מזה שנים – הבטחתי לעצמי, שיום אחד אסעד על שולחנו של השף המפורסם עטור הכוכבים והפרסים – מישל בְּרָאס…
קראתי בשקיקה על סגידתו לטבע, לעשבי התיבול, לעשבים, לירקות, לפרחים –תכונה שהפליאה כבר מזמן את גדולי מבקרי האוכל ומעצבי החייך. התרגשתי מחיבור מטבחו – לנוף הולדתו ולטבע בחבל אובְּרָאק, לגינוני האיכרים הכפריים החיים באזור, ובעיקר מהעובדה שהעלה על נֵס במסעדותיו – את מפעל הסכינים – אולרים המפורסם שבמקום (לאיול).
אך השנים חלפו ולָאיול, בה שוכנת מסעדתו הידועה – פשוט חמקה ממפת טיוליי המרובים ברחבי צרפת.
ואז באה ההזדמנות הפריסאית המיוחלת – ששילבה 2 חוויות יוצאות דופן ומרתקות:
ביקור במבנה – מוזיאון הבורס דה קומרס
בורסת המסחר, אותו אתר היסטורי בלב פריס (אזור שוק ההאל לשעבר), החובק מאות שנים של גלגולים היסטוריים מרתקים שגרמו לשינויים בשימוש, בתיפקוּד ובמראֶה האדריכלי הייחודי שלו (מנזר בנות החוזרות בתשובה ,ארמון מימי קתרין דה מדיצ’י, אחוזה אריסטוקרטית, בורסת ניירות ערך, בורסת חיטה , בורסת מסחר) …
אותו מבנה הפך ממש לא מזמן למוזיאון אמנות מודרנית (המציג אוסף של פרנסוא פינו) ומתהדר באדפטציה אדריכלית חדשנית, נועזת ועוצרת נשימה של טדאו אנדו (היפני) שהפליא לשמר את קיסמו של המיבנה הישן – עם האילוצים שמכתיב מבנה מוזיאון מודרני.
סעודה אצל השפים מישל וסבסטיין בראס במסעדת “שוק הדגנים”
המסעדה נמצאת בקומה העליונה של הבורס דה קומרס. עבַרו של המבנה ההיסטורי והיותו בשלב מסוים בורסה – שוק של חיטה ודגן – הוא הוא שהכתיב את הקונספט הגסטרונומי לשפים בראס (מישל האב ובנו סבסטיין).
הדגנים – (חיטה, שעורה, שיפון, דוחן, כוסמין, קינואה שיבולת שועל, ועוד) הפכו לנקודת מוצא, ומבצבצים כחוט השני בכל המנות לאורך הארוחה כולה.
חשוב להדגיש שהדגנים לא מהווים מרכז המנה – אלא רקע: הם מדגישים, מעטרים, מגנדרים, מפארים ומוסיפים טעם, צורה וצבע – למוצרים הבסיסיים המרכזיים שמופיעים בכל מנה.
ההנאה שלי מארוחת הטעימות בצהריים – הייתה מושלמת !!!
התפאורה האפרפרה – האוורירית והלא מעיקה, המנות הטעימות להפליא (בצילומים), הסברי המלצרים שניתנו בפירוט ובחֵן כשהם מציינים כל מרכיב מחומרי הגלם ובעיקר – מדגישים את העובדה שהסכו”ם מוחלף בין מנה למנה – חוץ מהסכין המיתולוגית של לָאיול , שמלווה את הארוחה כולה מתוך כבוד ומחווה לאותם סכינים שנוצרו בחבל המוצא של השף כל אלה היוו חגיגה שלמה .
והמיקום, מון דייה !
הנוף הפנורמי הנשקף על כנסיית סנט אסטאש (כנסיית אנשי השוק) המשתפצת ממש בימים אלה (ניראה בצילום), מסעדת פּיֶיה דֶה קושון האגדתית, החופה החדשה של מרכז ההָאל, גני נלסון מנדלה – והצבעוניות הנועזת של מרכז פומפידו – כל אלה העצימו את החוויה הגסטרונומית ונתנו לה ערך מוסף.
אני זוכרת את התרוממות הרוח וההתרגשות שלי במקום – משירת הצלחת של בראס, מההידהוד ההיסטורי והמטמורפוזה המסעירה של מיבנה הבוּרס, מהנוף הפריסאי הנישקף מהחלונות – או סתם מהגיגיי כמה בת מזל אני שיש פריס בעולמי.
הערה: ארוחת טעימות של 5 מנות בצהריים – עולה כעת 88 יורו לאדם.
מידע חשוב על מסעדת Halle aux grains
כתובת
2 Rue de Viarmes. ניתן להגיע לשם באמצעות מטרו LES HALLES (קו 4) או LOUVRE RIVOLI (קו מספר 1).
ימי ושעות פתיחה
יום שלישי: 19:00 עד חצות
שאר הימים: 12:00 עד חצות
אתר המסעדה
להזמנת מקום או קבלת מידע נוסף על המסעדה, אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה. את תפריט המסעדה תוכלו למצוא כאן.
במידה ותרצו להכיר טוב יותר את המבנה בו נמצאת המסעדה אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה:
בורסת המסחר – מסע מהמאה ה-16 אל מוזיאון האומנות המודרנית הכי מדובר של פריז
