מדריך לשומרי כשרות בפריז: דירת AirBnB

בשנים האחרונות עלתה הפופולריות של AirBnB – אתר ושיטה המאפשרים לשכור, בדרך-כלל לנופש או לזמן קצר, בערך כל דבר: החל מחדר בבית משותף ועד אחוזה שלמה.

למטייל הדתי, יש יתרון נוסף משמעותי ב-AirBnB על פני מלון: מי ששוכר בית מקבל איתו, בדרך כלל מטבח, ויכול להכין לעצמו אוכל כשר; הוא לא צריך לשלם על ארוחת בוקר של מלון שחלק ניכר ממנה לא כשר, והוא לא כפוף לאילוצים של בתי מלון. גם בשבת, בדרך כלל, שקט יותר.

עקב חוקי האתר, מאוד לא סביר שתיתקלו ביחס עויין על רקע דתי. מארח שיתנהג כך ימצא את עצמו נזרק מהאתר ומפסיד מאוד; כמובן, אם מישהו ממציא תירוצים מראש למה הוא לא מעוניין שתישנו אצלו – עדיף באמת לחפש מקום אחר ולא להתעקש להתארח אצל מי שרוצה שלא תהיו אצלו.

אבל, יש בשהייה ב-AirBnB גם אתגרים ובעיות שהמטייל הדתי לא תמיד מודע להם, ובהם עוסק המדריך הזה.  המדריך לא מיועד להיות ספר הלכה או להחליף ספר כזה – בסוף המדריך יש הפניות לספרי הלכה, לצד מדריכים נוספים שמיועדים למטייל הדתי בחו”ל. אז אם אתם מחפשים דירה מתאימה לדתיים בפריז, זה המדריך בשבילכם.

כשרות ב-AirBnB

בין אם אתם שוכרים חדר בבית משותף ובין אם דירה שלמה, קרוב לוודאי שתצטרכו להשתמש במטבח. חדר בבית משותף בעייתי מאוד מהבחינה הזו, כי יש סיכוי סביר שמישהו אחר ישתמש במטבח במקביל אליכם, מה שעלול ליצור בעיות – מישהו יכול להטריף בטעות כלים שלכם, ואפשרויות הבלבול רבות. אל תשאירו את הכלים בלי השגחה וסמנו אותם היטב מראש.

גם אם נניח שאתם שוכרים דירה שלמה, יש נקודות לברר, מעבר לשאלות כגון איזה אוכל מקומי כשר, מה עמדתכם לגבי חלב נכרי, וכן הלאה. מוזמנים להיעזר גם במדריך הכשרות לפריז.

כיריים

בררו מה סוג הכיריים בדירה. אם מדובר באינדוקציה, קחו בחשבון שצריך סירים מיוחדים בשביל להשתמש בכיריים כאלה, וזה יכול להגביל אתכם. אפשר, כמובן, לנסות ולבחור מקומות עם כירי גז או כיריים אלקטרוניות רגילות בלבד.

אם שכרתם דירה עם כיריים אינדוקציה היא להביא סיר תואם אינדוקציה מהבית (בתחתית הסיר יהיה סימון סליל) או להביא אתכם תחתית מגנט המיועדת להפוך כל סיר לסיר אינדוקציה. אם נתקעתם בלי סיר כזה, יש שתי אפשרויות:

1. לקנות סיר תואם אינדוקציה. אמנם סירים שיוצרו בידי לא-יהודים דורשים טבילה, אבל יש פתרון למצב כזה בדיוק: לקנות את הסיר ולהתנות שתזכו בו בצורה סופית רק אחרי שיהיה לכם מקום לטבול, ובנתיים דינו ככלי שאול חדש שאפשר להשתמש בו.
2. לחמם את סיר האינדוקציה של המארחים בלי שום דבר בפנים לדרגת החום המקסימלית, להשאיר את זה כמה דקות, ואז לחמם את הסיר שלכם בתוך הסיר של המארחים ולהמשיך לבשל כך. במצב כזה הסיר של המארחים הופך בעצם להיות כמו הכיריים, ובכל אופן עשיתם לו ‘ליבון קל’, ואז הבישול שלכם בכלי-הכשר והכל בסדר. 

