פסטיבל Rock en Seine מאת נילי חנקין

ההופעה של להקת הקיור הביאה אותי לפסטיבל Rock En Seine, שנערך מדי שנה באוגוסט בפארק סן-קלו (Domaine National de Saint-Cloud). בין כל “התחנות” בהן עבר מסע הופעות הקיור השנה, לרוב פסטיבלים אירופאיים, בחרתי במקום שיש בו ערך מוסף, משמעות מיוחדת עבור מנהיג הלהקה רוברט סמית.

הקשר הצרפתי של רוברט סמית

בראיון למגזין התרבות הטלוויזיוני Télérama (2012) סמית הודה כי צרפת היא אחת היעדים האירופאיים המועדפים עליו, לעיתים אף יותר מאנגליה. לדבריו, בכל הפעילות של הקיור קיימת רגישות מסוימת שיוצרת הזדהות חזקה אצל הקהל הצרפתי, ושהקיור היא להקה לא ממש אנגלית.

באוגוסט 1986 הקיור קיימו שלושת הופעות אגדיות, המהוות אבני דרך בהיסטוריה של הלהקה, שזכורות גם בזכות המיקום המרהיב – האמפיתאטרון הרומי העתיק בעיירת אורנג’ שבפרובנס. הבמאי טים פאופ הנציח את האירועים בסרט-הופעה קולנועי “The Cure in Orange”, שיצא ב-1987.

הקשר הצרפתי של רוברט סמית נרקם עוד בימי בית הספר, אז קרא את סארטר וקאמי בשפת המקור, אך השפה אבדה לו מזמן. במהלך ההופעה בפסטיבל רוברט קשקש מעט “בצרפתית כפי שמעולם לא שמעתם” ומיד אחר כל הצהיר כי “מי שלא הבין – לא צרפתי”. “המעריצים מלידה” ודאי זוכרים את המיני ־ מחלוקות שעורר השיר “Killing an Arab” – סינגל הבכורה הרשמי של הקיור, שפורש כמעודד אלימות נגד מוסלמים, אך למעשה התבסס על הרומן האקזיסטנציאליסטי של אלבר קאמי, “הזר”. מילותיו של השיר שונו בהזדמנויות שונות ל”Killing Another”- ואף ל-“Kissing an Arab” השובב. רק ב-2018, בהופעה בהייד פארק לציון יובל ה-40 ללהקה, השיר בוצע בגרסתו המקורית, לראשונה מזה שנים.

ההשפעה הצרפתית בקיור לא מצטמצמת לרפנרנסים ספרותיים בשירים נבחרים; מדובר בהשפעה רעיונית ותרבותית רוחבית. שורשי סגנון הרומנטיציזם, הדומיננטי מאד בכל היצירה של סמית, נעוצים בתנועה הרומנטית, שהוגיה הבולט היה ז’ן-זאק רוסו. האירועים האפיים הגדולים, כגון המהפכה הצרפתית ותבוסתו של נפולאיון בקרב וטרלו, עוררו סערת רגשות עזה שתרמה לפריחתה של הרומנטיקה בתרבות האירופאית.

החיבור לצרפת נמשך לאורך כל הקריירה של סמית:

• בהופעה הראשונה של הקיור בפריז, בדצמבר 1979 במועדון בטאקלאן, נוצר קליק חזק עם הקהל המקומי. בראיון שפורסם בספר הביוגרפי של הקיור, Ten Imaginary Years, רוברט אף טען כי בסיסט הלהקה סיימון גאלופ הספיק לשכב עם חצי מהקהל תוך ימים ספורים. תכולת המועדון בטאקלאן: 1500 איש.

• רוברט סמית חי בצרפת במשך כ-8 חודשים בשנות ה-80.

• להיט הענק Lovecats הוקלט בפריז. נראה כי השיר לנצח לכד את סמית בתבנית “חובב חתולים” בעיני המעריצים, אך לדבריו בראיון למגזין Humo, 2003, השיר כלל לא היה על חתולים, אלא על זוג אוהבים שרקמו ביניהם ברית התאבדות.

• האלבום Kiss Me Kiss Me Kiss Me הוקלט באולפן השוכן באחוזת Chateau Miraval בפרובנס. המקום ידוע גם כאולם החתונה של בראד פיט ואנג’לינה ג’ולי. האגדה מספרת כי במהלך 10 שבועות עבודה על האלבום חברי הקיור ריקנו מרתף שלם של יינות שהופקו משדות הענבים בשטח 400 הקטרים (4000 דונם).

