צרותיו המשפטיות של הסופר הצרפתי רז’יס ז’ופרה מאת ד”ר אורנה ליברמן

חיפוש באתר
תכנון טיול לצרפת

אלו האתרים בהם אני משתמש כשאני מזמין כרטיסי טיסה לצרפת:

Xplorer – אתר ישראלי נהדר שמאפשר להשוות בין טיסות ועוזר לכם למצוא את הטיסות הכי משתלמות גם אם הן לא תמיד הכי זולות.

Momondo – עוד מנוע חיפוש טיסות מצויין שמשווה מחירים בין לא מעט חברות טיסה וספקים.

Kiwi – יודע לחבר בין טיסות לואו קוסט. מאפשר להגדיר טווח תאריכים, רדיוס שדות תעופה, ולחפש ללא יעד או תאריך מוגדרים. יש לו גרסה מלאה בעברית.

Expedia – באתר הזה יש מידי פעם דילים לא רעים כך ששווה לחפש שם טיסות.

כנסו לדף המלונות שם תמצאו המלצות של פרנקופילים שביקרו בפריז פעמים רבות. לא מצאתם מקום שמתאים לכם? אז אני ממליץ בחום לבדוק את האתרים הבאים: 

Hotels Combined

Agoda

Travelor

Booking.com

Hotels.com

Expedia

אם אתם מחפשים המלצות על דירות מצויינות, אני ממליץ לכם להיכנס לדף דירות הנופש בפריז שלי.

אם לא כל הדירות שמצאו חן בעיניכם תפוסות אתם מוזמנים לחפש ישירות ב Booking.com או ב Agoda (בשני האתרים הללו ישנן דירות להשכרה לצד מלונות ולהבדיל מ AIRBNB הם לא לוקחים עמלה על הזמנת החדר).

מחפשים מידע על מוזיאונים כגון הלובר והאורסיי, אטרקציות כגון שער הניצחון או פעילויות כיפיות כגון שיט על הסיין? ואספתי בשבילכם את כל המידע על המוזיאונים הכי חשובים בפריז ותוכלו למצוא אותו בדף המוזיאונים והאטרקציות של פריז.

אם אתם רוצים לדעת מה הם התערוכות המומלצות שרצות כרגע בפריז אתם מוזמנים להיכנס לדף התערוכות שלי שמתעדכן בממוצע אחת לחודש.

אם אתם מחפשים מידע על ארמון וורסאי, דיסנילנד פריז או טיול יומי מחוץ לעיר האורות אתם מוזמנים להיכנס לדף האטרקציות מחוץ לפריז.

במיוחד בשבילכם יצרתי את דף המופעים והקברטים בפריז בו ניתן למצוא מידע על המולן רוז’, הלידו ומופעים נוספים, אשר ישדרגו את החוויה הפריזאית שלכם.

אתם מוזמנים לבקר בדף המסעדות המומלצות שלי. כמו כן אני ממליץ בחום להזמין מקום במסעדה שאותה בחרתם דרך אתר The Fork ועל ידי כך לחסוך עד 50% ממחיר הארוחה.

מניסיון שלי אתר Rental Cars ואתר Expedia מציעים את הדילים הטובים ביותר אז הייתי מתחיל את תכנון הטיול מלבדוק אותם

