לפני כמה שבועות פרסמתי פוסט על החיים שלי באי גרנזי, ואשר, לשמחתי, זכה לתגובות חמות מאוד מטעם קהילת הפרנקופילים. אז החלטתי להמשיך פחות או יותר באותה מתכונת של כמה סיפורים קצרים, אשר נותנים לכם קצת יותר להבין איך החיים כאן.
האוכל בגרנזי
אם אתם אוהבים דגים או פירות ים גרנזי הוא ללא ספק האי בשבילכם. זה לא ממש משנה לאיזו מסעדה תלכו, בין אם היא תהיה עממית או מסעדת גורמה כל הדגים ופירות הים יהיו טריים לחלוטין ועד כה עוד לא נתקלתי בנפילות.
אולם, גם חובבי הבשר ומוצרי החלב לא יצאו רעבים מהאי וזאת בזכות הפרות שמגדלים כאן, אשר מספקות חלב בעל אחוזי שומן גבוהים במקצת, אשר בזכותם החמאה של גרנזי נחשבת לחמאה הטובה בעולם (או לכל הפחות חלק מהשלישיה הפותחת).
ומה לגבי גזרת השוקולדים? בוא נאמר שלשרון היינריך לא תהיה פה הרבה עבודה, אולם על העובדה שטרם מצאתי שוקולטייה ראוי לשמו, מפצה הגלידה של גרנזי, אשר עשיה מהחלב השומני של הפרות המקומיות והיא טעימה מאוד. החיסרון הקולינארי היחידי שמצאתי עד כה בגרנזי הוא בגזרת הלחמים – עוד לא מצאתי בו בולנז’רי ראוי לשמו (מה שלא יפריע לחובבי דיאטת הפליאו).
ואם כבר מדברים על דיאטות, אז בואו נקדיש כמה מילים לדיאטה שארוחה במסעדה עלולה לגרום לארנק שלכם. אז זהו, שלשמחתי הרבה גיליתי שהאוכל בגרנזי יותר זול מזה שבארץ. בחלק גדול של המסעדות ניתן לאכול ארוחת צהריים או ארוחת ערב מוקדמת (17:00-19:00), כל אחת מהן בת 3 מנות, במחיר שנע בין 12 פאונד למסעדה זולה (67 ש”ח) לבין כ-20 פאונד (111 ש”ח) למסעדה יקרה יותר. כמובן שניתן למצוא גם מסעדות גורמה שיכולות להיות יקרות יותר, אבל עדיין אני מבטיח לכם שיהיה לכם קשה מאוד למצוא מסעדות שמחירן גבוה יותר מזה שבארץ. אבל זה עוד לא הכל. בחודש אוקטובר ישנו ה Tennerfest בו מיטב מסעדות גרנזי מספקות תפריט של 2 ואף 3 מנות ב 10 פאונד (בסביבות 56 ש”ח). אין ספק שבשביל גרגרן שכמוני זו בשורה מצויינת…
אז איך שורפים את הקלוריות?
השילוב של אוכל משובח ולא יקר במיוחד עלול להיות קטלני כשזה מגיע להיקף המותניים. אולם, חשבתי על כל זה מראש והחלטתי לבחור לעצמי בית על ראש אחת הגבעות בגרנזי במרחק של כ-20 דקות הליכה מהעבודה. וכך יום יום אני מוצא את עצמי מטפס על ראש הגבעה בדרכי הביתה. אני חייב להודות שבהתחלה זה היה פשוט גהנום. טיפסתי, התנשפתי, הרגשתי כל גיד ושריר ברגל וקיללתי את עצמי על כך שלא לקחתי בית קרוב יותר לאיזור הנמל, בו נמצא המשרד בו אני עובד. אולם בתוך כשבוע המצב החל אט אט להשתנות. פתאום הפסקתי להרגיש את הרגליים והצלחתי לטפס על הגבעה ואפילו לדבר בטלפון מבלי שהאנשים בצד השני של הקו יזמינו לי ניידת טיפול נמרץ. וזהו, היו אני מטפס לי בקלילות בגבעות של גרנזי ולמרות שאני פוקד לא מעט את מסעדותיה, לא נראה לי שהשמנתי (יש לי אפילו תחושה שקצת ירדתי במשקל).
