אוטל אנרי מונייה – ארמון השוקולד הסודי של פריז מאת יהודית מרמלשטיין

עבורי זה בית עמי ותמי (או אם תרצו הנזל וגרטל), אבל בעצם לא רק עבורי…

וסיפור שהיה כך היה:

הסיפור מתחיל עם אנטואן ברוטוס מנייה, שנולד חמש שנים לפני סוף המאה ה- 18, בן למשפחה אמידה. בבגרותו למד באקדמיה הצבאית, שם התמחה בעינייני תרופות. הוא שרת בצבאו של נפוליאון בונאפרט, השתתף בפלישה הכושלת לרוסיה ונמנה עם המעטים ששבו לפריז.

עם שחרורו מהצבא הועסק בבית חולים (ואל דה גראס ברובע החמישי – עוד מקום שכדאי מאוד לבקר כתייר ולא כחולה) כאחראי על התרופות. בגיל 21 נישא לאישה אמידה ופתח במַארֶה מעין ‘טַמְבּוּרִיָה’ משגשגת. בית העסק מתפרש על תחומים רבים, אבל אנטואן נשאר נאמן לאהבתו הישנה – רקיחת שיקויים ואבקות – ועושה חַיִל בעיסוקו זה.

הוא פותח מפעל בעיר נוּאַזְיֵיל שעל גדות נהר המַארן, עיר שעם השנים, הפכה להיות ‘העיר של המפעל’ (כמו איינדהובן לחברת פיליפס בהולנד): מ- 200 עובדים לאלפים, בתי ספר שנבנו על-ידי המשפחה, בתים לעובדים, וראשות עיר שהיתה נחלת המשפחה למשך 88 שנים עד 1959.

מפעל התרופות שהפך למפעל השוקולד

האיגוד הפרבמצטי של אותם ימים (גילדת הרוקחים) זועם על המכירה השרלטנית (ומכניסת הכספים) ודורש ממנו להפסיק את העיסוק הלא מורשה בתרופות. אנטואן מסכים עם טיעוניהם ולכן בגיל 42 פונה ללימודי רוקחות, מסיימם תוך שנתיים בהצטיינות יתרה – ושם קץ לטענותיהם. ובינתיים – בתוך המפעל המשגשג, משתמשים פה ושם באבקת קקאו לציפוי של גלולות מרות במיוחד.

בנו של אנטואן, אמיל – ג’וֹסְטַאן שמו, מתאהב באבקה החומה הזו ומנסה ליצור ממנה מטעמים שונים ולא מוכרים… בגיל 26, אביו לוקה בשבץ מוחי ואמיל – ג’וסטאן הופך לבעל הבית. והוא כאמור, חובב שוקולד…

אמיל רוכש מטעים של פולי קקאו בניקארגוואה, נוטע חוות של קני סוכר ברחבי צרפת ומקים פסי ייצור לטבלאות שוקולד – עדיין לא מחולקות לקוביות, כפי שאנחנו מכירים אותן היום. אי אז – שוקולד מנייה, היה היחיד שמיוצר בטבלאות וזוהה עם ניר עטיפה צהבהב. המשפחה ממשיכה להתעשר ונוסקת מעלה מעלה. כמובן שצאצאי המשפחה ממשיכים לבנות בתי מידות כדוגמת הוטל מנייה המפואר (מאוד!) שבפינה המערבית של פארק מונסו (שהיום מחולק לדירות פרטיות וניתן להתבונן מבחוץ), רוכשת לעצמה טירה יפהפיה – טירת שֶנוֹנְסוֹ בעמק הלואר (עד היום בבעלות המשפחה) – לעניות דעתי, היפה בטירות צרפת.

