבן מלבן. ומאוחר יותר, כמה ימים לפני יום הולדתו ה-100, יסביר סולאז' שהשחור הוא צבע אקטיבי ביותר, הגורם לכל צבע כהה שיונח במחיצתו להיראות כהה פחות.

הארה אמנותית בגיל ארבע. האם ראה אז הילד גם את עתידו? האם ידע שציורי השתקפויות האור שתבקענה ממרקמן השחור יוצגו בפריז, בלונדון, בציריך, בלוזן, בהאג, בליסבון, בניו יורק, בוושינגטון, במונטריאול, בריו דה ז'נרו, במוסקבה, בסנט פטרבורג, בטוקיו, בשנחאי? (מתוך כ-1700 ציורים שצייר עד כה, מעל 230 נמצאים ב-110 מוזיאונים ברחבי העולם). שמוזיאון ענק מרשים יוקם לו בעיר הולדתו, רודז (Rodez), שייחשב כאייקון, כאגדה חיה של הציור האבסטרקטי העכשווי? שציירים, מבקרי אמנות, מוזיקאים, משוררים, סופרים, אנשי רוח, פיזיקאים, אסטרונומים וראשי מדינות יעלו לרגל לביתו? שציוריו יימכרו בעשרה מיליון דולר? (שני ציורים שלו נמכרו במכירה פומבית בעת האחרונה, האחד במעט פחות מעשרה מיליון דולר, השני במעט מעל…). קרוב לוודאי שלא. פייר סולאז', יציב, מאוזן, פתוח, קשוב, מתעניין באחרים, רתום לעבודתו יום יום ואיננו עסוק כלל בנפתולי אגו ובהאדרה עצמית.

ילדות מאושרת

פייר סולאז' נולד ב-24 לדצמבר 1919 בעיר הדרומית רודז. מצד אחד של הרחוב, רחוב קומברל (Rue Combarel), נמצאים בניינים אדמיניסטרטיביים חמורי סבר, בית משפט, ז'נדרמריה, בית סוהר, בית חולים, מוסד לחולי נפש. מצדו השני, עולם שונה לגמרי של בוטיקים צנועים, זה אחר זה, סדנות בעלי מקצוע, אורג, רפד, חייט, פחח, נפח, נגר. הילד הקשיב לרחשים שבקעו מהן, הביט במלאכת האומנים, באופן בו השתמשו בכליהם. יותר מכולם הלהיבו הנגר, שבעזרת שלושה כלים בלבד, בסדנתו הקטנה, ביצע עבודות מופלאות. אותו נגר היה צובע את רהיטיו בפיגמנט שהפיק מקליפות אגוז, טכניקה שיאמץ מאוחר יותר הצייר הצעיר סולאז'.

פייר ידע כבר אז שיהיה אמן. הציור היה צורך טבעי, מולד. השפעת האומנים הייתה מכרעת. למכחולים הקלאסיים יוסיף סולאז' כלים שהוא עצמו ימציא ויתקין, כלים הדומים לאלה של אומני ילדותו, מרחוב קומברל ברודז. באותה עת חש פייר בהבדל היסודי בין האומנים אותם כיבד, אהב והעריץ לבין האמן שיהיה. האומן יודע מראש מה יבצע ובאילו דרכים ילך. הוא, פייר, האמן, יודע אמנם באיזה כלים ישתמש אך לאן יגיע – חידה. יש לו כמובן מושג על האפשרויות העומדות בפניו אך באיזה מהן יבחר ומה יהיה בדיוק בסופה, נשאר עמום, מסתורי.

הסקרנות הייתה ועודנה המנוע שמפעיל את האמן עד היום, בגילו המופלג. לעולם בלי תכנית קבועה מראש, כלשונו- מה שהוא עושה מלמד אותו את מה שהוא מחפש. לאן יביאו הציור הפעם? לאן יובילוהו מנעול ובריח? סולאז' לא מפסיק מלהסיר את הלוט, מלהיחשף ללא צפוי. והוא מצפה לו, ללא נתפס, שבא אליו בהפתעה, ברגע של חווייה שהיא מעבר למודע, מעבר לנשלט. יצירותיו של פייר סולאז' חומקות מכל ייצוג ומכל פירוש (שמן אינו אלא ציון פורמט ותאריך), רק חוזרות ומספרות כל פעם מחדש על תהליך לידתן וראשיתן. הציור מדבר על הציור ואחרי מערכת יחסיו עם הצייר שנבנתה בעת הביצוע, הוא פונה אל הצופה ומבקש ממנו להביט בו מזוויות שונות ובשעות יום שונות. פייר סולאז' המציא אמנות מופשטת משלו.

