ההיסטוריה של ניס – מעיר איטלקית לעיר צרפתית

ניס, העיר הגדולה והחשובה בריביירה הצרפתית, היא אחת מהערים האהובות על הישראלים ובצדק רב. יש בה ארכיטקטורה נפלאה, אוכל מצויין, ים כחול-כחול ולא מעט מה לראות. אחד המקומות החשובים בניס הוא העיר העתיקה, ומי שביקר בה לא יכול שלא להרגיש כאילו הוא חצה בטעות את הגבול והגיע לאיטליה.

נכון, כולם מסביבכם ידברו צרפתית, אולם הארכיטקטורה וגם האוכל מזכירים מאוד את השכנה ממזרח של צרפת. הסיבה לכך היא, שבמהלך רוב ההיסטוריה הארוכה שלה, ניס לא הייתה עיר צרפתית כלל וכלל, אלא הייתה שייכת דווקא למשפחת אצולה, שבסופו של דבר, העניקה לאיטליה את מלכיה.

כיצד הפכה ניס לעיר “איטלקית”, כיצד חזרה להיות צרפתית, והכי חשוב, כיצד הפכה ניס לאחת מערי הנופש האהובות ביותר בצרפת? על כל השאלות הללו תענה הכתבה הזאת, שתיתן לכם את הכלים להבין את מה שאתם רואים, בעודכם מטיילים בעיר העתיקה או ב”טיילת האנגלים” (Promenade des Anglais), ובכך תשדרג את הטיול שלכם.

ניס הקדומה

ככל שידוע לנו, אמנם ישנם שרידים של בני אדם קדומים שהתגוררו באזור לפני כ-400 אלף שנה, אולם הישוב המתועד הראשון קם בשנת 350 לפנה”ס על ידי היוונים ונקרא Nikaia, על שם אלת הניצחון. השם הזה יתגלגל בסופו של דבר ל-Nice, המוכרת לנו.

את היוונים החליפו הרומאים והם הקימו ישוב בשם סמנלום (Cemenelum), שמאוחר יותר יהפוך לשכונת סימייה (Cimiez), אחת מהשכונות הכי מתויירות בניס (להוציא את העיר העתיקה, כמובן).

לאחר נפילת האימפריה הרומית, הפכה ניס לעיר עצמאית ובמהלך המאה ה-7 כרתה ברית עם גנואה, אולם מאה שנה אחר כך החלו הצרות.

הצרה הגדולה ביותר של ניס בימי הביניים המוקדמים (מאות 8-10) היו הסרצינים, הלא הם המוסלמים שהגיעו מצפון אפריקה ופלשו לעבר אירופה הדרומית. בתחילה, בשנת 729 הם צרו על ניס ללא הצלחה, אולם כ-130 שנה מאוחר יותר הם הצליחו, לאחר מצור, לכבוש את ניס ולבזוז אותה (אותו דבר התרחש בשנת 880). למרות שהסרצינים סולקו בסופו של דבר מניס, הם המשיכו להטיל טרור על כל אזור הריביירה הצרפתית עד המאה ה-10.

גם לאחר שהאיום האיסלאמי נעלם (באופן זמני), המלחמות של ניס לא פסקו. במהלך ימי הביניים, גנואה הפכה ליריבה וניס תמכה בפיזה. במקביל, הן מלך צרפת והן קיסר האימפריה הרומית הקדושה לטשו אליה עיניים. בתקופה הזאת נבנו הביצורים שהגנו על העיר מפני לא מעט פלישות, ואת חלקם ניתן לראות גם היום.

ניס הופכת ל”איטלקית” (אבל גם האנגלים כבר באים)

במהלך המאות ה-13 וה-14 נשלטה ניס על ידי רוזן פרובאנס, אולם בשלהי המאה ה-14 (שנת 1388, אם נדייק), מחליטה ניס להפוך לעבור תחת חסותו של דוכס סאבוי. מאותו זמן ועד שנת 1860, גורלה של ניס יהיה קשור באופן אדוק עם בית אצולה זה, שבמהלך המאות הבאות, החל להפנות את מירב תשומת ליבו מצרפת אל חצי האי האיטלקי.

