גני טרוקדרו (Jardins du Trocadéro) מוכרים לכל תייר שאי פעם ביקר בפריז בתור “הגן הזה שממנו אפשר לצלם את מגדל אייפל” (או סתם לצפות בו). מעטים מבקרים במוזיאונים הפזורים להם בתוך ארמון שאיו (Palais de Chaillot), הבניין המכוער בעל הניחוח הפשיסטי, שנמצא שם מאז שנות השלושים, וכמעט אף אחד מהם לא יודע אילו בניינים עמדו כאן קודם ואילו סודות הם יכלו לספר לכם, לו רק יכלו לדבר.
לכן הרשו לי, כמיטב המסורת, להרים עבורכם את מסך ההיסטוריה מעל גני טרוקדרו וארמון שאיו, ולספר לכם על מנזר אליו ברחה מאהבת מלכותית מפורסמת, ארמון ענק שאמור היה לקום כאן לכבוד בנו של נפוליאון ה-1, ארמון אחר שהוקם 11 שנה לפני מגדל אייפל (שגם הוא איננו עוד) וכמובן לספק לכם את כל המידע התיירותי הדרוש לצורך ביקור במקום בשנת 2024.
סיפורם של גני טקורדרו וארמון שאיו
תשכחו מההמולה, תשכחו מהתיירים ובואו נחזור כ-500 שנה אחורה בזמן כשהאזור היה מוקף אך ורק בשדות פורחים הטובלים בשקט בשלווה.
מי ששמה לב לפסטורליות של המקום הייתה לא אחרת מאשר קתרין דה מדיצ’י מלכת צרפת, שהחליטה לבנות לעצמה ארמון קטן על גבעת שאיו, שישמש לה מקום בו ניתן לפוש מעט בדרך מארמון הלובר לעבר הארמון המלכותי בסן ז’רמן אן לה (Saint Germain En Laye).
בשנת 1654 הפכה הנרייטה מריה (Henrietta Maria 1609-1669), בתו של המלך אנרי ה-4 (שלט בין השנים 1589-1610) ואלמנתו של מלך אנגליה צ’ארלס ה-1 (שלט בין השנים 1625-1649), את הארמון הקטן למנזר. המנזר, שהוקדש למסדר הביקור (Ordre de la visitation) יועד לבנות אצולה, שכספה של משפחתם לא הספיק על מנת לשלם להן נדוניה מספקת, ולכן הן בחרו בפתרון הזול יותר, של להפכן לנזירות.
המקלט של המאהבת המלכותית
הדיירת המפורסמת של המנזר נכנסה לכאן דווקא מרצונה החופשי. שמה היה לואיזה דה לבלייר (Louise de La Vallière 1644-1710) והיא הייתה המאהבת הגדולה הראשונה של לואי ה-14.
מה שהחל בתור סיפור אהבה גדול של מלך צעיר, הפך לטרגדיה מצידה של לואיזה, כאשר המלך החל להפנות את תשומת ליבו אל מאדאם דה מונטספן (Madame de Montespan 1640-1707), והלשונות הרעות בחצר המלך החלו לרכל.
הפתרון של מאדאם דה לבלייר היה לעזוב את חצר המלך ולנסוע לאותו מנזר, אותו היא אהבה. כששמע זאת המלך הוא נסע אחריה, הגיע למנזר, ירד על ברכיו והתחנן בפניה שתחזור אליו. אחרי לא מעט תחנונים הסכימה לבלייר לחזור לחצר המלך, אולם לצערה האירוע הזה לא הספיק על מנת להשיב אליה את אהבתו הבלעדית של המלך.
זמן מה עוד המשיך המלך לתמרן בין שתי המאהבות, אולם בסופו של דבר מאדאם דה מונטספן היפה וה”פלפלית”, ניצחה את לואיזה דה לבלייר החסודה במלחמה על ליבו של לואי ה-14. לואיזה עזבה שוב את חצר המלך, הפעם אל מנזר הכרמליטים ברחוב Saint Jacques ברובע ה-5 של פריז. הפעם איש לא רדף אחריה והיא סיימה שם את חייה בשנת 1710 בתור האחות לואיזה דה מיזריקורידיה.
