ניס הייתה התחנה האחרונה בסיור העיתונאים שעשיתי בריביירה הצרפתית מטעם לשכת התיירות שלה. בעוד שבשאר המקומות בהם טיילתי לא הייתה לי שום אוטונומיה בכל הקשור לבחירת המקומות בהם אבקר, בניס קיבל כל אחד מהעיתונאים והמשפיענים מספר שעות חופשיות.
אני החלטתי “להשקיע” את השעות שלי בעיר העתיקה של ניס ואין זה מפתיע, הרי כל מי שמכיר אותי יודע שאני נמשך למקומות היסטוריים. חנויות יוקרה או “סתם” חוף ים לא עושים עלי הרבה רושם, אולם רק תנו לי קתדרלות, ארמונות וסמטאות עתיקות, ואני מתחיל לפרוח.
מסלול הטיול שמופיע כאן הוא תוצאה של אותו ביקור, בו יכולתי לטייל לאן שרגלי לוקחות אותי. מכיוון שהיה לי זמן קצוב, ייתכן מאוד שלא הספקתי לראות הכל ולחוות הכל, אולם אני מאמין שהמסלול הזה יכול, לכל הפחות, להוות נקודת פתיחה טובה להיכרות עם ניס.
הסיור בין הסמטאות, השווקים, הבוטיקים והכנסיות בהחלט השאיר לי טעם של עוד, וכולי תקווה שאוכל לחזור לניס בשנים הקרובות (והפעם בחורף), על מנת לגלות אזורים חשובים נוספים כמו הטיילת האנגלית.
ההיסטוריה של ניס
לפני ששתחילו לצעוד בסמטאות ניס העתיקה, הרשו לי להמליץ לכם לקרוא את הכתבה ההסיטוריה של ניס , שתעשה לכם לא מעט סדר בכל הקשור למה שתראו ומה שתאכלו (רמז: אם תרגישו כאילו אתם אי שם באיטליה, זה לא במקרה).
אחרי שסיימתם לקרוא את הכתבה הזאת, אנחנו יכולים לצאת לדרך!
סיור בעיר העתיקה של ניס
העיר העתיקה של ניס החלה להיבנות עוד במאה ה-13 בתחתית הגבעה בה עמדה בעבר טירה, שהגנה על העיר. מהמבנים של ימי הביניים לא נותר כמעט זכר ומה שתראו במהלך הטיול הוא ברובו מהמאות ה-16 וה-17.
על מנת להתחיל את הטיול, יש להגיע לכיכר מסנה (Place Masséna). ניתן לעשות זאת באמצעות אוטובוסים מספר 11,37 ו-57 או באמצעות קו L1 של הרכבת הקלה.
כיכר מסנה
הכיכר הזאת נקראת על שם אנדרה מסנה (André Masséna 1758-1817), אחד מהגנרלים המפורסמים של נפוליאון, שנולד בניס. היא נבנתה במהלך שנות ה-40 של המאה ה-19. הכיכר מהווה מעין נקודת גבול בין הטיילת האנגלים (Promenade des Anglais) ובין העיר העתיקה, ואם תסתכלו סביב על המבנים האדומים שלה, תרגישו לרגע כאילו נחתתם בתוך עיר איטלקית.
בכיכר הזאת תוכלו למצוא שני מונומנטים חשובים. הראשון הוא שבעת הפסלים מאת ז’ום פלנסה (Jaume Plensa), פסל ספרדי מפורסם מאוד, שעל פסל הנווד שלו כתבתי במסלול הטיול שלי באנטיב. הפסלים הללו מוארים בלילה, כך שבהחלט שווה לבוא לכיכר גם לאחר שקיעת השמש, והם מסמלים את היבשות השונות.
