כשהגעתי לפריז לראשונה בחיי, רציתי להיות מופתעת. רציתי לראות אם פריז תתממש להיות הפריז שדימיינתי בראש, אם הריח שלה יהיה כמו שדימיינתי אותו, אם בסמטאות שלה ילכו אנשים כמו בפריימים של הבמאי גודאר, אם היא תהיה מלאה בפריזאים חבושים בארט ושפם אינטלקטואלי, אם הקרואסונים יצדיקו את שמם. רציתי לגלות אותה כמו שמגלים עיר זרה, בצעדים מדודים על מדרכות שיפתיעו אותי במרווחים שבין הבלטות ויקשו עלי את ההליכה. כי חוץ מהקולנוענית חובבת האירופה שאני, אני גם נושאת עימי מגבלה. אני נעזרת במקל הליכה ומתקשה בהליכות מרוחקות, עקב תאונת דרכים קשה שעברתי בילדותי.
אז הנה 5 דברים שגיליתי במהלך הטיול בפריז, שיכולים לעזור ללא מעט אנשים בעלי מוגבלויות.
טיפ 1: אל תשכחו את כרטיס הביטוח הלאומי
לנסיעה נסעתי עם שמש – העוזרת האהובה שלי, ולקחתי איתי למסע קלנועית שתעזור לי לגמוא מרחקים. וגם, כך מסתבר, אסור לשכוח את כרטיס הביטוח הלאומי – כרטיס שבישראל נושא הקלות מסוימות, אבל בפריז היווה חגיגה של ממש. במוזיאונים, בעמידה בתורים – את זכאית פשוט לדלג לראשית התור. רק שלפו את הכרטיס הכרטיס ויש כניסה – לך ולמלווה. לעתים קרובות זה בחינם או בהנחה.
טיפ 2: מלון פריזאי ונוח למתקשים בהליכה
סן סולפיס ברובע ה-6 בפריז. מקור תמונה אתר המלון.” class=”wp-image-20161″/>בגלל הצורך במלון נגיש, כשחיפשתי מלון, היה חשוב לי שיהיה קטן כמו שאני אוהבת ונגיש כמו שאני צריכה. כלומר, בלי מדרגות ועם מקלחת. מצאתי מלון מתוק ונגיש כזה עם צוות נהדר ברובע הצרפתי סן ז’רמן שבגדה השמאלית. באופן עקרוני הוא לא נגיש לכיסאות גלגלים, אך לצרכיי הוא היה נהדר. כמו כן, מנהלי המלון הם אנשים מקסימים ועזרו לי למצוא קלנועית במחיר זול בהרבה ממה שמצאתי כשחיפשתי בגוגל.
שמו של משכיר הקולנועית הוא עומרי ז’וזף טנקמן:
אתר: https://www.mobilityscooter.fr/
אתר 2: https://www.silverscooter.fr/
ווטסאפ: 33601776586+
שם המלון הוא Louis II
אתר: https://www.booking.com/hotel/fr/louis-2.html?aid=384106
טיפ 3: האוטובוסים בפריז מותאמים לבעלי מוגבלויות
התחבורה הציבורית בעיר מורכבת ממטרו ומאוטובוסים. למטרו, שידוע במדרגותיו ובחוסר נגישותו, פשוט לא התקרבתי. הבנתי שיש אי אלו תחנות נגישות, אבל פשוט העדפתי להתעלם מהמטרו וזה לא גרע לי מחוויית הטיול, או כך אני מעדיפה לחשוב. נסענו באוטובוסים, בהם יש שיטה נהדרת: האוטובוס מתקרב לתחנה, את מנופפת בידך לנהג והוא פשוט עוצר את האוטובוס בתחנה ורמפה אוטומטית נשלפת עבורך. בברלין למשל, הרמפות הן ידניות, וזה מיושן ומסורבל. בדרכים נעזרנו בגוגל מפות, שהדריך אותנו לגבי התחבורה והקווים הנגישים והנכונים. במוניות היקרות היו נהגים נחמדים, שאפילו שלא דיברו אנגלית, הסכימו לעזור לקפל הקלנועית, אבל באוטובוסים הכל היה פשוט ונוח.
בשוטטות ברחובות יש בכל מדרכה, שאני ראיתי לפחות, הנמכה בצורת רמפה. לפעמים המדרכות הן כל כך גבוהות וישנות, שזה שמישהו טרח ליצור בהן רמפה זה חמוד, אבל זה גם מאד מסורבל ומפחיד.
לגבי התשלום באוטובוסים לא ממש הבנתי את החוקיות. שמש העוזרת הלכה לנהג לשלם אחרי שעלינו, וכל פעם הנהג נקב באוזניה סכום אחר, פעם בחינם, פעם 4 יורו לשתינו, פעם 2 יורו לשתינו. למשל, כשהגענו לסינמטק פריז, מקום מופלא לטעמי עם תערוכה מתחלפת, גבו עבורנו בכניסה 4 יורו לכל אחת מאיתנו. במקום 8 יורו עבורי והיא בחינם, כמקובל. זה אולי נשמע לכם שולי, אבל שמש אמרה שזה נתן לה הרגשה מאוד נעימה, היא הרי לא שקופה.