רשימת כלים שכדאי להביא

• סיר/מחבת חלבי (לזכור לבדוק התאמה לאינדוקציה אם צריך) 
• סיר/מחבת בשרי (כנ”ל)
• סכין חדה חלבית
• סכין חדה בשרית
• כף עץ חלבית/ בשרית לבחישה
• הרבה כלים חד פעמיים (או סט כלים רגילים)
• סקוץ’ בשרי וחלבי (חשוב מאוד, כי אתם לא יכולים להשתמש בסקוץ’ של בעלי הבית, חזקה עליו שהוא לא כשר)
• גפרורים [נחוץ בעיקר לשבת, ואין טעם לקנות סטוק שלם בחו”ל. אל תשכחו לארוז אותם במזוודה ולא לנסות להעלות איתכם בתיק היד, כי זה עלול לגרום לצרות עם הבטחון]. לחילופין, קנו מצית – את זה אפשר למצוא בכל עיר. 
• איזולירבנד חבלה (סרט דבק מבד) לחיישן מקרר – אם אתם לכו לכל חנות חומרי בניין, ותשאלו מה זה. אתם צריכים לא את כל הגליל כמובן, כי אם כמה סנטימטרים בד”כ; אבל כיוון שגליל לא יקר ולא שוקל הרבה, או שתקחו אותו או שתכרכו כמה סיבובים של איזולירבנד כנ”ל מסביב למשהו ותחתכו בהתאם לצורך. בהמשך נסביר איך עובדים עם זה. 
• מגנט\פס מגנטי לדלתות ומקרר. יש בחנויות חומרי בניין. אני ממליץ על כשתי רצועות של 10 ס”מ פס מגנטי וליתר ביטחון גם איזה שני מגנטים עגולים, שהם חזקים יותר אבל בולטים יותר. אם אתם עלולים (להלן) להידרש לפתוח מגנטית *גם* דלת ו*גם* מקרר, תגדילו את מספר המגנטים. שוב, אין פה סיפור מיוחד. יכול להיות שתצטרכו לקנות גליל מגנטי שלם ולחתוך לעצמכם, אבל גם זה לא מאוד יקר. 

אוכל תוצרת בית

פירות זו לא בעיה, כי אין תרומות ומעשרות בחו”ל ואמנם יש בפירות חו”ח ערלה מדברי סופרים, אבל כיוון שכך מקילים בספק, והסיכויים שתיתקלו בפרי שהוא ודאי ערלה קלושים. אבל מה עושים בעניין מאפים וריבות וכיו”ב. 

העובדה שמדובר במארחים ולא יצרן מסחרי היא לפעמים דווקא עילה לחומרה – למשל, בעסקי אפיית לחם (נניח באגט בצרפת), קל יותר לאכול לחם שהוכן בצורה כשרה על ידי מאפיה מאשר לחם שנאפה על ידי אדם פרטי בביתו, וזה עוד לפני העובדה שתנור ביתי משמש גם למאכלים לא כשרים, בניגוד לתנור מאפיה. הפרטים המדוייקים משתנים גם בהתאם למקום וגם בהתאם למנהג, אז בררו קודם. מה שכן – לעיתים קרובות אפשר לפתור את הבעיה על ידי, למשל, סיוע בהדלקת האש או בפעולה אחרת במטבח. 

ריבות תוצרת בית יהיו בעייתיות אם מכינים אותן בכלי שמשמש גם לדברים אחרים; אבל אם יש סיר מיוחד להכנת ריבה וגם כלי מיוחד כדי לבחוש את התערובת, אזי הריבה בד”כ תהיה בסדר. זאת בתנאי שלא מדובר בריבה אדומה, שבה לעיתים קרובות יש שימוש ביין, מיץ ענבים או חומרים בעייתיים אחרים. 

שימוש בכלי המטבח של המארחים

תלוי באילו כלים, תלוי לאיזה צורך, ותלוי לפי מי. מה שכתוב פה הוא רק קווים מנחים כלליים; בדקו היטב לפני הנסיעה מה הדעה ההלכתית לפיה אתם הולכים. 

ככלל, לא תוכלו להשתמש בכלי בישול בלי להכשיר; גם לא תוכלו להשתמש בצלחות וסכו”ם כדי לאכול אוכל חם. אם הכלים נקיים ומדובר באוכל קר ולא חריף – בלי בצל, בלי מלפפונים חמוצים, וכו’ – אפשר להשתמש בכלים, אם כי כמובן שעדיף להביא כלים משלכם או חד-פעמיים (למשל, מותר לאכול קורנפלקס עם חלב קר בקערה של בעל הבית\מלון).