בצד השני של הכיכר תוכלו למצוא את מזרקת השמש (La fontaine du soleil) . זוהי יצירתו של הפסל אלפרד ז’אניוט (Alfred Janniot), שאת יצירותיו ניתן למצוא, בין השאר, גם בארמון לוקסמבורג שבגני לוקסמבורג ובבית הספר לאומנויות של פריז. למרות שהמזרקה נראית עתיקה, הרי שתתפלאו לדעת שהיא נבנתה בשנת 1956.
במרכז המזרקה פסל שיש של אפולון בגובה של כ-7 מטר, ומסביבו פסלי ברונזה המייצגים את האדמה, מארס, ונוס, מרקורי וסאטורן. לאחר שסיימתם להתרשם מהמזרקה והכיכר אתם מוזמנים להמשיך ב-Rue Jacques Médecin, על מנת להיכנס לעיר העתיקה של ניס.
האופרה של ניס
בסיום הרחוב פנו ימינה ל-Rue Saint-François de Paule והמשיכו קדימה. במספר 24 תמצאו את Hôtel Nice Beau Rivage, שם התגוררו בעבר צ’כוב, ניטשה ומאטיס. כיום זהו מלון 4 כוכבים, שכוחו העיקרי במיקומו הנהדר.
חזרו על עקבותיכם ולכו אל מספר 5, שם תמצאו את מבנה העירייה של ניס, שבעבר שכן בו בית החולים על שם רוש הקדוש (Saint Roch), שהוא מצד אחד הפטרון של הרווקים ומצד שני הקדוש אליו מתפללים בזמן מגיפה (מעניין אם יש קשר בין השניים). ממש ממול, במספר 14, תוכלו למצוא את Alziari, אחת מחנויות שמן הזית המפורסמות בניס (למקרה שרציתם להביא שמן זית משובח ארצה).
במספר 9 תמצאו את המנזר הדומיניקני של ניס, בעל כנסיית בארוק, שבהחלט שווה הצצה. המשיכו הלאה לעבר מספר בניינים מספר 4-6. שם תמצאו את האופרה של ניס, שנבנתה בשנת 1884. ממש ממולה תוכלו למצוא את החנות Auer שמוכרת שוקולדים ופירות מסוכרים מאז שנת 1820.
רחוב השוק של ניס (Cours Saleya)
בסוף רחוב Saint-François de Paule תוכלו למצוא את Cours Saleya, בו נמצא שוק האוכל המפורסם של ניס, בו מבקרים לא מעט מהשפים הכי מפורסמים של האזור. אני מאוד התרשמתי מההיצע הקולינרי של השוק הן מבחינת איכות והן מבחינת מבחר.
תמצאו כאן פירות, ירקות, זיתים, טפאנד, אנשואייד, סוקה (Socca), שהוא מעין מאפה מקמח חומוס ופאן בנייה (Pan Bagnat), שהוא בעצם סנדוויץ’ המכיל בתוכו את המרכיבים של סלט ניסואז.
בקצה השוק תמצאו בניין צהבהב. שם התגורר מאטיס בשנת 1917 ויש שאומרים ששם החל סיפור האהבה שלו עם ניס, בעודו צופה על הים ונהנה מהצבעים היפהפיים של ניס במהלך החורף.
אם תרצו לקרוא עוד על ביקורו של מאטיס בניס, אתם מוזמנים לקרוא את כתבתה של ד”ר אורנה ליברמן אנרי מאטיס: אלג’יריה, ספרד, מרוקו, ניס.
שעות פתיחה של שוק האוכל ב-Cours Saleya
רביעי-שבת 06:30-18:30
ראשון: 06:30-13:30
שני: סגור
כיכר פייר גוטייה (Place Pierre Gautier)
אחרי שביקרתם בשוק, אתם מוזמנים ללכת לכיכר פייר גוטייה (Place Pierre Gautier), שם תמצאו מעין המשך של השוק ב-Cours Saleya. תמצאו כאן את ארמון הפרקטורה (Palais préfectoral de Nice), שנבנה בין המאות ה-16 וה-19, תחילה בשביל דוכסי סאבוי ומאוחר יותר עבר מלכי סרדיניה (כולם מאותה משפחה).
