פריז היא בירת התרבות הצרפתית ויש אף שיגידו שהיא גם בירת התרבות האנושית. ככזו יש בה עשרות רבות של מוזיאונים מכל הסוגים והמינים, אשר מספקים עושר תרבותי בלתי נתפס. יתרה מכך, כמעט בכל מוזיאון בפריז, לצד התערוכות הקבועות, קיימות גם תערוכות מתחלפות שבאות לבקר למספר חודשים ונעלמות. לכן, גם אם כבר ביקרתם בפריז כבר עשרות פעמים וביקרתם בכל המוזיאונים החשובים, תמיד יש משהו חדש ומרגש לראות.
בכתבה הזאת, שמתעדכנת אחת לכמה חודשים, תמצאו את התערוכות הכי מעניינות (לפחות בעיני) שמתקיימות בימים אלו בפריז. מכיוון שבחלק ניכר מהתערוכות חובה להזמין כרטיס מראש, הוספתי גם קישורים לאתר שבו ניתן להזמין את הכרטיס..
ודבר אחרון: אם קניתם את כרטיס המוזיאונים של פריז, שימו לב שברוב המקרים כרטיס זה לא יכניס אותכם לתערוכות המתחלפות, ולכן גם אם קניתם אותו, עדיין תצטרכו לקנות כרטיס נפרד לתערוכה המתחלפת.
בואו נתחיל לגלות אילו תערוכות מומלצות יש בימינו במוזיאונים השונים בפריז.
תערוכות בפריז שאסור לפספס
חברותי הטובות בארטרנטיב שמתמחות בסיורי אמנות תרבות ולייף סטייל בעברית בפריז, המליצו לי על מספר תערוכות שממש לא כדאי לכם לפספס, במידה ותהיו בפריז בזמן שהן מתקיימות.
מסע במקדש האהבה של ריק אוונס
במוזיאון פאלה גאליירה (Palais Galliera), הנחשב למקדש פריזאי של היסטוריית האופנה, מוצגת מזה מספר חודשים רטרוספקטיבה המוקדשת ליקום החתרני של מעצב האופנה ריק אוונס.
אוונס, שנולד בקליפורניה ב־1961, החל את דרכו כתדמיתן, וכבר מראשית דרכו היה דמות חריגה בנוף. הוא יצר מעילים נזיריים משמיכות צבאיות, תפר שמלות מצ’ימידנים, ויצר סגנון שלם שדיבר בגווני אפור-אבק, שחור, ולעיתים אפילו בגוון של עצמות יבשות – פשטות כמעט דתית המסתירה עושר רגשי ואסתטי נדיר.
מאמצע שנות ה־90 הפך אוונס למלך ה”גותיקה המודרנית”, כשהוא בונה עולמות של מתכת, עור, ובדים כבדים, המשולבים באלגנטיות הוליוודית עתיקה. עם המעבר לפריז בשנת 2003 ביסס את מקומו כאחד הקולות האמיצים של האופנה – נזירי, אדריכלי, נשי וגברי בעת ובעונה אחת. לא פלא שסלבריטאיות כמו ריהאנה, מדונה, והלנה בונהאם קרטר רואות בו גורו של עידן אחר.
בתערוכה “מקדש האהבה” (Temple of Love), אותה עיצב בעצמו בשיתוף צוות המוזיאון, אוונס מזמין את המבקרים למסע כמעט טקסי. יותר ממאה דמויות מאכלסות את האולמות, עטויות בבגדים שנעים בין פאנק רוק לאופרה, ובין חלום אפוקליפטי לנבואה. האמנים שהעניקו לו השראה – גוסטב מורו, ז’וריס קארל הויסמנס, ג’וזף בויס וסטיבן פארינו – כולם נוכחים כרוחות שקטות בין המיצגים.
אך גולת הכותרת של התערוכה נמצאת דווקא מחוץ לקירות: בגן הגדול של המוזיאון נישאים פסלי בטון עצומים, מונוליתיים, המזכירים מצבות (או שערי כניסה למקדש בראייתו של אוונס), ששבילים שזורי פרחים כחולים מתפתלים ביניהם – מעין חלום קליפורני שנשתל באדמת פריז. בחזית ניצבים פסלים קלאסיים עטופים בבדים רקומי פאייטים – שילוב כמעט מיסטי בין זיכרון ואוונגרד, בין אבל לטקס זוהר.