אפשר להשתמש בקערת זכוכית כדי להגיש בה סלט – בתנאי שהוא בלי בצל ודברים חריפים אחרים (כדאי גם להימנע מתיבול בחומץ). 

בקרש חיתוך (אחרי נקיון יסודי) רק לדברים קרים ולא חריפים.

לשתיה קרה אפשר להשתמש בספלי זכוכית, ולספרדים גם לשתיה חמה. אשכנזים נוהגים להחמיר בכלי זכוכית לשתיה חמה, אבל יש מתירים כשברור שהספלים משמשים רק לתה\קפה ולא למשקה לא כשר כלשהו (מרק, למשל). 

בקומקום או מכונת קפה (ביותר ויותר מקומות האחרונה מחליפה את הראשון) אפשר להשתמש.

מדיח כלים: לא להשתמש לכלים שלכם. ככלל, תתייעצו עם רב על הפרטים הספציפיים כי ענייני מדיח וכשרותו לא פשוטים; וכיוון שבניגוד למדיח שלכם בבית אז אין הפסד מרובה באי-הכשרת חלקי פלסטיק במדיח בדירה שכורה, לא כל הקולות שיש בהכשרת מדיח ששייך לכם יהיו תקפות להכשרה זמנית. אני גם לא בטוח שמתחשק לכם לפרק את הגומיות ולנקות אותן וכו’, כך שברוב המקרים עדיף פשוט להימנע משימוש במדיח.

שבת בדירת AirBnB

מיקום וקומה

בבואכם להזמין דירה ב AirBnB- ולשהות בה בשבת, מלבד העובדה שכדאי שהדירה תמצא חן בעיניכם, כדאי מאד להתחשב בסוגיית המיקום שלה – ובגובה.

למה הכוונה?

הכוונה היא, שצריך לחשוב על המקומות העיקריים בהם אתם צריכים להיות בשבת. אם אתם מתכוונים לאכול ארוחות שבת בבית חב”ד- האם הדירה קרובה לשם? אם תתפללו בבית כנסת אחר, מה מרחק הדירה מבית הכנסת? האם המרחק הגדול ביותר שתצטרכו לעבור הוא הגיוני להליכה עם הנעליים אותן תנעלו בשבת?

מלבד זאת כדאי לקחת בחשבון את השאלה: האם זו שכונה שנחמד להסתובב בה בחשיכה, שכן בוודאי בליל שבת תחזרו מאוחר יחסית. 

איך בודקים מיקום? בעזרת מפות גוגל ו-Google Street View. הראשון מאפשר לבחור נקודת התחלה וסיום (או כמה נקודות) ולקבל מסלול הליכה ביניהן.

תכנת Google Street View  מאפשרת לכם, ברוב הערים המרכזיות בעולם ובחלק ניכר מהעיירות והערים הקטנות יותר, בפרט במדינות מערביות, למצוא כתובת מסויימת ולראות איך היא נראית מהרחוב. זה עוזר מכמה בחינות:

1. אם אתם רוצים להשוות בין הצילומים שמספק בעל הבית לבין המראה האמיתי של הסביבה;
2. כדי לברר מראש באיזו קומה בערך הדירה (על ידי השוואת מה שרואים מהחלון לתמונה מגובה הרחוב – למשל, אם רואים מהחלון שלט פרסומת מעל חנות, אפשר לדעת שהדירה בקומה נמוכה),
3. במקרים רבים, כדי להבין איזה מפתח יש למתחם\בניין (להלן)

קומת הדירה חשובה מאוד. בדירה בחו”ל תצטרכו לעלות לדירה ברגל. נניח, אם יש דירה מצויינת בקומה 20 – יכול להיות שהיא מצויינת, אבל האם באמת אתם רוצים לעלות פעמיים-שלוש בשבת עשרים קומות בכל פעם אל דירתכם המצויינת, ולרדת עשרים קומות בכל פעם שתרצו לצאת?

לכן, חיוני לבדוק ולשאול במפורש תמיד באיזו קומה מדובר. חלק מהמשכירים, אגב, בפרט באזורים מרובי יהודים, יידעו למה אתם שואלים כי זו לא הפעם הראשונה שהם נתקלו בשוכר שומר שבת; היו משכירים שאמרו לי במפורש שהדירה כנראה לא תתאים בשבת.