• רוברט סמית הפסיק לעשן טבק ב-1985, אך בכל ביקורו בפריז הוא נכנע לגילטי פלז’ר של גולואז – סיגריות קצרות ללא פילטר, סמל התרבות והשיק הלאומי, המעלות עשן בין אצבעותיהם של סרז’ גינסבורג ובריג’יט ברדו בצילומים אייקוניים.

• רוברט סמית נהג לפקוד את המועדון Le Queen בשדרות שאנז אליזה, שמאז שנות ה-90 פעל כמועדון גייז ודראג מרכזי בעיר. רוברט אף הביא לשם את אבא שלו, אלכס, לכבוד יום הולדתו השמונים. זאת הייתה הפעם הראשונה של אבא “במועדון טרנסבסטיטים”, אמר רוברט בראיון ל-“Music express”, 2003, והוסיף כי אביו הספיק ללמוד ממנו דברים רבים במהלך השנים. בשנותיו האחרונות המועדון Le Queen שינה כיוון למגה-מסיבות מיינסטרימיות, עד לסגירתו ב-2018.

לכבוד הופעת הקיור בפסטיבל Rock En Seine מגזיני מוזיקה צרפתיים הוציאו מהדורות מיוחדות המוקדשות ללהקה, עם ראיונות טריים ואוספי מאמרים וראיונות רטרוספקטיביים. בראיון מ-1989 למגזין les inrockuptibles2, שבמקור פורסם לכבוד יציאת האלבום “דיסאינטגריישן”, רוברט דן בייצוגי הרומנטיקה בשיריו. סמית, אנטרטיינר מחושב, הסוחר בנרטיב “אהבה אמיתית”, מגלה כנות זהירה, כשמודה כי מעדיף לסור משימוש במילה “אהבה” ולהחליפה ב”פלירט”. פלירטוט, לדבריו הוא אחד ממעיינות ההשראה שלו בכתיבה. גם בראיון מוקדם יותר אמר כי לא לוקח שום דבר ברצינות, כולל אהבה.

וידיאו: הופעת הקיור בפסטיבל Rock En Seine:

https://youtu.be/1DfhI6VdUO8

סן-קלו

הפארק סן-קלו העצום, בשטח כ-4600 דונם, משמש כמתחם הפסטיבל Rock En Seine משנת 2003. הפארק ממוקם בסמוך לקהילת מגורים אקסקלוסיבית, אחת העשירות בצרפת בעלת אותו שם. בפארק נמצאים שרידי הארמון סן-קלו, שהיה מעונם של השליטים הצרפתיים. מלכת צרפת האחרונה, מארי אנטואנט, קיבלה את הארמון במתנה מבעלה, המלך לואי 16. גן הוורדים בפארק נושא את שמה. לאחר המהפכה הצרפתית נפוליון בונפרטה הסב את הארמון ללשכתו. הארמון סן-קלו נהרס בשריפה מהפצצות בעת מלחמת פרוסיה-צרפת במאה ה-19. כמה קירות חיצוניים ומזרקת קסקד המרהיבה מהמאה ה-17 ששרדו הם זכר יחידי לפאר הארמון.

הפסלים הפזורים ברחבי הפארק הוצבו בתקופות מאוחרות יותר. למשל, הפסל הידוע של שלושת הדמויות הנשיות האלגוריות “צרפת מכתירה אמנות ותעשיה” מאת אליאס רוברט, הועבר לפארק בתחילת המאה ה-20. אחת מבמות הפסטיבל הורכבה לרגלי הפסל. כיום הפארק נחשב לשטח פדרלי ונמצא תחת פיקוחו של משרד התרבות. ניתן למצוא בו מספר גנים בסגנונות שונים ונקודת תצפית על פריז. בשנת 2005 הפארק זכה בתואר כבוד “הגן הראוי לציון” מאת משרד התרבות. בעת הפסטיבל לא ניתן היה לבחון את כל יופי הפארק – לכך נדרש ביקור מיוחד.

