טירת טנלה (Tanlay) בבורגונדי: מדריך ביקור והיסטוריה

|
עודכן לאחרונה:
|
טירת טנלה (Tanlay) בבורגונדי: מדריך ביקור והיסטוריה
בקצרה
טירת רנסנס מוקפת מים בכפר קטן בבורגונדי, שהייתה מקום מפגש של המנהיגים הפרוטסטנטים במלחמות הדת, ומאז 1704 היא בידי אותה משפחה.
  • מה יש שם: טירת רנסנס מוקפת תעלות מים, גלריה מצוירת בטרומפ לוי באורך 21 מטרים, ותקרת פרסקו שבה גדולי חצר צרפת מצוירים כאלי האולימפוס.
  • מעמד: טירה פרטית מיושבת בידי אותה משפחה מאז 1704, והפארק מוגן כמונומנט היסטורי מאז 1927.
  • איך מגיעים: כשעה וחמישים ברכבת TER מתחנת פריז ברסי עד טונר ומשם כתשע דקות נסיעה, או כשעתיים וחצי ברכב מפריז.
  • כרטיסים: את הפנים אפשר לראות בסיור מודרך בלבד, 12 יורו למבוגר, וביקור בחוץ בלבד עולה 5 יורו.
  • כמה זמן: שעה וחצי עד שעתיים, מזה חמישים דקות לסיור בפנים.
  • מתי: העונה נמשכת בערך מתחילת אפריל עד תחילת נובמבר, והטירה סגורה בכל ימי שלישי.
  • ובונוס: כאן צולמו סצנות מהסרט על אנז׳ליק, מרקיזת המלאכים, ב-1964, ומהתעלות עלתה פעם תיבת אוצר ריקה של סרט אחר.

את טנלה (Tanlay) לא תכננתי. באוקטובר 2026, בטיול שלי בבורגונדי, נשאר לי יום פנוי בין שאבלי (Chablis) לטונר, ובבוקר מישהו בבית הקפה של הכפר אמר לי שעשרים דקות מכאן יש טירה שנראית כאילו היא צפה על המים. נסעתי לראות מה זה, בעיקר כי לא היה לי רעיון טוב יותר.

מגדל כיפה של טירת טנלה משתקף במי התעלה. צילום: צבי חזנוב
מגדל כיפה של טירת טנלה משתקף במי התעלה. צילום: צבי חזנוב

הגעתי לגשר הכניסה בשעה שהאור של אוקטובר בבורגונדי עושה את הדבר היחיד שהוא יודע לעשות היטב, כלומר צובע אבן בהירה בצהוב עמוק ומחזיר אותה מהתעלה כלפי מעלה. שני אובליסקים מאבן שומרים על הגשר, מאחוריהן חצר סימטרית לחלוטין, וארבעה מגדלים עגולים עם כובעי כיפה. אין קופות ענק, אין חנות מזכרות עם מגנטים, אין תור. יש פעמון, מדריכה, וקבוצה של תשעה אנשים שחיכו איתי לסיור של אחת עשרה ורבע.

יצאתי משם חמישים דקות אחר כך עם ההרגשה שנכנסתי בטעות לתוך סיפור שאני אמור להכיר. הטירה הזאת הייתה מפקדה של המנהיגים הפרוטסטנטים במלחמות הדת, ובקומה העליונה של אחד המגדלים שלה יש תקרה מצוירת שבה גדולי חצר צרפת מופיעים בדמות אלי האולימפוס, עירומים למחצה, כשכל אחד מהם מחזיק את הרמז לצד שבו הוא נלחם. קריקטורה פוליטית מהמאה ה-16, מצוירת על טיח, בחדר שאף אחד לא באמת יודע למה שימש.

אם אתם באים לבורגונדי בשביל יין, טנלה היא ההפסקה התרבותית המושלמת בין שני יקבים. אם אתם באים בשביל היסטוריה, זו אחת התחנות המעניינות של מלחמות הדת בצרפת שאף אחד לא שולח אליה אוטובוסים.

קודם אתן לכם את המידע המעשי, כי טנלה היא לא מקום שאפשר להיכנס אליו בשש בערב על בסיס מקום פנוי. אחר כך מה שלא כדאי לפספס בפועל, ואז החלק שבגללו כתבתי את הכתבה הזאת מלכתחילה, כלומר ההיסטוריה. היא ארוכה, היא מסתיימת בעלילה של סרט מהמאה ה-20, ובאמצע שלה יש שר אוצר ששנאו אותו כל כך שהצרפתים כתבו על זה.

דרך אגב, טירת טנלה הייתה חלק ממסלול הטיול שלי בבורגונדי, ושם תמצאו את כל ימי הטיול, המלונות והמסעדות.

