מלונות מומלצים ברובע ה-9 בפריז (האופרה, הבולבארים הגדולים ותחתית המונמארטר)

היום זה מלון של 20 חדרים בעיצוב ז’אק גארסיה (Jacques Garcia), וכל חדר קרוי על שם קורטיזנה מהבל אפוק. שני פנסים אדומים בכניסה הם הרמז היחיד מבחוץ. במרתף יש ספא עם בריכה מחוממת באורך עשרה מטר וחמאם פסיפס, ואפשר להזמין אותו לשימוש בלעדי לזוג. שימו לב שזה מקום למבוגרים ולא למשפחות, ולכן אני ממליץ עליו לזוגות בלבד.

סלון האופרה שלו, עם תקרה בגובה 14 מטר, רשום כמונומנט היסטורי, וכך גם קפה דה לה פה (Café de la Paix) שבקומת הקרקע. המלון עומד ממש מול אופרה גרנייה, וכיום יש בו כ-470 חדרים אחרי שיפוץ של פייר איב רושון (Pierre-Yves Rochon). אולם שימו לב שרק חלק מהחדרים פונים לאופרה ושהמחיר עליהם גבוה בהתאם. אני בכל זאת ממליץ עליהם, מכיוון שזו כל הפואנטה של לישון כאן.

63 חדרים בגדלים של 14 עד 46 מטר בעיצוב מישל מלאפר (Michael Malapert), עם פרקט דגים, קרניזים וקריצות לתרבות הפופ הצרפתית: הסוויטות קרויות על שם שירים של אדית פיאף וסרז’ גנסבור. בקומת הקרקע יש גינגט (guinguette) עם במה להופעות חיות ושני דוכני אוכל, אחד לפירות ים ואחד לשרקוטרי וקרפים. במרתף שלושה חדרי אמבט פרטיים עם ג’קוזי שאפשר להזמין לזוג. שימו לב שהחדרים הזולים הם 14 מטר בלבד, ולכן אני ממליץ לשדרג לסופיריור לפחות.

163 חדרים שמשלבים אר דקו עם עיצוב עכשווי, מהקטגוריה הקטנה שפונה לחצר הפנימית ועד סוויטות בגווני ירוק וזהב. הבראסרי שמתחת לכיפת הזכוכית מגישה ארוחת בוקר עם ביצים לפי הזמנה ומאפים שנאפים במקום, ויש לה מרפסת שנפתחת אל השדרה. תחנת רישלייה דרואו (Richelieu-Drouot) כ-130 מטר משם. שימו לב שזה מלון גדול ושהתאורה בחדרים עיצובית אך חלשה, אז אם אתם קוראים בערב, קחו את זה בחשבון.

43 חדרים ברחוב אמסטרדם (Rue d’Amsterdam), ספא עם חמאם וג’קוזי, וחדר כושר שפתוח מסביב לשעון. בחלק מההזמנות מקבלים גם חצי שעה בספא בלי תשלום נוסף. תחנת סן לזאר (Saint-Lazare) כ-150 מטר משם וכלבו פרנטמפ (Printemps) כ-450 מטר. שימו לב שחדרי הקלאסיק הם 15 מטר ושחדרי האמבטיה קטנים. למשפחות אני ממליץ דווקא על החדרים המחוברים של 30 עד 40 מטר.

על הקירות תלויים ציורים של דיוות אופרה מפורסמות. ארוחת הבוקר מבוססת על מוצרים אורגניים ומקומיים, הוויאנוזרי נאפה במקום מדי בוקר, ובחדרים מחדשים כל יום תה וקפה חינם. שימו לב שהחדרים קטנים ושמרפסת עולה כ-15 יורו נוספים ללילה ורק לפי בקשה מראש. אני ממליץ לבקש אותה בכל זאת, מכיוון שמחלק מהמרפסות רואים את הפולי ברז’ר (Folies Bergère).

המסעדה בקומת הקרקע, לה קנטין (La Cantine), מכוסה בתקרת פח ויקטוריאנית משוחזרת. 71 חדרים ברחוב בופו (Rue Buffault), וכמה מחדרי הסופיריור מקבלים מרפסת גג אמיתית, דבר נדיר בפריז. תחנת קאדה (Cadet) בקו 7 במרחק של כארבע דקות הליכה. שימו לב שאין גישה לכיסא גלגלים ושבקומות הנמוכות שפונות לרחוב שומעים תנועה, אז אני ממליץ לבקש קומה גבוהה.

