מסלול טיול בנורמנדי בעקבות הפלישות: חופי הנחיתה והאריג של באייה מאת דני אשכנזי

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp

קבלתי את ברכתו של הצ’יף הפרנקופילי לכתוב על חבל הארץ הצרפתי האהוב עלי מכולם, ויצאתי לדרך. אמנם עשיתי אותה פעמים רבות, אך לא שמרתי תצלומים, לא מדדתי מרחקים, והכי חשוב: כפי שתראו מיד, לא הייתי מעודכן. יצאנו בסוף אוקטובר, בצוות של שלושה: המש”קית דולי, הטר”שית קארן והחפ”ש, אני.

מפת מסלול הטיול.
מפת מסלול הטיול.

דולי נבחרה מבין שבעת כלבינו כמחווה למנהיגנו צבי. היא מלטזית כמותו. קארן נבחרה כי אני לא מורשה לנהוג בלנדרובר שלה. אני נבחרתי כי אני הבוחר.

עשינו את המסלול בשלושה ימים. כולל יציאה מביתנו, השאטו בפורט דה רוש, באמצע הדרך בין Nantes ל – Rennes וחזרה אליו. אתם תוכלו לעשותו מפריס או מנאנט, אחד השדות בהם כנראה תנחתו, באותו פרק זמן. אבל בהחלט תוכלו לעשותו בארבעה, חמישה, ששה ואף שבעה ימים, ועדיין לא תראו הכל.

כפי שהבטחתי: נמצא נשיקה שנעלמה, נשיר “כלניות, כלניות”, מעלינו ירחף הסוס המכונף, חמת החלילים תנעים דרכנו, דגלים יתנופפו ברוח, ו – We shall pass with flying colours.

המסלול מתאים גם למשפחות עם ילדים. ראינו רבות כאלו. אבל הוספתי במיוחד אטרקציה למענם: פארק שעשועים ליד Caen. בגלל הפארק, אני מתחיל את תיאור המסלול מ Caen. אבל תחילה עליכם להגיע לשם.

לפני שנמשיך, כבר נרשמתם לעלון שלי?

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא”ל לגורמים אחרים.

השאטו בו אני מתגורר

אם נתעלם ממרסיי וניס הנמצאות הרחק בדרום, סביר שתנחתו בפריס או בנאנט. מפריס קרוב יותר ל Caen: 237 ק”מ, 2:30 שעות. אבל נאנט לא הרבה יותר רחוקה: 291 ק”מ, 2:50 שעות. יש שתי סיבות טובות לבחור בשדה התעופה של נאנט. הסיבה השניה היא, שחברת טראנסוויה החלה בנובמבר להפעיל קו ישיר מנתב”ג לנאנט, פעמיים בשבוע, ימי ראשון ורביעי.העלות משתנה, אבל תמיד פחות ממחצית העלות של טיסה לפריס וממנה.

הסיבה הראשונה היא, שתוכלו לעצור אחרי ששים קילומטר מנאנט צפונה, בסטייה קלה מערבה, ולהביא לי כמה פיתות חמות. היין עלי. יש גם אפשרויות לינה + ארוחת בוקר, בשאטו מהמאה ה-12, במחיר מיוחד לפרנקופילים ישראליים.

אבל אתם ממש לא חייבים. יין תקבלו בכל מקרה.

מכל מקום, שתי האפשרויות טובות, סימנתי מסלול משתיהן ל Caen :

הדרך לקאן.
הדרך לקאן.

הבית שלנו בכפרון פורט דה רוש, מסומן בנקודה כחולה משמאל לדרך הראשית N137 מנאנט לרן, יורדים במחלף המסומן כ Grand Fougeray, וממשיכים מערבה ב- D56 כעשרה ק”מ, חוצים את נהר הוילאן, עוברים את פסי הרכבת, וצופרים מול שער הברזל של הטירה. או מטלפנים 0505-211079.

יצאנו לדרך ? יצאנו.

פארק פסטילנד (Festyland)

אנחנו, מכל מקום, יצאנו. עם בוקר, על ה- N137, עקפנו את Rennes והמשכנו צפונה לכיוון Caen. על כביש הטבעת שסובב את Caen, הבחנתי מימין במה שנראה כפארק שעשועים עם המון מתקנים: מגלשות אבובים, נדנדת ענק, רכבת הרים ועוד. בדקתי במרשתת, ואכן זה פארק בשם Festyland. הכתובת שלו : Route de Caumont, 14760 Bretteville-sur-Odon
מיקום במפה הבאה:

פארק הפסטילנד על המפה.
פארק הפסטילנד על המפה.

יש להם אתר במרשתת, כולל באנגלית:  כדאי לבדוק מתי פתוח.

מוזיאון המלחמה של קאן והפסל שלא עמד בפני הפמיניזם

שימו לב, במפה שהעליתי, מופיע סימון נוסף, בצד הימני-עליון: Memorial de Caen. לשם התכוונתי להגיע, ואכן הגעתי, אלא שהתאכזבתי מאד. לפני כשלוש שנים הייתי שם. מדובר במוזיאון המוקדש למוראות המלחמה ועינוגי השלום. לטעמי זה היה בזבוז זמן, אבל המקום הומה מבקרים מכל העולם, כך שאני בוודאי טועה. בכל אופן, בשביל דבר אחד רציתי מאד לשוב לשם. בחוץ, ממש בחזית המוזיאון, ניצב פסל ענק, כשמונה מטר גובהו.

הנה, כך הוא נראה, כפי שזכרתי אותו:

פסל הנשיקה.
פסל הנשיקה.

מדובר, כמובן, ברפליקה לתצלום המפורסם של המלח המנשק אחות רחמניה בטיימס סקווייר, ביום הניצחון על יפן, תצלום שזיכה את הצלם אלפרד אייזנשטאדט בתהילת עולם:

התמונה של אייזנשטט. מקור צילום: ויקיפדיה.
התמונה של אייזנשטט. מקור צילום: ויקיפדיה.