מידע מעשי לביקור בטירת טנלה

שעות פתיחה, עונה וסיורים

הדבר הראשון שחייבים להבין: את פנים הטירה אפשר לראות רק בסיור מודרך. אין ביקור חופשי בפנים, אין אודיו גייד, ומי שמגיע חמש דקות אחרי שהקבוצה נכנסה מחכה לסיור הבא. הסיור נמשך כחמישים דקות, והוא יוצא בשעות 10:10, 11:15, 14:15, 15:15, 16:15 ו-17:15. הכניסה האחרונה היא ב-17:10.

הטירה סגורה בימי שלישי, בכל אורך העונה. את החוץ, כלומר הפארק, התעלות, האורוות והתעלה הגדולה, אפשר להסתובב בו לבד בשעות 10:00 עד 12:30 ואחר הצהריים 14:00 עד 18:30, כשהכניסה האחרונה לחלק החיצוני היא ב-12:00 ובשעה 18:00. שימו לב שהפסקת הצהריים נמשכת כשעה וחצי.

כלבים נכנסים לפנים הטירה רק בתיק נשיאה, וככה זה נראה בפועל. צילום: צבי חזנוב
כלבים נכנסים לפנים הטירה רק בתיק נשיאה, וככה זה נראה בפועל. צילום: צבי חזנוב

העונה נמשכת בערך מתחילת אפריל עד תחילת נובמבר (לפי לשכת התיירות של האזור, העונה נפתחה ב-5 באפריל ונסגרה ב-3 בנובמבר), ולכן לפני שאתם מתכננים סטייה של חצי יום, תבדקו את התאריכים המדויקים בדף השעות והמחירים באתר הרשמי. הסיורים מתקיימים בצרפתית ובאנגלית, ויש חוברות ביקור מודפסות בשמונה שפות, אנגלית ביניהן, אבל לא בעברית.

שני פרטים שכדאי לדעת מראש. הטירה עצמה אינה נגישה לכיסא גלגלים (הבעלים מציינים שעבודות מתוכננות), אבל הפארק כן. כלבים: בפנים רק בתיק נשיאה, בחוץ ברצועה.

איך מגיעים לטנלה

ברכבת. תחנת הרכבת הקרובה היא טונר, שנמצאת כתשע דקות נסיעה מהטירה. מפריז יוצאת רכבת TER מתחנת פריז ברסי (Paris-Bercy) בכיוון ליון, והנסיעה עד טונר אורכת כשעה וחמישים. את הכרטיסים נוח להזמין מראש דרך Omio, שמרכזת את מפעילות הרכבות במסך אחד וחוסכת את ההתעסקות עם האתר הצרפתי.

מכאן העצה שאני שמח שגיליתי: מתחנת טונר פועל שירות מוניות בשם Mobigo, שהוא שירות של הרכבות הצרפתיות, והוא לוקח אותך ישירות לטירה. צריך להזמין לפחות יומיים מראש ולפני שש בערב, בטלפון 03 80 11 29 29, והמחיר שהבעלים מפרסמים כאינדיקציה הוא 3.50 יורו לנסיעה. כן, זה המחיר. אין לי מושג איך הם מצליחים לשמור על מחיר כל כך נמוך.

ברכב. מפריז הנסיעה אורכת כשעתיים וחצי דרך כביש A6 ויציאה ל-D965, שמוליך ישר עד הטירה. מי שבא מהדרום יוצא ביציאה 21 לכיוון ניטרי (Nitry), ל-D944 ומשם ל-D965. שאבלי היא עשרים דקות משם, וטנלה יושבת על ציר הטיול הקלאסי של האזור. את הרכב כדאי להזמין מהארץ דרך אוטו שי, שיש להם דף הזמנות מיוחד לגולשי “פרנקופילים אנונימיים”.

חניה: לטירה אין חניון משלה. חונים בכפר, והמקומות המסודרים לאוטובוסים נמצאים מול בניין העירייה. בכפר בגודל הזה זו לא בעיה, גם לא בשבת בצהריים.

סיור מודרך מפריז. חיפשתי ולא מצאתי טיול יום מאורגן מפריז לטנלה. זה לא מקום שהתעשייה הזאת נוגעת בו, וזו בדיוק הסיבה שאין שם המונים. מי שאין לו רכב יעשה את זה ברכבת עד טונר ובמונית משם, ומי שרוצה לשלב את זה עם עוד אתרים באזור צריך רכב.