לאחר בחירת מיקום הדירה, יש להתייחס לנושאים הבאים:

מפתחות, קודים וכניסה לבתים

השימוש בכרטיסים מגנטיים או קוד אלקטרוני לפתיחת דלת הופך נפוץ יותר ויותר לא רק במלונות, אלא גם בבתים פרטיים. זה כמובן יוצר לא מעט בעיות. יש אמנם דעות המתירות בשעת הדחק בתנאים מסויימים, במיוחד בחיישנים שאין בהם פעולה ‘בידיים’ לשיטה זו, אבל מדובר פה בשעת הדחק. במילים אחרות, גם לפי הדעות המתירות ביותר, בדרך כלל אסור או לכל הפחות בעייתי מאוד להקיש קוד אלקטרוני כדי לפתוח דלת בשבת.
אז מה עושים?

ראשית, מבררים היטב. וכשאני אומר ‘היטב’, אני מתכוון – שואלים על כל דלת ודלת. אל תתביישו – יש למשכיר אינטרס לענות לכם, וכל זמן שאתם שואלים בנימוס ומסבירים למה, הוא גם יעשה זאת, ואם לא – כאמור, זו לא דירה שהייתם רוצים להישאר בה מראש. כמובן, יכול להיות שבעל הבית הוא מצויין אבל פשוט לא מבין מה אתם רוצים; זו גם אופציה, ולכן כדאי חוץ מההסבר גם לחפש כאמור להלן.

אם הדירה מוצאת חן בעיניכם – תשאלו היטב היטב לגבי כל דלת ודלת. אם יש קוד – תבררו היטב אם הוא מכני (נהדר, אין בעיה) או חשמלי (בעיה). בהקשר זה, כשמישהו אומר על קוד שהוא Mechanical Digital הכוונה בדרך כלל היא פשוט לקוד מכני עם ספרות (Digits) ולא לשום דבר חשמלי. 

שימו לב – אם לוח המקשים של הקוד נמצא בצד הדלת, על הקיר, חזקה עליו שהוא חשמלי. קוד מכני יהיה תמיד על הדלת בעצמה, כי הוא מאפשר פתיחה פיזית של מנעול. 

גם כאן, אפשר להיעזר ב-Google Street Maps כדי לברר איזו דלת יש לבניין והאם יש לה קוד. איך? פשוט מקישים את הכתובת ומסתכלים בעיון רב וברזולוציה המקסימלית על הבניין. זה יעזור כדי שלא תצטרכו לסמוך רק על בעלי הבית, שלפעמים לא בהכרח יבינו מה אתם רוצים, בוודאי אם אתם והם לא חולקים אותה שפה.

צריך גם לשאול מאילו כיוונים נדרש הקוד; כלומר, האם צריך להקליד קוד או לפתוח בכפתור רק בכניסה או גם ביציאה. 

לכיווני הקוד יש חשיבות רבה, כי אם אתם לא במקום נידח מדי ורק הדלת החיצונית דורשת קוד אלקטרוני או כרטיס וגם זה רק בכניסה, אז הפתרון הוא פשוט יחסית: ביציאה פותחים את הידית, וכשרוצים להיכנס – מחכים שמישהו יעבור ברחוב ואומרים לו משהו בסגנון: “שלום, תוכל לעזור לי? מסיבות דתיות אני לא יכול\ה להקיש קוד ביום השביעי. הקוד הוא XXXX”. אמנם מדובר באמירה לגוי, גם אם בשינוי, כיוון שכל בר-דעת מבין שמשמעותה “פתח בבקשה את הדלת”, אבל כיוון שמדובר בעונג שבת – מנוחה, יציאה לתפילה או לארוחה, וכן הלאה – הרב עובדיה יוסף ופוסקים אחרים התירו.

עד היום הפתרון הזה עבד לי בצורה מצויינת. זה עובד גם עם כרטיס מגנטי, למרות שכרטיס מגנטי מסובך יותר לסחיבה מסיבות של מוקצה (עוד על מפתחות ועירוב, בהמשך).

