אם כבר יצא לכם לבקר בעיר העתיקה של ליון ולגלות כמה מהמבנים היפים והמיוחדים ביותר של ימי הביניים והרנסנס, כעת מגיע הזמן לגלות ליון מעט מודרנית יותר. אל תדאגו, לא מדובר במשהו דוגמת לה דפאנס בפריז, אלא יותר רובע שיזכיר לכם כיכרות מהמאה ה-17 (דוגמת כיכר ונדום) בשילוב עם הבולבארים והמבנים של הוסמאן בפריז.
כפי שתראו גם כאן תזכו לראות שפע של פנינים ארכיטקטוניות, משולבים ביהלומים קולינריים, אז הכינו את הרגליים והקיבה ובואו נצא לדרך :-).
מסלול טיול ב Presqu’île
מפת המסלול
יצרתי בשבילכם מפה של כל המקומות שבהם תבקרו בטיול הזה. אני ממליץ ללחוץ עליה על מנת לפתוח את המפה על מסך מלא כדי לראות מה הנקודה הבאה אליה תרצו להגיע.
לאחר שהבנו כיצד משתמשים במפה, אבקש מכם לקחת מטרו קו A או D (בהתאם למקום שבו אתם מתגוררים בליון), לצאת בתחנת Bellecour היישר אל הכיכר בעלת אותו שם. שם מתחיל הסיור שלנו.
כיכר בלקור (Place de Bellecourt)
הכיכר הזאת נבנתה בראשית המאה ה-18, אולם שום דבר מהכיכר שבנה לואי ה-14 לא שרד. למי תודה ולמי ברכה? למהפכנים הצרפתיים, כמובן, שהחליטו שבגלל היותה סמל מלכותי, כדאי להרוס אותה (וכך היא הפכה לכיכר היחידה שנהרסה בזמן המהפכה הצרפתית).
אולם ההיסטוריה של הכיכר הזאת לא החלה עם לואי ה-14, אלא הרבה לפניו. בתקופת הרומאים היה כאן מעגן סירות ומאוחר יותר היה שם גן וכרם שהיו שייכים לארכיבישוף של ליון. מכיוון שבלטינית גן יפה הוא Bella Curtis, התגלגל השם של המקום והפך ל-Bellecourt.
כאמור, בשנת 1708 בנה כאן לואי ה-14 כיכר ענקית, שנחשבת כיום לכיכר השלישית בגודלה באירופה, ובמרכזה פסל של המלך רוכב על סוס. הפסל הוחלף בזמן המהפכה הצרפתית בגיליוטינה וגם שם הכיכר הוחלף ל”כיכר הפדרציה” (Place de la Fédération).
נפוליאון ה-1 בנה את הכיכר מחדש בסגנון ניאו קלאסי (כפי שניתן לראות מהחזיתות המזרחיות והמערביות), אולם כשהבורבונים חזרו, חזר גם פסלו של לואי ה-14, שנוצר בשנת 1825. מתחת לפסלו של לואי ה-14 תמצאו שני פסלים נוספים, האחד מייצג את נהר הרון (Rhône) והשני את נהר הסאון (Saône). ליד שני הפסלים תמצאו את פסל האריה, שמסמל את העיר ליון (Lion בצרפתית ובאנגלית זה אריה).
מה עוד תמצאו בכיכר הזאת?
ראשית תמצאו כאן את לשכת התיירות המקומית ובה תקבלו מידע חשוב על ליון (אם נשארו לכם עוד שאלות לאחר שקראתם את מדריך ליון שלי). אולם, חשוב לא פחות, תוכלו להצטלם עם פסל של השף האגדי פול בוקוז, וזה שכלשעצמו שווה את הביקור במקום.
המקום השני, שנמצא בכיכר ואליו שווה להיכנס, הוא חנות השוקולדים של Voisin, שנמצאת בקצה הכיכר, בדיוק ממול למשרד התיירות. זוהי רשת חנויות שוקולד עם היסטוריה שהולכת אחורה לשנת 1897 ויש לה מספר חנויות בעיר. אז אם התחשק לכם רגע מתוק בליון, זו אחת החנויות שכדאי ללכת אליה.
