דף הבית » תרבות צרפת » אופנה » אופנה צרפתית – ההיסטוריה של נעלי העקב

אופנה צרפתית - ההיסטוריה של נעלי העקב

לפני מספר חודשים פרסמתי פוסט העוסק בפרטי לבוש מגוחכים כגון הפאה והעניבה. אולם בפוסט הזה היה חסר פריט טיפשי אחד על מנת להפכו לשלם והיום נדבר עליו – נעלי העקב.

הנעליים הלא נוחות הראשונות, אשר הפכו לפריט אופנתי בצרפת הגיעו כמו, עוד כמה דברים, דווקא מ…פולין. מדובר בנעליים ארוכות במיוחד עם קצה מעוקל כלפי מעלה, אשר נקראו על שם העיר קרקוב בה הומצאו או פשוט Poulaine (המילה “פולני” בצרפתית) והוו את ה”צעקה האחרונה” בתחום האופנה של המאה ה – 14. מכיוון שהנעליים היו לא נוחות בעליל רק אנשים עשירים שלא היו צריכים לעבוד יכלו להרשות לעצמם ללבוש אותם ואורך הנעל הפך לסוג של סמל סטטוס. כתוצאה מכך ככל שעבר הזמן הלכו הנעליים והתארכו עד שהיה צורך לחבר את הקצה שלהם בשרשרת לאזור הברך (המהדרין אף השתמשו הצמידו לשרשרת פעמוני כסף קטנים).

לאחר שהנעליים כבר לא יכלו לצמוח קדימה נותר להן אך ורק לצמוח למעלה. אופנת נעלי העקב החלה דווקא בטורקיה במאה ה – 16, כאשר נשות האצולה החלו לשים פיסות עץ בגובה מספר סנטימטרים מתחת לנעליים שלהן על מנת ששמלותיהן לא יתלכלכו מהבוץ ברחובות. מהר מאוד עברה האופנה לוונציה ושם קיבלה נופך ביזארי מעט כאשר נשות אצולה החלו ללכת על קביים בליווי משרת, אשר דאג שלא ימעדו ויפלו. קתרין דה מדיצ’י (1519-1589), מלכת צרפת ממוצא פלורנטיני, הייתה זו שככל הנראה המציאה את נהל העקב הראשונה, כאשר שמה טריזים עשויים מפקקי שעם מתחת לעקביה על מנת להגביע את נעליה. באותה הזדמנות המציאה מלכת צרפת גם את ההפרדה בין נעל ימין לנעל שמאל מכיוון שהעקב דרש נעל שונה מעט לכל רגל (נעליים שונות לכל רגל המשיכו להיות לא פופלריות במשך מאות שנים ובארה”ב עד אמצע המאה ה – 19 רוב הגברים והנשים לבשו נעליים ללא הפרדה בין נעל ימין לנעל שמאל).

במאה ה – 17 הביא לואי ה – 14 (1638-1715) את אופנת נעלי העקב גם למין הגברי. הסיבה הפרוזאית לכך היא שהמלך לא היה אדם גבוה במיוחד והיה זקוק לאמצעים מלאכותיים, אשר יגביהו אותו (זו גם הסיבה שהוא לבש פאות גבוהות). העקבים בנעליו של המלך היו באורך של כ 14 ס”מ והיו צבועים באדום בוהק ולעיתים אף קושטו בתמונות מיניאטוריות. כמו שאר פרטי הלבוש של המלך, גם נעלי העקב לגברים הפכו לאופנתיות מאוד בקרב האצולה והאופנה נמשכה ללא הפרעה עד למהפכה הצרפתית, אשר קיצצה את גובה הנעליים (יחד עם לא מעט ראשים).את נעלי העקב החליפו המגפיים, אשר הפכו למאוד פופלריות בתקופת מלחמות נפוליאון (1797-1815) ויצרו תפקיד חדש – מצחצח נעליים (המשרת נאלץ לעיתים לא רק לצחצח את נעלי אדונו אלא גם ללכת בהם מספר שבועות עד שהן הפכו לנוחות מספיק).

לעומת נעלי הגברים, אשר הפכו לחזקות יותר במהלך המאות ה – 18 ו ה – 19, על מנת שלא יקרעו בעת המסע הצבאי, הרי שנעלי הנשים הפכו לעדינות יותר ויותר. מדובר היה בנעלי בד דקיקות, אשר החזיקו מעמד לא יותר ממספר שבועות ויצרו את האנקדוטה הבאה: הקיסרית ז’וזפין קנתה נעליים סופר יקרות אצל אחד מהסנדלרים האופנתיים ביותר של פריז. אולם לאחר מספר ימים גילתה בהן חור ובאה אל הסנדלר על מנת להתלונן. הסנדלר בחן את הנעליים ואמר בנון שאלנטיות “הוד מעלתך, הבעיה בנעליים היא שאת הלכת בהן”.

לסיום נאמר כמה מילים גם על הנעליים של פשוטי העם. בעוד שנשות האצולה האירופאית לבשו נעליים מעודנות וקנו אותן בכמויות מסחריות (למארי אנטואנט היו לא פחות מ – 500 זוגות נעליים ואילו שארל ה – 10 לשב בכל יום זוג נעליים חדש), הרי שבני המעמד הנמוך נאלצו להסתפק בנעלי עץ, אשר נקראו סבוט (Sabots). במהלך המאה ה – 19 , בעקבות המהפכה התעשייתית, יותר ויותר עובדים עניים אבדו את מקום העבודה שלהם והוחלפו על ידי מכונות. העובדים הנזעמים החלו לזרוק את נעלי העץ שלהם לתוך המכונות על מנת להשביתן וכך, מבלי לשים לב, יצרו מילה חדשה Sabotage…

אהבתם את הכתבה?

אני משקיע באתר אינסוף שעות בחודש (בכיף גדול) על מנת להביא לכם את הכתבות האיכותיות ביותר שיהפכו את תכנון הטיול שלכם לצרפת לקל ומהנה. רוצים לעזור לי לפתח את האתר ולהמשיך לספק תוכן איכותי ובחינם?

האמת שאין דבר פשוט מזה. אם במקרה אתם נוסעים לצרפת תוכלו לתמוך באתר על ידי הזמנת מלונות, דירות, כרטיסים למוזיאונים ואטרקציות בפריז או מחוצה לה, מופעים ומסעדות (או בקיצור כל מה שאתם צריכים בשביל הטיול שלכם).  ההזמנות הללו לא יעלו לכם שקל אחד נוסף (חלקן אפילו יחסכו לכם כסף) אבל לי הם יתנו עמלה קטנה שתאפשר לי להמשיך ולהשקיע באתר על מנת להפוך אותו לטוב עוד יותר.

ואם לא יוצא לכם לנסוע לצרפת בקרוב ובכל זאת בא לך לעזור אשמח אם תשתפו את הכתבה כדי שגם החברים שלכם יהנו.

המון תודה מראש.

צבי חזנוב (הפרנקופיל)

הרשמה לעלון שלי

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלך.

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.