אבל, כמובן, כל הפתרון הזה זה טוב כשאתם עומדים מחוץ לבניין ורוצים להיכנס, או כשאתם ליד שער סורגים שדורש פתיחה עם קוד, ולא ליד דלת סגורה. אם עומדים בתוך חצר ליד שער סורגים שדורש קוד לפתיחה, אפילו לא צריך להסביר את הסיבות הדתיות: אומרים למישהו שעובר בחוץ, “יש לי בעיה, אני לא מצליח לפתוח את השער מבפנים, הקוד הוא כזה וכזה”.

אם אתם בתוך בניין והדלת סגורה, תתקשו להסביר למי שבחוץ מה אתם רוצים ממנו – וסביר שהוא בכלל לא ישים לב לקיומכם ממילא. 

מה עושים אם יש דלתות פנימיות יותר (כלומר, של הדירה עצמה, או של הבניין עצמו במקרה שיש לו חצר) שנפתחות בקוד או בכרטיס?

בחדרי מלון היו שהציעו לתקוע זמנית נייר בחור המנעול כדי שלא יוכל להינעל, לשים סרט דבק כדי למנוע מהמגנט לסגור בחוזקה את הדלת (אם הסגירה מגנטית ולא באמצעות לשון מנעול) או לשים לולאה שתאפשר לפתוח את הדלת מבחוץ גם כשהדלת נראית נעולה, ואפשר לשים גם מגנט קטן מאוד (מהסוג שמגיע בסלילים) בחריצי הדלת, ואז היא כביכול נעולה אבל משיכה עזה תפתח אותה. 

הבעיה בכל השיטות הללו שהוא שהרעיון של מניעת נעילה מדלת שמשמשת לא רק אותך (כלומר, כל דלת שאיננה דלת הדירה אלא דלת הבניין או השער) הוא בעייתי, ובכל מקרה זה מוסיף סיכון מסויים לפריצה. מבין השיטות עדיפה כנראה שיטת המגנט-החלש בחריץ, כי ראשית למושך אקראי זה ייראה סגור, שנית, מי שלא יודע שיש שם עוד מגנט – יתקשה למצוא אותו, כי המגנט ייראה שחור ופשוט כמו המנגנון, בניגוד לנייר או סרט דבר. 

בכל מקרה, בשל הבעיות רצוי מאוד להימנע משהיה במקומות כאלו. אם אירעה תקלה או מצב חירום ואתם כן בשבת במקום עם דלת כזו, ואין לכם ברירה ואפשרות להחליף, השיטה האפשרית היחידה (חוץ מצמצום ביציאות אם הוא אפשרי), הוא לנסות לצרף את כל הקולות האפשריות: לפתוח את הדלת גם בשינוי (כלומר, לא בדרך הרגילה – למשל, עם מרפק ולא כף יד), גם כשאפשר על ידי שניים שכל אחד יעשה חצי מהתהליך ולבסוף לסמוך ככל האפשר על דעת המקילים. רצוי מאוד להתייעץ מראש עם רב, אבל בגלל הפרשי השעות יכול להיות שתמצאו את עצמכם במצב ביש כשאין לכם עם מי להתייעץ – לכן גם כדאי להחזיק טלפון של רב קרוב, אם תוכלו. חשוב להדגיש שהפתרון הזה הוא לגמרי לא פתרון שראוי לעשות מלכתחילה: יש האוסרים לגמרי, עניין “בשינוי” ו”שניים שעשאוה” הם עניינים כדי למנוע  חיוב במקרה שמישהו עשה איסור, אבל הם לא מתירים לעשות את האיסור. אבל אם נתקעתם ואין ברירה סבירה אלא לצאת מהדירה במהלך שבת (ואז כמובן גם לחזור אליה), כדאי להכיר את האפשרויות השונות. 

חיישנים בבית (לא כולל מקרר)

עם כניסת הבתים החכמים, יותר ויותר דירות אירוח יכילו מרכיב שלהם – למשל, הפעלת תאורה עם פתיחת הדלת, ברזים אוטומטיים, וכן הלאה. גם בבתים לא ‘חכמים’, אפשר להיתקל בדברים כגון פעמון שמצלצל בכל פעם שהדלת נפתחת. מלכתחילה, רצוי לכבות כל חיישן שכזה. במידה ולא הצלחתם או זכרתם: אם החיישן עושה פעולה שלא מועילה לכם כלל (למשל, צלצול פעמון כשאתם נכנסים) – אז לרוב הדעות אפשר פשוט להתעלם, ורצוי ששניים יפתחו את הדלת יחד אם צריך. אם החיישן עושה פעולה שמועילה לכם (למשל, הדלקת האור), יש מתירים והרוב אוסרים, ואם אי אפשר להימנע גם כאן רצוי יותר לבצע בשניים; ובכל מקרה יש להתייעץ עם רב לפני השבת, שכן רבות הדעות ורבים הפרטים. ולכן רצוי מאוד מאוד לזכור לכבות מראש כל חיישן שתוכלו. גם כאן, יש לברר מראש עם המשכירים, על מנת למנוע תקלות ועוגמת נפש, ולהיות ספציפיים מאוד, על מנת שהמשכירים יבינו על מה מדובר ומה הבעיה עבורכם.