הנה, חשבתי לי ובלעתי רוק כדי שלא אחנק, אמנם אינני מלח, וביפנים לא נלחמתי, אבל לנשק גם אני יכול. שם, לרגלי הפסל הענק אמתין, ומן הסתם תגיע איזו אחות שתשמח לנשיקה מפתיעה. לצורך תיעוד היסטורי בלבד, כמובן. כשהתקרבנו לאתר שיתפתי בתוכנית את קארן, שהרי עליה משימת הצילום. נראה לי שלא התלהבה מהרעיון, כי אמרה בקור רוח, שהיא תשמח לצלם את האירוע, אבל עלי לקחת בחשבון שמשם אני ממשיך ברגל, כי לא עולה על דעתה להכניס ללנדרובר שלה סוטי מין.

תגובה נשית אופיינית לרומנטיקה גברית מהסוג ההולך ונעלם. מכל מקום, כאשר הגענו, הפסל לא היה. הקפנו שלוש פעמים את המוזיאון, והפסל, כמו מלטה – יוק. כנראה הנהלת המוזיאון הבינה שאין מקום להנציח אלימות מינית במקום שמוקדש לשלום, הציעה קארן בארסיות. שטויות, בודאי נגנב או הלך לשיפוצים, הגבתי, אבל מיהרתי לבדוק במרשתת the kiss statue + sexual violence, ולהפתעתי מצאתי, כי אכן, מיד לאחר הצבת הפסל, בשנת 2014, במסגרת ההכנות למלאת 70 שנה לניצחון, מחו אירגוני הפמיניסטיות הצרפתיות בפני הנהלת המוזיאון, ודרשו להסיר את החרפה. מדובר בסגידה ועידוד לאלימות מינית גברית, הן טענו.

ובכן, זו הסיבה לכך שאין פסל!!! אתן יצאתן מדעתכן לגמרי, סיכמתי בפני קארן את עמדתי מול הכוח הנשי המנצח.

החלטתי לבדוק שוב את טיפשותן של הפמיניסטיות הצרפתיות שסילקו את הפסל. אז התברר לי, שאמנם היה יער, אבל דובים לא היו. הפמיניסטיות הצרפתיות אמנם מחו, ומחאתן גאתה משהתברר להן שהפסל, שהוא אחד מסידרה של יצירות דומות שפיסל הפסל Seward Johnson, נקרא “Unconditional Surrender”, משמע – לא סתם אלימות מינית יש בו, אלא נופך של סאדו-מאזו. אלא שמנהל המוזיאון, גבר, כמובן, לאחר שהקשיב בנימוס לקובלנות משלחת הנשים, הודיע להן חד משמעית, שלא יבלבלו לו את המוח, הכניעה ללא תנאי היא של יפן ולא של המנושקת, היא דווקא אהבה את הנשיקה, והפסל יישאר במקומו.

אה, ומדוע איננו עכשיו? פשיטא, הוא רק הושאל מארה”ב לצרפת לשנה אחת, לכבוד חגיגות 70 שנה לניצחון, אני נפלתי עליו במקרה בשנת 2015, ולאחר סיומה שט הפסל חזרה לארה”ב.

מלונות מומלצים בקאן

במידה ורציתם להתגורר בקאן הנה כמה אופציות לא רעות (נכתב על ידי הפרנקופיל):

Hôtel La Fontaine Caen Centre

מספר כוכבים: **

מלון ממש לא יקר וממוקם במרכז העיירה קאן. קיבל ציון גבוה מאוד ב Booking.com.

Hôtel balladins Caen Mémorial

מספר כוכבים: ***

מלון לא יקר וסולידי הממוקם כרבע שעה הליכה מאנדרטת הזיכרון בקאן.

Ace Hôtel Caen Nord Mémorial

מספר כוכבים: ***

עוד מלון חביב שנמצא לא רחוק מאנדרטת הזיכרון. היתרון שלו הוא שהוא מקבל בעלי חיים שזה יכול לכם מאוד לעזור במידה ואתם מטיילים עם הכלב שלכם.

Royal Hôtel Caen Centre

מספר כוכבים: ****

מלון ארבעה כוכבים במיקום מרכזי מאוד.

לא מצאתם מלון שמוצא חן בעינכם? אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור הזה על מנת למצוא מלונות נוספים.

גשר פגסוס והכלניות

העליתי בוייז את יעדנו הבא, גשר פגסוס, ולכבודו הפעלתי ביוטיוב את “כלניות, כלניות” של שושנה דמארי. הנה, תקשיבו גם אתם:

מה הקשר בין הכלניות לגשר פגסוס? לפני שהתחלתי את התחקיר לקראת כתבה זו, גם אני לא ידעתי. למעשה, תמיד התפלאתי על הסיפורים, לפיהם הצנחנים הבריטיים היו נעלבים עמוקות כשילדים ברחוב שרו להם את השיר, ופעם אף הוציא המפקד הצבאי של תל אביב צו סגירה נגד תיאטרון “לי-לה-לו”, בו הושמע השיר. אבל במסגרת התחקיר עליתי על ספר תולדות הדיוויזיה הבריטית המוטסת ה-6, של ההיסטוריון R. D. Wilson, וממנו הבנתי, שהחיילים הבריטים חובשי הכומתות האדומות נעלבו, כי פרשו את הכינוי “כלניות” שהוצמד להם, כאילו כמו אצל הכלנית, ראשם אדום ולבם שחור…

אז אחרי שמצאנו את הנשיקה הנעלמת, ואנחנו עוברים לקשר בין הכלניות לסוס המכונף. סוס מכונף ידוע במיתולוגיה היוונית בשם “פגסוס”. פגסוס המקורי היה בנם של אל הים פוסידון והמדוזה גורגונה, ועל גבו רכב הגיבור בלרופון, הרג את המפלצת כימרה, וגם ניצח בקרב את האמזונות, הפמיניסטיות הראשונות. אלא שאז עלה לפרש הגיבור השתן לראש, והוא החליט להמריא לאולימפוס. לזה פגסוס הצנוע סירב, השליך מעל גבו את בלרופון, אבל עלה בעצמו לאולימפוס, שם הוא חי עד היום בשלווה, אולימפית כמובן, אבל מוליד, באהבה לא בדיוק אפלטונית, מפעם לפעם, עדרי סוסים מכונפים.