דרך אגב, גם המוניות בפריז היו מונגשות מאוד.
טיפ 4: הצרפתים הם אנשים נחמדים (למרות מה שכולם אומרים)
באחד הימים אבדנו ברחובות, שזו חוויה שאני דווקא מחבבת – ללכת לאיבוד באירופה. משמיצינו את החוויה וחיפשנו מונית נגישה, זה היה מאד מסובך עד בלתי אפשרי. התקשרנו למלון לבקש שיזמינו לנו, אבל הגברת מילמלה משהו שננסה לקפל הקלנועית כמו שעשינו בהלוך. חמוד מצידה, אבל היינו כ”כ עייפות, שלקפל את הקלנועית היה למעלה מכוחותינו. בחור צרפתי חביב שעבר שם (הם כאלה חביבים! סטיגמת הצרפתים הלא נחמדים לתיירים נופצה לי כליל) התקשר לתחנה להזמין מונית עבורנו. הוא מאד התקשה למצוא אחת, ולבסוף מצא תחנה שביקשה שנחכה חצי שעה. מזלנו שהוא התיישב איתנו לקפה, וכעבור כחצי שעה הוא יכל לענות לגברת מהתחנה, שהתקשרה לומר שהיא לא מצאה מונית נגישה. סוף הסיפור היה, שוויתרנו על המונית והצטרפנו אליו לערב שירה בציבור עם מקהלה מקסיקנית בלב פריז (במזרח פריז למעשה), אכלנו קרפ עם גוואקמולי, ודיברנו עם הידיים עם סטודנטים צרפתים אינטליגנטים שהפתיע אותנו שרובם בכלל לא מדברים אנגלית. זה היה אחד הערבים ההזויים והמהנים. בסוף הם ליוו אותנו לקו האוטובוס הנכון, שלקח אותנו עד המלון. כך נפתרה לי סוגיית המונית הנגישה – כלומר, לא ממש נפתרה.
טיפ 5: כיצד לעקוף את התור של מגדל אייפל
אסיים במגדל אייפל, גולת הכותרת הפריזאית. רבים סיפרו לי על התורים המשתרכים לפני המגדל. עוד כשניסיתי להזמין דרך האינטרנט מישראל כרטיסים, ענו לי מהאייפל שאין צורך ושיהיה בסדר אם אני אישה עם מגבלה. ואכן, כשירדנו מהאוטובוס והגענו לשטח האייפל, הגברת בכניסה מיד הפנתה אותנו לבחור שבמקומותינו מזוהה כמאבטח, ויחד איתנו הוא פשוט עבר על פני כל התורים ולקח אותנו לכניסה מיוחדת לאנשים עם מוגבלות. זה לקח פחות מארבעים שניות. המגבלה שלי התגלתה כיעילה מתמיד.
כדאי לסייג את כל האושר הזה: נכון שאת התור עברנו במהירות הבזק, אבל המאבטח (היפה! איזה גברים יפים יש שם) אמר לנו שנוכל לעלות רק עד לקומה השנייה, קומת המסעדה והמזכרות, מפני שלנכים אסור לעלות עד למעלה, מחשש שתהיה תקלה במעלית. דבריו כמובן מאד הרגיזו אותי ורציתי להתקומם, אבל כשהגענו לקומה השנייה כבר הרגשתי סחרחורת מהגובה ונשארתי בשקט לקנות מגנטים וקרפ. אני לא בטוחה שמותר להגיד דבר כזה לפרנקופילים, אבל אני מודה שמגדל אייפל איכזב אותי, ושהוא שמן ונמוך ממה שתמיד דימיינתי.
למרות זאת, פריז לא איכזבה, היא הייתה נהדרת אליי, ומסתמן שאצטרך עוד לשוב אליה שוב ושוב כדי לוודא שצדקתי.
עד כאן הכתבה של רונה, ומכאן הוספתי עבורכם קצת מידע כללי על נגישות בפריז ובאטרקציות המובילות שלה.
נגישות לבעלי מוגבלויות בשדות התעופה בפריז
שדה התעופה שארל דה גול וגם שדה התעופה אורלי מצוידים במתקנים הדרושים כדי לתת שירות לאנשים בכסאות גלגלים או עם מוגבלויות. בשדה התעופה שארל דה גול אפשר לעשות צ’ק אין בשער הטיסה עם כיסא גלגלים – לא משנה מה אומרים לכם צוות הדיילים במקום. אתם אמורים להיכנס למטוס עם הכיסא, בין אם הוא חשמלי או ידני. הטרמינלים עצמם בשדה התעופה מותאמים לבעלי מוגבלויות, כולל שירותים נגישים.
