אנחנו באמצעו של חודש יוני, לקראת סופו, והחמסין מכה כאן, בצרפת. לא על עלילות הגבורה של עמנואל מקרון, מחוץ ומבית, אספר לכם בכתבה זו. נכון הוא שצרפת נשטפת בגל של מקרומניה וכולם, או כמעט כולם, חוץ מהקנאים, מעוניינים לתת לו צ’אנס, אך בימים האחרונים עוסקת התקשורת בקדחתנות בנושא אחר. כל הערוצים מבשרים על תפנית חדה ודרמטית בפרשת גרגורי הקטן. בצרפת כל אחד יודע, לפחות בקווים כלליים, במה עסקינן אך בשבילכם, אחזור לאירוע הפלילי הזה שלקח את חייו של ילד יפהפה, מאושר וצחקן בן 4, כדי להתנקם בהוריו. זוהי פרשה אפלה של קנאה, שנאה ונקמה בתוך המשפחה, המוגדרת, בפי העיתונאים, כ”פרשת המאה” של צרפת, בתחום הפלילי. חידה שלא נפתרה עד היום, שלושים ושלוש שנה לאחר הרצח של הילד, אך דומה שהמשטרה מתקרבת אל פיצוחה. באיחור גדול אך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
https://youtu.be/_AUWB7VQs5o
פרשת גרגורי הקטן
בכפר במחוז הווז’, לפאנז’-סור-וולון Lépanges-sur-Vologne ב-16 לאוקטובר, 1984, שיחק גרגורי וילמן הקטן מול ביתו. אמו קריסטין הייתה עסוקה בגיהוץ אך עד מהרה הבחינה שהילד נעלם. השעה הייתה חמש ורבע אחר הצהריים. כמה שעות לאחר מכן, בעשר ורבע בערב, נמשתה גופתו של הילד היפהפה ממימיו הקרים והחשוכים של נהר הוולון. פרקי ידיו וקרסוליו כמו גם צווארו היו קשורים בשרוכים. הכובע שחבש היה משוך על פניו. לא ברור אם מת מטביעה או הומת לפני שהושלך אל הנהר.
וכאן התחילה שרשרת ארוכה של משגים ומחדלים שהכשילו את החקירה ומנעו ממנה להתקדם. זירת הפשע לא נבדקה כראוי, ממצאים חשובים זוהמו בטביעות אצבעות של אנשים רבים, מה שלא אפשר לחוקרים להגיע אל הדי.אן.איי המבוקש, השופט שמונה לפרשה היה צעיר, חסר ניסיון ונרקיסיסטי, בעל אישיות לא מתאימה לתפקיד, רודף פרסום ואוהב תקשורת (פרסם ספרים רבים בהמשך), העיתונאים, שעטו על הפרשה כנשרים על טרפם, הפריעו לחקירות ושיבשו את מהלכן. בתקופה ההיא שהו בכפר יותר עיתונאים מאשר תושבים. כל צרפת עסקה בפרשת גרגורי. סקרנות מורבידית הביאה אל גדות נהר הוולון תיירים מסוג חדש שבאו לצפות במקום שבו נמשתה גופתו של גרגורי הקטן. ההורים האומללים לא קיבלו שום סיוע פסיכולוגי, כפי שהדבר נעשה כיום. נזכור גם שלא היו עדיין האמצעים הטכנולוגיים של ימינו.
די מהר הופנו החשדות אל ברנר לרוש, בן דודו של ז’אן-מרי וילמן, שעבד אתו באותו מפעל לייצור מכוניות. ז’אן-מרי, למרות גילו הצער אז, 26, מונה למנהל עבודה ובן דודו, שנותר פועל פשוט, קינא בו קנאה עזה. ויותר מכך, ברנר לרוש היה אב לילד נכה. בנו של ז’אן-מרי, גרגורי, היה מוצלח ומושלם. קנאתו של לרוש בערה, שנאתו גברה והלכה. הצלחתם הכלכלית של הזוג וילמן, הוריו של גרגורי, הזינה גם היא את השנאה והקנאה. בני הזוג בנו בית חדש ונאה, הרחיבו אותו, ריהטו אותו בספת עור. אך יש לציין שגם ברנר לרוש והליגה שלו, בתוך המשפחה, “סיעת לרוש”, הרוויחו לפרנסתם כיאות.
אחותה של אשתו של ברנר לרוש, שהייתה אז בת 15, העידה במשטרה נגד גיסה. היא הייתה במכוניתו כשהעלה אליה את גרגורי ביום הרצח. במקום לספק לנערה הגנה משטרתית ולשלוח אותה למקום בטוח, היא הוחזרה אל בני משפחתה ולאחר שקיבלה מהם איומים, חזרה בה מעדותה. ברנר לרוש שוחרר ממעצרו. ז’אן-מרי וילמן, שהיה בטוח בכך שברנר לרוש, בן דודו, יריבו ואויבו, הוא זה שחטף ורצח את בנו, ארב לו ליד ביתו. כשברנר לרוש הופיע יחד עם אשתו בדרכו לביתו, הרג אותו ז’אן-מרי וילמן ביריית רובה. היה זה ב-1985.