ניס שיגשגה תחת בית סבוי ובמהלך השנים שבהם נשלטה על ידו, הפכה למעצמה ימית עשירה. במהלך המאה ה-16, חזר לפתע האיום של כיבוש על ידי מעצמה איסלאמית (הפעם הייתה זו האימפריה העותמנית), שכרתה ברית דווקא עם ממלכת צרפת וצרה על העיר בשנת 1543. מהמצור הזה נוצרה דמות מיתולגית בשם קתרין סגורנה, שעל פי השמועה הניסה את הטורקים לאחר שניגבה את אחוריה באמצעות דגלם (תוכלו לקרוא עוד המעשה בכתבתו של עמירם צברי, שודד הים והכובסת מניס).

במהלך תקופת שלטונו של שארל עמנואל ה-1 דוכס סאבוי (1562-1630 Charles Emmanuel I), מקושרת העיר ניס לבירת הדוכסות טורינו, באמצעות דרך שנסללה בשנת 1593. הדרך הזאת, בשילוב של הפיכת ניס לעיר מסחר חופשית, הביאה להתעשרות העיר וליצירת קהילה בין לאומית של סוחרים, שבראשם הסוחרים האנגלים, שהתירו חותם על העיר.

בשנת 1669 מתהדק הקשר בין ניס לאנגלים באמצעות חוזה מסחר, וכמאתיים שנה לפני שניס הופכת לעיר תיירותית, היא כבר “עולה על הרדאר” של האנגלים. אולם מכיוון שהקונספט של תיירות עוד לא הומצא (זה יקרה בשלהי המאה ה-18 ובעיקר במאה ה-19, עת הומצאו אמצעי תחבורה מהירים כגון הרכבות), מעטים האנגלים שהגיעו לניס בתקופה הזאת.

מלכי צרפת לא ויתרו על ניס וניסו לכבוש אותה מספר פעמים, ובחלק מהמקרים אף הצליחו להחזיק בה זמן מה. כך לדוגמא הצליחו הצרפתים לכבוש את העיר ב-1691 והחזיקו בה במשך כ-5 שנים. קרוב לעשור אחר כך כבשו הצרפתים שוב את העיר לזמן קצר והפעם הרסו את המצודה שעל הגבעה, וחלק ניכר מהביצורים.

לידתה של תיירות החורף

במהלך מלחמת הירושה האוסטרית (1740-1748), ניס היא כבר לא “סתם” חלק מדוכסות סאבוי אלא חלק מממלכה: ממלכת סרדיניה, אותה קיבלו דוכסי סבוי כ-20 שנה קודם לכן. הקשר בין ניס לאנגלים מתהדק עוד יותר במהלך המלחמה הזאת, כאשר סאבוי כורתת ברית עם אנגליה והם שולחים לניס כוחות ומשתמשים בה בתור מעין “מוצב חודר” לחבל פרובאנס.

החיילים הבריטים ששירתו בניס התאהבו באקלים הנעים ובנוף הציורי של פרובאנס, וכשהם חזרו לאנגליה הם סיפרו על כך לחבריהם. השמועה על המקום הקסום הזה הגיעה מהר מאוד לאצולה האנגלית וכתוצאה מכך ניס הפכה לאחד היעדים ב”טיול הגדול” (Grand Tour) שלהם.

מה הוא אותו Grand Tour? מכירים את הטיול של אחרי צבא לדרום אמריקה או המזרח הרחוק? אז משהו כזה. ההבדל הגדול הוא, שבעוד שמטרת הטיול של אחרי צבא היא לרוב להרגע לאחר שירות צבאי מפרך, הרי שמטרת הטיול הגדול האנגלי הייתה לימודית ולכן אולי ניתן להקביל אותו יותר ל”טיול שנתי” (והוא באמת ארך כשנה).

במהלך הטיול הזה נשלחו פרחי האצולה, גברים צעירים, לרוב בסוף שנות העשרה או תחילת שנות העשרים לחייהם, אל חצי האי האיטלקי במטרה להיחשף הן לעתיקות של רומא הקדומה אך גם לציירי הרנסאנס והבארוק (וכמובן למוזיקה ולשאר האמנויות). בפועל, רובם ניצלו את המסע על מנת להוליד ממזרים ולחזור עם מגוון מחלות מין, אך לא על זה נושא הכתבה. מה שחשוב הוא, שניס הפכה לא רק ליעד צבאי וכלכלי אלא גם ליעד תיירותי.

כתוצאה מכך, במהלך המחצית השנייה של המאה ה-18, מתחילה להגיע כל שמנה וסלתה של אנגליה, על מנת להעביר את החורף הרטוב והקר בניס, שם נעים וחמים. מי לא ביקר שם? הדוכס מיורק, אחיו של מלך אנגליה הגיע לביקור בשנת 1764, הדוכס מגלוסטר (Gloucester) יחד עם אשתו והילדים הגיעו ב-1770 והרשימה עוד ארוכה.