פייר בן החמש, שזה עתה איבד את אביו, גדל תחת עינן האוהבת של אימו ואחותו הבכורה, מאושר בנוף מחוז האוורון (L’Aveyron) האהוב, הרמות הצחיחות, העצים החשופים, האבנים היבשות, הברזל החלוד. מכאן חיבתו לחומרים הנחשבים גולמיים ולא אצילים, פחותים. כשהיה יוצא לצייר בטבע, היה מביט בעצים ממרחק רב, ממציא יותר ממעתיק.

הארה בגיל שלוש עשרה

ביקור מטעם בית הספר בכפר קונק (Conques – "קונכיה", בעברית), ליד רודז, חשף את פייר ליצירת מופת של האמנות הרומנסקית מהמאה ה-11: כנסיית המנזר של סנט פואה דה קונק (L’abbatiale Sainte-Foy de Conques), אחת מתחנות הביניים היותר חשובות בנתיב העלייה לרגל לקברו של השליח הנוצרי יעקב הקדוש, סן ז'אק, בצרפתית (ומכאן "צדפת סן ז'אק", הקרויה על שמו), בעיר הספרדית סנטיאגו דה קומפוסטלה.
פייר סולאז' מספר שבאותו יום בו ראה את כנסיית המנזר, התרשם מאוד מהאדיכלות, מהפיסול, מהאמנות, מהאופן שבו המרחב החל להתקיים הודות לאור. ברגע המכונן ההוא ידע שכל חייו יוקדשו לציור, שכדאי לבלות חיים שלמים בהשגת מטרה זו. יש לציין, עם זאת, שפייר סולאז' פוסל על הסף כל נסיון לתת פירוש דתי לתמונותיו.

בניגוד להתרשמות המכוננת בכנסיית המנזר בקונק, בית הספר לאמנויות יפות בפריז סיפק לו חוויה לא נעימה. בעת שהגיע לשם למבחני הקבלה, נתקל במקרה בקונקורס ציור של תלמידי בית הספר וציוריהם עוררו בו מיאוס. לאחר שנודע לו שהתקבל, החליט לעזוב את הבירה וחזר מייד לרודז. חוויה לא נעימה נוספת חיכתה לו לאחר מכן במונפלייה והפעם על רקע פוליטי. ב-13 לפברואר 1941 נסע פייר סולאז' לבית הספר לאמנויות יפות במונטפלייה במטרה להשיג תעודת מורה לציור. כשהגיע לעיר, שמע תרועות וקריאות. היה זה קהל נלהב שהריע לפטן ולפרנקו שהופיעו לפניו על מרפסת הפרפקטורה. פרנקו בביקור בצרפת לוחץ את ידו של פטן – עולמו של פייר סולאז' התמוטט עליו. למחרת הלך למוזיאון פבר והתאושש. האמנות הייתה שם ועודנה כנחמה וכפיצוי לעוועי ההיסטוריה.

האהבה גם היא לא אחרה לבוא. על ספסלי בית הספר לאמנויות יפות במונטפלייה פגש את קולט, צעירה רזה, שבירה ויפת מבט, שהתיישבה לידו כי ראתה מייד שהבחור הגבוה, מטר תשעים, לא מצייר כמו כולם. לאחר כמה ימים פגש בה פייר שוב והפעם בחברת שלושה בחורים בריונים שלעגו לאמנותו של פיקאסו. קולט ניסתה להגן על המותקף אך פייר חילץ אותה מוויכוח הסרק, שעלול היה לגלוש לפסים אלימים, והציע לה להצטרף אליו לביקור נוסף במוזיאון פבר. לשניהם היה אותו טעם… מאותו יום לא נפרדו. כבר שבעים ושבע שנה הם ביחד ופייר מצהיר שמעולם לא השתעמם בחברתה.