אם חשבתם שבמנזר עסקו אך ורק בתפילות ועבודת אלוהים, טעיתם. בשנת 1800 התגלתה במקום תעלה באורך 300 מטר, שעברה מתחת לחומת המכס של פריז. הסתבר שבזמן שחלק מהנזירות התפללו, נזירות אחרות הבריחו אלכוהול לפריז, באמצעות המנהרה הזאת.
הארמון של מלך רומא שמעולם לא קם
המנזר של שאיו נהרס, כמו לא מעט מנזרים אחרים, בזמן המהפכה הצרפתית ובשנת 1813 החליט נפוליאון ה-1 להפוך את המקום ל”קריית הממשלה” שלו.
הוא קרא לאדריכל האהוב עליו, פונטיין (Pierre-François-Léonard Fontaine 1762-1853), וציווה עליו לבנות מתחם ממשלתי שבמרכזו ארמון, שיוקדש לבנו, שקיבל את התואר “מלך רומא”, ומשני צדדיו יהיו מבנים בהם ישבו משרדי הממשלה השונים.
המטרה של נפוליאון הייתה בעצם להחליף את ארמון ורסאי , שבימי המלוכה היה “קרית הממשלה” של צרפת, ואת ההשראה קיבל הקיסר מלא פחות ולא יותר, מאשר ארמון הקרמלין במוסקבה. מבחינתו, אותו ארמון מוסקבאי היה מעין פצע פתוח, לאחר התבוסה שספג נפוליאון ברוסיה שנה קודם לכן, ולכן אין זה מפתיע שהוא ציווה על אדריכלו ליצור לו מבנה שיהיה פי מאה יותר גדול ומרשים מהקרמלין.
לצערו הרב, שום דבר מהתוכניות הללו לא יצא לפועל.
כיכר טרוקדרו באה לעולם
שנה לאחר שהוצגו בפני נפוליאון ה-1 התוכניות לארמון מלך רומא, נאלץ הקיסר לוותר על כסאו ואצל צרפת חוזרים הבורבונים. לואי ה-18 (שלט בין השנים 1814-1824, עם הפסקה בת 100 ימים בשנת 1815), עסק רבות בניסיון מחיקת המורשת הנפוליאונית, ולכן אין זה מפתיע, שהוא גנז את הרעיון של “קריית הממשלה”, אותה הגה הקיסר.
אולם המלך לא הסתפק בכך, אלא החליט לעקוץ את הקיסר ולקרוא למקום בו היה אמור להיבנות הארמון, בשם טרוקדרו (Trocadero). מדוע השם הזה כה העליב את זכר הקיסר? מכיוון שהוא נקרא על שם קרב בספרד אותו ניצח הדוכס מאנגולם (Louis Antoine, Duc d’Angoulême 1775-1844), עת נשלח להחזיר לשלטון את המלך פרדיננד ה-7 (שלט בין השנים 1813-1833).
נפוליאון עצמו לא הצליח להשתלט לגמרי על ספרד וצבאו דימם שם במשך שנים, עד שסולק על ידי ולינגטון. לעומת זאת, הדוכס מאנגולם הצליח היכן שנפוליאון נכשל, ובתוך כחצי שנה הצליח לכבוש את כל ספרד ולהחזיר את המלך לשלטון.
אין זה מפתיע שרבים וטובים, ובהם המשורר המפורסם פרנסואה רנה דה שאטובריאן, ראו בקריאת הכיכר, בה רצה הקיסר להקים ארמון לו ולבנו, סוג של “אצבע בעין” להוד מעלתו הקיסר. מצד שני, כלל לא בטוח שלנפוליאון עצמו זה באמת היה אכפת, מכיוון שבעת קריאת הכיכר על שם קרב טרוקדרו, הוא כבר היה מת במשך כשנתיים.
ארמון שאיו הראשון מוקם
כאשר סולקה המלוכה באופן סופי בשנת 1848, ולאחר הרפובליקה השנייה קצרת המועד, עלה לשלטון הקיסר נפוליאון ה-3 (שלט בין השנים 1853-1870). כמו דודו הנערץ, גם נפוליאון השלישי רצה להקים כאן מבנה מונומנטלי, אלא שהפעם דובר על פסל שיקרא “צרפת האינטיליגנטית” (La France intelligente) שישקיף על שישה בניינים שישכנו שישה משרדי ממשלה שונים.
שום דבר מזה לא יצא לפועל.