שיימינג נוסח גרנזי או מדוע לא כדאי לשתות ולנהוג
ומאוכל בואו נעבור אל היין, אולם לפני זה הרשו לי לספר לכם משהו על הדרכים בגרנזי. כל מי שמבקר שם בפעם הראשונה חושב שמדובר בלא פחות ממלכודות מוות. כבישים צרים (הכביש הראשי שמוביל משדה התעופה לעיר הבירה הוא ברוחב של כביש שכונתי בחולון), חשוכים ומפותלים. תוסיפו לזה שניתן למצוא הולכי רגל הולכים להם על הכביש ממש, מכיוון שאין בכולם מדרכות, ותשאלו את עצמכם, כיצד לא הופכים הכבישים של גרנזי לשדה קטל? אז אחרי שבעלת הבית לקחה אותי לטייל ולא הבינה מדוע אני קופץ הצידה כמו איזה נינג’ה, כאשר אני רואה מכונית שבאה מולי, שאלתי אותה בדיוק את אותה שאלה. התשובה בנויה משני חלקים, נימוס בריטי ויד ברזל של המשטרה. מבחינת הנימוס, אין שום דבר מפתיע כאן. למרות היותם צאצאים של פיראטים, אנשי גרנזי מנומסים וחביבים להפליא. מבחינת המשטרה, אין ספק שלחברה שלנו יש מה ללמוד. הם לא יעמדו בכביש 4 מסלולי בניסיון לעצור נהג שנוסע ב 120 קמ”ש (אולי בגלל שפשוט אין כבישים כאלו בגרנזי), אבל אתם תראו אותם בכל מקום, דואגים לאכוף את חוקי הנהיגה הבטוחה.
ואת מי משטרת גרנזי הכי אוהבת? את אלו ששותים ונוהגים. בגרנזי כמו בכל בריטניה, יש תרבות שתייה עניפה, עם לא מעט פאבים ובארים בהם הבירה והיינות נשפכים כמים. וזה כמובן יכול לפתות את האנשים לשתות כוס אחת יותר מידי בזמן הבילוי. ולמרות זאת כמות התאונות בגרנזי היא נמוכה ביותר (בשנה שעברה, שנחשבה קטלנית במיוחד נהרגו 2 אנשים בתאונות הדרכים). אז כיצד הם עושים זאת? כמו כל דבר בחיים התשובה מתחלקת לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא הסברה. בלא מעט חנויות וחדרי שירותים מסעדות ניתן למצוא פוסטרים מהסוג שניתן לראות למטה ובו מוסבר טוב טוב, מדוע ממש לא כדאי לשתות ולנהוג.
החלק השלישי עוסק באכיפה יעילה של המשטרה, עליה דיברתי בפסקה הקודמת, אולם החלק המעניין ביותר הוא החלק השלישי. הרבה לפני שהשיימינג הגיע לפייסבוק הוא כבר ביקר בגרנזי. אז איך נראה שיימינג נוסח גרנזי? במידה ונתפסתם שותים ונוהגים, אתם עלולים לא רק לאבד את הרישיון, לספוג קנס רציני ואף לשבת בכלא. אתם גם “תזכו” להופיע בעיתון המקומי. וכשאני אומר להופיע אינני מתכוון לידיעה אנונימית על כך שבסוף השבוע המשטרה לכדה כמות מסויימת של שיכורים שהחליטו לנהוג. אני מדבר על כך ששם בעיתון מפרסמים את שמו וכתובתו של האדם שנתפס שותה ונוהג, ובאי קטן שבו כולם מכירים את כולם, ממש לא מומלץ להפוך לסלבריטי שכזה…
אז זה הכל להפעם. מקווים שאהבתם את הפוסט ואל תדאגו, בעתיד הקרוב אחזור לכתוב על צרפת. ואולי, מי יודע, אולי אעשה איזו גיחה קטנה לפריז?
תגובה אחת
היי צבי
קראתי את הכתבות שלך על גרנזי והאיים, התמוגגתי והתאהבתי, אתה כותב נפלא!!!
נחשפתי ל”קיומו” של האי, כאשר צפיתי …מזמן…בתוכנית טיולים שמגיש שחקן בריטי שכמובן אינני זוכרת את שמו ומיד חשבתי לעצמי, הכיצד אודיע לבן זוגי שלשם אני רוצה לנסוע…וכך הרעיון קורם עור וחלום
תודה על התכנים המופלאים שאתה מעלה…אני עוקבת באדיקות.
מי יודע אולי נגיע בסוף ל gueransey
דש
טווסה