שנה לאחר פגישתם התחתנו בכנסיית סן לואי בעיר סט, לבושי שחורים ובחצות לילה. משנכבש "האזור החופשי", התחבא סולאז' באחוזות כרמים בהן עבד תחת זהות בדויה כדי להימלט מגיוס לעבודות כפייה בגרמניה. פייר סולאז' מכיר לעומק את כל עבודות החקלאות.

ב-1946 עלו פייר וקולט סולאז' לפריז והשתקעו בדירה קטנה בקורבוואה. הזמנים קשים ולזוג אין אמצעים. אימו של פייר שולחת כרטיסי חלוקת לחם, אביה של קולט מעניק חביות יין שהזוג מחליפן בבשר. העוני הוביל את פייר סולאז' לגשת לציור בדרכים מקוריות. כדרך האומנים מילדותו ברודז, החל להשתמש בקליפות אגוז, חומר זול, כצבע לציוריו. סולאז' מסביר שקליפות האגוז ענו לו על צורך פנימי וסייעו לו להגיע אל מה שהיה. יום אחד, במין דחף חסר סבלנות, הסתער על הנייר במברשות צַבָּעִים ובפיגמנט שהכין הוא עצמו מקליפות אגוז. זאת הייתה ראשית ההצלחה. הקווים העבים ששורטטו בתנועות רחבות ובמכה אחת – מהפכנות בעולם הציור המופשט דאז!

1948 – ראשית ההצלחה

ציוריו של פייר סולאז' משכו את תשומת לבו של נוירולוג ופסיכיאטר גרמני, חובב אמנות ואספן, אוטומר דומניק (1907-1989,Ottomar Domnick), ששם לו למטרה לבנות מחדש את זהותה של גרמניה ולפייס אותה עם מדינות אירופה, וזאת דרך האמנות האבסטרקטית. אוטומר דומניק, איש אשכולות, פסיכיאטר, נדבן, אספן ומבקר אמנות, מוזיקאי ובמאי סרטים תיעודיים, דמות חשובה בתחום התרבות הגרמנית שלאחר מלחמת העולם השנייה, החליט להפוך את גרמניה, אחרי תריסר שנות צנזורה נאצית, למרכז אמנות אבסטרקטית (קישור למוזיאון של אוטומר וגרטה דומניק בנורטינגן, מרכז תרבות עם גן פסלים).

אוטומר דומניק היה אסיר תודה לצרפת על שהציגה בסלון האמנות האבסטרקטית השלישי (1948) ציירים גרמניים, שאחרי התקופה הנאצית החשוכה, המחניקה והמצמיתה היו צמאים למגע מפרה עם אמנים צרפתיים ואמנים בכלל. בסלון שנתי זה, המוקדש לאמנות האבסטרקטית מאז 1946, הקרוי "סלון המציאויות החדשות" (Le Salon des réalités nouvelles), נטל אוטומר דומניק חלק חשוב. המומחה הגרמני הופקד על מלאכת העברת היצירות הגרמניות מארצם לעבר פריז.

260 ציירים השתתפו בסלון, מתוכם 15 גרמנים. גרמניה הייתה אחת מ-16 המדינות שנטלו בו חלק. הציירים הגרמנים ברכו על האפשרות שניתנה להם לצאת מכלא הדיקטטורה, ליהנות שוב מחירות אמנותית ואינטלקטואלית, להיפגש עם אמנים שמקום מושבם בפריז, להתחבר לתסיסה היצירתית שהלכה ובעבעה בצרפת שלאחר השחרור. השפעתה של צרפת על תחיית האמנות הגרמנית שלאחר המלחמה הייתה מכרעת. פריז המעתירה הייתה ועודנה מרכז מפגש בינלאומי לאמנים מכל קצוות תבל.