עירוב

ברוב הערים בעולם אין עירוב, נקודה. אם יש (תבררו מראש), הרווחתם. אבל אם אין – אסור לכם לסחוב כלום למעט מה שאתם לובשים. מה שונה פה AirBnB משהיה במלון או אצל

חברים? בעיקר עניין המפתח. אבל עוד בטרם המפתח, מצאתי שישראלים רבים חסרי מודעות לכך שאין בחו”ל עירוב, וכך זכיתי לראות שומרי מצוות מגלגלים עגלות תינוקות ברחובה של עיר, או סוחבים תיקים, זוגות נעליים נוספים ועוד כהנה, בלי להיות מודעים לכך שכנראה הם מסתובבים ברשות הרבים דאורייתא. 

אין לדבר יותר מדי פתרונות. אפשר ללבוש כמה שכבות ואם מתחממים לשים את העליונות על הכתפיים; אבל אלה פרטים קטנים. אם טסים עם ילדים ממש קטנים, כאלה שאינם יכולים ללכת בעצמם, צריך להביא בחשבון שהתנועה מוגבלת עד בלתי אפשרית, ושצריך יהיה להסתמך על הכנת אוכל בבית ושהיה בו כל השבת בלי אפשרות מעשית לכל המשפחה לצאת יחד. 

הבעיה הספציפית של AirBnB  היא שבניגוד למלון או לשהיה אצל חברים, אי אפשר להשאיר מפתח בקבלה או אצל החברים. פה מועיל אם יש לבית חצר שבה אפשר להחביא אותו (לא, לא בעציץ, כל גנב יודע שהמפתחות בעציץ), או תיבת קוד (מכני) שבה המפתח נמצא. אבל אם לא, יש סיכוי סביר שתצטרכו לקחת מפתח אתכם. ואז כמובן אי אפשר לטלטל מפתח וחזרנו לנקודה הראשונה.

כמו כן, לגברים שבינינו חשוב להדגיש שאם אין ערוב, גם טלית לא תוכלו לקחת לבית הכנסת כשהיא באריזתה, אלא רק ללבוש אותה כל הדרך, ולא תמיד זה נוח. לכן יש בבתי כנסת בחו”ל ערימת טליתות מכובדת – ותמיד אפשר להביא מראש את הטלית ולהשאיר אותה שם מערב שבת ועד מוצאי שבת.

מה עושים? הפתרון הפשוט ביותר הוא להביא אתכם חגורת מפתח. בחגורה כזו המפתח הופך לחלק ממנגנון הסגירה של החגורה, וכך לבגד שמותר לטלטל אותו. שימו לב – חלק מהחגורות מתאימות למפתח אחד בלבד, וחלק מסוגלות להפוך גם שניים ושלושה מפתחות לחלק מהבגד (אי אפשר לתלות מפתח נוסף מהחגורה אם הוא לא חלק מהבגד). במקרה שאתם או אתן לא צריכים את החגורה כדי להחזיק את הבגד, אזי או שמשתמשים בה כקישוט בצבע המתאים, או שמשתמשים בו כדי להחזיק איזשהו חלק מהבגד (קצת פחות נוח למשל, להשתמש בחגורה כדי לסגור שרוול, אבל עם חגורה אלסטית זה עובד). אם אין לכם חגורה – הסרטון הזה מסביר איך להכין אחת כזו בקלות, ושני המינים יכולים לעשות אלתורים שיהפכו אותה רלוונטית לבגד, או לפחות לשרוול.