ומה הקשר בין פגסוס הזה לכלניות? גם זה פשוט. אמרנו כבר ש”כלניות” היה כינויים הלעגני של הצנחנים הבריטיים בארץ ישראל המנדטורית, כי הם חבשו כומתות אדומות. אלא שהאמת היא, שהצנחנים האלה כלל לא היו צנחנים, אף שאולי עברו קורס צניחה. הם היו חיילי הדיוויזיה הבריטית המוטסת ה-6, שהתניידה בדאונים. סימלה של הדיוויזיה הזו היה פגסוס, הסוס המכונף.

מדוע בדיוק נבחר פגסוס לסימלה של הדיוויזיה המוטסת? האם מפני שמקומה באולימפוס? האם מפני שהיא משליכה מעליה את רוכביה? האם מפני שחייליה בעלי און של סוס? לנו התהיות, להם הפתרונות. בעצם, אולי גם לנו, כי אותו סוס מכונף מופיע גם בתג היחידה וסיכת הלוחם של יחידת הכטב”מים שלנו, “רוכב שמיים”. המנדט עבר לנו, הבריטיות יבשת ההומור נשארה.

ומה לכתבה זו ולדיוויזיה הבריטית המוטסת ה-6 ולפגסוס סימלה? גם זה פשוט: נקודת ההתחלה של הסיור שלנו היום היא בגשר פגסוס, אשר נקרא כך כי חיילי הדיוויזיה הזו כבשו אותו בלילה שלפני הנחיתה הגדולה, וסימלם ניצב עד היום, בגאון מוצדק בהחלט, ממש לפני הגשר.

סמל הפגסוס ליד הגשר.
סמל הפגסוס ליד הגשר.

הנחיתה בנורמנדי

קצת היסטוריה. בלילה שלפני יום הנחיתה הגדולה, ב- 6 ביוני, הוצנחו או הונחתו בדאונים 23,400 לוחמים אמריקאים, בריטים וקנדים מאחורי הקווים הגרמנים, במטרה לתפוס נקודות מפתח לקראת נחיתת הכוחות העיקריים.

קצהו המזרחי של קו הנחיתות היה הנהר אורן, שלצידו תעלת מים הזורמת במקביל לו. הגשרים על הנהר והתעלה היו איום, כי דרכם יכלו כוחות תגבורת גרמניים ניידים לתקוף את הכוחות הנוחתים. הם היו גם נכס חיוני, כי עליהם יוכלו חיילי בנות הברית להתקדם מזרחה, ולכבוש את נמל לה-האבר, שרציפיו יאפשרו פריקת מסות של אמצעי לחימה כבדים שקשה להנחית בחוף רדוד. המשימה של כיבוש נמל עמוק-מים היתה כה חשובה, עד שבמקומות אחדים לאורך מסלול חופי הנחיתה נותרו שלטים המכריזים/מעודדים “Harbour Now !”.

שלושה דאונים נגררים על ידי מטוסי דקוטה המריאו באחת עשרה בלילה מאנגליה. מעל תעלת הלמאנש שחררו המטוסים את הדאונים, ואלה דאו בדממה ליעדם: גשרי האורן. בתוכם היתה פלוגה של הדיוויזיה הבריטית המוטסת ה-6, בפיקודו של מייג’ור ג’ון הווארד. דאון אחד התרסק לתוך גדר תיל, השני נשבר לשניים בתוך אגם, השלישי, בו היה המ”פ, נחת בשלום.

על הגשרים הגנו 50 חיילים מדיוויזית חי”ר גרמנית, רובם מגוייסי כפיה צרפתים, פולנים ורוסים, מבוגרים, עייפים, חסרי מוטיבציה ומצוידים גרוע. לא הרחק משם חנתה אמנם דיוויזית עילית משוריינת של וואפן אס.אס., שיכלה לתגבר משמעותית את ההגנה על הגשרים, אלא שזו לא היתה רשאית לנוע ללא פקודה מהיטלר עצמו, הוא ישן, ואיש לא היה רשאי להעירו.

הגשרים נכבשו בקלות יחסית. הגשר על התעלה נקרא עד היום “גשר פגסוס”, אף כי הגשר המקורי עבר דירה ונמצא במוזיאון פתוח בין התעלה לנהר. הגשר הנוכחי הוא שחזור מדויק של המקורי. הרחוב המוביל למוזיאון נקרא “רחוב ג’ון הווארד”, על שם המ”פ, שנהרג מאוחר יותר.

החלילן הסקוטי

עברנו את הגשר. עכשיו לחלילן הסקוטי. בעודו מתדרך את כוחותיו ועורך אותם להגן על הגשר, שמע ג’ון צלילי חמת חלילים מתקרבים. הנגן היה ביל מלין, חייל סקוטי בבריגדת הקומנדו מס.1, אשר שימש נגנו האישי של לורד לובאט, מפקד הבריגדה שנחתה זה עתה בחוף Sword. הנגן היה חמוש, פרט לחמת החלילים שלו, בסכין בלבד, אבל לבש קילט, אותו קבל לקראת הפלישה מאביו, שלבש אותו במלחמת העולם הראשונה.