ז’אן-מרי וילמן שוחרר ממעצר לאחר שישב שנתיים בבית הסוהר ועזב את מחוז הווז’ כדי להתגורר באזור פריז, בעיר אטמפ Etampes) הוא המשיך לעבוד בסניף אחר של המפעל לייצור מכוניות שבו עבד קודם. הזוג שיקם את חייו, ככל האפשר, ונולדו להם שלושה ילדים נוספים, מוצלחים גם הם. ז’ולייאן, 32, שהולדתו ונוכחותו אפשרו להם לשרוד ברגעים השחורים ביותר בחייהם. אמלין, 27, שהולדתה מסמלת את התקווה וחידוש האמונה במערכת המשפט כששופט חדש מונה לטפל בעניינם. סימון, 19, מסמל את החזרה לחיים השלווים.
קריסטין וילמן, בת 57 כיום, בת 24 כשנרצח בנה, סיפרה לעיתונאים שיש בחייה רגעים של אושר, משפחתה מלוכדת ואוהבת, אך היא אינה יכולה להיות מאושרת ממש. בכל יום הולדת של גרגורי, בחודש אוגוסט, בכל חג מולד זכרונו של הבן שנקרע ממנה באכזריות שטנית מפציע ופוצע ביתר חדות. ז’אן-מרי וקריסטין השאירו מאחוריהם את מחוז הווז’ שבו המשיכה להתגורר המשפחה שחלק מבניה חטפו ורצחו את בנם. ברור כיום שהיה זה פשע שבוצע על ידי קבוצת אנשים, שניים לפחות או יותר, בתוך המשפחה.
פריצת הדרך בחקירת רצח גרגורי וילמן
הגורל המשיך להתאכזר אל קריסטין וילמן, האם הצעירה, זמן קצר לאחר רצח בנה כאשר השופט הלא מוצלח החליט לעצור אותה, ב-1985, בחשד שהיא זאת שביצעה את הפשע. תפנית דרמטית נוספת בניהולו הכושל של המשפט שנלמד כיום כדוגמה שלילית, איך לא לעשות. רק שמונה שנים לאחר מכן תזוכה מכל אשמה על ידי השופט סימון שהחליף את השופט הקודם. בנם השלישי של הזוג נקרא סימון כמחווה תודה לשופט המושיע.
למחרת היום, שבו נחטף ונרצח גרגורי הקטן בן הארבע, קיבלו הוריו בדואר מכתב אנונימי שבו נאמר: “מקווה שתמות מצער, שף. זה לא הכסף שלך שיוכל להחזיר את בנך לחיים. זאת היא נקמתי, מנוול מסכן שכמוך.” אלפיים מכתבי איום וגידופים אנונימיים נשלחו לזוג וילמן שקיבל גם הטרדות טלפוניות אנונימיות, ללא ספור, פעמים בקול של גבר ופעמים בקול של אישה, וזאת גם לפני הרצח וגם לאחריו. בתקופה ההיא לא הצליחו החוקרים לקבוע את זהות ה”עורב”, במקרה זה זוג “עורבים”, כך מכונה בצרפתית זה השולח מכתבים אנונימיים או המטריד אנונימית בטלפון.
המילה “שף” שנמצאת במכתב שנשלח לז’אן-מרי גילמן משמשת כסימן למעורבותו של מרסל ז’קוב, דודו, בחטיפה וברצח. מרסל ז’קוב, אחיה של אמו של ז’אן-מרי וילמן, ואשתו ז’קלין, שניהם בני 71, נעצרו לפני כמה ימים, ב-14 לחודש, בעוון חטיפה, כליאה וגרימת מוות. מרסל ז’קוב היה ידיד נפש של ברנר לרוש ושניהם יחד שנאו את ז’אן-מרי וילמן וקינאו בו. ז’אן-מרי הפך לשעיר לעזאזאל של סיעת לרוש. באחת מהמריבות המשפחתיות, אמר מרסל ז’קוב לז’אן-מרי: “לא אלחץ את ידך, שף.” מילה זו, שף, המופיעה גם במכתבים האנונימיים מביעה את השנאה כלפי ז’אן-מרי שמונה למנהל עבודה במפעל בעוד שמרסל ז’קוב היה רק פועל. יש לציין, עם זאת, שגם מרסל ז’קוב, כמו ברנר לרוש שנרצח כאמור ב-1985, הרוויח לפרנסתו כיאות. מעצרם של הזוג ז’קוב מבוסס כנראה, מלבד הישנותה של המילה “שף”, על עוד הוכחות מוצקות, שלעת עתה מעדיפה התביעה לשמרן חסויות.
חידוש הבדיקות הגרפולוגיות כמו גם השימוש בתכנה “אנקרים” AnaCrim המקלה על זהוי אמינות האליבי של החשודים, הביאו לתפנית דרמטית נוספת בפרשה שבה נעצרו כאמור הזוג ז’קוב, כל אחד מהם בבית מעצר אחר. התכנה, הנמצאת בשימוש כתריסר שנים, מציבה כרונולוגיה ברורה של לוח זמנים ומפת מקומות, מסובכים ככל שיהיו. ובפרשת גרגורי מדובר בארבעים כרכים של עדויות, חקירות ודוחות.
צרפת מצפה להמשך ההתפתחויות בנשימה עצורה. בני הזוג וילמן, הוריו של המלאך הקטן גרגורי, כפי שחקוק על מצבת קברו, מחכים כבר 33 שנים ארוכות ליציאת האמת לאור. את מי ראה גרגורי בשעותיו אחרונות ואיך מצא את מותו.