ארוחת שבת

מומלץ באופן כללי לנסות תמיד להתקרב לקראת שבת לבית חב”ד המקומי. בדרך-כלל יהיה ניתן למצוא בו גם תפילה (לפחות אם יש מספיק יהודים מלבדכם ומלבד השליח) וגם סעודות שבת. כמו כן כדאי לעשות חיפוש אינטרנט מעמיק לפני הטיול על בתי הכנסת האורתודוכסיים הקרובים למקום שאתם מתכננים לשהות בו. קהילות רבות בגולה מתחזקות אתרי אינטרנט ובהם מייל של רב הקהילה.  בדרך-כלל הוא ישמח (על פי ניסיוני לפחות) לענות על שאלות בעניין שעות התפילה, מתי יש מניין, האם יש קידוש לאחר התפילה, ואולי אפילו יזמין אתכם לסעוד אצלו בבית בשבת.

אבל אם לא הוזמנתם לשום ארוחה ואין בית חב”ד קרוב, אתם כנראה תסעדו בדירתכם. לשם כך כדאי להצטייד מבעוד מועד בציוד לשבת: בקבוק יין או מיץ ענבים קטן ארוז היטב במזוודה העולה לבטן המטוס (אסור להעלות שום משקה לתא הנוסעים). יש כיום גם פחיות מיץ ענבים שאפשר לקחת – וזה גם מקל על החיים כי אין זכוכית.  בשעת הצורך, אם נתקעתם בלי יין או מיץ ענבים כשר, אפשר לרוב הדעות להשתמש ב’שיכר מדינה’ – למשל, בירה ולפי חלק מהפוסקים גם משקאות קלים; פיתות ללחם משנה שיכנסו ישר להקפאה במקרר, במידה ואין לכם אפשרות לקנות לחם כשר; כל שאר הבישולים אפשריים עם מה שתביאו מהארץ- טובשילים, מרקים אינסטנט, או ממוצרים שאפשר להצטייד בהם בסופר המקומי- דגים מסויימים (למשל, בצרפת נהגו שסלמון מעושן בלי תוספות מהסופר השכונתי מותר לאכילה), ירקות, פירות, מוצרי חלב ניגר (למי שלא שומר חלב ישראל) ועוד. רצוי להביא גם ערכת הבדלה (מאולתרת או מוכנה) כלומר, נר הבדלה ובשמים.

כיוון שלא תהיה לכם בדירה פלטה, וסביר להניח שאם יש שם כיריים חשמליות הן ייכבו אחרי כמה זמן, ושאין להשאיר כירי גז דולקות ברצף מסיבות בטיחות, ושכירי אינדוקציה יכבו את עצמן ברגע שתורידו את הסיר – הרי שאתם צריכים להביא פלטה מהארץ. שימו לב כמובן להביא את המתאם הנדרש לשקע המקומי. 

נרות- אפשר לשאול את המארח האם יש פמוטים בדירה, או להביא מהארץ נרונים חד פעמיים או את הנרות החשמליים של מכון צומת. אלה האחרונים עדיפים במיוחד במקומות בהם אסור להדליק אש או שיש גלאי עשן.

מיחם- לא סביר שתמצאו בדירה ששכרתם. אם יש לכם תרמוס ממש איכותי אז תשמרו בו מים לקפה של הבוקר, ואם אין- מסתדרים בלי. במידה והבאתם פלטה מספיק גדולה, אפשר למלא סיר במים רותחים מהקומקום לפני שבת, ולשים על הפלטה – המים ישארו חמים מספיק לתה.

אור במקרר וענייני מקרר אחרים

אם המקרר בדירה שלכם גדול מספיק,יהיה בו אור. כיוון שזו לא ארץ ישראל, סביר שלא תמצאו שום מנגנון שבת. 

מקררים חדשים עלולים להיות עם כל מיני מנגנונים שמופעלים כשהדלת נפתחת וחיישנים פנימיים (עד תשעה, לפי הספירה המעודכנת) ומי יודע מה עוד, ולכו תבינו איך מנטרלים אותם, ולפעמים עם צגים דיגיטליים שונים ומשונים.  מהצד השני, יש דעות להקל בכל מנגנון שבו התוצאה אינה בהכרח מיידית (זאת אומרת, פתיחת דלת לא *בהכרח* תפעיל מייד מאוורר, למשל). מה שמשאיר אותנו עם בעיית התאורה בעיקר, ואם פתרנו אותה – אפשר להסתמך על הדעות הללו לכל הפחות בשעת הדחק, ואז אין לנו בעיה מיוחדת כמעט עם שום מקרר אחר. 