ב-22 ליולי 1948 הגיע אוטומר דומניק לפריז לתריסר ימים לפתיחת הסלון שהתקיימה למחרת. כבר בביקורו בסלון, שהתארח ב"ארמון הקטן – מוזיאון האמנויות היפות בפריז" (Le Petit Palais – Musée des Beaux-Arts de la ville de Paris), שם אוטומר דומניק עין על ציוריהם של הנס הארטונג ופייר סולאז'. בערב דפק על דלת סדנתו של הארטונג. בהמשך ביקר גם בסדנתו של סולאז' ויצר קשרים רבים עם ציירים צרפתיים או כאלה שהתיישבו בפריז. כך הניח את הבסיס לארגון תערוכתו הנודדת בגרמניה שהייתה, כאמור, הבעת תודה לצרפת על שארחה בסלון האבסטרקטי ציירים גרמנים.

כל הציירים שבחר להציג בתערוכתו הנודדת, "ציור צרפתי אבסטרקטי" (Französische abstrakte Malerei), עשרה במספרם, השתתפו ב"סלון המציאויות החדשות" ב-1948 בפריז:

  • Francis Bott
  • Felix Del Marle
  • César Domela
  • Hans Hartung
  • Auguste Herbin
  • Frantisek Kupka
  • Jean Piaubert
  • Gérard Schneider
  • Jean Ville
  • Pierre Soulages

 

התערוכה המוצלחת, שתשעים יצירותיה שיקפו את האמנות האבסטרקטית בפריז דאז, עברה במשך תשעה חודשים, מנובמבר 1948 עד יולי 1949, בשטוטגרט, מינכן, דיסלדורף, הנובר, המבורג, פרנקפורט ופריבורג. התערוכה הנודדת שימחה את לב האמנים וחובבי האמנות בערים הגרמניות החרבות שלאחר המלחמה, הפיחה בהם תקווה, הסיחה את דעתם ממצבם האישי הרעוע, ללא כסף, ללא מגורים ראויים לשמם, ללא עתיד בטוח לילדיהם. וכך, לא רק שעשתה שירות לציירים בצרפת, אלא גם סללה דרך לאמנות המודרנית בגרמניה. סלון הציור האבסטרקטי השלישי בפריז ולאחריו כפועל יוצא התערוכה הנודדת בגרמניה עשו רבות למען שיתוף הפעולה בין שתי המדינות ולשיקום היחסים ביניהן. האמנות כפיצוי ותיקון לאימי ההיסטוריה ועוולותיה – זה היה הקו שהנחה את אוטומר דומניק. פייר סולאז', שהתערוכה בגרמניה חילצה אותו מאלמוניותו ומדלותו, היה עוד לפני פגישתו עם הרופא הגרמני, כפי שלמדנו מאפיזודת פטן ופרנקו במונפלייה, בהלך רוח דומה.

סולאז', הצעיר מבין עשרת הציירים המוצגים, זכה לעניין מיוחד בגרמניה. כרזת התערוכה עוצבה לפי אחד מציורי קליפת האגוז שלו, בשתי גרסאות: רפרודוקציה פוזיטיבית, שחור על גבי לבן, ורפרודוקציה נגטיבית, לבן על גבי שחור. הכרזה, שהודבקה ברחבי גרמניה במאות עותקים, משכה תשומת לב מרובה, ביחוד של ציירים. רבים מהם עלו לרגל לסדנתו של סולאז', שהייתה ממוקמת אז ברחוב ויקטור שלשר (Victor-Schœlcher) ברובע ה-14 (איזור מונפרנאס).

פייר סולאז' באמריקה

מבקר אמריקאי צעיר הביא את כרזת התערוכה הגרמנית מ-1948 והדביק אותה בקלוב האמנים בניו יורק. ב-1954 התקשר לפייר סולאז' סוכנו של פיקסו בארה"ב, סם קוטס (Sam Kootz), סוחר אמנות משפיע ובעל גלריה במדיסון אווניו. עשר שנות הצלחה אמריקאית נפתחות בפני הצייר הצרפתי מהעיר הקטנה רודז.