התערוכה ” מקדש האהבה” היא הבעה הערכה לעוצמת האסתטיקה, לאהבה ככוח יצירתי ולאופנה כמדיטציה על הגוף, הזמן והחומר. ריק אוונס, ללא ספק דמות יוצאת דופן בעולם האופנה, הופך את מוזיאון האופנה הפריזאי לקתדרלה של רגש, רעיון וצורה.
פאלה גליירה | עד 3 בינואר 2026
האיש שהקדים את זמנו: פול פוארה חוזר לפריז
לפעמים, דמות מסוימת נושאת על גבה את רוח התקופה. לעיתים נדירות עוד יותר, היא זו שמעצבת אותה. פול פוארה היה דמות מהסוג השני. יותר ממשחרר מחוכים ויותר ממשורר של צבע, תנועה ופנטזיה – הוא היה פורץ דרך אמיתי. אחד מאלה שעיצבו מחדש את המאה ה־20, גם אם שמו נעלם בין דפי ההיסטוריה.
פוארה, שנולד בפריז בסוף המאה ה־19, היה בין הראשונים להבין שאופנה איננה רק בגד, אלא תרבות שלמה. הוא ביטל את המחוך, שילב השראות מהמזרח, מהתיאטרון ומלהקות מחול רוסיות, ובעיקר – שחרר את הגוף הנשי מכבלים ישנים, תרתי משמע. הוא ראה בבד חומר לסיפור, ובאישה – גיבורה של עלילה חדשה. זה לא היה רק שינוי אסתטי, זו הייתה תפיסת עולם.
אבל פוארה לא עצר שם. הרבה לפני שהמושג “לייף סטייל” הפך למילה נרדפת לקולקציות, הוא כבר חלם על חזון כולל: בית אופנה שהוא גם סטודיו לעיצוב פנים, מותג בישום, פלטפורמה לאמנות, סדנת חינוך לבנות, וגם במה למסיבות נוצצות שכמותן טרם נראו.
למרות הצלחתו וחדשנותו, התנהלות לא נכונה כלכלית פגעה קשות בקריירה שלו. הוא נאלץ למכור את בית האופנה וב־1929 עזב אותו סופית. לאחר מותו ב־1944, נשכח שמו, עד שהתערוכה Paul Poiret: Fashion is a Feast החזירה אותו לחיים.
התערוכה, במוזיאון לאמנויות דקורטיביות בפריז, מציגה כ־550 פריטים: בגדי קוטור, אביזרים, רהיטים, רישומים, צילומים, בשמים וסרטים שפורשים את סיפורו המורכב, הדרמטי ומעורר ההשראה. היא מובילה את המבקרים בין חדרים צבעוניים, דרמטיים ועטופים באסתטיקה שנעה בין עולמות שונים, ומספרת על איש שראה את האופנה כחגיגה אמיתית של החיים. בין שיאי התערוכה מוצגות מסיבות הענק שארגן פוארה – “אלף ושנייה לילה” (La Mille et Deuxième Nuit) – אירוע רב-תחומי שהיווה במה להיבטים האמנותיים, התיאטרליים והקולינריים של תקופתו. התפאורה המרהיבה, הבגדים החדשים והאווירה יוצאת הדופן, הגדירו מחדש את מושג האירוע החברתי היוקרתי, והשפיעו רבות על מעצבי העל של המאה ה- 20.
מוזיאון לאמנויות דקורטיביות | עד 11 בינואר 2026
ניקי דה סן פאל וז’אן טינגלי: סיפור אהבה בצבע ותנועה
בעקבות סגירת מרכז פומפידו לשיפוצים עד שנת 2030, יציג המוסד האגדי בגראנד פאלה המשופץ תערוכה חווייתית ואינטראקטיבית, אשר חושפת את הדינמיקה יוצאת הדופן בין סן פאל, טינגלי והולטן.
ניקי דה סן פאל הייתה אמנית צרפתייה-אמריקאית נועזת, רדיקלית וססגונית, שהתפרסמה בזכות סדרת ה”ננות” – פסלים נשיים צבעוניים וענקיים, שסימלו העצמה נשית, חירות ותנועה. עבודותיה, העשויות לרוב מפיברגלס, פוליאסטר וחומרים תעשייתיים, עסקו בפוליטיקה, מגדר, מיניות ודת, לעיתים בהומור ולעיתים בכאב חד.