את החזית הנוכחית בנה מלך סרדיניה ויקטור עמנואל הראשון (Victor-Emmanuel 1759-1824), שהרחיב את הארמון הצנוע יחסית, והפך אותו למשכן מלכותי. כאן, בארמון הזה, בשנת 1860, נחתם ההסכם שהעביר את ניס ממלכי סרדיניה (לעתיד מלכי איטליה) לקיסרות הצרפתית. קיום שוכנים כאן משרדי הנהלת מחוז האלפים הימיים (Les Alpes Maritimes).
ממש לא רחוק משם תוכלו למצוא את קפלת הרחמים (Chapelle de la Miséricorde), ויש האומרים שהיא הקאפלה היפה ביותר בניס. לצערי הרב היא הייתה סגורה בזמן שהייתי בסביבה (היא פתוחה רק ביום שלישי בין 14:30-17:00), כך שאין לי אפשרות להביא צילומים משם. מקווה שאצליח להיכנס לשם בביקור הבא שלי בניס. בינתיים אתם מוזמנים להקשיב לעוגב של הקאפלה.
ארמון הסנט
חזרו ל-Cours Saleya ולכו עד לקצהו המזרחי (היכן ששוכן הבית בו התגורר מאטיס, ושעליו כתבתי קודם). לכו שמאלה ושם תמצאו את בניין הסנט הישן (Sénat de Nice). זהו בניין בארוקי שנבנה בשנת 1614 על ידי דוכס סאבוי שארל עמנואל ה-1 (Charles-Emmanuel I 1562-1630) ובו נדונו ענייני רוזנות ניס עד כיבושה על ידי הצרפתים בשנת 1798. הסנאט חזר לתפקד בתור בית משפט לאחר סיום שלטונו של נפוליאון והמשיך לתפקד עד 1860.
ממש לא רחוק ראיתי חנות צעצועים שמוכרת וספות לילדים בני שנתיים. אני מכיר ילד כזה שהיה ממש נהנה לרכב על וספה כזאת והייתי גם מאוד שמח לקנות לו אותה, אבל איך לעזאזל מכניסים אותה למזוודה?!
כנסיית סנט ריטה (Église Sainte Rita)
מארמון הסנט המשיכו ללכת ברחוב Jules Gilly, פנו שמאלה ב-Rue Barillerie ומשם ימינה אל Rue de la Poissonnerie. שם תמצאו את כנסיית סנט ריטה, אחת מכנסיות הבארוק היפות ביותר בניס. אל תתנו לחזית היחסית משעממת להטעות אתכם. היכנסו פנימה ותגלו כנסייה בעלת 6 קפלות ועושר של פסלים, תמונות, עמודים מגולפים ועוד.
ממה שסיפרו לי בלשכת התיירות של ניס, זוהי כנסייה פחות תיירותית (להבדיל מהקתדרלה, שאליה עוד נגיע) והיא אהובה מאוד על תושבי העיר שבאים להדליק שם נרות לכבוד ריטה הקדושה, פטרונית המטרות האבודות (אולי מישהו שם ידליק שם נר לכבוד ניסיונות הדיאטה הכושלים שלי?).
קתדרלת סנט רפראט (Cathédrale Sainte-Réparate)
לאחר שביקרתם בכנסיית סנט ריטה, הגיע הזמן ל”מנה העיקרית”, בכל הקשור לכנסיות. לכו אל Place du Rossetti, הכיכר הראשית של ניס העתיקה, ושם תמצאו את קתדרלת סנט רפראטה.
רפראטה הייתה קדושה מעונה שחייתה במהלך המאה השלישית לספירה בקיסריה, והפכה מאוחר יותר לקדושה הפטרונית של ניס. האגדה מספרת שגופתה הגיעה לכאן היישר מארץ ישראל בספינה נהוגה על ידי זוג מלאכים, ולכן המפרץ של ניס נקרא עד היום “מפרץ המלאכים” (Baie des Anges).