כיכר אנטונין פונסה (Place Antonin Poncet)
הכיכר הזאת נקראת על שם אנטונין פונסה (1849-1913), מנתח מפורסם שעבד בבית החולים Hôtel-Dieu. בכיכר תמצאו מגדל פעמונים, שנשאר מבית חולים מהמאה ה-17, שנהרס בשנת 1934 לטובת משרד הדואר של ליון.
כשתיכנסו לבניין הזה תגלו, שבצרפת כמו בצרפת, גם בניין פונקציונלי, כמו זה של הדואר, יכול להיות מרשים מאוד (שימו לב לציורי הקיר שמראים כיצד הדואר מחולק בכל קצוות תבל).
בית החולים הישן של ליון (Hôtel-Dieu)
המבנה הגדול והמרשים הזה, שכבר לא מתפקד בתור בית חולים, החל להיבנות במאה ה-12 במטרה לשכן את עניי העיר וחוליה. במאה ה-17 המבנה הוגדל ונוספו לו שני מגדלים ובמאה ה-19 נוספה לו כיפה וחזית מרשימה מאוד.
לשמחתנו, בית החולים התרוקן מיושביו והיום תמצאו כאן שוק אוכל קטן, מסעדות בתי קפה וחנות אופנה. בקיצור, חגיגה של שופינג, שיק וארכיטקטורה במקום אחד.
כמו כן, אם אתם רוצים להתאכסן בתוך כל היופי הזה, תוכלו לעשות זאת במלון האינטרקונטיננטל שבמתחם. והו מלון חמישה כוכבים סופר מפנק ותמצאו בו כל מה שמצופה במלון מהסוג הזה (ספא, שירות נהדר וכו’).
במלון שוכנת Epona, מסעדתו של השף מתיה שרואה (Mathieu Charrois), המגישה אוכל ליונזי מסורתי באינטרפרטציה מודרנית. בצהריים תוכלו להנות מתפריט יומי בעלות 32 יורו בלבד (נכון לספטמבר 2022), מחיר זול מאוד לסעודה ברמה הזאת.
ודבר אחרון…
אם כל השופינג הזה גרם לכם לחפש קצת “קולטורה”. אני ממליץ בחום להיכנס לכנסייה הבארוקית שהיתה שייכת לבית החולים.
תמצאו שם לא מעט חפצי אומנות וציורים מהמאה ה-17, אלא גם שרידים של יותר מ 600 קדושים שונים (או כך נטען). מרשים!
מוזיאון האשליות של ליון
ממש בצמוד לכנסיה של האוטל דיה, נפתח בשנת 2021 סניף חדש של מוזיאון האשליות (הסניף המקורי נמצא בפריז).
מה הוא מוזיאון האשליות?
זהו מוזיאון, שהוקם על ידי לזלי, יהודיה תושבת צרפת, שאף למדה אצלנו ודוברת עברית לא רעה, ובן זוגה והוא מוקדש כולו לאשליות אופטיות.
תמצאו שם “חלון” שהוא בעצם ריצפה,שיוצר אשליה כאילו אתם “ניתלים” עליו, חורים מהם יכול להגיח הראש שלכם, מנהרה שגורמת לכם להרגיש כאילו היא מסתובבת ועוד המון המון טריקים. מומלץ בחום רב אם אתם מטיילים עם ילדים.
שעות פתיחה: כל יום משעה 10:00-20:00. בימי חמישי, שישי, שבת, המקום פתוח עד 22:00.
דרך אגב, במידה ואתם רעבים, הרשו לי להמליץ על המסעדה האיטלקית Casa Nobile, שנמצאת ממש ממול למוזיאון. קיבלתי עליה המלצה ממנהל המוזיאון (בחור איטלקי נחמד מסיציליה, שמבין דבר או שניים באוכל איטלקי) והיא באמת הייתה טובה.