תחבורה לבעלי כסאות גלגלים משדה התעופה ואליו: האופציה הזולה ביותר היא רכבות ה-RER. מומלץ להזמין בהן מקום מראש באמצעות אימייל: accesplus@transilien-sncf.fr. הרכבות מגיעות לתחנת Gare du Nord בפריז ועוד כמה תחנות בדרך. לוקחים את רכבת השאטל CDG VAL מטרמינל 1 או טרמינל 2 ומתחברים לרכבת RER B. אם אתם מגיעים לשדה התעופה אורלי, קחו את רכבת השאטל Orlyval לתחנת Antony והתחברו משם ל-RER B. קווי האוטובוס של RoissyBus משארל דה גול לא נגישים לכסאות גלגלים. מצד שני, דווקא קו האוטובוס OrlyBUS משדה”ת אורלי נגיש, ואפשר למצוא עליו מידע באפליקציית התחבורה הציבורית RATP.
נגישות לאטרקציות בפריז
כפי שקראתם בכתבה, מגדל אייפל נגיש וזמין לבעלי מוגבלויות ללא בעיה.
שדרת שאנז אליזה נגישה למשתמשים בכסא גלגלים – המדרכות מתאימות לשיטוט, וגם החנויות ברובן מציעות רמפה כזו או אחרת, שתאפשר לכם להיכנס.
מוזיאון הלובר והגלריות שלו נגישים לבעלי מוגבלויות, ויש בו מעליות שמאפשרות להתנייד בקלות גם בכיסא גלגלים. המוזיאון מאפשר לבעלי מוגבלויות לדלג על התורים ולקבל גישה מהירה, גם למונה ליסה. למעשה, מי שיושב בכיסא גלגלים יזכה לשהות הכי קרוב לתמונה המפורסמת! ניתן להיכנס עם מלווה אחד בחינם למוזיאון. גם ה-Musee d’Orsay וה-Musee de l’Orangerie נגישים ומאפשרים כניסה בחינם עם מלווה אחד.
גני טווילרי, הגן הציבורי מס’ 1 של פריז, נגיש בצורה סבירה. השבילים מכוסים חצץ או מרוצפים, ואפשר להתנייד בהם בכיסע גלגלים. הדבר נכון גם לגבי גני לוקסמבורג. ב-Opera Garnier תוכלו להיכנס בחינם עם כיסא גלגלים (וגם מלווה אחד). המקום נגיש ברובו, כולל מעליות, ויש שירותים נגישים לכסאות גלגלים בכל קומה.
ארמון ורסאי והגנים שלו נגישים למי שמתנייד בכיסא גלגלים. צריך להיכנס דרך שער H, שנמצא מימין לשער המרכזי של הארמון. השבילים מרוצפים באבנים, אז מומלץ לנסוע לאט ולצפות לנסיעה קצת משובשת. בתוך הארמון עצמו, השבילים חלקים ונוחים יותר. הכניסה לבעלי מוגבלויות עם מלווה אחד – בחינם.
נגישות בדיסנילנד פריז
בדיסנילנד פריז מבטיחים נגישות לבעלי מוגבלויות מכל הסוגים, כולל מקומות חניה מיוחדים, אפשרות לשכור עגלות וכסאות גלגלים, שירותים נגישים, אפליקציה שעושה סיור קולי במקום, אפשרות להיכנס עם כלבי נחייה ועוד. בפארק מסבירים כי האטרקציות השונות נגישות, אולם ייתכנו מקרים בהם בעלי מוגבלויות לא יוכלו להשתמש במתקן כלשהו בשל בעיות בטיחות.
גם המלונות של יורודיסני מונגשים – כאשר מזמינים מקום במלון בפארק, צריך לעדכן אותם מראש, והם יתכוננו בהתאם.
בעלי מוגבלויות יכולים לקבל כרטיס גישה מיוחד בדיסנילנד פריז (Priority Card או Easy Access Card – סוג הכרטיס ייקבע על פי המסמכים שתציגו לפארק). כרטיס הפריוריטי מעניק עדיפות בגישה למתקנים, מסעדות, נקודות צילום ועוד, אבל לא גישה מיידית. בנוסף, אתם יכולים לקבל 25% הנחה, בהתאם לתנאי הפארק. אפשר ומומלץ להזמין את הכרטיס מראש באתר של יורודיסני.
למידע נוסף בנושא נגישות בדיסנילנד פריז.
מחפשים מידע על נגישות בערים אחרות באירופה?
אתם מוזמנים להיכנס לכתבה המצוינת הזאת שהתפרסמה בבלוג “חמושה בעדשה”.
כמה מילים על הכותבת
במאית, פרסומאית ואקטיביסטית בעניני נכות ומיניות. אם תרצו ליצור איתה קשר אתם מוזמנים לבקר בדף הפייסבוק שלה.