פריז למטייל
צרפת למטייל
תרבות צרפת
כתבות שפרנקופילים אהבו

כובע כותב הרומנים וכובע הכתב הפלילי

רז’יס ז’ופרה (Régis Jauffret) הוא סופר צרפתי בן 61, יליד מרסיי, עטור פרסים ופרסום, מרבה להופיע בתקשורת, שלזכותו למעלה מעשרים יצירות. עם זאת, שתיים מהן, העוסקות בפרשות מתוקשרות במיוחד ועניינן הון, שלטון ומין, גררו אותו לאולם בית המשפט הצרפתי ואילצו אותו לנהל מאבקים במשך שנים. ב-2010 פרסם רומן על בסיס פרשת רצח הבנקאי הצרפתי אדואר סטרן על ידי מאהבתו מוניק ברוסאר. ב-2014 פרסם רומן על פרשת דומיניק סטרוס-קאן סביב ההתרחשות בסוויטה במלון סופיטל בניו יורק שלאחריה הואשם באונס על ידי החדרנית נאפיסטו דיאלו. בעוד שספרים תיעודיים רבים שפורסמו על שתי הפרשות, פרשת סטרן ופרשת סטרוס-קאן, לא אילצו את כותביהם לשכור את שירותיהם של עורכי דין, שני ספריו של ז’ופרה, המתהדרים במילה “רומן” על גבם, עלו למחברם בשנים של הידיינויות בין כותלי בית המשפט. ז’ופרה מביע התמרמרות רבה על “חוסר הכבוד” שבו התייחסו אליו ו”הגבלת חירותו ככותב רומנים” בעוד שכתבים פליליים לא הוטרדו כלל. מה פשר השוני ביחס?

לפני שנמשיך, כבר נרשמת לעלון שלי?

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלך או להעביר אותו לגורמים אחרים.

 

רצח אדואר סטרן: הפרשה, הרומן והתביעה המשפטית

אדואר סטרן היה בנקאי צרפתי, מהעשירים במדינה, מקורב לשועי עולם, גבר יפה תואר וגבה קומה, שנרצח ב-2005 על ידי מאהבתו ססיל ברוסאר, בעלת מוניטין בסצנת הסאדו-מזוכיזם של שוויץ. נצר למשפחת בנקאים ידועה, בעלי בנק סטרן, אדואר קיבל על עצמו את ניהול הבנק המשפחתי עד שמכר אותו ב-1985, ועבר לשמש כאחד מבכירי בנק לאזר. ב-1997 עזב את בנק לאזר, לאחר חילוקי דעות עם חותנו, דיוויד-וויל, יו”ר הבנק, והקים קרן השקעות משלו. ואף נקודה ישראלית ניתן להוסיף לשם הקוריוז: סטרן הוזכר כאחד המועמדים לרכישת בנק הפועלים ובנק דיסקונט. אדואר סטרן היה מכרישי העולם הפיננסי והתנהלותו העסקית הייתה שנויה במחלוקת. גם חייו הפרטיים היו סוערים במיוחד.

ב-1983 נשא לאישה את ביאטריס דיוויד-וויל, בתו הבכורה של הבנקאי מישל דיוויד-וויל, שהיה אז יו”ר בנק לאזר. שלושה ילדים ייוולדו לזוג שיתגרש ב-1998. ביאטריס שמרה תמיד על יחסים טובים עם בעלה שלעבר. ב-28 לפברואר, 2005, נרצח סטרן בידי מאהבתו מוניק ברוסאר במהלך משחק אירוטי. למחרת הרצח נמצא סטרן כשהוא שרוע על רצפת דירת הדופלקס המהודרת שלו, בקומתו החמישית של בניין בז’נווה, ירוי מטווח אפס, שני כדורים בראשו ועוד שניים בחזו ובבטנו. הוא היה לבוש בחליפת לטקס ורודה וכפות לכיסא. פניו היו עטויות מסיכה בעלת שלושה נקבים, לעיניים ולפה. ססיל ברוסאר נמלטה לאוסטרליה אחרי הרצח אך שהתה בסידני רק 24 שעות. היא נעצרה בנמל התעופה עם שיבתה, הודתה באשמה ונידונה ביוני 2009 לשמונה וחצי שנות מאסר, עונש קל למדי יחסית לפשע, ובנובמבר 2010 השתחררה על תנאי בגין התנהגות טובה.