הקתדרלה שאתם רואים כיום נבנתה, ברובה, במהלך המחצית השנייה של המאה ה-17, אך יש בה אלמנטים גם מהמאות ה-19 ואף ה-20. בפנים תגלו עושר אומנותי רב, כפי שניתן לצפות מכנסיה איטלקית (כל מי שקרא את הכתבה על ההיסטוריה של ניס יודע שרוב הזמן היא הייתה שייכת לבית סאבוי). אני ממליץ לקחת את הזמן ולעבור קאפלה-קאפלה על מנת ליהנות משפע יצירות האמנות שם (ואל תשכחו להציץ למעלה לתקרה כמובן).
כשתצאו מהקתדרלה, יחכו לכם שתי אטרקציות קולינריות. האטרקציה הראשונה היא מסעדת Lu Fran Calin, מסעדה מצוינת שמגישה אוכל ניסואזי אותנטי לחלוטין. אכלתי שם ביולי 2023 ונהניתי לא רק ממאכלים שכולם עבודת יד (כולל הניוקי), אלא גם משירות מצוין וידידותי. תוכלו לקרוא על המסעדה הזאת ומסעדות מומלצות נוספות בכתבה העוסקת במסעדות מומלצות בניס.
אם תרצו קינוח, אל תפספסו את גלידריית פנוקיו (Fenochio), אותה ניתן למצוא לא הרחק משם. תהילתה של הגלידה יצאה לא רק בזכות איכותה, אלא גם בזכות המבחר המטורף של הטעמים שתמצאו שם (לא פחות מ-90 טעמים). האם תסתפקו בגלידת שוקולד עם וניל או שמא תהיו יותר הרפתקנים ותלכו על כדור גלידת אבוקדו וכדור גלידת לבנדר? כתבו לי בתגובות, אני סקרן לשמוע.
ארמון לסקריס (Palais Lascaris)
המקום האחרון בניס העתיקה אליו הייתי רוצה לקחת אתכם בטיול הזה, הוא ארמון לסקריס. הגעתי אליו כמעט במקרה בעודי משוטט בסמטאות העיר העתיקה של ניס. מה שמשך את תשומת ליבי היה השם “לסקריס”, מאיפה הוא מוכר לי?
ואז נזכרתי, ג’יובאני פאולו לסקריס (Giovanni Paolo Lascaris 1560-1657) היה ראש מסדר אבירי מלטה, שהספיק במהלך חייו הארוכים לבנות לאורך חופי מלטה שורה של מגדלים, שנקראים על שמו, ומטרתם הייתה לוודא שאף צי טורקי לא יגיע בהפתעה לאי.
מכיוון שהשם סיקרן אותי מספיק, נכנסתי לבניין וגיליתי, כך במקרה, את אחד מהבניינים הבארוקיים המרשימים ביותר בניס, שפתוחים לקהל הרחב. אם תקבלו את עצתי ותבקרו שם, תגלו לא רק שכיות חמדה אמנותיות אלא גם את הפורטרטים של משפחת לסקריס-ונטימיל (Lascaris-Ventimille), שאותו ג’ובאני פאולו היה רק אחד מבניה המפוארים. לצד כל אלה תגלו שם גם אוסף של כלי נגינה מהמאות ה-18 וה-19, שבהחלט הרשים אותי.
זהו “מוזיאון ביס”, דהיינו מוזיאון שיקח לכם פחות משעה על מנת למצות אותו, ואני ממליץ בחום לפנות את השעה הזאת כדי לבקר שם.
וכאן, במוזיאון הזה, אני משאיר אותכם על מנת שתתחילו לטייל לבדכם, כי עם כל הכבוד לכנסיות והמוזיאונים, אין דבר כיפי יותר מאשר לטייל לבדכם בניחותא בין רחובות העיר העתיקה של ניס, להיכנס לבוטיקים השונים שם, ולהרגיש את קסמה של העיר.