התיירים הללו לא התאכסנו בפונדקים או במלונות, אלא בנו לעצמם וילות מפוארות, שחלקן שרדו עד ימינו (לדוגמא: וילה Furtado-Heine, שנבנתה על ידי Lady Penelope Pitt-Rivers). התיירות הזאת התחזקה לאחר נפילת נפוליאון, ובשנת 1821 מחליט הכומר האנגלי לואיס ווי (Lewis Way 1772-1840) לסלול טיילת, שתעבור ליד חוף הים ובין הווילות שבנו אותם אנגלים. הטיילת הזאת, שכיום אורכה כ-4.5 ק”מ, נקראת “טיילת האנגלים” (La promenade des Anglais) והיא מהווה את אחת האטרקציות התיירותיות החשובות של ניס.

האנגלים היו אלו שגילו את סגולותיה התיירותיות של ניס, אולם הם בהחלט לא היו התיירים היחידים שהחלו להגיע לשם במהלך המאה ה-18. אחד מאותם תיירים היה יואהן גאורג סולזר (Johann Georg Sulzer 1720-1779), פרופסור למתמטיקה ממוצא שוויצרי, שעבד רוב חייו אצל מלך פרוסיה פרידריך הגדול.

בשנת 1775 חלה יואהן גאורג, והרופאים המליצו לו לנסוע לפוש בניס בתקווה שמזג האוויר שם יעזור להחלמתו. ואכן, הוא הצליח להחלים ממחלתו וכאות תודה לעיר שהצילה את חייו, הוא החליט לכתוב ספר, שנקרא “מסע מברלין לניס”. הספר הזה היה מעין הסבא-רבא של בלוג התיירות, מכיוון שהוא הכיל תיאורים של כל הכפרים והעיירות בדרך לניס, כולל לא מעט טיפים תיירותיים.

הספר, שיצא במקור בגרמנית, הפך להצלחה אדירה ותורגם לצרפתית בשנת 1787, מה שהביא בתורו להפיכת תחום התיירות למנוע הצמיחה המוביל בכלכלת ניס.

ניס עוברת מאיטליה לצרפת

במהלך המאות ה-18 וה-19, המשיכה ניס לעבור מצד אל צד מספר פעמים (לדוגמא בין 1744-1748 ובין 1792-1814 היא הייתה בידיים צרפתיות, אך תמיד הוחזרה לבית סאבוי). אולם בשנת 1860 עוברת ניס, באופן סופי ומוחלט, לידיים צרפתיות, מבלי שנורתה ירייה אחת. כיצד זה קרה?

בית סאבוי היה קיים החל מהמאה ה-11 לספירה ,ולמרות שבמהלך ההיסטוריה הארוכה שלו הוא נתקל מדי פעם בקשיים ואתגרים, הרי שהדרך שלו אל צמרת בתי המלוכה באירופה הייתה ברורה. הם החלו בתור רוזנים ובמאה ה-15 הפכו לדוכסים. במאה ה-18 הם הפכו למלכי סיציליה, אך ב-1720 נאלצו להחליף את סיציליה בסרדיניה.

עם התפתחות הלאומיות באירופה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19, מחליטים מלך סרדיניה קרל אלברט (Charles Albert, שלט בין השנים 1831-1849) וממשיכו ויקטור עמנואל ה-2 (Victor Emanuel II, שלט בין השנים 1849-1878), לנצל את התעוררות הלאומיות האיטלקית, במטרה להשתלט על כל איטליה, שנשלטה על ידי בית הבסבורג, ולאחד אותה תחת שלטונם.

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-19, פנה הרוזן קאבור (Camillo Benso di Cavour 1810-1861), שר החוץ של ויטוריו עמנואל אל נפוליאון ה-3 (שלט בתור קיסר צרפת בין השנים 1852-1870) וביקש סיוע צבאי. בשנת 1858, בעקבות פגישה חשאית של שניהם בעיירה פלומביאר (Plombières), הוחלט שצרפת תתערב צבאית לצד סרדיניה ובתמורה תקבל את דוכסות סאבוי ורוזנות ניס.