כרטיסים ומחירים

המחירים לעונת 2026, לפי האתר הרשמי: סיור מודרך בפנים, שכולל גם את החוץ, עולה 12 יורו למבוגר. ילדים בגילי 10 עד 15 משלמים 5 יורו, ועד גיל 9 הכניסה חינם. יש מחיר מוזל של 10 יורו למי שמציג אישור מתאים, למשל תעודת סטודנט או כרטיס של טירת אנסי (Ancy-le-Franc) ושל “דרך הדוכסים” (la Route des Ducs).

מי שמסתפק בחוץ בלבד משלם 5 יורו, וילדים מתחת לגיל 7 נכנסים בחינם. אפשר לקנות כרטיסים במקום, במזומן או בכרטיס אשראי, וגם מראש במערכת הכרטיסים המקוונת שלהם. בעונה שקטה זה לא הכרחי, אבל בסוף שבוע של אוגוסט זה חוסך את הסיכון שהסיור מלא.

ואפרופו יין, לקבוצות (מ-12 איש) מציעים בטנלה סיור ואחריו טעימת יינות במטבחים העתיקים של הטירה, עם שאבלי פרמייה קרי (Chablis Premier Cru) ושאבלי גרנד קרי (Chablis Grand Cru), גבינות מקומיות, ז’מבון פרסייה (jambon persillé, בשר חזיר בג’לי עם פטרוזיליה) או גוז’ר (gougères, כיסוני בצק עם גבינה). את זה צריך להזמין מראש, וזו כנראה הדרך הנעימה ביותר לסיים את הביקור. על היינות עצמם תמצאו הרחבה בכתבה של יוסי דרורי על דרך היין בבורגונדי.

איפה לישון ליד הטירה

בטנלה עצמה אין מלון. יש כמה חדרי אירוח קטנים במרחק הליכה מהשער, ואת הרשימה המעודכנת שלהם הבעלים מתחזקים בדף הלינה באתר הרשמי.

אני עצמי התגוררתי באוסר (Auxerre), כארבעים וחמישה קילומטרים מהטירה, שהם כארבעים דקות נסיעה בכביש N65 ובהמשך D965. המלון שבחרתי שם, Hôtel Les Maréchaux, הוא מלון שלושה כוכבים אינטימי עם גן יפה ובריכה, שבו כל חדר מעוצב בסגנון אמפיר וקרוי על שם אחד המרשלים של נפוליאון. אוסר היא עיר עם מרכז היסטורי, מסעדות ומלונות בכל טווח מחירים, והיא בסיס נוח לכל האזור, כולל שאבלי וטונר. את שאר ההמלצות שלי על המלונות שם ריכזתי בכתבה על אוסר.

מה לא לפספס בטנלה

מגדל הליגה והתקרה שאף אחד לא מצפה לה

זה הרגע שבשבילו באים. במגדל שקוראים לו מגדל הליגה (tour de la Ligue) שתי קומות, ובכל אחת מהן ציור קיר. בקומה התחתונה יש קימור מצויר בסגנון ציורי הקיר של פומפיי (Pompéi), ובין הקישוטים שלו יש מוטיבים ימיים, ובגללם משערים שהחדר הזה שימש כחדר העבודה של האדמירל דה קוליני. בקומה שמעל, בתקרת הכיפה, מחכה הדבר האחר.

המדריכה מכבה את האור, מדליקה תאורה נקודתית, ואתם מרימים את הראש ורואים את אלי האולימפוס. יופיטר על ענן, נפטון עם קלשון וסוס לבן, הרקולס עם אלה, ונוס, מרקוריוס, וולקן שמפעיל קיקלופים בנפחייה, ובתוך כל הבלגן הזה אישה עם שני פרצופים שמחזיקה מפתח. אין שם שמות, אין כתוביות, ואין הסבר. את כל הזיהויים עשו היסטוריונים במאה ה-19, ומאז מספרים אותם למבקרים.

פרט מהתקרה במגדל הליגה. במרכז מרקוריוס, עם הכנפיים בכפות הרגליים. צילום: צבי חזנוב
פרט מהתקרה במגדל הליגה. במרכז מרקוריוס, עם הכנפיים בכפות הרגליים. צילום: צבי חזנוב

ואז אתם קולטים שהחלק הימני של הציור נמחק. פשוט אין אותו. שחיקה של חמש מאות שנה, או יד שהחליטה שמה שהיה שם עדיף שלא יישאר? שאלתי את המדריכה והיא ענתה שאין תשובה. אני מודה שאהבתי את זה יותר מכל תשובה שהיא הייתה יכולה לתת לי.