אולם, 8 שנים לאחר נפילת נפוליאון, סוף סוף נבנה בכיכר טרוקדרו משהו וכל זה בזכות התערוכה העולמית של שנת 1878. הרפובליקה השלישית הצעירה, שהייתה זקוקה כאוויר לנשימה למעט לגיטימציה, החליטה שהתערוכה הנוכחית תהיה הגדולה ביותר שנוצרה אי פעם, וכחלק ממנה היא דרשה מהארכיטקט המפורסם גביראל דאביו (Gabriel Davioud 1824-1881) ארמון בסגנון ניאו-מאורי עם חזית של כ-400 מטר. זאת התוצאה:
מהרגע שהבניין נפתח לציבור, נוצר קונצנזוס נדיר בקרב הפריזאים, שטענו כולם כי הבניין מכוער באופן מיוחד (קונצנזוס כזה ייווצר שוב רק כשישיקו את מרכז פומפידו כמאה שנה מאוחר יותר). אפילו פרוסט, בספרו “בעקבות הזמן האבוד”, התלונן עד כמה הבניין הזה מכוער.
האם הוא באמת היה כה מכוער או שמה הפריזאים קצת הגזימו? נשאיר לכם להחליט. מה שבטוח (לפחות בעיניי) שהבניין שבא אחריו היה מכוער פי כמה וכמה.
ארמון טרוקדרו גרסת 2.0 – אדריכלות עם ניחוח פשיסטי
בשנת 1935, לאחר לא מעט לחץ ציבורי, נהרס ארמון שאיו ובמקומו הוקם בשנת 1937 הארמון הנוכחי. כמו ארמון שאיו הקודם, גם הנוכחי הוקם לכבוד תערוכה עולמית (שתזכר בתור התערוכה הגדולה האחרונה) והוא פרי עבודתם של שלושה ארכיטקטים:
- לואי היפוליט בואלו (Louis-Hippolyte Boileau 1878-1948)
- ז’אק קרלו (Jacques Carlu 1890-1976)
- לאון אזמה (Léon Azéma 1888-1978)
בשנת 1940, כאשר פריז נכבשה על ידי הנאצים, ביקר היטלר בפריז, והתמונה המפורסמת שלו עם אלברט שפר, צולמה על המרפסת של ארמון שאיו.
היטלר כנראה הסכים עם כל אלו שחשבו שמדובר בארכיטקטורה פשיסטית לעילא ולעילא, מכיוון שהוא החליט ליצור עותק של הארמון אצלו בברלין. לשמחתם של הגרמנים התוכנית לא יצאה לפועל. לצרפתים לא היה כזה מזל והם נתקעו עם המבנה המכוער הזה עד ימינו אנו.
כיום תמצאו באגף המערבי של הארמון את מוזיאון האדם (Musée de l’Homme), מוזיאון אנתרופולוגי, ששופץ יחסית לאחרונה ונפתח מחדש בשנת 2015. כמו כן באותו אגף תוכלו למצוא את המוזיאון הימי (Musée national de la Marine), שם תמצאו דגמים של ספינות שונות, חלקן מתקופת לואי ה-15.
אולם בעיניי, המוזיאונים המעניינים באמת נמצאים דווקא באגף המזרחי, שם נמצא אולם תיאטרון גדול בשם “התיאטרון הגדול של שאיו” (Théâtre national de Chaillot), שנוצר על ידי האחים נירמנס (Jean and Édouard Niermans). כמו כן, מומלץ לבקר במוזיאון הארכיטקטורה (La Cité de l’Architecture et du Patrimoine), שכולל 9,000 מ”ר של תערוכות זמניות וקבועות, כולל תערוכה שמציגה ארכיטקטורה צרפתית מ-1850 ועד היום.
מחוץ לארמון תמצאו את גני טרוקדרו עצמם. החלק המרכזי בגנים הוא מזרקות ורשה המפורסמות, שכוללות 20 תותחי מים שיכולים להתיז מים למרחק 50 מטר, ומהוות מופע מים מרהיב, במיוחד בערבי הקיץ, כשהן מלוות בתאורה מהממת. חלק מהמזרקות מגיעות לגובה 12 מטר של מים.