אכלתי שם פסטה עם שמיר ונקניק צ’וריסו וקנולי ושניהם היו מצויינים. אופציה נהדרת למקרה ואתם זקוקים להפסקה מתודית מהאוכל המצויין של ליון.
דרך אגב, לא ניתן להזמין מקום למסעדה ובערב ראיתי שם תור די ארוך, אז קחו את זה בחשבון.
תיאטרון הסלסטינים (Theatre des Celestins)
התיאטרון המרשים שתראו כאן נקרא על שם מנזר הסלסטינים שעמד כאן בעבר. התיאטרון עצמו נבנה ב-1877 אך נשרף כמה שנים מאוחר יותר. לשמחתנו הוחלט לבנות אותו מחדש, ולהסתמך לחלוטין על תוכניות התיאטרון הקודם, כך שהוא נראה בדיוק כפי שהוא נראה כשהוא נפתח לקהל בפעם הראשונה.
כיום מדובר בתיאטרון הקומי השני בחשיבותו בצרפת (לאחר הקומדי פרנסז) ואם אתם אוהבים תיאטרון והצרפתית שגורה בפיכם, תוכלו לבדוק אילו הצגות רצות שם באמצעות האתר הזה. מי שפחות מתחבר לתיאטרון צרפתי, מוזמן להסתכל בפריסקופ שמציץ לתוך החניה של התיאטרון. אין ספק שמדובר בחניה היפה ביותר שאי פעם אני ראיתי, ורוב הסיכויים שזו גם החניה הכי יפה שתראו אי פעם.
דרך אגב, אם חשקה נפשכם בארוחה מצויינת במסעדה מכוככבת מישלן, תשמחו לגלות בכיכר את מסעדת Monsieur P של השף לורן פולאר (Laurent Poulard), בה סעדתי להנאתי ב-20 בספטמבר 2022.
רחוב הרפובליקה (Rue de la Republique)
כולנו מכירים את הברון ז’ורז’ אז’ן הוסמאן (Georges Eugène Haussmann), האיש שהרס את פריז הישנה והפך את הסמטאות החשוכות והעתיקות שלה לשדרות, כיכרות וגנים. אולם מי מכם שמע על האדון קלוד מריוס וס (Claude-Marius Vaïsse 1799-1864)?
האיש הזה, שכונה ובצדק “ההוסמאן של ליון”, היה הפרפט (Prefect) של ליון ובדיוק כמו הוסמאן, גם הוא החליט להרוס את שכונות העוני של מרכז העיר ולבנות במקומן שדרות מרשימות.
התוצאה המובהקת ביותר של פועלו הוא רחוב הרפובליקה, שמתפקד כיום בתור רחוב הקניות הראשי של ליון. כאן תמצאו שורה ארוכה של בנייני דירות מפוארים מהמאה ה-19, שיזכירו לכם את המקבילים שלהם בפריז. חלק מהבניינים הללו מכילים לא מעט קישוטים, כך שבהחלט שווה להסתכל למעלה, אולי תגלו לכם הפתעה.
כיכר היעקובינים (Place des Jacobins)
השם “כיכר היעקובינים” מזכיר לכל אוהב היסטוריה את המפלגה הרצחנית, שהיתה אחראית ללא מעט ראשים כרותים בזמן המהפכה הצרפתית.
אולם, למען האמת, הכיכר נקראת על שם מנזר של נזירים בנדיקטינים, שעמד כאן בעבר ואין לה שום קשר למהפכה.
כמו רחוב הרפובליקה, גם כאן אנחנו רואים היטב את עבודתו של וס שיצר לנו כיכר מרווחת ובמרכזה מזרקה ועליה ארבעה פסלים של אומנים מפורסמים ילידי ליון:
- ז’אן איפוליט פלנדרן (Hippolyte Flandrin 1809-1864) – צייר מפורסם, שצייר בין השאר על קירות כנסיית סן ז’רמן דה פרה בפריז.