במהלך יוני 2009 סיקר רז’יס ז’ופרה את משפטה של הרוצחת, ססיל ברוסאר, שהתנהל בז’נווה, לעיתון “לה נובל אובסרווטר”. במאמר שהתפרסם בעיתון מגיע ז’ופרה למסקנה שססיל ברוסאר תכננה את הרצח עד לפרטיו האחרונים וביצעה אותו בדם קר. ססיל ברוסאר ידעה, לפי ז’ופרה, להערים על כל הסובבים אותה, כולל הפסיכיאטר שקבע שמנת משכלה נמוכה – חסרה לה נקודה אחת כדי להיות מוגדרת כבעלת פיגור קל. שנה לאחר מכן הוציא ז’ופרה את הרומן הממחיש את הדעה שהביע במאמר ומציג את הרצח כמתוכנן מראש. הרומן מורכב ממונולוג ארוך מפיה של הרוצחת, הכלואה בבית הסוהר והעומדת להשתחרר. ומשם היא מספרת על הרצח, על בריחתה לסידני באוסטרליה ושיבתה תוך מעתקים לעבר הקרוב – יחסיה עם מאהבה ולעבר הרחוק – קורות חייה החל מהילדות. שמות שלושת הגיבורים הראשיים אינם נזכרים, גם לא שמות המשניים, אך העלילה נשענת על סיפורם של ססיל ברוסאר, בעלה ומאהבה. לו לא הייתה פרשת אדואר סטרן, לא היה הרומן הזה, הנקרא “המענישה בחומרה”.

רז'יס ג'ופרה מקור צילום וויקיפדיה
רז’יס ג’ופרה מקור צילום וויקיפדיה

עם זאת, המונולוג כתוב בסגנונו של רז’יס ז’ופרה, בעל מקצוע מיומן, וטביעת ידו האמנותית שולטת גם במבנה הרומן ובמעברים מההווה לעבר. ולא זו בלבד: מתוך הדברים שז’ופרה שם בפי הדוברת, ניתן ללמוד על האופן שבו הוא רואה את אישיותם של הרוצחת, בעלה ומאהבה. וההיבטים הפסיכולוגיים העמוקים של ז’ופרה כמו גם כתיבתו, ברומן זה – מרתקים. הכותב חושף את ההתעללויות מהן סבלה נערת הליווי חסרת האמצעים בילדותה ובנערותה ורומז לאלה מהן סבל הבנקאי רם המעלה, התאכזרויות שהפכו את חייהם הבוגרים של שני האומללים לתסריט טרגי. נוגעת ביחוד ללב הסצנה בה לוקח הבנקאי את בת זוגו לבילוי לילה במלון מעופש ברובע מהגרים בפריז שבו הוא בוכה ומביע את פחדו מזאבים, הוא שהורג חיות טרף למכביר במסעות סאפרי יקרים.

שם הכותר, “המענישה בחומרה”, מובן כהתייחסות אירונית לרצח. סוף הרומן ממחיש בפירוש ובפירוט את מסקנתו של ז’ופרה שססיל ברוסאר תכננה את הרצח בקור רוח, בניגוד לטענתה בבית המשפט שירתה מתוך זעם רגעי. עם זאת, הקורא עשוי להבין את הכותר גם בזכר, “המעניש בחומרה”, כי המילה הצרפתית Sévère היא שם תואר שהוא גם זכר וגם נקבה. יחסיהם של בני הזוג היו מאופיינים בחילוף תפקידים כשהדוברת הייתה פעם המכניעה והמשפילה ופעם הכנועה והמושפלת. פעמים רבות ברומן היא מביעה את אי שביעות רצונה מתפקיד האישה השולטת שבן זוגה מייעד לה – אך האם היא אמינה, ז’ופרה סובר שלא. ואולי “המענישים בחומרה” הם הוריהם ההמתעללים של שני הגיבורים שהרעילו את חייהם בלי שהייתה להם שמץ של תקווה להירפא. הבנקאי בא ממשפחה מיוחסת ורבת השפעה ואמצעים, מעלית החברה. בת זוגו הייתה בת להורים ממה שנהוג לקרוא השכבות החלשות של האוכלוסיה. אך הדמיון ביניהם היה רב על השוני והספיק לאחד אותם בקשר אהבה-שנאה של ארבע שנים.