הלובי פונה לפטיו מלא פרחים, ובחדר ארוחת הבוקר יש שולחן משותף גדול שנוח לשבת בו ולעבוד. למשפחות יש חדרים מחוברים בשטח כולל של 40 מטר, ובחלק מהחדרים שפונים לרחוב יש מרפסת. אופרה גרנייה כ-400 מטר משם ותחנת סן לזאר כ-500 מטר. שימו לב שאין כאן ספא ואין בריכה, אולם המלון מותאם לאורחים עם מוגבלויות, וזה ממש לא מובן מאליו בבניין אוסמאני.

57 חדרים, מהם 12 סוויטות, והעיצוב לוקח את נושא התיאטרון של השכונה: מראות איפור גדולות וציורי קיר שמספרים על האזור. החדרים מתחילים בכ-24 מטר, וזה גדול מהממוצע הפריזאי. יש חדר כושר, ובחלל שנקרא אוברן (Auburn) מגישים קפה בבוקר ויין בערב. שימו לב שרק כמה חדרים באמת פונים לאופרה. אני ממליץ לבקש חדר עם מרפסת אוסמאנית, מכיוון שאלה הנעימים במלון.

יש ספא קטן עם סאונה, מטבח משותף לאורחים, ומדי יום משאירים בחדר מדלנים טריים. ארוחת הבוקר ביתית וכוללת מיץ תפוזים סחוט וביצים. תחנת גראן בולבאר (Grands Boulevards) של קווים 8 ו-9 במרחק של כשלוש דקות הליכה. שימו לב שהבידוד בין החדרים לא מושלם, ולכן אני ממליץ לבקש חדר בקומה גבוהה שפונה לחצר.

בכל חדרי האמבטיה יש מקלחות גשם, ובלובי יש בר קוקטיילים. כלבו גאלרי לאפייט (Galeries Lafayette) במרחק של כתשע דקות הליכה ואופרה גרנייה כשתים עשרה. שימו לב שהחדרים הבסיסיים באמת קטנים, ולכן אני ממליץ שתשקיעו קצת יותר ותזמינו Comfy Double של כ-20 מטר.

הנוהג של רשת Astotel מורגש כאן: המיני בר בחדר כולל משקאות קלים בלי תשלום, ובלובי מציבים מהצהריים ועד הערב חטיפים ושתייה חינם לאורחים (מעולה אם אתם חוזרים שבורים אחרי יום של הליכה). שימו לב שהחדרים קטנים ושארוחת הבוקר בתוספת תשלום. לדעתי זו אחת התמורות הטובות לכסף באזור פיגאל.

52 חדרים, ובכל אחד מהם מזגן שאפשר לכוון בעצמכם, וזה ממש לא מובן מאליו בפריז בגל חום של אוגוסט. ארוחת הבוקר נפתחת כבר בשש וחצי וכוללת קרואסונים, מיצים ומבחר גבינות. חדרי פריווילז’ בקומות העליונות פונים לגגות פריז. שימו לב שהרחוב ער בערבים, ולכן אני ממליץ למי שמתעורר מכל רעש קטן לבקש חדר שפונה לחצר הפנימית.

הפרט היפה ביותר כאן הוא דווקא חדר ארוחת הבוקר: מרתף קמרונות מקורי עם עמודי אבן חשופים ותאורה דרמטית. במיני בר שבחדר יש משקאות קלים בלי תשלום, ומהצהריים ועד הערב מציבים בלובי חטיפים ושתייה חינם. רחוב המרטירים (Rue des Martyrs) עם החנויות הקטנות שלו ממש בסמוך, ומשם עולים למונמארטר בכעשר דקות הליכה. שימו לב שהחדרים הבסיסיים קטנים, ולכן אני ממליץ לבקש חדר שפונה לגן.

בר המלון היה אחד הברים האמריקאיים הראשונים בפריז שהגישו ויסקי, ובזכות קשר עם בעל אולם האולימפיה התארחו כאן שנים רבות זמרים ושחקנים. אותה משפחה מנהלת את המקום עד היום. יש ספא עם ג’קוזי, ותחנת אובר (Auber) של ה-RER בסמוך, מה שנוח מאוד להגעה משדה התעופה. שימו לב שהעיצוב כאן קלאסי ומעוטר, ולכן זה לא המלון למי שמחפש קווים נקיים ומינימליזם.