כוח החלוץ הסקוטי עלה על הגשר. החיילים צעדו בשלשות, נשקם על הכתף, בראשם הלורד והנגן. הגרמנים פתחו באש, 12 סקוטים נהרגו, השאר הבינו שהם במלחמה ולא במצעד, פזרו את התהלוכה, הורידו נשקים מהכתף, חבשו קסדות והחלו להלחם. רק חמת החלילים המשיכה לנגן כקודם, ביל החלילן הולך זקוף ומתקדם יחד עם הכוחות המסתערים.

זקוף הוא עומד גם היום, ממש במקום בו נחת מהיום, בקצה המזרחי של חוף Sword :

החלילן הסקוטי.
החלילן הסקוטי.

הצדעתי לו. מגיע.

הדאון של ג’ון הווארד נח בשלווה במוזיאון שברחוב הקרוי על שמו:

הדאון של ג'ון הווארד.
הדאון של ג’ון הווארד.

חופי הנחיתה בנורמנדי

מכאן ואילך יוביל אותנו כביש החוף D514 לאורך כל חופי הנחיתה: מ Sword ל Juno, משם ל Gold, המשך ל Omaha וכלה ב Utah.
המראות די דומים. המון דגלים של ארה”ב, אנגליה וקנדה, לא רק על אנדרטאות, אלא גם בפתחי בתי מגורים רגילים. אני מבין זאת כהכרת תודה מתמשכת לאנשים צעירים שעזבו בתיהם בארצות שלא היו כבר מאוימות, ובאו לארץ לא להם, כדי לשחרר אותה בעבור תושביה שלא יכלו לעשות זאת בעצמם. קצת בומבסטי, אני יודע, אבל חופי הנחיתה הם מקום בו הלב קובע.

לאורך כל הדרך, כשמונים קילומטר, בכל פינה, צומת, סתם באמצע רחוב, טנקים, תותחים, עמדות בטון, מכשולים תת-מימיים, ציוד גישור ועוד אביזרים להבאת הניצחון.

הנה כמה טעימות. (הצ’יף הפרנקופילי ! אל תסנן ! ) :

אנדרטה של טנק.
אנדרטה של טנק.
בונקר גרמני.
בונקר גרמני.

שניים ממאות אלפי מכשולים תת מימיים

מכשול תת ימי.
מכשול תת ימי.
עוד מזכרת מהגרמנים.
עוד מזכרת מהגרמנים.

Arromanches les Bains

קצת שונה המראה ב Arromanches les Bains . שם נותרו בתוך הים חלקים מהנמל הצף שגררו לכאן בנות הברית מאנגליה שמעבר לתעלה, סמוך אחרי הנחיתה, כדי שיוכלו לפרוק ציוד ואמצעי לחימה כבדים יחסית, עד שייכבש נמל עמוק-מים.

חלקים מהנמל הצף.
חלקים מהנמל הצף.
עוד חלקים מהנמל הצף
עוד חלקים מהנמל הצף

בארומנש התאכסנו במלון La Marine שנמצא ממש על קו החוף, ומהחדר נוף לים (לא מכולם, תתעקשו על אחד הפונה לים, המחיר זהה), זה חשוב כי תופעת הגאות והשפל כאן נפלאה.

מלון LA MARINE.
מלון LA MARINE.

כתובת: Quai du Canada, 14117 Arromanches-les-Bains.

אין חניה צמודה, גם אי אפשר להגיע עם רכב עד פתח המלון. אבל 50 מטר ממנו מגרש חניה גדול של מוזיאון הנמל הצף. לא נורא. אבל המחיר יקר: 98 אירו ללילה. יש חדרים סבירים בחצי מחיר בסביבה. אנחנו רצינו את הגאות והשפל, אז שילמנו. מה שכן, אסור לאכול במלון. ארוחה ללא יין – כ 100 אירו לזוג. ארוחת הבוקר רק 12 אירו ליחיד, אבל לא משהו. לשמוע את הים חוזר אחרי שיא השפל, זה דבר שלא שוכחים. נהמה הולכת וגוברת.

גאות בנורמנדי.
גאות בנורמנדי.

גם הוודקה בשפל :

בקבוק הוודקה בנורמנדי
בקבוק הוודקה בנורמנדי

זמני שיא הגאות ושיא השפל משתנים, כנראה על פי מצב הירח. כללית זה פעמיים ביום ופעמיים בלילה, כלומר כל שש שעות. יש אפשרות לבדוק באינטרנט את המועדים הנכונים לכל יום. הקישו maree.info ותקבלו:

מצב הגאות
מצב הגאות

עכשיו, כשחיי הלילה בארומנש לא מי יודע מה, ואתם בחדר, לא תוכלו להימלט משמיעת הרצאה היסטורית קצרה על הפלישה לנורמנדי. אני יודע, בגוגל יש גם כן, אבל אני למדתי בעל פה את ספרו של סטיבן אמברוז “יום הפלישה” (הוצאת זמורה ביתן, 564 עמודים), וכל מי שאני מכיר כבר שמע ממני הרצאה שלוש פעמים לפחות, אז נשארתם לי אתם. קהל שבוי.

אבל… מי שרוצה לדלג, יכול לעשות כן ולהמשיך לפרק הבא של הטיול.

מלונות מומלצים ב Arromanches les Bains

במידה ורציתם להתגורר ב Arromanches les Bains ובמלון שדני המליץ עליו לא היו חדרים אז הנה עוד כמה אופציות:

Hôtel-Restaurant Le Mulberry

מספר כוכבים: **

מלון שני כוכבים לא יקר אבל מומלץ.

Hôtel L’ideal le Mountbatten

מספר כוכבים: ***

מלון פשוט ונחמד הממוקם לא רחוק מחופי הנחיתה ומציע חדרים במחירים סבירים.

