טיול מודרך בפריז: 5 דברים שלמדתי מטיול בעיר האורות עם חברים

זמן מה מהרגע שהקמתי את “פרנקופילים אנונימיים” קיבלתי בקשות להוציא טיול מודרך בפריז. מכיוון שאני בן אדם זהיר החלטתי קודם להגלח על זקנם של חברי שבתורם קיבלו שורה של טיולים מודרכים מושקעים אך חינמיים בעיר האורות ובעמק הלואר.  באופן טבעי מאוד נהנתי מטיולים אלו אבל במקביל גם נתקלתי בלא מעט אתגרים לא צפויים שבתורם הובילו אותי לכמה תובנות שאותן אני רוצה לחלוק אתכם:

טיול מודרך בפריז כלל ראשון: אל תרוץ

אני לא יודע איך אתם אבל כשאני מגיע לפריז אני הופך לסוג של סופרמן. מאדם בעל כושר ממוצע, אשר מעביר את רוב זמנו בישיבה (בין אם זה במסעדות ובין אם זה מול המחשב), בעיר האורות אני מקבל כוחות על טבעיים ומרגע שאני נוחת שם אני יכול לגמוע 20 קילומטרים ביום בלי להרגיש (יש לי תחושה שאם ממשלת ישראל הייתה מכירה את “אפקט פריז” היו מכניסים את עיר האורות לפקודת הסמים המסוכנים והופכים את הנסיעה אליה ללא חוקית).

הבעיה היא שככל הנראה לא כל האנשים שמגיעים לבירת צרפת ניחנים בכוחות אלו. כך לדוגמא זכור לי פעם טיול עם חבר טוב שלי, אשר בישראל נהג ללכת לחדר כושר 3 פעמים בשבוע ולרוץ ואילו בפריז אחרי 4 ימים של הליכה, פשוט נשבר ואמר שהוא חייב לחזור לנוח במלון אחרת הוא מאבד את התחושה ברגליים (אני מבחינתי יכולתי להמשיך ללכת עוד 15 ק”מ בכיף). אז מה למדתי מזה?

למדתי שנכון שהזמן הרי קצר ויש כל הרבה יופי לספוג, אבל טיול טוב הוא טיול שנהנים ממנו, ולאו דווקא טיול שמספיקים לראות בו הכל. לכן את קצב הטיול חייבים להתאים לאנשים איתם מטיילים. מכאן שישיבה בבית קפה, ככה פתאום באמצע היום, היא לא בזבוז זמן אלא דווקא חלק אינטגרלי מחווית הטיול, אשר באותה הזדמנות מספקת לנו כוחות להמשיך ולספוג את כל היופי שרחובות פריז מספקים לנו.

טיול מודרך בפריז כלל שני: אל תחפור

כפי שכולכם בטח יודעים, כל פינה בפריז, כל ארמון, כל פורטרט במוזיאון מזכירים לי איזה סיפור פיקנטי או שניים. ולמען האמת, זה הכיף הגדול בלטייל איתי בפריז מכיוון שסתם לטייל בעיר האורות, פעילות נהדרות בזכות עצמה, אפשר לעשות גם בלעדי.

אכן בתחילת הטיול הכל הולך נהדר והחברים בולעים בשקיקה את סיפורי האוכל, האלימות והסקס שנמצאים כמעט בכל פינה בפריז (לפחות במקומות בהם אני מסתובב). אבל אז מגיעה איזו רוויה מסוימת וכל הרוזנים והרוזנות מתערבבים בראש ובמקום לחשוב על לואי ה… (הכניסו מספר מאחד עד שמונה עשרה) המחשבה היחידה שנשארת למטיילים בראש היא “לואי, לואי, לו יהי קצת שקט”.

אז מה למדתי מזה? שלפעמים, הכיף הגדול ביותר לשני הצדדים הוא להביא את המטיילים לכיכר קטנה ומקסימה, בניין יפהפה או גן קסום ופשוט לא להוציא הגה אלא לתת להם לספוג את כל היופי הזה לבדם. אחרי שהיופי נספג כבר יבואו השאלות ועם השאלות יבואו גם הסיפורים ואיתם יעלו שוב באוב הרוזנים, הרוזנות ואיזה לואי כלשהו.

טיול מודרך בפריז כלל שלישי: קניות זה דבר לגיטימי

פריז מלאה בעשרות רבות של מוזיאונים, ארמונות וכנסיות (ועוד לא התחלנו לדבר על הרחובות והכיכרות המקסימים שלה). גם אם תסתובבו בה חודשים לא תוכלו למצות את כל היופי שיש להציע. ואז לאחר מוזיאון ו 2-3 כנסיות מגיעה השבירה ופתאום עולה השאלה “היכן אפשר לקנות איזה זוג מכנסיים יפה/שוקולדים לעבודה/בושם במחיר טוב (מחקו את המיותר)”.

ואני, כולי בהתרוממות רוח מאיזה גן יפהפה שראינו או עוגב שבמקרה שמענו בכנסיה, שואל בקור רוח ונימוס עילאי “קניות???? עכשיו????!!!!”. אז מה למדתי מזה? שהתשובה לשאלה הזאת היא “כן, קניות, כאן ועכשיו”. הבוטיקים והחנויות הן חלק אינטגרלי מהתרבות הצרפתית (במיוחד הפטיסרי, השוקולטרי ושאר החנויות בהן ניתן את מטעמי המטבח הצרפתי).

