לא הייתה זו הברקה ספונטנית ולא לחינם התקיים טקס פתיחת האולימפיאדה –
לאורכו, על גדותיו ובתוך נהר הסיין.
שני הצירים של הסיין
ערים רבות בעולם חובקות נהר, אך חלק מקיסמה וייחודה של פריס טמון בעובדה
שהצרפתים השכילו באופן מתוכנן ועִקבי, להפוך את הנהר לציר קרדינאלי
ולשָמר לאורכו את הדואליזם הנפלא בין:
ציר אימפריאלי של נהר, שלאורכו מאגר דחוס של מונומנטים, היכלי שלטון, תרבות ודעת, שיוצרים יחדיו “ארכיטקטורה משייטת” גרנדיוזית וחושפים פנורמה היסטורית דידקטית, דרמטית, מושכלת ומרתקת.הם מהווים מוזיאון חי, עֵדות, בבואה לעבר ההיסטורי, לחילופי המשטרים, לרֶצף האירועים שחוותה פריס .
לבין נתיב חווייתי אסתטי ואנין טעם, המשמר קנה מידה אנושי – אינטימי – רומנטי, שמתבל את כל קֶשת הפעילות היומיומית של תושביו ומהווה רקע ותפאורה אולטימטיבית לכל ערוצי “שמחת החיים”:
- מתעמלים-מתחרים ורוקדים ברציפיו, שטים ומטיילים לאורכו.
- צופים מפלרטטים ומשתהים בגשריו.
- נופשים ומבלים בגנים הנושקים לו, מציירים אותו…ואפילו דגים בו דגים…
לכן כה ברור וטיבעי היה לצרפתים – לבחור בנהר – על גדותיו, גניו, גשריו והמבנים הנושקים לו – כבמה מרכזית לטקס, ולהפוך את פריס על כל היופי והקסם שבה –לכוכבת ראשית!
ומה לא היה שם לאורך הנהר בטקס הפתיחה ?
מיקבץ מונומנטים ואתרים נבחרים – שימשו רקע למיגוון מֵיצגים, מופעי שירה, תיאטרון וריקוד בשלל סגנונות, תוך הדגשת אופנה ועיצוב.
נעשו אזכורים היסטוריים, ניתן כבוד מיוחד לטיפוח העבר תוך הדגשת עבודת האוּמנים (סבוּאר פֶר) והובלטו ערכי יסוד ומסרים אוניברסאליים.
לכל אורך הטקס הדהדו תכונות המאפיינות את ה”הרוח הצרפתית”:
- תחושת הגאווה והייחוד התרבותי, הערכה וכיבוד ניכסי תרבות ורוח.
- הכבוד לעבר וטיפוח המורשת, הצידוד בחדשנות וביצירתיות, הפתיחות וטיפוח השונוּת והרבגוניות, השאיפה לשלימות ומצוינות, ההערכה והכבוד למלאכת מחשבת, החוש ליופי ואסתטיקה , ו…הנהנתנות.
נוצרה חגיגה מגוּונת אנושית, אוניברסלית, נוסטלגית ואוונגרדית טבולה בשמחת חיים, יצירתיות, מצוינות וצבעוניות. הנהר וכל מה שלגדותיו – הפך לחגיגה.
וכך אנרי 4, המלך הבנאי, שהנחיל לעיר סביב שנת 1600 את ההתחשבות בסיין כאלמנט ייחוס מרכזי, ושפיסלו מזדקר בגאווה על הפוֹן נֶף אותו בנה – יכול היה כעת, עת קיום הטקס ב – 2024 – לחכך שוב בידיו
ולמלמל לעצמו …איזו הצלחה כבירה!