Relais du Silence Les Villas d’Arromanches

מספר כוכבים: ***

מלון מקסים ממוקם בוילה יפהפיה מהמאה ה-19.המלון נמצא ממש כמה מאות מטרים מחופי הנחיתה.

במידה ועדיין לא מצאתם מלון שמוצא חן בעיניכם בארומאנש אני ממליץ ללחוץ על הקישור הבא שיספק לכם עוד מלונות ודירות באיזור.

שטיח באייה (BAYEAUX)

בוקר טוב ארומאנש ! בוקר טוב לאלה שהלכו אתי את הנחיתה !
בוקר טוב גם לאלה שדילגו על המאמר 🙂

היום לקחנו הפסקה קצרה מחופי הנחיתה, ונענו פנימה, ל Bayeux. אמרת “באייה” – אמרת “שטיח באייה”.

אפשר לשים בוייז Bayeux, ובין האפשרויות המוצעות תראו Musee de la Taphsserie de Bayeux. למוזיאון הזה פנינו.

מיד נדבר על השטיח, אבל תחילה כמה טיפים מעשיים. קל לפספס את הכניסה למוזיאון, כי למרות שהוייז מודיע “הגעת ליעד”, לא רואים לא יעד ולא מוזיאון. הוא נמצא אמנם על הכביש, אבל סימטה צרה מובילה לכניסה. ממילא אין לידו חנייה. צריך להמשיך עם הרחוב, עד לקתדראלה הענקית. אותה אי אפשר להחמיץ. שם פונים ימינה, ואחרי כמאה מטר יש מגרשי חניה משמאל.

שימו לב, התשלום, כמו ברוב מגרשי החנייה בצרפת, באמצעות מכונות אוטומאטיות, שחלקן דורשות משום מה את מספר הרכב. הכי יעיל להחזיק תמונה של המספר על הנייד, אחרת תצטרכו להפסיק את התשלום באמצע ולחזור לרכב כדי לקרוא את המספר. במכונה יש תפריט גם באנגלית, אבל תמיד ניתן לקבל עזרה ממקומיים.

המפה שתביא אותכם למוזיאון בבאיה.
המפה שתביא אותכם למוזיאון בבאיה.

נשוב לשטיח. מדובר בשטיח רקום באורך של כ- 70 מטר וברוחב של כחצי מטר. הוא נרקם באנגליה, סמוך לאחר כיבושה על ידי ויליאם הכובש. עליו מוצגות סצנות המתארות את האירועים שהובילו לנחיתת הנורמנים באנגליה, ואשר שיאם בקרב הייסטינגס, 1066 לספירה.
מקובל לכנות אותו “יצירת הקומיקס הראשונה”, כי התמונות אכן מסודרות לאורך ציר זמן, כמו בקומיקס.

ה
ה”קומיקס” של באיה.

התמונות מצויירות באופן חי ומפורט, ונותנות מידע רב על אורח החיים בימי הביניים.
חובה לקחת מכשיר הדרכה קולי. יש בו אפשרות להדרכה בעברית. בינתיים, בעודכם לפני הגעתכם למוזיאון, ניתן לראות הנפשה של השטיח בסירטון הבא:

מכאן לקתדראלה. אני יודע, ראית אחת – ראית את כולן. אבל זו באמת מרשימה במיוחד, וממילא שילמתם על החנייה, אז לא תכנסו ?
הויטראז’ים כמובן נפלאים.

הויטראז'ים של קתדרלת באיה.
הויטראז’ים של קתדרלת באיה.

בהמשך הרחוב בו החניות, כמאתים מטר מהן, יש חנות קטנה המציעה ענתיקות, חפצים יד שניה, מזכרות ממלחמת העולם השניה, מלוות בתעודות המאשרות את מקוריותם:

חפצים יד שניה.
חפצים יד שניה.

לפני שנעזוב את באייה, שווה לעצור בבית הקברות המוקדש לחללי המלחמה הבריטיים, שנפלו בפלישה וסמוך לאחריה.

במקום קבורים 4,651 חללים, מהם 4,146 חללי צבאות האימפריה הבריטית, ו 501 חללי אוייב.
מעניינת הכתובת על האנדרטה במקום, שעליה חרותים שמות 1801 חללים שנפלו בצרפת עד סוף אוגוסט 1944, ומקום קבורתם לא נודע.

המונומנט בבית הקברות.
המונומנט בבית הקברות.

הכתובת על קורת האבן העליונה אומרת:

NOS A GULIELMO VICTI VICTORIS PATRIAM LIBERAVIMUS

תרגום: “אנחנו, שפעם נכבשנו על ידי ויליאם, שחררנו עכשיו את מולדתו של הכובש”.
לא מרגש ? כן, אותי זה ריגש.

חזרה לחופי הנחיתה הכפר Longues-sur-mer

פנינו אל סוללת תותחים גרמנית, היחידה שנשמרה בשלמותה, על תותחיה שבתוך הבונקרים המבוטנים, ששום הפצצה לא הצליחה אפילו לשרוט את חומותיהם.

היא נמצאת ליד הכפר Longues-sur-mer ואם תקלידו אותו בוייז, תקבלו מיד גם את Baterrie de Longues-sur-mer, שזו בדיוק הסוללה.

המראה מרשים:

סוללת התותחים הגרמנית.

יש 4 תותחים, במקור היו תותחים ימיים, בקוטר 152 מ”מ, כל אחד בבונקר משלו. כמאה מטר זה מזה, עם עמדת תצפית קדמית, על המצוק, שממנה יכלו לטווח את התותחים, אף שאני בטוח שהיו להם נקודות ציון מוכנות מראש. הסוללה, אגב, הושלמה שבועות אחדים לפני הנחיתה. ניתן להכנס לבונקרים ולהתרשם מהעוצמה שלהם. הפתח מאחור הוא לא רק לכניסה ויציאה של צוות התותח, אלא גם לפליטת הדף הירי החוצה.
בשל הטווח הגדול של התותחים, הם היוו איום הם על חוף גולד והן על חוף אומהה.