גני טרוקדרו כוללים גם מספר פסלים מעניינים במיוחד, וביניהם ‘L’homme של פייר טרוורס, ו-La Femme של Daniel-Joseph Bacqué. אלה פסלים מרשימים, ומהזווית הנכונה אפשר לצלם אותם כשברקע מגדל אייפל. בנוסף, תוכלו ליהנות מפסלי ברונזה יפים בגנים – “Bull and Deer” של Paul Jouve, ו-“Horses and Dog” של Georges Guyot, וגם פסל ברונזה בגובה 6 מטר המציג את האל אפולו.
גני טרוקדרו וארמון שאיו – מידע שימושי
אל גני טרוקדרו ניתן להגיע באמצעות תחנת Trocadéro של המטרו. הכניסה לגני טרוקדרו היא חופשית וחינמית, והם פתוחים 24/7, מלבד כמה ימים מיוחדים במהלך השנה (בדרך כלל חגים נוצריים כמו חג הפסחא וחג המולד, וכן ימי זיכרון מסוימים).
האקווריום של פריז
Aquarium de Paris נמצא בגני טרוקדרו, מול מגדל אייפל, וזוהי אטרקציה נהדרת לשלב עם ביקור בגנים. האקווריום הוא ביתם של כ-7,500 יצורים תת מימיים שונים, כולל 50 כרישים – כולם במקור ממי הים הצרפתי והטריטוריות השונות של המדינה. באקווריום תוכלו לראות את אחד מהכרישים הגדולים ביותר שנמצאים בשבי, במיכל עם 3 מיליון ליטר של מים, בריכה לליטוף דגי קוי, אוסף מדוזות עם 2,500 פרטים ב-15 מיכלים ושלל פעילויות אינטראקטיביות ומופעים מדי יום. חוויה נהדרת לחובבי טבע ימי – ילדים ומבוגרים כאחד!
להזמנת כרטיסים לאקווריום, הקליקו כאן.
מוזיאונים בגני טרוקדרו
מוזיאון האדם (Musée de l’Homme) – מוזיאון המציג את האבולוציה של האדם ותרבויות שונות. המוזיאון פתוח בכל יום מלבד ימי שלישי, בין השעות 11:00 ו-19:00. כניסה מתאפשרת למוזיאון עד 17:15. בנוסף, המוזיאון סגור ב-1 בינואר, ב-1 במאי, ב-14 ביולי וב-25 בדצמבר. מחיר כרטיס הוא 10-13 יורו. לרכישת כרטיסים למוזיאון.
המוזיאון הימי הלאומי (Musée national de la Marine) – המוזיאון הימי נפתח מחדש בנובמבר 2023, לאחר שיפוצים, והוא מציג 250 שנים של היסטוריה ימית צרפתית, ומשלב אמנות והיסטוריה, מדע וטכנולוגיה, הרפתקאות ומסורת. הסיור במוזיאון נועד לדמות מסע בים, עם תחנות כמו דגמי ספינות, ניווט בים, אמנות ימית, ספינות טבועות וסערות ועוד ועוד.
המוזיאון פתוח בכל יום, מלבד יום שלישי, בין השעות 11 בבוקר ל-7 בערב. לרכישת כרטיסים
מוזיאון הארכיטקטורה הצרפתית (La Cité de l’Architecture et du Patrimoine) – המוזיאון פתוח בכל יום מלבד שלישי, בשעות 11:00-19:00. ביום חמישי אפשר לבקר במוזיאון עד 21:00. המוזיאון סגור ב-1 בינואר, 1 במאי וב-25 בדצמבר. כרטיס למוזיאון עולה 6-9 יורו. לרכישת כרטיסים.
אירועים בגני טרוקדרו
בכל שנה, ב-14 ביולי, הלא הוא יום הבסטיליה, מתרחשות חגיגות עצומות בפריז. בין השאר, אפשר ליהנות ביום הזה ממופע זיקוקים מרהיב. הקהל הגדול מתכנס מתחת למגדל אייפל, וגני טרוקדרו מהווים נקודת תצפית מועדפת מעבר לנהר. מופע הזיקוקים הוא חינמי, כמובן.
פסטיבלים ואירועים שונים, כמו ה-THE VILLAGE INTERNATIONAL DE LA GASTRONOMIE וגם Hanami Paris (חגיגה לאוהבי תרבות יפן), מתקיימים באופן קבוע באזור הגנים.