למרות שהמילה “רומן” לצד הכותר יכולה להיחשב כמוצדקת, העלילה לא מותירה מקום לספק בדבר זהות הגיבורים. הוצאת גלימאר, שחששה מתביעה משפטית של משפחת סטרן, לא הייתה מוכנה להסתכן בפרסום הרומן שהוצא לאור, בסופו של דבר, בהוצאת לה סיי. משפחתו של סטרן זעמה כמצופה על ספרו של ז’ופרה והגישה כאמור תביעה לבית המשפט בגין ניצול מחפיר של הדרמה שעברו. ז’ופרה טען להגנתו שבעיתונות ובספר תיעודי שהתפרסם על חייו ומותו של סטרן נאמרו דברים גרועים פי כמה מדבריו שלו ברומן. כאשר מתרחש רצח, טוען ז’ופרה, אי אפשר עוד לדבר על חיים פרטיים המופקעים מרשותם ומועברים לרשות הציבור. וטענתו העיקרית של ז’ופרה היא שכל ספר המתקרא רומן חייב להנות מחירות יצירה ומחופש ביטוי ללא כל סייג. כותב הרומנים משקר כמו רוצח, לא רוחש כבוד לא לחיים ולא למתים, לא לשמם הטוב ולא למוסר, אך אין הוא רוצח איש. בין דפי הספר נמצאים משפטים, פסיקים ונקודות ותו לא. שום רצח לא מבוצע בו, שום יצור חי לא כלוא בו. נקודת מבט זו על חירות הרומן נתמכה על ידי עצומה להגנתו של ז’ופרה, שנחתמה על ידי 10 כותבים ידועים, ביניהם ברנר-אנרי לוי, מישל וולבק, פיליפ סולרס, פרדריק בגבדה, יאן מואקס, וירז’יני דפאנט וג’ונתן ליטל.

גרושתו של סטרן, שלושת ילדיהם ואחת מאחיותיו למחצה של הנרצח הגישו תביעה משפטית נגד ז’ופרה בגין פגיעה בפרטיות ודרשו את הסרת ספרו מהשוק. עורך הדין של המשפחה טען שבעוד שהעיתונאים תפקידם הוא ליידע את הציבור, הסופר לעומתם ביקש לבדרו ולהפיק רווחים מסחריים מהדרמה המתוקשרת. הספר שכתב החזיר את הפרשה לכותרות ורק הגביר את הטראומה של המשפחה שחובתה להגן על שלושת ילדי הנרצח. אחרי שנתיים של הליכים, החליטה משפחתו של סטרן לוותר על דרישתה להסיר את ספרו של ז’ופרה מהשוק ועזבה את מאבקה המשפטי נגד הסופר והוצאת הספרים. די היה לה בכך, לדבריה, שקולה בדבר פגיעה בפרטיות נשמע.

סיפור דומיניק סטרוס-קאן במלון סופיטל: הפרשה, הרומן והמשפט

 

במאי 2011 נאלץ כזכור הכלכלן הידוע דומיניק סטרוס-קאן להתפטר מתפקידו כיו”ר קרן המטבע הבינלאומית לאחר שהואשם על ידי חדרנית מלון סופיטל בניו יורק בו התאכסן, נאפיסטו דיאלו, בתקיפה מינית. באוגוסט 2011 ביטל בית המשפט בניו יורק את האישומים נגדו וכמה חודשים לאחר מכן הגיעו שני הצדדים, בעקבות תביעה אזרחית של דיאלו, להסדר פיצויים שפרטיו נותרו חסויים. פרשת סופיטל שמה קץ למרוצו המבטיח של סטרוס-קאן כמועמד המפלגה הסוציאליסטית לנשיאות צרפת וכמו כן לנישואיו עם העיתונאית הפופולרית ובעלת האמצעים, אן סנקלר. זו החליטה סוף סוף, בעקבות גילויי השערוריה הבינלאומית, להתגרש מבעלה ההולל, לא לפני שתמכה בו ושילמה מחשבונה הפרטי את ההוצאות המרובות, מיליוני דולרים, עד לסיום ההסדר עם התובעת דיאלו.