לא אכנס לעומק להשלכות של הסכם זה ולסדרת הקרבות שבאו בעקבותיו, מכיוון שהכתבה לא עוסקת במלחמות העצמאות של איטליה, אולם מה שחשוב הוא שבשנת 1860 מלך סרדיניה ויתר על סאבוי וניס לטובת צרפת, ולאחר משאלי עם (מפוקפקים למדי) שנערכו בשתי המחוזות, הן הפכו לחלק מהקיסרות הצרפתית. מאז עברו הרבה מים בנהר הסיין, צרפת כבר מזמן לא קיסרות, אולם ניס היא עדיין חלק מצרפת.

אם חשבתם שהפיכת ניס לעיר צרפתית עברה בקלות, הרי שאתם טועים. בעקבות הפיכה השפה הצרפתית לשפה הרשמית, עזב חלק ניכר מדוברי האיטלקית את העיר. מי שנשארו בחרו בשנת 1871 את גריבלדי, יליד ניס ומשחרר איטליה, לנציג שלהם באסיפה הלאומית, במטרה להחזיר את ניס לאיטליה.

בעקבות זאת החלו מהומות בעיר, שדוכאו ביד ברזל. גריבלדי סולק מהאסיפה הלאומית ולא מעט אינטלקטואלים איטלקים עזבו את ניס. למרות שהמרד נכשל, התנועה הפרו איטלקית בניס המשיכה להתקיים עד שנת 1914.

ניס בתקופה המודרנית

במהלך המאה ה-20, המשיכה ניס לצמוח ולהתפתח, בעיקר בזכות התיירות שלה, והפכה גם לאבן שואבת של לא מעט אמנים וגם לאוכלוסיה רוסית, שחלקה הגיע לנפוש שם במהלך המאה ה-19 וחלקה ברח לניס לאחר המהפכה הבולשביקית.

במהלך מלחמת העולם השנייה, איבדה ניס כ-15% מאוכלוסייתה בעקבות הכיבוש האכזרי של הגרמנים והאיטלקים. אולם במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, עברה ניס תהליך בנייה ושחזור תחת שרביטם של אב ובנו שכיהנו זה אחרי זה בתור ראשי העיר של ניס.

הראשון והמיתולוגי היה ז’אן מדסן (Jean Médecin 1890-1965), שניהל את העיר במשך 33 שנה (עם הפסקה במהלך מלחמת העולם השנייה). השני הוא בנו ז’אק, ששלט בעיר עד 1990 ונאלץ לברוח ממנה ומצרפת בעקבות פרשיות שחיתות, בהן הואשם.

בשנת 2016, נהג משאית מוסלמי החליט לדרוס אנשים שעמדו בטיילת האנגלית וצפו במופע הזיקוקים המסורתי של יום הבסטיליה. 87 אנשים נרצחו ועוד מאות אנשים נפצעו באירוע שהותיר צלקת עצומה על העיר. ולמרות כל זאת ניס, גם היום, היא יעד תיירותי אהוב מאוד וב-2021 אף קיבלה הכרה בתור יעד תיירותי ותרבותי מוביל על ידי אונסק”ו.

לאחר שטעמתם על קצה המזלג את ההיסטוריה המרתקת של ניס, הגיע הזמן להתחיל לטייל בה.

כמה כתבות שיכולות לעזור לכם לתכנן את הטיול בניס

• טיסות לניס – את הטיול מתחילים עם מציאת טיסה טובה ובדיוק בשביל זה יצרתי את הכתבה הזאת. תמצאו שם לא רק דרכים להוזלת מחיר הכרטיס אלא גם מידע חשוב על שדה התעופה של ניס.
• מלונות מומלצים בניס – לאחר שמצאתם לכם טיסה השלב הבא הוא למצוא לכם מלון ועל מנת לעזור לכם למנוע “נפילות” בתחום יצרתי רשימה של מלונות מומלצים מחולקים לפי רמות מחיר.
• השכרת רכב בניס – רוצים להפוך את ניס לבסיס לטיול בכל הריביירה הצרפתית? אני ממליץ לכם בחום רב לשכור רכב על מנת שתוכלו להגיע לא רק לערים הגדולות אלא גם לכפרים הקטנים. בכתבה הזאת תמצאו המלצות על חברות להשכרת רכב לצד מידע חשוב נוסף.
• פרובאנס למטייל – בהמשך לסעיף הקודם, במידה והחלטתם לצאת מחוץ לניס, תוכלו למצוא בדף הזה שורה של כתבות ומידע על ערים, עיירות וכפרים בריביירה הצרפתית בפרט ובפרובאנס בכלל.