סם קוטס מארגן כל שנה תערוכה לכבוד בן טיפוחיו סולאז' בגלריה המפורסמת שלו. גדולי האמנים האמריקאים עורכים לכבוד הצייר הצרפתי ערבי מסיבות. פייר נהג ברחבי העיר במכונית ספורט בלי גג כשלידו קולט. הזוג המאושר טייל ברגל בסנטרל פארק, השתעשע עם הסנאים. גדולי האספנים קנו את תמונותיו של סולאז', ביניהם סלבריטאים מהוליווד כמו אוטו פרמינגר וצ'ארלס לוטון. עד שב-1966 סגר סם קוטס, שמיצה את עצמו בהפצת ציירי האקספרסיוניזם המופשט, את הגלריה שלו בניו יורק. האספנים חיפשו דרך להיפטר מתמונותיו של סולאז' והשאירו אותן במוזיאונים. ומכאן לאחסון במרתפיהם – הדרך קצרה. תשומת הלב מופנית עתה לפופ ארט, למינימליזם, לדור הצעיר.

על אף התערוכה שהוקדשה לסולאז' במוזיאון האומנויות היפות ביוסטון (1966), קרנו ירדה. רק ב-1990 הוחזרה העטרה ליושנה ומנהלי המוזיאונים החלו להוציא את תמונותיו של סולאז' מהמרתפים ולהציגן שנית. פייר סולאז' הוא הצייר הצרפתי המפורסם והיקר ביותר בעולם, מבין אלה הנמצאים עדיין בינינו. והגדול שבהם, כך אומרים מביני דבר.

שלושים שנות ציור עד 1979

תקופה זו עשירה בתחריטים, בציורי זפת על פיסות זכוכית שבורה, בציורי קליפת האגוז המפורסמים, בחום ושחור. מתווספים אליהם ציורים בהם שולט הצבע השחור שמשטחיו מגלים ומעצימים קטעים בלבן, גדולים יותר או גדולים פחות. בציורים רבים אחרים בוקע האור לא רק בלבן כי אם גם בצבעי כחול, חום, כתום וצהוב. סולאז' היה מכסה את הבד בכחול למשל ועליו שחור. או אז היה מגרד את שכבות השחור במרית עור, גומי, עץ או פלסטיק שהתקין לו בעצמו, לעתים אף בסוליית נעל או בכלי מטבח כלשהו, כדי להגיע לצבע הכחול ואף ללבן.

1979, מֵעֵבֶר לשחור, המפנה הגדול

באחד מלילות ינואר 1979 שקד סולאז' על בד שהתמלא אט אט בשחור. בד בבד התמלא הצייר יאוש. נדמה היה לו שהוא מבוסס בבוץ. הציור היה רחוק מציפיותיו. מדוכא ועייף, סולאז' הלך לישון ואחרי שעה שעתיים חזר לציור ואז התמלא שמחה. מצאתי! כל חייו חיכה הצייר לרגע הזה. סולאז' הבין פתאום שלא בצבע השחור צייר כי אם בהשתקפויות האור מבעד למרקמיו השונים על פני הבד. ועוד הבין הצייר שתמונתו יצאה מתוך עצמה ושהצופה בתמונתו נמצא בתוכה. סולאז' חוזר ומדגיש שהוא איננו אמן הצבע השחור כי אם אמן האור המשתקף ומשתבר בעדו. בזמן האחרון, אגב, פייר סולאז' מצייר על בד שחור מלכתחילה, אור על שחור.

ואז, אחרי שהבין סולאז' באותו לילה מכונן שאמנותו השתנתה, שמעתה והלאה יצייר אחרת, לפי המודל האחרון, המציא את הביטוי: "שחור-אור" (Noir-Lumière), שעד מהרה התחלף בביטוי אחר, שהשתרש ונקשר בשמו של סולאז': "מֵעֵבֶר לשחור" (L’Outrenoir), פרפרזה על הביטוי מעבר לים, מעבר לנהר, דהיינו ארץ אחרת, עולם אחר של שחור, שחור אחר. דרך אחרת לראות את השחור. השחור הוא, בעצם, אור, הנוגע בנו לעומק, בשכבות היותר סמויות של פנימיות האדם. הקדמונים ירדו למערות חשוכות כדי לצייר בשחור על כתליהן, הרך הנולד יוצא לאור היום מעמקי מערת הרחם. השחור קודם לכול ומוליד את הכול. השחור הוא המקור. אי אפשר להפריד את השחור מן האור.