מה שקרה בפועל, הוא שהתותחים אמנם לא נפגעו, אבל הפגזה חזקה שברה את רוחם של הצוותים, ואף שהמשיכו לירות מפעם לפעם, לא הסבו נזק של ממש, עד שלמחרת נכבש האתר על ידי הבריטים.

Port en Bassub Huppain

יום ארוך, הגיע זמן לנוח.
נסיעה קצרה, כחמישה ק”מ, לכפר Port-en-Bassub-Huppain.

המפה ל Port-en-Bassub-Huppain
המפה ל Port-en-Bassub-Huppain

בדרך, אגב, שלטים רבים מכוונים למבשלות סיידר קטנות, בהן מוכרים תוצרת מקומית, סוגים שונים של סיידר, אלכוהולי ונטול, גם קלוודוס.
נכנסנו לאחד, בעל הבית בדיוק מילא בקבוקים במכונה. הוא לא נראה מרוצה:

בעל הבית לא נראה מרוצה במיוחד.
בעל הבית לא נראה מרוצה במיוחד.

גם דולי, שהושארה באוטו, לא נראית מרוצה:

ניתן לראות את חוסר שביעות הרצון של דולי מכאן.
ניתן לראות את חוסר שביעות הרצון של דולי מכאן.

מה לעשות… לא כולם מרוצים היום. אני מרוצה.

בפורט-אן-בסין מלונות רבים. רדו לנמל הקטן, ממש מול המזח מספר בתי מלון. אנחנו בחרנו באחד בעל שם זהה לזה של אמש, La Marine. כנראה זו רשת. אבל זה זול יותר. 60 אירו ללילה. הוא ממש על הרציף. מולו, על המזח ממש, יש סככה בה נמכרים דגים שלכאורה הגיעו ממש עכשיו מהים. ביקוש גדול.

הדגים הטריים.
הדגים הטריים.

האיש משמאל פותח במקום צדפות ומושיט לקונים.

צדפות בנורמנדי.
צדפות בנורמנדי.

לילה טוב, הערב אין הרצאה.
***

חוף אומהה

בוקר טוב, פורט-אן-באסין !!!
יום שלישי של הסיור, בעבורנו זה היום האחרון.
היום מוקדש לחוף אומהה. נסיעה של כ- 10 ק”מ, ואנחנו בבית הקברות האמריקאי. משם לחוף, ומשם למוזיאון.

הדרך לחוף OMAHA.
הדרך לחוף OMAHA.

את בית הקברות אסור להחמיץ. זו חוייה מרשימה ביותר. מלים לא תספקנה כאן. חייבים להיות במקום.

פסל לזכר הנופלים בקרבות הפלישה לנורמנדי.
פסל לזכר הנופלים בקרבות הפלישה לנורמנדי.
בית הקברות בחוף אומהה.
בית הקברות בחוף אומהה.
מפת הפלישה לנורמנדי.
מפת הפלישה לנורמנדי.

אחרי בית הקברות ירדתי לחוף עצמו. האמת – אין מה לראות שם. אנשים משוטטים על חוף חולי בשעת השפל. אולי הבנאליות של המראה עושה את הרושם. מול תמונות המציגות את המקום בזמן הנחיתה, מטיילים אנשים בנחת.

אנשים מטיילים על חוף אומהה.
אנשים מטיילים על חוף אומהה.

יש, אמנם, גם אנדרטה, לזכר חללי דיוויזית החי”ר הראשונה:

האנדרטה לזכר חללי הדיוויזיה הראשונה.
האנדרטה לזכר חללי הדיוויזיה הראשונה.

כינויה של הדיויזיה הזו “הראשונה הגדולה האדומה”, אבל הניק שלה הוא “המדממת ראשונה”…
על האנדרטה חרותה סיסמתה: “שום משימה איננה קשה מדי, שום קרבן אינו גדול מדי. בראש – החובה!”
הצדעתי גם להם, כמובן.

יש מוזיאון המוקדש לנחיתה כאן. סימנתי אותו במפה. לא נכנסתי, אבל הסתובבתי קצת בין הכלים שבחוץ. לא משהו שונה במיוחד. מי שייכנס – שידווח. מכאן המשכנו למקום המהווה חלק מחוף אומהה, אבל סיפורו מיוחד. Pointe du Hoc.

Pointe du Hoc

הדרך ל POINTE DE HOC.
הדרך ל POINTE DE HOC.

בפונט דו הוק היתה סוללת תותחים גרמנית, שכללה תותחי 155 מ”מ, שטווחם 25 קילומטר. הסוללה ישבה על צוק בגובה 40 מטר מהחוף.

כיבוש הסוללה וניטרולה נחשב חיוני בעיני מתכנני הנחיתה. שני גדודי סיירת – הריינג’רס – הוקצו לכך. בפועל עלה לצוק גדוד אחד, באמצעות חבלים שנורו על ידי רקטות שנאחזו בראש הצוק. היו להם גם סולמות מתארכים, שהושאלו מהכבאים של לונדון, והורכבו על משאיות אמפיביות, אלא שאחת מהן הוטבעה, והשלוש האחרות החליקו על החוף הבוצי ולא הצליחו להתקרב לצוק. לבסוף אחת התקרבה מעט.

סמל ויליאם סטיבסון טיפס לראש הסולם, עם מקלע. המשאית החליקה שוב ושוב, הסולם הטלטל, 45 מעלות לכל כיוון, וויליאם היה ממתין שיגיע בטלטולו מעל הצוק, אז ירה צרורות, וחיכה עד שיגיע שוב. כשהגיעו אנשי הסיירת למעלה, נדהמו מהמראה. הוא מדהים גם היום.