Rock En Seine

תרומתו של הפסטיבל הנפלא הזה עבורי לא הסתכמה בהופעות נבחרות; שני ימי הפסטיבל העמוסים בהם נכחתי (מתוך שלושה) הצטיירו כחוויה כוללת של מוסיקה ויצירה. Rock En Seine – זהו פסטיבל עירוני ומסוגנן, שמתאים לאוהבי חיים נוחים, כמוני. שארי הפסטיבל נפתחו בצהריים, לפני תחילת ההופעות, מה שאפשר בילוי בספוטים מעניינים רבים: הרצאות על האמנים המופיעים, סדנאות DIY של חולצות ואביזרים, אולם קריאה עם ספרי מוסיקה ותרבות, מפגשים עם המחברים.

לצד השמות הבינלאומיים הגדולים (בנוסף לקיור היו שם גם אפקס טווין, דירהאנטר, רויאל בלאד, ג’וני מאר ועוד) הופיעו האמנים המקומיים.

• הלהקה We Hate You Please Die סיקרנה אותי במיוחד בגלל השם, שנשמע כאילו אני המצאתי אותו. מדובר בלהקת קוויר-פאנק צעירה, בועטת ופוטוגנית מהעיר רואן. הופעתם הסתיימה בשיר הנושא את שם הלהקה.
  נזכרתי ששיר בעל אותו שם הופיע בפסקול הסרט “סקוט פיליגרים נגד העולם”. הלהקה Crash and the Boys שביצעה את השיר בסרט, הקדישה אותו לוואלאס וולס, חברו הגיי של פיליגרים, שלעג להם. לא ידוע לי האם שם הלהקה בא מהסרט, אך בדומה לגיבור הסרט, המוסיקאים הצעירים מרואן צועקים את האידיולוגיה שלהם אל פרצופו של העולם, שחיים בו לא מעט אנשים שהשיר הזה נועד עבורם.

• הדואו האלקטרוני Kompromat הוא פרויקט של שני יוצרים צרפתיים המופיעים תחת שמות הבמה Vitalic ו-Rebecca Warrior. גישתם המוסיקלית היא אלקטרו-קלאש, תמהיל הז’אנרים המשלב מוסיקת ריקודים אלקטרונית וטכנו עם אינדאסטריאל, פאנק וצליל אלקטרוני של שנות ה-80 המוקדמות, כשזה עדיין נחשב ל”שוליים”. שם הלהקה – זו מילה ברוסית שפירושה בלאקמייל פוליטי. המונח “קומפרומט” היה בשימוש של קגב והתייחס לטכניקות שונות של איסוף חומרים “מפלילים” על דמויות פוליטיות וציבוריות. הלוגו הגאוני של הלהקה מעוות את המלה המקורית על ידי שימוש באותיות אנגליות ובאותיות רוסיות הפוכות, שנראות דומות לאותיות “הנכונות”. ההופעה של Kompromat נעלה את היום הראשון של הפסטיבל. הם עלו על במה קטנה יותר אחרי ההופעה של הקיור וסיפקו הרגשה שהמסיבה רק התחילה.

וידיאו: הופעת Kompromat בפסטיבל Rock En Seine:

לוגיסטיקה ועלויות

רכשתי את כרטיסי הפסטיבל באתר הרשמי. היה ניתן לרכוש כרטיסים לכל יום בנפרד, ליומיים ולכל 3 הימים. קניתי 2 כרטיסי VIP בודדים ליומיים, שהעניקו לי כניסה למתחמי VIP, שסיפקו “פריבילגיה” לשהות באיזור מכוסה ומוצלל עם מקומות ישיבה , שירותים יותר “מפוארים”, ולעיתים תורים קצרים יותר בנקודות מכירת אוכל ושתייה. היה גם איזור צפיה בעמידה, קרוב יחסית לבמה הגדולה, בצד. כל כרטיס כזה עלה כ-100 יורו, בעוד שכרטיס כניסה רגיל עלה כ-70 יורו. הייתה גישה די נוחה לפסטיבל באמצעות קו מטרו מספר 10 (תחנת Pont de St-Cloud).

כמה מילים על הכותבת

נילי חנקין היא עיתונאית, כותבת בנושאי תרבות בעיתונים ומגזינים, בעברית וברוסית, וגם מרצה על מוסיקה. בימים אלה היא עובדת על תכנית רדיו ספיישל ראשונה שלה בנושא סצנת רוק סובייטית מחתרתית, שתשודר ברדיו “מהות החיים”.