בעושר ובאושר – סיפור אהבה מיוחד בין יורשת לסבית לנסיך הומוסקסואל

ווינרטה סינגר

במהלך המאה ה – 19 מצאו חלק גדול מבתי האצולה באירופה את עצמם במצב כלכלי קשה בעקבות המהפכות, השקעות כושלות ובזבוז כספים עצום על ידי בני המשפחה. על מנת לשרוד כלכלית נאלצו האצילים להתחתן עם יורשות עשירות של מיליונרים אמריקאיים, אשר בתמורה לנדוניה נדיבה, קיבלו תואר אצולה. כך נולדו להן “נסיכות הדולר” והפכו לחלק בלתי נפרד מהאצולה האירופאית בסוף המאה ה – 19 ותחילת המאה ה – 20 (אחת מהן ג’ני ג’רום הייתה אף אמו של ווינסטון צ’רצ’יל).

אחת מ”נסיכות הדולר” המפורסמות ביותר הייתה וינרטה סינגר (Winnaretta Singer), בתו של המיליונר בעל עסק מכונות התפירה אייזיק סינגר. כאשר אייזיק מת בשנת 1875 ירשה וינרטה כ 900,000 דולר (יותר מ 18 מליון דולר בערכים של היום) והפכה לאחת מהיורשות האמריקאיות הנחשקות באירופה. אולם הנישואים הראשונים שלה לנסיך לואי וילפרד דה סיי-מונבליארד (Scey-Montbeliard) לא עלו יפה, בלשון המעטה. האגדה המשפחתית מספרת שבערב הכלולות מצא אותה הנסיך על ארון בגדים בחדר השינה שלהם חמושה במטרייה תוך שהיא צועקת “אם תיגע בי אהרוג אותך!”. לא מפתיע שהזוג נפרד לאחר 21 חודשים והתגרש רשמית בשנת 1891. זה היה עוד פחות מפתיע כשהתברר שוינרטה פשוט מעדיפה נשים…

היתרון היחידי שבא ל”נסיכת הדולר” כתוצאה מהנישואים הללו היה המעמד החברתי החדש, אשר עזר לה כאשר החליטה ליצור סלון אוונגרדי בו נפגשו הסופרים, הפילוסופים והמוזיקאים החשובים ביותר של סוף המאה ה -19 ותחילת המאה ה – 20. וכך בארוחת ערב טיפוסית היה ניתן למצוא אצלה את המוזיקאים איגור סטרווינסקי, קלוד דבוסי וגבריאל פורה ואת הסופרים מרסל פרוסט, ווירג’ינה וולף ואוסקר ווילד. לאחר גירושיה החליטה ווינרטה להתחתן בשנת 1893 עם עוד נסיך על מנת לשמור על מעמדה החברתי. הפעם נפל הפור על ז’ול אדמונד דה פוליניאק, אשר היה מבוגר ממנה ב 31 שנים. למרות זאת, להפתעת כולם ,היו אלו נישואים מוצלחים ביותר.

מה הפך את הנישואים לכל כך מוצלחים? ראשית לשניהם היה צורך מיידי להתחתן מכיוון שווינרטה הייתה זקוקה לבעל אציל על מנת להמשיך את הסלון שלה ואילו אדמונד דה פוליניאק היה זקוק לכסף בדחיפות לאחר שורה של השקעות כושלות. שנית בעלה התפרסם בתור מלחין ומוזיקאי דבר שיצר ביניהם חיבור מיידי בהיותה חובבת מוזיקה. שלישית אהבתו של בעלה לסלונים ספרותיים, אומנות ופילוסופיה גרמו לכך שאף פעם לא חסרו להם נושאי שיחה. ורביעית, וזו ככל הנראה הסיבה החשובה ביותר, אדמונד דה פוליניאק היה הומוסקסואל ומכיוון שווינרטה הייתה לסבית מוצהרת לא התקיים ביניהם מתח מיני והם יכלו פשוט להיות חברים טובים, כאשר כל אחד שומר על עצמאותו המינית. וכך אפשרו ה”נישואים הלבנים” (כינוי לנישואים שמעולם לא מומשו באופן מיני) לווינרטה לפצוח בשרשרת של כיבושים מיניים רבים ויצירה של תרבות לסבית מחתרתית, אשר כונתה “פריז-לסבוס”, כאשר בין המאהבות שלה ניתן למנות את הסופרת קולט, המשוררת רנה ויוויאן והמרקיזה דה מורני.

אדמונד מת בשנת 1901 לאחר כשמונה שנות נישואים הרמוניים ואילו וינרטה המשיכה להיות פטרונית אומנות תוך שהיא יוצרת את פרס פוליניאק, על שם בעלה המנוח, ועזרה לאין ספור מוזיקאים מוכשרים. הסלון שלה המשיך להתקיים עד שנת 1939 והיה לאחד מהסלונים הספרותיים האחרונים שהתקיימו בפריז. ווינרטה עסקה לא רק באומנות אלא גם בפעילות ציבורית ענפה והחל משנת 1911 הייתה אחראית על יצירת בתי מחסה בפריז, אשר חלקם נבנו במהלך שנות ה – 20 וה – 30 על ידי האדריכל המפורסם לה קורבוזייה. ווינרטה סינגר מתה ב 25 בנובמבר 1943 אולם המורשת שלה ממשיכה עד היום באמצעות קרן פוליניאק-סינגר, אשר תומכת במוזיקאים מחוננים.

  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

2 תגובות על “בעושר ובאושר – סיפור אהבה מיוחד בין יורשת לסבית לנסיך הומוסקסואל”

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אורנה ל כותבת:
    מדהים מה שאני מוצאת באתר שלך. עולם ומלואו. תאר לעצמך שאת הדוקטורט שלי כתבתי על רנה ויויאן, שאתה מזכיר אותה כאחת המאהבות של וינרטה…

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.