ב-26.1.2023 התקיימה בסמינר הקיבוצים הרצאתו של פרופסור אלכס גראב, שעסקה במערכת היחסים הלא פשוטה של נפוליאון עם יהודי צרפת. למטה תמצאו סרטון של ההרצאה עצמה ותחתיה את תקציר ההרצאה. אם אתם מעוניינים להשתתף בהרצאות הבאות של המרכז למורשת נפוליאון, אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה, לבדוק אילו הרצאות עומדות להתקיים ולהירשם לעלון.
רקע היסטורי
היהודים הגיעו לצרפת עוד בימי רומא העתיקה, אך גורשו משם בשלהי המאה ה-14. למרות שנאסר על היהודים להתגורר בצרפת, במהלך המאות ה-17 וה-18 החלו היהודים אט אט להתיישב חזרה בצרפת. שתי הקהילות העיקריות:
- הקהילה הספרדית – מורכבת בעיקר מיהודים שהגיעו מפורטוגל והתיישבו בבורדו אך גם בפריז. מדובר בקהילה עשירה ומבוססת שעוסקת בעיקר במסחר ויש לה יחסים טובים עם השלטון בצרפת.
- הקהילה האשכנזית – נמצאת בעיקר בחבל אלזס. מדובר בקהילה מסורתית יותר ומסתגרת, שעוסקת בהלוואה בריבית, דבר ההופך אותה לשנואה מאוד על האוכלוסיה המקומית.
לאחר פרוץ המהפכה הצרפתית נוצרה דרישה של יהדות פריז לקבל שוויון זכויות, בדומה לשוויון לו זכו הפרוטסטנטים. באסיפה הלאומית התקיים דיון רציני בנושא, כאשר חלק מחברי האסיפה, ובהם מקסימיליאן רובספייר, תמכו בשוויון זכויות ליהודים, על מנת להפוך אותם ל”אזרחים מועילים”. אולם מולם קמו חברי אסיפה אחרים, שטענו שיהודים לעולם לא יתבוללו ויתמזגו ולכן לא מגיעות להם זכויות שוות.
בסופו של דבר הוחלט לתת שוויון זכויות מיידי ליהודים הספרדים ואילו היהודים האשכנזים קיבלו את שוויון הזכויות מעט מאוחר יותר, בשנת 1791.
נפוליאון והיהודים
הפעם הראשונה בה נתקל נפוליאון ביהודים היתה במהלך שנת 1796, עת כבש את כל צפון איטליה. אחת מהתוצאות של מסע המלחמה הזה היתה חיסול הגטו היהודי של ונציה והענקת זכויות אזרח לקהילה. אולם רק עשור אחר כך, לאחר שהספיק לתפוס את השלטון בצרפת ולהכתיר את עצמו, מאוחר יותר, לקיסר, החליט נפוליאון לעסוק ברצינות בשאלה היהודית.
לאחר נצחונו של נפוליאון באוסטרליץ, בשלהי 1805, הוא עבר בחבל אלזס ושם הוא שמע לא מעט תלונות על היהודים, בעיקר על כך שהם לוקחים ריבית קצוצה מהאיכרים וזוכים באדמותיהם. בעקבות זאת החליט נפוליאון לנסות להפוך את היהודים ל”צרפתים טובים”.
התוצאה הראשונה של כך הייתה פקודה של נפוליאון בשנת 1806, שמונעת גביית חובות של איכרים על ידי היהודים, מה שגרם לנזקים בלתי רגילים ליהודים שהלוו בריבית. ב-29 ביולי מתכנסת אסיפת נכבדים ואליה מגיע משלחת של יהודים בראשות אברהם פורטדו, אחד ממנהיגי יהדות פורטוגל, שאף נושא נאום מרשים מאוד.
במהלך האסיפה מגיש נציגו של נפוליאון, שר הפנים מולה (Louis-Mathieu Molé), 12 שאלות לנציגי היהודים כגון האם הם רואים בצרפתים אחים, או האם הם מוכנים לנישואי תערובת. שאלות אלו רצו לבחון את היחס בין החוק היהודי לחוק הצרפתי והן את מידת הנאמנות של היהודים לצרפת.
פורטדו נותן נאום תגובה שבו הוא מצהיר נאמנות מוחלטת לקיסר ובו הבטיח שהיהודים ינסו לתקן כמה מהעוולות שמיוחסות להן. נציגי היהודים לקחו את השאלות של נפוליאון וחזרו עם תשובות, עליהן עמלו רבנים ונציגים חילוניים של יהדות צרפת.
תשובתם מהווה פשרה גדולה מאוד, מכיוון שהם טענו שהם אינם אומה נפרדת ושהם נאמנים לחוק הצרפתי. הדבר היחידי שבו הם לא הסכימו להתפשר היה נושא נישואי התערובת. נפוליאון אהב את התשובות אך מכיוון שבמשלחת היהודית היה רוב לחילונים, הוא החליט לכנס אסיפה נוספת שבה לרבנים יהיה רוב, על מנת לקבל גושפנקה דתית.
לאספה קראו “הסנהדרין הגדולה” והיא התכנסה בפברואר 1807. בעקבות הדיונים בוועדה הזאת, התפרסמו בשנת 1808 שלושה צווים בנוגע ליהודים.
שני הצווים הראשונים מדברים על הקמת גופי הנהגה חדשים לקהילה היהודית. אחד מהם הוא ה-Consistoire, גוף שנמצא בכל מיני מחוזות ושקיים עד היום. בצווים הללו מפורטים כללים לפיהם יפעל אותו גוף ומי ירכיב אותו.
בצו השלישי דובר על כך שיהודים יהיו חייבים בגיוס לצבא ולעסוק במלאכות “מועילות” ולא בהלוואה בריבית. מאוחר יותר יצא צו נוסף, ביולי 1807, שבו נדרשו היהודים לאמץ שמות משפחה ולהפסיק להשתמש בשמות יהודיים. מעבר לכל זה הוטלו מגבלות על חופש העיסוק היהודי, בעיקר בתחום המסחר. כל זה פגע פגיעה קשה בפרנסת חלק מיהודי צרפת.
כל החוקים הללו הוגבלו לעשר שנים, אולם נפוליאון כידוע איבד את שלטונו באופן סופי, ולואי ה-18 ביטל את החוק ואת המגבלות כנגד היהודים.
האם נפוליאון היה אנטישמי? יש אנשים, כמו ההיסטוריון דובנוב, שיטענו שהמגבלות שהטיל על היהודים היו אנטישמיות. אולם אחרים טענו שהוא זה שהביא את בשורת האמנסיפציה ליהודי אירופה ושממילא הוא התכוון לבטל את החוקים האנטי יהודיים שלו.
אז מה דעתכם? האם נפוליאון היה פילושמי או אנטישמי?
