אנטואן (פסקל אלבה), מורה להיסטוריה בן 50 וקצת, מגלה שהוא הופך בהדרגה לכבד שמיעה. ללא יכולת או רצון להודות במוגבלותו החדשה, הוא כופה על עצמו להתנתק מהחברה ולחיות בבועה משלו, בעוד שחבריו וסביבתו הקרובה מוצאים את התנהגותו יותר ויותר מוזרה. מפגש מפתיע עם קלייר (סנדרין קיברלין), אלמנה ואם לילדה קטנה שהפסיקה לדבר, יוביל אותו להיפתח אל העולם, ואולי גם ללמוד לאהוב מחדש.
אורך הסרט: 93 דקות // שפה: צרפתית, תרגום לעברית ולאנגלית. הסרט יוקרן החל מה-16 ביוני 2023 בסינמטק תל אביב ובבתי קולנוע ברחבי הארץ.
בימוי: פסקל אלבה
שחקנים: סנדרין קיברלין, פסקל אלבה, ולרי דונזלי, פרנסואה ברלאן, עמנואל דבוס.
דבריו של פסקל אלבה
רציתי לעשות את הסרט הזה אחרי עבודה על דרמות וסרטי מתח. לצור קומדיה רומנטית. ולמה הנושא הזה, תהליך איבוד השמיעה. ובכן הילדים שלי הפנו אותי לכך שהנושא הזה נמצא מתחת לאף. אני שומע הרבה פחות. לא חשבתי שאירוע מחיי יכול להיות נושא לסרט. בתחילה נרתעתי, אבל אחרי שקראתי את ספרו של דויד לודג’, הסופר הבריטי, “גזר דין חרשות”. הגעתי למסקנה שעלי לעשות את זה. התרשמתי מן הדרך שהוא העביר את תחושותיו כשהוא החל לאבד שמיעה. העניין היה למצוא את הסיפור שלא יוביל לסוג של מחקר רפואי על הטיפול בבעיה.
הסיפור שלי קיבל תפנית בזמן הכתיבה לסוג של קומדיה רומנטית. אני לא לגמרי מבין מה המשמעות של זה בימינו, אני יכול לומר שהסרט שלי הוא קומדיה על דייטים.
הסיטואציה שאנשים שמאבדים את השמיעה נמצאים בה, היא כל כך קשה שלא יכולתי למצוא דרך אחרת לספר את הסיפור. לצחוק ממוגבלות בגלל שמיעה, אין לי בעייה עם זה, זה הופיע בתיאטרון עוד מימי קדם ותמיד בצורה קומית. אנחנו מתקשים יותר לצחוק כשמנסים לעשות צחוק מלקות ראייה.
כמו בסצינה שהוא מוציא מן הארון את הלקות שלו וכולם מבינים וממשיכים הלאה, ואחד אפילו אומר לו, “אני שמח לשמוע שזו הבעיה שלך יותר מאשר לו הייתי אומר לי שאתה בדיכאון”.
לפני שהוא הוציא את הסיפור הוא התלבט הרבה וזה גרם לו סבל רב, אבל ברגע שהוא עשה את זה הוא גילה שכולם מקבלים את זה בטיבעיות וממשיכים הלאה.
ואז התרכזתי במפגש בין הדמות שלי ולבין האישה, סנדרין קיברלן, והבת שלה. הילדה שלא אומרת מילה מאז מותו שלא אביה. יצירת המפגש בין איש שמתחיל לא לשמוע לילדה שלא מוציאה מילה, מובילה למצבים קומיים.
עברתי בחיים מצבים מאד מצחיקים ומאד גרוטסקיים בהם לא הבנתי דברים כי לא שמעתי מה נאמר לי. לחיות בחוסר הבנה מוחלט זה יכול להיות מצחיק. השם הראשוני לסרט היה – חוסר הבנה. המוגבלות הזו יכולה לעצבן את האנשים מסביבך כי יש נטייה לבקש לחזור על מה שהאדם מולך רק עכשיו אמר לך. ויש מצבים שאתה מתעייף לשאול מה נאמר ואתה מוותר, אבל מעמיד פנים שאתה מבין מה קורה מסביב.