דומה היה שפרשת סופיטל הסתיימה מבחינה משפטית ב-23 לאוגוסט, 2011, תאריך שבו ביטל בית המשפט האמריקאי את אישומי הכליאה, התקיפה והאונס נגד סטרוס-קאן. אך הינה צצה הפרשה באופן מפתיע מחדש, ב-2014, והפעם על רקע ספרו של העיתונאי והסופר רז’יס ז’ופרה, “הבלדה של רייקר איילנד”. הכותר קורץ לפואמה הארוכה של אוסקר ויילד: “הבלדה של כלא רדינג”. בכלא רדינג הנורא, בעיר רדינג, בירתו של מחוז ברקשייר, במרחק 64 ק”מ מלונדון, ריצה אוסקר ויילד את חודשי עונשו האחרונים אחרי שנידון ב-19 למאי, 1897, לשנתיים מאסר עם עבודות פרך (הומוסקסואליות נחשבה לעבירה פלילית על פי החוק הבריטי עד 1967). כלא רדינג נסגר ב-2013 ועומד לשמש בקרוב כמרכז תרבותי. רייקר איילנד הוא שם בית הכלא הנורא, הגדול ביותר בניו יורק והשני בגדלו בארצות הברית, הנמצא על אי בעל אותו שם, שאליו הועבר זמנית סטרוס-קאן לאחר מעצרו בנמל התעופה ג’ון פ. קנדי.

לצרכי כתיבת הספר המתהדר גם הוא במילה “רומן”, טרח רז’יס ז’ופרה ונסע לסנגל וגיניאה, בעקבות עברה של נאפיסטו דיאלו וכן לניו יורק, כדי להמשיך ולחקור את חייה כמו גם את השתלשלות הפרשה שהעלתה אותה לכותרות. הפרקים המתעדים את תחקיריו כתובים בגוף ראשון. שאר חלקי הספר כתובים בגוף שלישי כשלא נעשה שימוש בשם דומיניק סטרוס-קאן. לכל אורך הספר מדובר באיש רם מעלה, נשיא מוסד פיננסי בינלאומי, בעל בשר וכפוף גו ועוד כהנה וכהנה כשתיאורו הפיזי המפורט של הגיבור מתאים לזה של סטרוס-קאן. הגיבורה הנשית, לעומת זאת, מוצגת בשמה, נאפיסטו דיאלו. הספר מונה כ-400 עמודים ובסופו יש תיאור מפורט ומפורש שבו תוקף גיבורו את החדרנית נאפיסטו דיאלו בסוויטה במלון סופיטל בניו יורק וכופה עליה מין אוראלי. דיאלו מוצגת בספר כקרבן והכלכלן רם המעלה מוצג בו כאנס בעוד שבית המשפט ביטל את האישומים נגד סטרוס-קאן.

דומיניק שטראוס קאהן - מקור צילום וויקיפדיה
דומיניק שטראוס קאהן – מקור צילום וויקיפדיה

גם ברומן זה, כמו בקודמו, ז’ופרה מקדם את דעתו האישית על האירוע שהגיע לכותלי בית המשפט: הרומן “המענישה בחומרה” חוזר בסופו לרצח הבנקאי על ידי מאהבתו ותכנונו הקפדני מראש, הרומן “הבלדה של רייקר איילנד” מסתיים באונס שהכלכלן רם המעלה מבצע בחדרנית נאפיסטו דיאלו. במסגרת מסע קידום הספר, התראיין ז’ופרה ברדיו פרנס אנטר. למחרת הראיון הודיע עורך דינו של סטרוס-קאן על כוונתו להגיש תביעה בגין הוצאת דיבה נגד רז’יס ז’ופרה והוצאת לה סיי על תכנו של הספר ונגד רדיו פרנס אנטר על דבריו של ז’ופרה. עורך הדין ציין ששמו של סטרוס-קאן לא מוזכר אמנם בספר אך התיאור בו לא מותיר מקום לספק בדבר זהותו של הגיבור, מה גם שהשם צוטט בפיו של ז’ופרה בראיון ברדיו פרנס אנטר. עורך הדין מוסיף ומבהיר שתיאור האונס המופיע בספר הוא בבחינת הוצאת דיבה כיוון שבית המשפט האמריקאי זנח את התביעה נגד סטרוס-קאן וסגר את התיק. דעתו של הסופר סותרת אם כן את החלטת בית המשפט. כמו כן דוחה עורך הדין את ההגדרה “רומן” המופיעה על גב ספרו של ז’ופרה. לדידו מדובר בספר ולא ברומן.