- ז’ראר אודרן (Gérard Audran 1640-1703) – צייר צרפתי שהתפרסם בתחריטים שלו.
- גיום קוסטו (Guillaume Coustou 1677-1746) – פסל צרפתי בן המאה ה-18 שכמה מיצירותיו הגדולות, ובהם סוסי מארלי, ניתן למצוא במוזיאון הלובר שבפריז.
- פיליבר דלורם (Philibert Delorme 1514-1570) – אחד מאדריכלי הרנסנאס המפורסמים ביותר בצרפת (אם לא המפורסם ביותר שבהם). הוא בנה, בין השאר, לא מעט מהמבנים בעיר העתיקה של ליון וכמובן את ארמון פונטנבלו.
כיכר הקרקעות (Place des Terreaux) ובית העירייה של ליון
הכיכר, עם השם המוזר הזה, עמדה בליון עוד בימי הביניים ונקראה על שם הקרקע הבוצית, עליה התאמנו חיילי העיר. מאוחר יותר היה זה שוק שבו מכרו חזירים וכיום זו הכיכר הראשית של העיר ומקום משכנו של ההוטל דה ויל (Hôtel de ville), בניין העירייה של ליון.
בדיוק כמו ההוטל דה ויל המפורסם של עיר האורות, גם כאן מדובר במבנה גדול מאוד ומרשים בן יותר מ-400 שנה. הבניין המקורי נבנה על ידי לואי ה-13, ויש האומרים שהוא היה אף גדול מזה של פריז, אולם הוא נשרף בתקופת בנו, לואי ה-14, ונבנה מחדש. תמצאו שם מגדל פעמונים מרשים בעל ארבעה פעמונים וחזית מרשימה מאוד.
הכיכר בה נמצא בניין העירייה, הפכה במאה ה-18 לכיכר שיקית עם לא מעט בתי קפה, שבהם תוכלו לעצור, לשתות קפה, לאכול מאפה ליונזי ולהמשיך בטיול.
המזרקה של ברתולדי
כאשר תבקרו בכיכר, שימו לב למזרקה גדולה מאוד ומרשימה. זוהי מזרקה שנבנתה על ידי פליקס ברתולדי (Felix Bartoldi), המוכר לנו יותר בזכות פסל החירות אותו בנה לכבוד האמריקאים ושהעתקים ממנו ניתן למצוא ליד מגדל אייפל וגני לוקסמבורג.
המזרקה הזאת הוזמנה במקור על ידי עיריית בורדו, אולם בעקבות קשיים כספיים היא נאלצה לוותר על המזרקה, שמצאה את עצמה בשנת 1892 דווקא בליון. זאת הסיבה שלמרות שמדובר במזרקה שניצבת בליון, היא מציגה דווקא אלגוריה של נהר הגארון, שזורם בבורדו.
ארמון האומנויות היפות (Palais des Beaux-Arts de Lyon)
באותה כיכר בה נמצא בית העירייה של ליון, תוכלו למצוא את מוזיאון האומנות היפה של העיר. בעבר עמד פה מנזר נשים בנדיקטיני, שנבנה במהלך המאה ה-7, ובו התחנכו לא מעט מנשות האצולה של צרפת. הארמון אותו אנו רואים היום, ואשר מאכסן בתוכו את המוזיאון, נבנה במהלך המאה ה-17.
מי שהפך את המבנה למוזיאון היה לא אחר מאשר נפוליאון בונפרטה, שכבר הפך ארמון אחר (הלובר) למוזיאון. תמצאו בו אוסף בהחלט מרשים הכולל אומנות מצרית עתיקה ולצידה ציורים של מונה, פיקאסו ואומנים חשובים אחרים.
