על האוכל הנהדר של גרנזי כתבתי בפוסט הקודם ועוד אכתוב עליו רבות. אין ספק שהאי בורך בשפע של דגים, פירות ים, בשר ומוצרי חלב, אולם כמו כל מקום בעולם גם לגרנזי יש חסרונות. החיסרון הגדול כאן הוא היעדר לחם ראוי לשמו. הלחם האנגלי שמוגש כאן ברוב המקומות הוא לחם אנמי ודי חסר טעם, כל כך רחוק בטעמו מהלחם בפריז (שלא לדבר על הלחם הישראלי שהשתפר פלאים בשנים האחרונות). למען האמת יש בכך יתרון מסוים מכיוון שזה גרם לי באופן טבעי לוותר על פחמימות וסוכרים, מה שהועיל לא מעט לדיאטה שלי, שאותגרה על ידי השפע הקולינארי של גרנזי. אולם, נקודת ההנחה שלי הייתה שלא יתכן שבאי שאירח את וויקטור הוגו במשך 15 שנה אין בולנז’רי ראוי לשמו. הרי איך הוא שרד פה ללא איזה באגט, קרואסון או לכל הפחות איזה אקלייר? לשמחתי, לא הייתי היחידי שחשב כך.
הסיפור מאחורי בולנז’רי ויקטור הוגו
קארים ריאד נולד במצריים לפני כחמישים שנה. לימודי האדריכלות לקחו אותו תחילה ליוון ואחר כך לרומא שם סיים ללמוד. אולם במקום להמשיך את דרכו של ברניני ברומא או לחזור למצריים החליט קארים לעבור לז’נווה, שם החליט ללמוד בביה”ס למסעדנות ומלונאות ובמקביל פתח עסק של קלטות וידאו. העסק הלך והצליח ולימודי המלונאות הלכו והשתכחו, אולם אז התרחשה תפנית בעלילה וקארים הכיר אישה ילידת האי סארק (אחד האיים המקיפים את גרנזי). האהבה פרחה וקארים ואשתו החליטו לעבור לגרנזי על מנת להיות קרובים למשפחתה. שם בעיר סן פיטר, בירת גרנזי, החליט קארים לנצל את לימודי המלונאות מז’נווה ולרכוש את מלון COOK, אשר נמצא ליד ביתו של ויקטור הוגו. העסק הלך והתפתח, אולם קארים לא היה לגמרי מרוצה, מכיוון שלא היה יכול להגיש לאורחיו לחם ראוי לשמו. להבדיל ממני, שיכול רק לקטר ולחכות לנסיעה הבאה שלו לצרפת, על מנת לנגוס בבגט טרי, החליט קארים לעשות מעשה. נאמן לאימרה “במקום שאין אופים ראויים לשמם היה אתה בולנז’ה” הוא החליט לפתוח בולנז’רי בו יכינו לחם ועוגות לפי מיטב המסורת הצרפתית. את הפטיסרי הוא קרא כמובן על שם ויקטור הוגו, הצרפתי המפורסם ביותר באי, ואת הידע הקולינרי הביא מצרפת בה ביקר פעמים רבות. התוצאה, פטיסרי-בולנז’רי ראוי לשמו על שפת הים בגרנזי, אשר קיימת כבר 13 שנה!
הגעתי אל הבולנז’רי די במקרה, כאשר לקחתי דרך שונה במקצת אל הסופר. לא תכננתי לקנות לחם אולם פטור בלא כלום לא יכולתי לצאת מהמקום ולכן באופן ספונטני לחלוטין החלטתי לנסות את עוגת הפארי-ברסט (Paris Brest) שלהם. להבדיל מעוגות דומות שאכלתי בפריז הפארי-ברסט הזאת הוגשה עם פירות יער מעל, מה שנתן קונטרה חמצמצה לעוגה המאוד מתוקה הזאת. המילוי היה מצוין ושמר על מרקם קרמי, אולם הבצק מעט אכזב אותי מכיוון שיכל היה להיות מעט יותר פריך. למרות זאת מדובר הייתה בעוגה לא רעה כלל וכלל, אשר הבהירה לי שיש פטיסרי ראוי לשמו בגרנזי.
אין ספק שאחזור לפה בפעמים הבאות על מנת לנסות עוד כמה עוגות ואת הלחמים הנמכרים במקום ואתם מוזמנים לעקוב אחרי באינסטגרם ובפייסבוק על מנת לדעת מה התרשמותי משאר העוגות בפטיסריי. אולם, אין ספק, שעל פי התרשמותי הראשונה ניתן בהחלט לויקטור הוגו “אתה יכול להיות רגוע. יש בולנז’רי ראוי לשמו בגרנזי!