הגלריה המצוירת

קיר בגלריית התצוגה. הפסל בגומחה, המדליונים והמלאכים בתקרה מצוירים כולם על משטח שטוח. צילום: צבי חזנוב
קיר בגלריית התצוגה. הפסל בגומחה, המדליונים והמלאכים בתקרה מצוירים כולם על משטח שטוח. צילום: צבי חזנוב

בקומה הראשונה של הטירה נמצאת גלריית התצוגה, באורך עשרים ואחד מטרים, וכל מה שיש בה מצויר בטרומפ לוֹיי (trompe-l’œil, ציור שמדמה נפח אמיתי במשטח שטוח). הקירות והתקרה המקומרת מכוסים באדריכלות מצוירת, בעמודים שאין להם קיום, ובאורות שמישהו החליט מאיפה הם באים. את הגלריה צייר רמי ויבֶּר (Rémy Vuibert).

העניין בגלריה כזאת הוא לא ההתפעלות מהמלאכה, שהיא באמת מרשימה, אלא הדקה שבה אתם מפסיקים לנסות להבין מה תלת מימדי ומה לא. אני עמדתי שם והזזתי את הראש מצד לצד, כדי לראות מאיזו זווית האשליה נשברת. היא לא ממש נשברת.

הנימפאום, התעלה הגדולה והפארק

מגדל עגול עם כיפת צפחה בטירת טנלה, על רקע עצי הפארק בסתיו. צילום: צבי חזנוב
מגדל עגול עם כיפת צפחה בטירת טנלה, על רקע עצי הפארק בסתיו. צילום: צבי חזנוב

מהפארק שתכנן האדריכל פייר לה מואה (Pierre Le Muet, 1591–1669) נשארה התעלה הגדולה, באורך של כמעט 530 מטרים, שנמשכת מהטירה אל תוך הפארק בקו ישר אחד. את המים מזרים אליה נימפאום מתקופת הרנסנס, כלומר מזרקה מעוצבת בתוך גרוטו, מה שהצרפתים קוראים לו לפעמים “תיאטרון מים”.

אני ממליץ לעשות את החוץ לפני הסיור בפנים ולא אחריו, משתי סיבות. אחת, כשיוצאים מהתקרה של מגדל הליגה כבר אין סבלנות לתעלה. שתיים, אור הבוקר על האבן הבהירה ועל המים בהחלט שווה את הקימה המוקדמת. באביב 2026 נפתח לציבור גם החלק האחורי של הפארק, עם חזית ופרטר שלא ראו מבקרים עד אז, כך שגם מי שהיה בטנלה בעבר ימצא שם משהו חדש.

הפטי שאטו, האובליסקים והחצר הירוקה

בוסט רומי בגומחה בגלריית הקיסרים. צילום: צבי חזנוב
בוסט רומי בגומחה בגלריית הקיסרים. צילום: צבי חזנוב

בין הכפר לטירה עומד בניין השער, שקוראים לו “הטירה הקטנה” (le Petit Château). זה שער כניסה מפואר בן קומה אחת עם עליית גג, ומעל הפתח שלו אפשר עוד לראות את החריצים שבהם נעה פעם דלת הגשר המתרומם. מי שעובר בו לא מגיע עדיין לטירה עצמה אלא לחצר הירוקה (la Cour verte), חצר סגורה משלושה צדדים בחומה גבוהה עם שורת קמרונות עיוורים.

שני האובליסקים שעל גשר הכניסה, החומה של החצר הירוקה, גלריית הקיסרים (la Galerie des Césars) והנימפאום, כולם באים מהטעם האיטלקי שהיה באופנה בצרפת של אותן שנים. את אותה שפה בדיוק תמצאו בטירת אנסי הסמוכה, וזה לא צירוף מקרים אלא אזור אחד ואותם מזמינים.

ההיסטוריה של טירת טנלה

מצודה, ירושה, ואישה אחת שהחליטה

מתחת לטירה שאתם רואים היום יש יסודות של מצודה מהמאה ה-13. כל מה שנבנה מעליה מתחיל באירוע אחד: בשנת 1533 הועברה טנלה בצוואה ללואיז דה מונמורנסי (Louise de Montmorency, מתה 1547), אחותו של הקונטבל של צרפת אן דה מונמורנסי (Anne de Montmorency, מת 1567) ואלמנתו של המרשל גספאר ה-1 דה קוליני (Gaspard I de Coligny, מת 1522).

פסלו של גספאר דה קוליני. צילום: צבי חזנוב
פסלו של גספאר דה קוליני. צילום: צבי חזנוב

לואיז גידלה שלושה בנים לבדה, וכל אחד מהם הפך לדמות מרכזית בשלב הראשון של מלחמות הדת בצרפת. אודה̱ (Odet de Coligny, 1517–1571) נעשה קרדינל בגיל ארבע עשרה.