הסרט מתחיל בשלב של הכחשה, עובר לשלב הבושה וההסתרה, מצב שמאלץ אותו להעמיד פנים וכל המצבים הללו יוצרים סיטואצית מצחיקות. הייתי חייב לטפל במצבים האלה עד שמגיעים לשלב הקבלה. זה מעניין מבחינת הדרמטורגיה אבל זה נכון כי זה אקטואלי מן הבחינה הכרונולגית של התפתחות הדברים. כשמתחיל השמוש במכשיר שמיעה יש תהליך לא פשוט של המוח שעליו לקבל את השינוי, עד שמגיע שלב הקבלה המוחלט.
יש בסרט מפגש בין הגבור לאמא שלו והיא אומרת לו “אביך אולי לא היה חרש, אבל הוא מעולם לא גילה ענין באף אחד”. והסרט הוא על אדם שלומד להקשיב. ברגע שהוא מגלה שיש לו לקות שמיעה. הלקות שלו מלמדת אותו להתמודד עם בעיה אחרת שלו שלא קשורה לשמיעה, חוסר היכולת שלו להכיל ולהתייחס לאנשים אחרים.
אני אישית אהבתי את השקט והתסדרתי בלי אנשים, אבל ככל שהלקות שלי גברה גילתי את הצורך להתקרב יותר ויותר.
כמה מספרים
מחקרים מראים שקרוב לחצי מיליארד בני אדם בעולם יאלצו להמודד עם אובדן שמיעה. בצרפת מדובר בכעשרה מיליון איש המהווים כ-16 אחוז מכלל האוכלוסייה. מעל גיל 50, אחד מכל שלושה אנשים חווה בעיה של אובדן שמיעה ומעל גיל 80, כל אדם שני.
אודות פסקל אלבה
נולד בשנת 1967 למשפחת מהגרים יהודית מאלג’יר. הוא גדל בשטרסבורג. ובגיל 18 עבר לפריז לעסוק במשחק. בשנת 2004 זכה למועמדות הראשונה שלו לסזאר כשחקן המבטיח. היה זה הסרט “אב ובניו”, בו שיחק את אחד הבנים של פילים נוארה. היתה זו הפעם הראשונה שאלבה היה שותף גם לכתיבת התסריט.
ב2006 הוא כתב ביחד עם חברו רושדי זם את התסריט לסרטו הראשון של זם,שעסק בסיפור נישואיו לבחורה יהודיה. ואלבה סישחק את החבר הטוב יותר שלו היהודי. ארבע שנים אחר כך זם החזיר לו טובה ושיחק בסרטו הראשון של פסקל אלבה כבמאי, היה זה הסרט “ראש של טורקי” , הככובת בסרט זה היתה רונית אלקבץ וזה היה סרטה הראשון בצרפת.
אלבה הופיע בעשרות סרטים וסרטי טלוויזיה. הוא ביים שלושה סרטים. סרטו השני “אני סומך עלייך”, שעסק בפרשת ההונאה של הצרפתי ישראלי, גי’לבר שיקלי, צולם ברובו בישראל.
אלבה ביקר בישראל מספר פעמים, באחת מהם הגיע כאורח פסטיבל הקולנוע הצרפתי, להציג את סרטו “חמש האצבעות של היד”, סרטו של אלכנסדר ארקדי, בו שיחק את אחד האחים במשפחת פשע יהודית צרפתית.
אודות סנדרין קיברלן
בת למשפחה יהודית ממוצא פולני שהיגרה לצרפת. זכתה בשני פרסי סזאר האחד לשחקנית מבטיחה והשני לשחקנית ראשית, על תפקידה בסרטו המשעש של אלבר דופטנטל “9 חודשים”. היתה מועמדת ואף זכתה בכמה פרסים נוספים.
הופיעה בסרטים רבים ואף הקליטה מספר אלבומים, ב2022 יצא לאקרנים סרטה הראשון כבמאית. תסריטאית. “נערה קורנת”, שעסק בבחורה יהודיה, תלמידת משחק בימי הכיבש הנאצי בפריז.
בסדרה “10 אחוז” כיכבה בפרק משעשע שבו השחקנית סנדרין קיברלן רוצה לפרוש ממשחק כדי להפוך לסטנדאפיסטית.
בתה, סוזן לינדון, ממשיכה את דרכם של הוריה( אביה השחקן ונסן לינדון) ובשנת 2020 ביימה בגיל 21 את סרטה העלילתי הראשון 16″ אביבים”.