ביקרתי במוזיאון בספטמבר 2022 ונהניתי מאוד. העושר של המוצגים הוא עצום והוא שני רק למוזיאון הלובר שבפריז. ההמלצה שלי היא לבלות שם כשעה וחצי בכל פעם, על מנת שתוכלו ליהנות באמת מהמוצגים ולא לקבל “הרעלת אומנות”.
תוכלו לקנות כרטיסים בקופת המוזיאון, אולם אם הגעתם לכמה ימים לליון ותרצו לבקר במספר מוזיאונים ולהשתמש בתחבורה הציבורית של העיר, הרי שמומלץ לכם לקנות את ה-Lyon City Card, שיאפשר לכם להיכנס לכל המוזיאונים של העיר, כולל שימוש חופשי בכל אמצעי התחבורה הציבורית של העיר.
- כתובת: 20 Place des Terreaux
- ימי ושעות פתיחה: פתוח כל יום, חוץ משלישי, בין מ 10:00-18:00.
- מידע נוסף: ניתן למצוא באתר המוזיאון.
האופרה של ליון
בניין האופרה נבנה בראשית המאה ה-19, אולם מאז הוא עבר לא מעט שינויים ושדרוגים. השינוי המשמעותי ביותר התרחש במהלך המאה ה-20, עת החליטו הרשויות להגדיל את בניין האופרה והכריזו על תחרות אדריכלים, על מנת שאלה יציעו להם תוכניות.
מי שזכה בתחרות היה האדריכל ז’רן נובל (Jean Nouvel) המוכר לנו מ”מכון העולם הערבי” בפריז והלובר של אבו דאבי. ז’אן נובל שמר על החזית הניאו קלאסית של המבנה ועל הסלון הגדול בקומה הראשונה, אך מעבר לחזית כל מה שתמצאו זה בית אופרה אולטרה מודרני.
האם זה יפה או לא? תחשבו על זה בעודכם שותים משקה על הרופטופ “המוזות”, שנבנה על האופרה.
אם תרצו לדעת אילו מופעים מחכים לכם, כשתהיו בליון, ולקבל מידע על הבר המקסים למעלה, תוכלו לעשות זאת באמצעות האתר הזה.
כנסיית סן ניזייה (Saint Nizier)
נכון, החזית של הכנסייה הזאת לא מרשימה במיוחד, אולם אל תעברו כך סתם על פניה. כנסייה זאת, שבעברה היתה מקדש רומאי, הפכה לבית תפילה נוצרי במאה ה-5 ונבנתה מחדש בין המאות ה-14 וה-16.
בפנים תמצאו יופי מאופק ואלגנטי וכמובן הזדמנות לשבת ולנוח מהטיול שלכם עד כה.
Pentes de Croix Rousse
השכונה הזאת, המזוהה עם תעשיית המשי של ליון, נמצאת על גבעה מצפון ל-Place des Terreaux, בו ביקרנו זה עתה. אני חייב לומר שלא ממש התלהבתי מהשכונה הזאת והיא הרגישה לי כמו “מונמרטר לעניים”. עם זאת, אני די בטוח שחובבי השופינג ימצאו שם שורה של חנויות וינטג’ וגם מקומם של חובבי הקולינריה לא נפקד כאן ולכן אכתוב על המקום כמה מילים.
ההצעה שלי היא לעלות בשביל הולכי הרגל הנקרא Montée de la Grande Côte, גם כדי לשרוף את הקלוריות שיצטברו במהלך הביקור שלכם בליון (והן יהיו רבות) וגם בזכות הנוף שתראו כשתגיעו לפסגת הגבעה.
במהלך הטיפוס למעלה תוכלו לבקר בלא מעט טרבולות (מעברים בין בניינים, שאופייניים מאוד לליון הישנה), ולא אוכל לכתוב על כל אחת מהן. אולם, אם כבר הגעתם עד הלום, הנה טרבולה שלא תוכלו לוותר עליה.