ז’אן טינגלי, פסל שווייצרי פורץ דרך, נודע במכונות הקינטיות שיצר – פסלים נעים ממתכת גרוטאות, שקיבלו חיים משל עצמם. יצירותיו, לעיתים אבסורדיות ומלאות הומור שחור, ביקשו לפרק את תפיסת האמנות כמקודשת, ולבקר את הפטישיזם של תרבות הצריכה.
שיתוף הפעולה בין שני האמנים התאפיין בשילוב בין המכונות הקינטיות והמכניות של טינגלי לבין הדמויות והפסלים הנשיים והצבעוניים של סן פאל – שילוב שהעניק תנועה וחיים ליצירות של סן פאל. חזונם המשותף ראה ביצירה אקט של מרד נגד נורמות, ויצירותיהם היו חופשיות, ומהפכניות. דוגמא בולטת לשיתוף פעולה זה היא “מזרקת סטרווינסקי” הסמוכה למרכז פומפידו.
התערוכה מוקדשת לזוג המיתולוגי ולמי שהאמין בהם ודחף את גבולותיהם: ההיסטוריון השוודי פונטוס הולטן – המנהל הראשון של מרכז פומפידו ודמות מפתח בשדה האמנות המודרנית של המאה ה-20.
גרנד פאלה | מ – 20 ביוני 2025 עד 4 בינואר 2026
שתי תערוכות שמתקיימות במוזיאון האורנז’רי
מישל פאיסנט מצייר את מונה עם העינים
מישל פאיסנט הוא אמן יוצא דופן. ההשראה לעבודותיו מבוססת על מפגש בין אמנות ומדע, והוא פיתח טכניקה מיוחדת בשם DALY (Dessiner Avec Les Yeux בצרפתית) – רישום באמצעות מעקב אחר תנועות עיניים ונקודות מיקוד, שבו העין הופכת לכלי הציור במקום היד.
לאורך הקריירה שלו, מתמקד פאיסנט בפרשנות מהפנטת של המורשת האמנותית, ובשנת 2022 החל לעסוק בסדרת ציורי האגמים של קלוד מונה “ולצייר אותם עם עיניו הוא”. התוצאה היא התערוכה שתיפתח באוקטובר, תציג את הקשר בין טכניקות מסורתיות והיי-טק, ותזמין את המבקרים לצלול לנקודת המבט המרתקת של פאיסנט על עולם האמנות.
מוזיאון האורנז’רי | החל מ- 1 באוקטובר 2025 ועד עד 26 בינואר
ברת’ וייל – הומאג’ לקול נשי אמיץ בעולם האמנות
בין פיקאסו למאטיס ובין מודיליאני לריברה, עמדה דמות אחת בלתי מתפשרת – ברת’ וייל. סוחרת האמנות הראשונה (והיחידה) שפעלה בתחילת המאה העשרים.
היא הייתה הראשונה שהאמינה בכוחו של האוונגרד, וכמעט ארבעה עשורים נלחמה למען אמנות חדשה, רעננה ואמיצת לב. היא לא חששה לקחת סיכונים: היא הייתה הראשונה שזיהתה את כשרונו של פיקאסו ונתנה לו במה בגלריה הצנועה שפתחה בפריז ב־1901. היא הציגה אמנים ואמניות כמו מאטיס, בראק ודרן כבר ב־1908. ובהמשך הפכה את הקוביזם למרכז פעילותה, עם תערוכות של גלֵיז, לז’ה ומֶצינגר וכמובן פיקאסו. היא חיפשה תמיד את “החדש”, את זה שעוד לא קיבל הכרה.
האמנים והאמניות שטיפחה עברו בהדרגה אל סוחרים מבוססים, בזמן שהיא עצמה נותרה ללא יציבות כלכלית. ב- 1946 מחווה יוצאת דופן של עולם האמנות העניקה לה סיום ראוי: אמנים וסוחרים תרמו יותר משמונים יצירות למכירה פומבית לכבודה, ואפשרו לה סוף-סוף לפרוש בכבוד.