מה עושים? במקררים ישנים זה מאוד פשוט, או שתבקשו מבעל הבית לפרק לכם את הנורה, או שתעשו את זה בעצמכם. בדרך-כלל קל להגיע לנורה, להוריד את המכסה ולהבריג אותה החוצה. 

אבל, זה מסתבך במקררים מתוחכמים יותר; ייתכן שיש להם נורות LED, שאמנם פחות בעייתיות בשבת אבל לא תמיד בכלל ניתנות לפירוק; ויש להם לא פעם כל מיני מערכות מתוחכמות, ולכל הפחות מאווררים, שנדלקים בשעת פתיחת הדלת.

מה עושים במקרה כזה?

אם אפשר, מבררים מראש איזה דגם מקרר זה. ואזי מחפשים ביוטיוב “Shabbos Mode Trick”  או Shabbat Mode Trick  ואם יש לכם מזל – תמצאו מדריך להשבתת הפיקוד החכם במקרר הספציפי. אם אתם לא יודעים – בדרך כלל יש שתי מערכות שליטה עיקריות, מכנית או מגנטית. אם מדובר במערכת מכנית – אפשר יהיה לראות איזה חלק פלסטיק בולט נלחץ כשהדלת מתחילה להיסגר, ואז להדביק אותו למקום בסרט דבק חזק. הנה שתי דוגמאות לחיישן כזה – של מקרר סמסונג בסרטון הזה או ווירלפול בסרטון הזה. שימו לב שבסרטונים מחליפים את החיישן ומפרקים דברים. אתם לא צריכים לעשות את זה: הסרטונים נועדו רק כדי להראות בבירור מפסקי דלת.

אם החיישן הוא מגנטי – כלומר, שאתם לא מסוגלים למצוא שום מפסק בולט  ואם מגנטי – יש להביא מגנטים חזקים מהארץ (רצוי שניים, אחד לתא ההקפאה ואחד לקירור, ובחלק מהמקררים – כמו אלה של סמסונג – אפילו יותר, כי לפעמים יש שני מגנטים לכל תא. בחלק מהמקררים ההפוכים של סמסונג, וכנראה גם חברות אחרות, יש מעל למקרר חיצים או סימונים שמראים איפה המגנטים), ולעבור על מסגרת המקרר עד שהאורות נכבים– שם יש למקם את המגנט כדי שהמקרר יחשוב שהדלת סגורה גם כשהיא נפתחת. כדאי להדביק אותו גם הוא בסרט דבק כדי שלא יזוז בסגירה ופתיחה. אין חשש לגרימת נזק למקרר באף אחד מהמקרים. אל תשכחו לסלק את המגנט או הדבק אחרי שבת ולחבר חזרה את הנורה, או שבעל הדירה יהיה תמה מאוד. שימו לב ש’מגנטים חזקים’ זה מידה סבירה; לא צריך מגנט שנדבק למכונת השיקוף, אבל אני בספק אם המגנטים שקיבלתם מהצלם בחתונה של הזוג המאושר האחרון יעשו את העבודה, כי בד”כ הם מאוד חלשים. מגנטים שטוחים בחנויות חומרי בניין (או בעלי אקפרס, זול יותר בד”כ, חפשו Rare Earth Magnets) יעשו את העבודה. 

הערה לענייני מים חמים: בישראל יש רבים הרגילים לכך שמים חמים באים מדוד שמש, או דוד חשמלי שכובה לפני שבת, ויש דעות שונות ובד”כ כל אחד מכיר את השיטה שהוא נוהג לפיה. בחו”ל, ככלל, אי אפשר לסמוך על זה: במלונות וגם בדירות, בד”כ אין דוד שמש, והדוד – חשמל או גז – פועל כל הזמן או כל פעם שמדליקים את המים החמים. המשמעות היא שאין שום אפשרות להשתמש במים חמים מהברז בשבת, אלא אם יש לכם אפשרות לנתק את המערכת לפני שבת ואז להשתמש בהתאם למנהגכם כמו בדוד חשמל כבוי. תרמוס טוב יעשה פלאות בשבילכם אם אתם ממש צריכים קפה בבוקר. 

המדריך של יגיל מתעדכן מדי פעם ואפשר למצוא אותו במלואו כאן.