Cour des Voraces
זוהי אחת הטרבולות המפורסמות ביותר בליון וניתן להיכנס אליה דרך שער הנמצא ב Place Colbert 9. אני מבטיח לכם שכשתכנסו לשם תרגישו כאילו אתם נמצאים בציור של אשר 🙂
ווראס (Voraces) היה שמה של אגודה שמטרתה העיקרית הייתה שיפור תנאי העבודה והמשכורת של עובדי תעשיית המשי. לכן, אין זה מפתיע שהם עמדו מאחורי המרד של עובדי תעשיית המשי, שכינויים היה קאנוט (Canuts) והפכו למודל של מהפכה פרולטרית בספריו של קארל מארקס.
בעיני זו הטרבולה הכי פחות יפה שראיתי בליון, ולולא הערך ההיסטורי שלה לא הייתי מביא אותכם לשם. בעיני המקום די מוזנח ולא מזמין ולכן החלטתי לקרוא לו Cour Dégueulasse (חצר מגעילה), במקום שמה המקורי Cour des Voraces.
בית הקאנוט (Maison des Canuts)
ואפרופו עובדי תעשיית המשי. אם ההיסטוריה של תעשיית המשי מעניינת אותכם תוכלו לבקר ב”בית הקאנוט” וללמוד כיצד המשי נוצר.
כתובת: 10-12 Rue d’Ivry
ימי ושעות פתיחה: פתוח בימי שלישי-שישי בין השעות 10:00-13:00 ו 14:00-18:00
מידע נוסף: ניתן למצוא באתר המוזיאון.
האמפיתיאטרון הרומי
זוהי ללא ספק האטרקציה התיירותית העיקרית של האיזור, מאז שהמקום נבנה בשנת 19 לספירה הנוצרית. אמפיתיאטרון פירושו שתי זירות בצורת חצי עיגול, שחוברו להן יחדיו וכאן זכו תושבי לונגדונום (השם שנתנו הרומאים לליון) לזכות בשלל מופעים של לודרים (רקדנים) וגלדיאטורים.
ואפרופו גלדיאטורים ובידור. האמפיתיאטרון הזה זכור בהיסטוריה הנוצרית בתור המקום בו הוגשו לא מעט נוצרים בתור “ארוחה עסקית” לחיות הטרף, במהלך שנת 177 לספירה. יש הטוענים שאם תגיעו לכאן בחצות תוכלו לשמוע את רוחות הרפאים של הקדושים המעונים זועקות לאל שיציל אותם.
שוק האוכל של קרואה רוס (Marché alimentaire de la Croix-Rousse)
אי אפשר לסיים טיול באחת משכונות ליון מבלי לאכול משהו, נכון?
השוק הזה, שנמצא ב-Boulevard de la Croix Rousse, נחשב לשוק התוצרת החקלאית הטוב ביותר בליון. הוא פתוח כל יום, חוץ משני, מהבוקר ועד 12:00 בצהריים, ותוכלו למצוא שם מכל טוב התוצרת החקלאית של הסביבה הקרובה (גבינות, ירקות וכמובן מעיים של בהמות שונות, ש”מככבות” בלא מעט תבשילים של המטבח הליונזי).
לצערי הרב ביקרתי באזור דווקא ביום שני, כך שאין לי צילומים מהמקום להראות לכם, אולם אתם מומזנים להציץ בסרטון הזה כדי לקבל מושג:
בתיאבון!
היכן כדאי להתגורר כדי לטייל ב ב Presqu’île
אם הפרוטה מצויה בכיסכם, אני ממליץ בחום להתגורר ב Inter Continental, עליו כתבתי בכתבה הזאת. אם אתם מחפשים מלון טוב ומעט זול יותר אני ממליץ על Mercure Lyon Centre Saxe Lafayette, בו התגוררתי בפעם בספטמבר 2022 (המלון נמצא כעשר דקות הליכה בערך מה-Presqu’île).
אם אין מקום בשני המלונות הללו, כדאי לכם לבדוק את הכתבה הזאת שם ניתן למצוא מלונות מומלצים נוספים בסביבה.