תערוכה ייחודית במוזיאון האורנז’רי בפריז, בשיתוף מוזיאונים בניו יורק ובמונטריאול, מחזירה את ברת’ וייל למרכז הבמה, ומציירת את דיוקנה דרך כמאה יצירות של האמנים הגדולים שטיפחה.
מוזיאון האורנז’רי | החל מ – 8 באוקטובר 2025 ועד עד 26 בינואר 2026
אמנות, הומור שחור, ומחאה פוליטית – פיליפ גאסטון בפריז
מוזיאון פיקאסו פריז מעלה בימים אלה תערוכה המזמנת הצצה אל עולמו האמנותי והסאטירי של פיליפ גאסטון, שיצירותיו עוסקות בקשר שבין חברה ושלטון.
פיליפ גאסטון (1913-1980), נולד בקנדה וגדל בארצות הברית. במהלך הקריירה המקצועית שלו עבר מאקספרסיוניזם מופשט לפיגורציה – מהלך שנחשב למהפכני ויצר סערה עמוקה בעולם האמנות. גאסטון פנה לאמנות ככלי מחאה, וכבר בשנות ה- 30 שהציג יצירות המעידות על התנגדותו למוסדות הכוח מחד ולארגונים כמו הקו קלוקס קלאן מאידך.
בשנות ה- 70 הרבה לעסוק בסאטירה פוליטית, במיוחד בסדרת “רישומי ניקסון” שיצר בהשראת הרומן הסאטירי Our Gang של פיליפ רות’, והפך את דמויות הכוח לגרוטסקיות ומגוחכות. סגנונו הייחודי נע בין ציור אינטנסיבי ועוצמתי, לרישומים מהירים וקריקטוריסטיים, הנושאים הומור שחור לצד ביקורת חברתית נוקבת.
התערוכה מציגה כ-75 יצירות, רישומים, ציורים והדפסים, המאירים את תפיסתו האמנותית והפוליטית העמוקה, דרך הצבעוניות הגרוטסקית והאירוניה השחורה שבמרכזן. היא יוצרת דיאלוג בין “רישומי ניקסון” לבין ציוריו הגדולים והאקספרסיביים, ומדגישה את גמישות המעברים האמנותיים בין הפיגורציה לאקספרסיוניזם.
בין העבודות הבולטות בתערוכה ניתן למנות את: “The Studio” (1969)”, בו מתאר גאסטון את עצמו עטוי ברדס, ורומז על קשיי זהות; ו”הרחוב (The Street, 1977)”, שמחדד את התחושות האפלות על המציאות החברתית – פוליטית.
זוהי הזמנה להתבוננות באמנות כמרחב של חירות ביטוי וספקנות מחודדת, ולהבין את עומק התרומה של גאסטון לתולדות האמנות המודרנית.
מוזיאון פיקאסו, פריז | עד 1.3.26
בין מציאות לדימוי – גרהארד ריכטר בפונדסיון לואי ויטון
מוזיאון פונדסיון לואי ויטון מציג כעת את אחת התערוכות המדוברות ביותר של השנה – רטרוספקטיבה מקיפה לגרהרד ריכטר, מגדולי האמנים העכשוויים של זמננו. כל עשר הגלריות במבנה האייקוני שתכנן האדריכל פרנק גרי יוקדשו ל- 270 מיצירותיו של האמן – מסע חזותי החוצה יותר משישה עשורים של יצירה וחיפוש מתמיד אחר גבולות הציור והאמנות.
גרהרד ריכטר, שנולד ב־ 1932 בדרזדן ופרץ לסצנת האמנות הבינלאומית לאחר שברח ממזרח גרמניה, נחשב זה מכבר לאמן שחמק מכל הגדרה סינגולרית. הוא נע בין ציור פוטוריאליסטי כמעט מצולם לבין פשטות חסרות גבולות; בין טבע דומם ופורטרטים משפחתיים לבין עיסוק בהיסטוריה הגרמנית ובזיכרון התרבותי. תמיד חקר את כוחו של הדימוי, וגם את שבריריותו, ונודע בניסוייו האובססיביים בטכניקות: משכבות צבע משורטטות במגב ועד לוחות זכוכית עצומים המשקפים אותנו ואת העולם סביבנו.