הנוף מהמצוק ב POINTE DE HOC.
הנוף מהמצוק ב POINTE DE HOC.

מאות מכתשים פזורים על שטח של קילומטר מרובע אחד. הם בקטרים של עד 10 מטר, ואפילו היום, 74 שנים אחרי, עומקם עדיין כשני מטר ויותר. הם ממש צמודים זה לזה. זו תוצאת הפגזת הריכוך של הספינות. ומה שמפליא לא פחות, זה שבין המכתשים עומדים הבונקרים של התותחים, ובקושי שרוטים.

בפרט מרשים מוצב הפיקוד הקדמי, על שפת הצוק. ניתן לעלות על גגו. גם לבונקרים ניתן להכנס. יש במקום גם מרכז מבקרים קטן, לא נכנסתי.
למרבה הצער, אין מנוס מלהודות, המבצע ההרואי היה מיותר. התותחים הוצאו מהמקום, עד כמה שהבנתי, לא הופעלו כלל. לוחמי הסיירת מצאו אותם במרחק 500 מטר, ופוצצו את קניהם ברימונים.

סנט מר אגליז (Saint Mer Eglise)

מכאן אנחנו ממשיכים לסנט-מר-איגליז. כפי שתראו במפה, יש את חוף יוטה בדרך. לא ירדתי אליו, מקוצר זמן. מי שירד – ידווח. לאורך הדרך המון מוזיאונים, דגלים וכל מה שכבר ראינו. רוב הדרך היא אוטוסטראדה, N13, לכן למרות המרחק הגדול יחסית, זו נסיעה של חצי שעה מכסימום.

הדרך ל SAINT ME EGLISE.
הדרך ל SAINT ME EGLISE.

הכפר היה ב- 1944 חסר כל ייחוד, אבל כביש N13 עבר ממש צמוד אליו, לכן כיבושו היה הכרחי, כדי לחסום הגעת כוחות תיגבור גרמניים מאזור שרבור לחופי הנחיתה. שתי דיויזיות צנחנים אמריקאיות, ה- 82 וה- 101 הוצנחו משני עברי כביש N13, כדי לתפוס אותו. ההצנחה היתה כושלת ביותר. הכוחות התפזרו על שטחים נרחבים, התערבבו ביניהם, חלק צנחו לתוך עמדות גרמניות ונפלו בשבי. מהומה רבתי. אבל הכפר נכבש לבסוף.

לכל זה אין שום קשר לפירסומו. הפרסום בא מהסרט “היום הארוך ביותר”, שם יש קטע מרתק של צנחן שמצנחו נתפס בצריח הכנסיה שבמרכז הכפר, והוא נותר תלוי שם, מתחזה למת, אוזניו מתחרשות מצלצול פעמוני הכנסיה, שהזעיקו את תושבי הכפר לכבות דליקה במקום. לאחר המלחמה מיהרו תושבי הכפר לתלות בובת צנחן על הצריח, ומאז הם מתפרנסים: בתי קפה, חנויות מזכרות, מסעדות. חגיגה נחמדה, בסך הכל, ולא מזיקה.

הכנסייה עם בובת הצנחן ב SAINT MERE EGLISE. מקור תמונה: ויקיפדיה.
הכנסייה עם בובת הצנחן ב SAINT MERE EGLISE. מקור תמונה: ויקיפדיה.

כאן, בסנט-מר-איגליז, מסתיים הסיור שלנו בחופי הנחיתה.
אנחנו יצאנו מכאן בדרכנו חזרה הביתה. יש אפשרות להמשיך מכאן למונט סן מישל.

הדרך למון סן מישל.
הדרך למון סן מישל.

המקום מוכר בודאי לכולכם, אין טעם להרחיב עליו.
תודה לכל מי שהלך אתי עד הלום, נתראה בכתבה הבאה.

דני אשכנזי

dan@aos-law.com
כפר סבא, ישראל – ברטאן, צרפת

הכתבה עודכנה לאחרונה בתאריך

כמה מילים עלי

נעים מאוד, שמי צבי ואני פרנקופיל (אדם שאוהב את תרבות צרפת). יצרתי את האתר כדי לחלוק אתכם את האהבה שלי לצרפת ותרבותה וכולי תקווה שתדבקו בוירוס האהבה לצרפת בדיוק כפי שאני נדבקתי בפעם הראשונה שביקרתי בפריז (בגיל 3).

אם תרצו להכיר אותי יותר לעומק אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה.

מלונות ודירות במחירים הטובים ביותר בצרפת

Booking.com

מידע שימושי

מלונות ודירות במחירים הטובים ביותר בצרפת

Booking.com

מצאתי עוד כמה כתבות שיכולות לעניין אותך

אשמח לשמוע את דעתכם

15 תגובות

  1. הטנק בצילום הגדול הוא מטיפוס “צ’רצ’יל”.
    אם תוכל אנא הבא קישור לסרט “היום הארוך ביותר”, הרבה ממה שבהרצאה ואחריה מצולם היטב בסרט.
    כרגיל הכתיבה השוטפת ראויה לשבח.

  2. כל הכבוד.
    בדרך כלל מחפשים לקחת ילדים לשעשועים ..וכאן באמת יש הזדמנות יוצאת דופן לראות סיפור היסטורי של הצלת העולם מידי הנאצים לוחמה הירואית איחוד כוחות נדיר ואפילו זווית ישראלית, נשיא המדינה לשעבר חיים הרצוג ז״ל היה בין הלוחמים.
    אני עשיתי את המסלול הזה עם ילדי כשהיו בני 5 ו-8 . לא נגרע מהם דבר..נהפוך הוא….