בישיבת בית המשפט ב-24 למרץ, שנה זו, טענה הגנת הסופר לזכותו האבסולוטית של זה לשימוש בפרשה לא שגרתית מהחיים לצרכי רומן תוך הגזמת קוויה וערבוב נתוניה. ועוד המשיכה ואמרה שסטרוס-קאן איבד את הזכות לפרטיות והפרשה שבה היה מעורב הינה מעתה והלאה נחלת הציבור. העולם כולו הביע כבר את דעתו על השערוריה. בית המשפט ענה שאין די בהגדרת הספר כ”רומן” כדי להגן על מחברו ולפטור אותו מכל עונש. הפרק האחרון הוא תיאור ריאליסטי, ואף קליני, של סצנת אונס, שמיקומה בסוף הספר מעניק לה הדגשה מיוחדת. יתר על כן, המילה “אונס” כתובה בפירוש שלוש פעמים. אי לכך רז’יס ז’ופרה נידון לתשלום קנס על תנאי של 1500 אירו, 000 10 אירו פיצויים לתובע בגין נזק נפשי שנגרם לו על ידי קטעים מסוימים בספר ו-5000 אירו על הדברים שנאמרו בראיון ברדיו במהלך מסע קידום הספר. בנוסף לכך אסר בית המשפט על הדפסת מהדורה חדשה שתכיל את הקטעים שנקבעו כמוציאי דיבה.

הרפובליקה הספרותית נגד הרפובליקה הצרפתית

רז’יס ז’ופרה הפסיד בתביעה שתבע אותו סטרוס-קאן אך קולות חלק מעמיתיו שחתמו בזמן תביעתה של משפחת סטרן על העצומה להגנתו לא נדמו. הם יוצאים שוב להגנתו ומגנים את החלטת בית המשפט. הסוגייה חורגת מהמקרה הפרטי של הסתבכויותיו החוזרות ונשנות של ז’ופרה ומעמתת שתי השקפות נוגדות. יש כאלה בעולם הספרות, כותבים ומוציאים לאור, הסבורים שהרומן הוא מרחב גדול וחופשי שלא חלים בו חוקים ושבו יכול כותבו לתת ביטוי ליצירתיותו – לשקר, לסלף את המציאות, להמציא, ללא כבלים והגבלות. החוק היחיד בין דפי הרומן הוא חירותו של הסופר ותפקידו העיקרי של מוציאו לאור הוא להגן על חירות זו. בין הדמויות-בובות הכלואות במילות הרומן לבין האנשים שנולדו אל תוך המציאות, חיים ומתים בה, אין שום דבר משותף. בניגוד לסברה זו, קבע בית המשפט הצרפתי בפסיקתו האחרונה שאין בכוחה של המילה “רומן”, המודפסת על כריכה של ספר, להעניק חסינות אוטומטית לכותבו. פגיעה בחייו הפרטיים או בכבודו של אדם המשמש כגיבור בספר עלולה להביא לצעדים נגד הסופר, ספרו וההוצאה לאור שנתנה לו אכסניה.

כמה מילים על אורנה ליברמן

אורנה ליברמן היא חוקרת תנ”ך, ספרות ותרבות המתגוררת בצרפת. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה, המוקדש בעיקרו לביאור התנ”ך דרך שפתו, אך כולל לא מעט רשומות על תרבות צרפת.]

  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.