39 חדרים, חלקם עם קורות עץ חשופות, וחדר ארוחת הבוקר שמר על קירות ותקרות אבן מקוריים. יש סאונה וחדר כושר. מוזיאון גוסטב מורו (Gustave Moreau) במרחק של כחמש דקות הליכה, וזה אחד המוזיאונים הפחות מוכרים שלדעתי שווים ביקור. שימו לב שהמעלית מגיעה רק עד הקומה השישית, כך שאם תזמינו חדר בקומה השביעית תסיימו את הדרך ברגל.

24 חדרים וסוויטות בלבד, ומחדרי הפרסטיז’ בקומה העליונה רואים את מגדל אייפל. ארוחת הבוקר מוגשת בין שבע וחצי לעשר וחצי, עולה 18 יורו לאדם ומגישים בה ביצים לפי הזמנה. תחנת בלאנש (Blanche) כ-170 מטר משם ותחנת פיגאל (Pigalle) כ-290 מטר. שימו לב שאין כאן בר ושהחדרים בקומת הקרקע שמאחורי הקבלה עלולים להיות רועשים, ולכן מומלץ בחום לבקש קומה גבוהה או חדר שפונה לחצר.

תחנת קאדה (Cadet) ותחנת לה פלטייה (Le Peletier) שתיהן במרחק של כשתי דקות הליכה, כך שאפשר להגיע מכאן כמעט לכל מקום. המיקום, ולא המלון, הוא הסיפור כאן: הפולי ברז’ר (Folies Bergère) במרחק של כחמש דקות הליכה, ורחוב קאדה מלא בולנז’רי ומעדניות קטנות. יש בר וקפיטריה בלובי. שימו לב שהחדרים סטנדרטיים לגמרי, ולכן אני ממליץ על המקום הזה למי שמחפש בסיס נוח במחיר שפוי ולא חוויה.

גם כאן מקבלים את הנוהג של הרשת: משקאות קלים חינם במיני בר, וחטיפים ושתייה בלובי מהצהריים ועד הערב, ואת זה אפשר לעשות גם בכל אחד משאר מלונות הרשת בעיר. ארוחת הבוקר היא בופה ואפשר לקבל אותה גם בחדר. תחנת גראן בולבאר (Grands Boulevards) של קווים 8 ו-9 במרחק של כשלוש דקות הליכה. שימו לב שזה מלון גדול ולא בוטיק, אז אל תצפו לאווירה אינטימית.

24 חדרים בלבד, קירות בכחול חצות, מראות מעושנות ושטיחים בפרחי ענק. המעלית עשויה עץ והיא משנת 1933. יש חצר פנימית עם ספות, ובעלי המלון עצמם מקבלים את פניכם ומחלקים כתובות מהפנקס הפרטי שלהם. שימו לב שבחלק מהחדרים יש מאוורר ולא מזגן, ולכן אני ממליץ לוודא את זה מראש אם אתם מגיעים בקיץ.

העיצוב עובד עם העבר ולא מנסה להסתיר אותו: דלת אדומה לכל חדר ושטיח מנומר לאורך המסדרונות, וכיום מצלמים כאן גם צילומי אופנה. המלון מיועד למבוגרים בלבד. שימו לב שאין בחדרים טלוויזיה ואין טלפון, שהכניסה לא מותאמת לכיסא גלגלים, ושהחדרים שפונים לרחוב עלולים להיות רועשים. אני ממליץ לבקש במפורש חדר שפונה פנימה.

יש סאונה שאפשר לבקש ללא תשלום נוסף, וארוחת הבוקר מוגשת בין שבע לאחת עשרה תמורת 16 יורו. תחנת פואסונייר (Poissonnière) כ-200 מטר ותחנת גאר דו נור כחמש דקות הליכה, מה שנוח מאוד אם אתם מגיעים ברכבת מלונדון או מבריסל. שימו לב שהחדרים קטנים מעט מהרגיל, ולכן אני ממליץ לשדרג לסופיריור.

המיקום הוא הסיבה העיקרית לבחור בו, וזו סיבה טובה: כלבו גאלרי לאפייט (Galeries Lafayette) כ-350 מטר משם, אופרה גרנייה כ-450 מטר, ושתי תחנות מטרו ממש בפתח. ארוחת הבוקר הקונטינטנטלית מוגשת בין שבע לעשר. שימו לב שהקבלה נמצאת בקומה השנייה ואין אליה מעלית, כך שעם מזוודות כבדות תצטרכו לעלות במדרגות. אני ממליץ להודיע על כך מראש, מכיוון שהצוות בדרך כלל עוזר.