  3. היי דני.
    הצנחן שדמותו תלויה על צריח הכנסייה הקטנה במרכז הכפר , היה GOHN STEELE צנחן בגדוד 82
    מיחידת אירבורן . אחד מהצנחנים הבודדים שלא נהרג. הוא נפגע ברגלו התחזה למת ולאחר שצפה בקרב
    שהתחולל תחתיו , הורד בידי הגרמנים ונשלח למחנה מעצר. הצליח להמלט כעבור ימים ספורים והצטרף ליחידת שיריון שהמשיכה להלחם . לאחר המלחמה עוטר בכוכב הברונזה ולב הארגמן.
    בכפר מטרים ספורים מהכנסיה הוקם מוזיאון מצויין המראה תוך הדמייה ודמויות שעווה את הקרב ונותן למבקר את התחושה של להיות צנחן הצונח את האפלה והירי מתחתיו .
    מומלץ מאד.

  4. חולמת על המסלול הזה. אם תתקבץ קבוצה באביב אשמח ליטול חלק.

  5. כתבה שיטחית. כמו ספירת מלאי. או “כתבה על מה לא עשיתי בטיול לנורמנדי”.
    דוגמאות:
    (“תרדו לחוף, אין שם מה לראות!”) או (“המקום מוכר בודאי לכולכם, אין טעם להרחיב עליו”) (“סימנתי אותו במפה. לא נכנסתי”) ויש עוד הרבה דוגמאות.

  6. דני,
    כתבת סיכום נהדר של המקום, מה אפשר לראות, היכן להשתכן. כתבה פשוט מצויינת, וזאת מנסיון, שכן הייתי שם עם בעלי והבנות לפני כמה שנים. הבנות היו צעירות מאד (9 ו – 7) והחוויה הייתה חזקה מאד גם בשבילן. זאת שהייתה בת 9 זוכרת עד היום. הצעירה יותר זוכרת את המשחקים בבורות שהשאירו הפגזים. כדאי להזכיר כי ליד חופי הנחיתה יש דיוקאנות אחדים של חיילים שנחתו, עם הסיפורים שלהם, ואפשר למצוא את קבריהם בבתי הקברות במקום. בשנים האחרונות נהיה מקובל להציג סיפורים אישיים כי זה הופך את החוויה להרבה יותר נגישה ומובנת ואכן – גם לנו המעקב אחרי אדם ספציפי הפך את הסיפור ליותר אמיתי. כדאי להגיד מילה על הבונקרים הגרמניים ובכלל על הארכיטקטורה הצבאית הנאצית – יש משהו במבנים הללו שמשדר אסתטיקה של חשכה רוע. בחופי נורמנדי אפשר לסייר בתוך חלק מהם. מעניין כי מי שעיצב את סרטי מלחמת הכוכבים השתמש במוטיבים משם כדי לעצב את האסתטיקה של האימפריה המרושעת.
    כדאי גם לציין כי הנסיעה בכבישים באיזור מאד פשוטה וברורה. לא הולכים בחופי נורמנדי לאיבוד.
    תודה דני!

  7. בתור מי שטיילה כמה פעמים בחופי הנחיתה, בכל מוזיאון קטן כגדול. שחשה את המבצע ההירואי של הפלישה, אני מוצאת את הכתבה שטחית ונעדרת את הנשמה של החיילים וגבורתם.

  8. דני כיף לקרוא את התיאורים שלך. ההרגשה כאילו שאני מבקר במקומות מ ממש ב יחד אתך ועם קארן. עושה לי חשק גדול לבוא וכמובן להרים אתך כוסית( בחולם).
    להתראות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא”ל לגורמים אחרים.

צבי חזנוב - פרנקופילים אנונימיים. צילום: לירן הוטמכר

רוצים לקבל גישה למפות צרפת האינטרקטיביות שלי?

הירשמו לעלון שלי ותקבלו גישה למפות אינטרקטיביות ומלאות בכל טוב של פריז, אלזס, עמק הלואר, פריגור ועוד.

במידה וכבר נרשמתם לעלון שלי תקבלו את הקישור למפות הללו באחד מהאימיילים הקרובים. אם לא קיבלתם אתם מוזמנים ליצור איתי קשר ואשלח לכם את הקישור.

צבי חזנוב - פרנקופילים אנונימיים. צילום: לירן הוטמכר
האתר משתמש בעוגיות (ולא רק מדלן) על מנת לספק לאורחיו חווית משתמש איכותית. ניתן לקרוא על כך עוד בדף העוסק בפרטיות ותנאי השימוש.

מלונות פופולריים בפריז

מבוסס על הזמנות הגולשים באתר. המלונות מסודרים לפי הפופולריות שלהם, כאשר אלו שהוזמנו הכי הרבה נמצאים למעלה.

עד כה רוב ההמלצות שלי באו מהאתר Booking.com שהוא בעיני האתר המוביל בכל הקשור להזמנת מלונות ודירות. אולם אין זה אומר שאין אתרים אחרים ולעיתים אפשר למצוא שם דילים מעולים. כך שגם אם מצאתם מלון שאהבתם שווה לכם לחפש את אותו מלון ברשימת האתרים הללו:

Hotels Combined

 אתר השוואות מחירים ישראלי. מומלץ בחום להשתמש בו על מנת לוודא שהמחיר שקיבלתם הוא הנמוך ביותר.

Hotels.com

אתר הזמנות מפורסם שמעבר למחירים התחרותיים שהוא מספר יש לו גם מבצע: על כל 10 לילות שתזמינו בו תוכלו לקבל לילה חינם.

Expedia

עוד אתר הזמנות ותיק ומוערך שמספק ללקוחות ותיקים מגוון צ’ופרים כגון הנחות, שידרוג החדר, צ’ק אאוט מאוחר ועוד.