התערוכה תציע מבט רחב שלא נראה כמותו על גוף עבודתו: ציורי שמן, פסלי זכוכית ופלדה, רישומים, צבעי מים ותצלומים שעברו ציור מחדש. היא נבנתה כסיפור כרונולוגי המשרטט עשור אחר עשור את הדרך שבה ריכטר פירק ושב הרכיב את מושג הציור עצמו: מהעבודות המוקדמות שמבוססות על צילומי משפחה ודימויים עיתונאיים, דרך סדרת “48 דיוקנאות” שהוצגה בביאנלה של ונציה, ועד לעבודה הדרמטית “בירקנאו” שעוסקת בזיכרון השואה. לצד ההפשטות המפורסמות – צבעוניות עזה אך גם מלאות שתיקה – ייחשפו גם הרישומים האינטימיים האחרונים שיצר לאחר שהפסיק לצייר ב־2017.
במבט כולל, זוהי לא רק תערוכה של יצירות, אלא של עידן. מסע שבו ריכטר מנסח שוב ושוב את אתגר המבט: איך אנו רואים? כיצד אנו זוכרים? ואיפה מסתיימת המציאות ומתחיל הדימוי?
אם אתם מתכננים להגיע לפריז – זוהי הזדמנות לפגוש מקרוב את אחד הקולות המניעים של האמנות המודרנית והעכשווית.
מעוניינים בסיור פרטי בתערוכה עם המדריכים והמדריכות המעולים של ארטרנטיב? ליחצו כאן.
מוזיאון קרן לואי ויטון, פריז | 17.10.25- 2.3.26
מאה שנה לארט דקו – חזרה לסגנון שהגדיר דור
מאה שנה חלפו מאז הציגה פריז לעולם סגנון חדש – הארט דקו – בתערוכה הבינלאומית לאמנויות דקורטיביות ותעשייתיות בשנת 1925. כעת, חוזר המוזיאון לאמנויות דקורטיביות לאירוע מכונן זה עם תערוכה רחבת היקף המוקדשת לאחד הפרקים המזהירים בהיסטוריה של האמנות והעיצוב.
הארט דקו נולד מתוך סערת שנות ה־20, והוא היה הרבה יותר ממסגרת אסתטית: זו הייתה אמירה של קידמה, ביטחון, זוהר ותשוקה למודרניות. הסגנון, שזוהה עם קווים גיאומטריים נועזים, חומרים מבריקים ושילוב בין מסורת למכניות, פרח בין מלחמות העולם ונגע בעולמות האופנה, עיצוב הפנים, האדריכלות ועוד.
התערוכה “1925-2025. מאה שנים של ארט דקו” מזמינה את המבקרים למסע כרונולוגי ותמטי, עם יותר מ־1,000 פריטים: מרהיטים אייקוניים, דרך כרזות, רישומים ותכשיטים ועד לפריטי אופנה נדירים. רגעי השיא כוללים את שידת הקרס של אנדרה גרול, את המסכים המונומנטליים של ז’אן דונאן, ואת שולחן הספרייה של פייר שארו. לצד אלה מוצג תא של ה”אוריינט אקספרס” ההיסטורית ושלושה דגמים עתידיים של רכבת היוקרה, בעיצוב המציג דיאלוג מרתק בין נוסטלגיה לאוטופיה.
הנרטיב האוצרותי מבקש להאיר לא רק את עברו המפואר של הסגנון, אלא גם את כוחו להמשיך ולעורר השראה בעולמות העיצוב והאופנה של המאה ה־21. הסלונים האלגנטיים וחלונות הראווה של הבוטיקים המודרניים משחזרים את הרוח הדינמית של שנות העשרים הסוערות, אך בו בזמן גם מביטים קדימה – לעולם שבו מסע, זמן והתבוננות מקבלים משמעות מחודשת.
בין אם אתם חובבי עיצוב, מעריצי נוסטלגיה פריזאית או פשוט סקרנים לגלות את היופי הנצחי של הארט דקו – מדובר באירוע תרבותי שאסור להחמיץ.
המוזיאון לאמנויות דקורטיביות ,פריז | החל מ 22.10.25 עד 26.4.26
תערוכות נוספות שמתקיימות כרגע בפריז
אם ההמלצות הללו לא הספיקו לכם ואתם מחפשים עוד תערוכות מעניינות, אתם מוזמנים להציץ למטה ולגלות עוד תערוכות שמתקיימות בימים אלה בפריז.