לכן כדאי מאוד לשלב אותם בכל טיול על מנת שלא נקבל “הרעלת אומנות” מכל היופי הזה שאנו נחשפים אליו. ולא, ביקור של שעה או מספר שעות בחנויות האהובות עליכם זה לא בזבוז זמן, אלא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד ממעשה האהבה שלכם עם צרפת.

טיול מודרך בפריז כלל רביעי: להיות פתוח לדברים חדשים

מאז שאני זוכר את עצמי, בכל פעם שהייתי רואה אמנות מודרנית מכל סוג שהוא – לא הייתי מבין מדוע כולם סביבי מהנהנים בתפעלות נוכח היצירה המסויימת. כן גבירותיי ורבותיי, אני שייך לאלו שממש ממש לא אוהבים אומנות עכשווית. לכן, לרוב הדרתי מקומות המציגים אומנות מודרנית מהטיולים שלי.

ביולי 2014, כאשר הדרכתי יחד עם נולי עומר בפריז נאלצתי לבקר (או שמה לומר נגררתי על הריצפה צועק, בועט ובוכה) באחד הבניינים שאני הכי מתעב בפריז – מרכז פומפידו. להפתעתי החוויה לא הייתה גרועה כל כך. האומנות בפנים לא הייתה גרועה כפי שציפיתי שתהיה (למען האמת חלקה היה לא רע בכלל), הנוף מהקומה העליונה של המרכז היה מדהים ואילו קומות הכניסה של המקום גרמה לי להרגיש כאילו אני בסוג של אולם ענקי של משחקי וידאו, מה שגרם לי לפרץ של נוסטלגיה.

אז נכון, אני עדיין מתעב את הבניין הזה ואשמח לראות אותו נעלם מהנוף הפריזאי (או הופך למוזיאון של משחקי וידאו ומתקני שעשועים). מצד שני מאוד נהנתי מהביקור ואני מודה לנולי שגרמה לי להגיע לשם. אז מה למדתי מכך? שכמו שאומרת הקלישאה האומנותית, “אין דבר כזה שאין דבר כזה”. מאוד מומלץ לצאת מאיזור הנוחות, לפתוח את הראש ולנסות מידי פעם דברים חדשים גם אם הם לא בדיוק משיקים לתחומי העיניין שלכם. וזכרו, הרבה פעמים מתאהבים בדברים שלא אהבתם קודם בזכות התלהבותו של מישהו אחר.

טיול מודרך בפריז כלל חמישי: אל תחנוק בחמת זעם את האנשים איתם אתה מטייל 🙂

חשבתם שאתם מכירים את החברים שלכם היטב, הרי גדלתם איתם, הלכתם איתם לצבא ולמדתם איתם לאין סוף מבחנים באוניברסיטה? אז זהו שלא. עד שלא תיסעו לחו”ל עם מישהו אתם לא באמת הכרתם אותו מכיוון שרק שם מתגלות כל מיני זוויות חדשות, ולאו דווקא חיוביות של אותו אדם.

וכך פתאום החבר שאותו הכרתם בתור אוהב אדם הופך בן רגע למיזנטרופ שמתלונן כל הזמן. מכאן ועד פיצוץ הטיול וחזרה בשני מטוסים נפרדים הדרך יכולה להיות מאוד קצרה. אז מה למדתי מזה? אם אתם רוצים לטייל עם מישהו אתם חייבים להצטייד לא רק בבגדים, מברשת שיניים ועוד מזוודה בשביל הקניות (ראו סעיף 3) אלא גם בטונות של סובלנות ונכונות לפשרות.

כך מטיול לטיול הוספתי לעצמי עוד ועוד סבלנות ולאט לאט הפכתי מגנדי (רחבעם זאבי) לגנדי (מהטמה) עד שהיום כמעט ולא ניתן להוציא אותי מכלי בפריז. וגם אתם המטיילים, תזכרו שגם אם המדריך עושה לכם מסע כומתה של עשרות קילומטרים (או שמא נקרא לזה מסע בארט) וגם אם הוא חופר, לא משאיר לכם זמן לקניות ולוקח אתכם למוזיאון שבטוח לא יעניין אותכם, הוא עושה הכל מאהבה ורצון להעביר חלק מהקסם הצרפתי אליכם. אז אל תחנקו אותו, הוא סך הכל בחור נחמד 🙂

אלו היו חמשת עיקרי ה”אני מאמין” שלי. אם אתם מתחברים למה שכתבתי אתם מוזמנים להיכנס לקישור הבא ולהזמין טיול בוטיק בעיר האורות (במידה ואני נמצא שם כמובן). 

הפוסט נעשה במסגרת הקורס “פרלמנט הבלוגרים” של יונית צוק. רוצים לקרוא עוד פוסטים על חוויות מטיול עם חברים? אני ממליץ בחום לקרוא את החוויות של מיכל לרקין מהטיול שלה עם חברה בברצלונה, את ההשראה שקיבלה אפרת חסון מטיול עם חברה באמסטרדם ולבסוף, ההמלצות של מיכל בן ארי-מנור לגבי ערים בהם ניתן לטייל עם חברים וחברות.