הינה סרטון קצר שבו האמן מדבר על הקונספט של "מעבר לשחור":

מאז אותו לילה מכונן, שפתח לפני הצייר שדה אפשרויות חדש ואחר, נעלמו לחלוטין הצבעים מציוריו. מעתה והלאה יצייר סולאז' רק בשחור, בצבע שמן, אקריליק או שרף, על גבי בד, שיכוסה כולו בגוונים של שחור. לא השחור הוא העיקר כי אם השתקפויות האור דרכו. זאת התקופה השלישית באמנותו של סולאז'. קדמה לה התקופה השנייה בה צבעי הכחול, החום, הכתום או הצהוב כוסו בשחור אשר גורד לאחר מכן כדי לחשוף את הצבע. קדמה לה התקופה הראשונה בה צייר סולאז' בשחור או בחום על נייר לבן כדי להאיר, על דרך הניגוד, את לובנו.

כבר ארבעים שנה מורח סולאז' על הבד שכבות עבות של צבע שחור, בסכין מחליקה או במברשת מפספסת, חותך בהן חתכים, עמוקים או להפך, כמעט בלתי נראים. השתקפות האור בחריצים משתנה בהתאם לגודלם ולמרקם השחור. ולא זו בלבד. התמונה תיראה אחרת בהתאם לאור המופץ באולם התצוגה (שעת היום, עונת השנה) ולמיקום הצופה (אם ישנה זווית, תשתנה התמונה). בקשר המשולש בין האמן, התמונה והצופה מתניידת משמעות היצירה, שתאפשר אולי לזה האחרון להוציא לאור את השחור הבראשיתי המתחבא בעומקיו שלו. כי החשוב ביצירתו של סולאז' אינו השחור כי אם השתקפויות האור.

1986-1995, הוויטראז'ים בכנסיית המנזר של סנט פואה דה קונק

ב-1986 קיבל פייר סולאז' בהתלהבות את הצעת משרד התרבות הצרפתי לבצע 104 ויטראז'ים חדשים לכנסיית המנזר של סנט פואה דה קונק. סולאז' ערך קודם כול מחקר מדוקדק של המבנה האדריכלי כדי להרחיק כל רגשות הקשורים לזכרונות ילדותו ולהלביש את הכנסייה במחלצות האור הראויות לה.

שבע שנים עבד סולאז' על הוויטרז'ים. אחרי מאות נסיונות עיבד זכוכית שעליה הולחמו פיסות זכוכית, טכניקה שיצרה זכוכית שקופה למחצה. הצד החלק של הזכוכית מופנה לעבר החוץ, הצד המחוספס שלה לעבר פנים האולם. דרך זכוכית לבנה זו חודר האור לתוך האולם ברכות וטבעיות, מתמזג עם רוגע המקום, מאפשר ליהנות מצבעים שונים, לפי שעות היום, במיוחד מגווני האפור, הכחול, הכתום והאדום, העונים בהרמוניה לצפחה, לכורכר ולאוכרה, אבני הכנסייה המקוריות.

2014, מוזיאון סולאז', רודז

מוזיאון סולאז' המרהיב ברודז, שבשנה החולפת ביקרוהו מעל שמונה מאות אלף איש, חייב את הקמתו לכנסיית המנזר של סנט פואה דה קונק. האמן הסכים לבניית המוזיאון, הקשור לכנסייה, בעיקר משום קרבתו אליה. סולאז' לא יכול היה לסרב להצעה הקוסמת שבמוזיאון העתידי תוצגנה כל עבודות ההכנה שלו לביצוע הוויטרז'ים. פייר וקולט סולאז' פיקחו על כל עבודות בנייתו והשלמתו של המוזיאון. ב-2014, לאחר ארבע שנות עבודה, נחנך מוזיאון סולאז', בעיר הולדתו רודז, בנוכחות האמן, ועוד נכבדים, ביניהם נשיא צרפת דאז, פרנסואה הולנד.

מוזיאון סולאז' המרהיב ברודז, פנינה אדריכלית עם גן, דלפק ארוחה מהירה או מסעדה גסטרונומית, הוא הצלחה גדולה. האמן תרם לו כ-250 יצירות וכ-250 עבודות הכנה ומסמכים, בשווי של עשרות מיליוני יורו. מלבד האוסף הקבוע, מתקיימות בו, לבקשת פייר סולאז', תערוכות מתחלפות של אמנים שונים.