בית השוקולד של משפחת מנייה

גם הנכד, אנרי מנייה, רוצה הוטל, אחוזה משלו, ואם אפשר ליד פארק מונסו, ליד ההוטל המשפחתי המפואר. הוא פונה לאדריכל הנרי פארן וזה בונה לו בית מידות בסגנון ניאו – רנסאנסית ניאו-גותי בחלקו. אבל בית האחוזה צריך לא רק להיות מהודר, אלא גם להזכיר לכולם את מקור העושר המשפחתי. והוא אכן כזה – מזכיר בית שוקולד – את בית המכשפה שממנו אכלו עמי ותמי…

בכל פעם שעומדים בחצר ומתבוננים סביב, רואים שוקולד, על גווני החום השונים שלו (ולא, שוקולד לבן, אינו שוקולד…), נזכרים בטעמי השוקולד, ובניחוח השוקולד (זה שהיה פעם בסוף רמת – גן ליד מפעל השוקולד של עלית).

היום, תוכלו גם אתם להיכנס להוטל של הנרי מנייה. הוא משמש כקונסרבטוריון וכבית אגודת הברידג’ של הרובע. אחרי שספגתם את מראות השוקולד בעיניים קרועות לרווחה היכנסו לבנין המרכזי – ובו גרם מדרגות מהודר. עלו מעלה אט אט, נשענים על המעקה היפהפה, בתקווה שהאולם המפואר שנישא לגובה 12 מטרים, פתוח ויקבל את פניכם בברכה.

ומה עלה בגורל העסק המשפחתי, השוקולד?

ובכן, כמו שקורה לעיתים קרובות, כאשר מתרחקים מדור המייסדים, אש השוקולד כבר לא בערה בקרב צאצאי הדור והשלישי (מי צריך לעבוד קשה כשטירת שנונסו שייכת לו…) והתחרות מצידו של פליפה סושארד השוויצרי וואן הוטן ההולנדי – עשתה את שלה. ב- 1965 נמכרה החברה לתאגיד נסטלה העולמי.

אבל בית השוקולד נותר על כנו…

איך מגיעים?

טוב, קל מאוד להגיע והוא לא כזה סודי…
רובע: 8.
תחנת מטרו: Courcelles או Monceau
מטרו: קו 2 (כחול).
בית האחוזה (הוֹטֶל פַּארְטִיקוּלְיֶיה) של אנרי מנייה 8 Avenue de Alfred Vigny 75008
ונא לא להתבלבל עם ‘הוטל מֶנְייֶה’ המפואר שעומד בפינת הרחוב במפגש עם פארק מונסו היפהפה.

ומה עוד יש מסביב?

המון!
לפני הכל – פארק מונסו. עוצר נשימה, מסוגנן, מהודר, וכל-כך יפה…
בקצה המערבי שלו הוטל מונייה, בקצה המזרחי, מוזיאון סרנושי לאמנות המזרח הרחוק.
בחלקו הדרום מערבי של הפארק – מוזיאון ניסים דה קמונדו – עם סיפור משפחתי עצוב.
מאוד, מומלץ! אם תרצו, משפחת דה קמונדו היא משפחת רוטשילד שמוצאה מאיסטנבול, ממנה לא נותר זֶכֶר.
בקירבת פארק מונסו:-

• שוק פונסלה הקטנטן, היקר והנחמד.
• דירתו של אלפרד דרייפוס עם שיחרורו וזיכויו ב- Rue Renaudes – רחוב שמשופע בבתים בסגנון אר – נובו.
• אזור בתי המידות של ה- Demi Monde עליו כתב אמיל זולא.
• הכנסייה הפרוסלאבית החביבה St. Alexandre Nevsky

רוצים להתגורר בסביבה?

הרובע ה-8 בו נמצא הוטל אנרי מונייה הוא רובע אריסטוקרטי, שקט ויפהפה. אם תרצו להתגורר קרוב למקום עליו דיברתי עליכם לחפש מלונות ודירות בסביבות פארק מונסו. כמו כן, שימו לב שפארק מונסו גובל גם ברובע ה-17 שם נמצאים כמה מהמקומות שהוזכרו למעלה (לדוגמא: שוק פונסלה). לכן אם אתם מחפשים מקום פריזאי אותנטי, לא הכי מרכזי אבל גם לא הכי רחוק מהמרכז אזי גם הרובע ה-17 הוא אופציה מצוינת.

אז בין אם החלטתם להתגורר ברובע ה-8 או ברובע ה-17 תוכלו למצוא מקומות לינה מומלצים כאן:

• מלונות מומלצים בפריז
• דירות נופש מומלצות בפריז