קישור לאתר המוזיאון

קישור לאתרו של פייר סולאז'

הכתבה עודכנה לאחרונה בתאריך

אהבתם את הכתבה? מוזמנים לשתף :-)

שתף אותי בפייסבוק
צייץ אותי בטוויטר
שלח אותי באימייל
נעץ אותי בפינטרסט

והערה קטנה לסיום....

אני מאוד מקווה שהכתבה הזאת מצאה חן בעיניכם. אני משקיע המון זמן ולא מעט כסף על מנת לספק לכם מידע איכותי ובחינם. אז אם במקרה אתם מתכננים טיול לצרפת ובא לכם לפרגן לי, כל מה שצריך לעשות זה להזמין את מקומות הלינה שלכם והכרטיסים לאטרקציות השונות והמופעים דרך האתר שלי.

ההזמנות הללו לא יעלו לכם יורו אחד נוסף אך כל הזמנה כזאת תספק לי עמלה קטנה שאותה אשקיע חזרה באתר. הנה הדפים העיקריים מהם ניתן להזמין מקומות לינה וכרטיסים:

המון תודה מראש והמשך קריאה מהנה באתר!

5 תגובות

  1. אמן מעניין מאד ואילו חיים ארוכים ומלאי יצירה… מתמיהה ומוזרה ה"הגבלה" או ה"סד" שסולאז' כופה על עצמו בהחלטתו להיות צייר "מונוכרומטי", אם כי הוא מוכיח כמובן בציוריו שגוונים רבים לשחור, וכי הוא מיטיב למצוא את הסדקים בין שחור לשחור, שדרכם חודר האור…
    מעניין מה סולאז' חשב כשהצייר הבריטי אניש קאפור קנה לפני כמה שנים את זכויות השימוש הבלעדיות על הצבע השחור הכי שחור שיוצר אי פעם… ואשר בעצם נוצר במיוחד בשבילו.

  2. תודה עדנה על התגובה. סולאז' אמר פעמים רבות שהוא מתנגד לשימוש במילה "מונוכרום" בנוגע לציורים שלו. הוא לא רואה בעצמו צייר "מונוכרומטי". העיקר אצלו הוא האור ולא השחור. כמו כן הוא לא שם על עצמו סד, זה דבר שבא אליו מתוך מעמקי התת מודע כמתנה מפתיעה ולכך הוא חיכה כל חייו. לכן זה היה להפך שחרור בשבילו. ב-1979 הוא מצא את דרכו האמתית. זה באמת יכול להיראות מוזר ויש אנשים שלא אוהבים את יצירותיו שנראות להם קודרות מדי. אני אישית בהתחלה הסתייגתי אבל בהמשך נמלאתי התלהבות רבה והרגשתי עמוק מאוד את העוצמה ואת מה שהוא רצה ורוצה לבטא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

קבוצות פייסבוק על צרפת

כתבות אחרונות

מידע שימושי על פריז

מידע על מחוזות צרפת

מקומות מחוץ לצרפת

תרבות צרפת

עוד כתבות שיכולות לעניין אותך

כתבות אחרונות על פריז

כתבות אחרונות על מחוזות צרפת השונים

כתבות אחרונות על גרנזי ומלטה

כתבות אחרונות על תרבות צרפת

בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלכם במייל פעם בשבוע. ואם זה לא מספיק הנה עוד בונוס קטן: מפות אינטרקטיביות של צרפת שישלחו אליכם מיד עם תום תהליך ההרשמה :)

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא"ל לגורמים אחרים.

בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלכם במייל פעם בשבוע. ואם זה לא מספיק הנה עוד בונוס קטן: מפות אינטרקטיביות של צרפת שישלחו אליכם מיד עם תום תהליך ההרשמה :)

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא"ל לגורמים אחרים.

מוזמנים לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
האתר משתמש בעוגיות (ולא רק מדלן) על מנת לספק לאורחיו חווית משתמש איכותית. ניתן לקרוא על כך עוד בדף העוסק בפרטיות ותנאי השימוש.