מארי טוסו (1761-1850 Anna Maria “Marie” Tussaud), אשר מוכרת יותר בתור מאדאם טוסו, שעל שמה נקראים מוזיאוני שעווה ברחבי העולם, היא גברת צרפתייה ברת-מזל. כמו באגדות, גם אצל המאדם טוסו, ההתחלה היתה קשה: מארי הקטנה נולדה בדצמבר 1761 בעיר שטרסבורג באזור אלזס שבצרפת. אביה, ג’וזף, נהרג כחייל במלחמת “שבע השנים”, חודשיים בלבד לפני שנולדה בתו, שהפכה לאחת הנשים המפורסמות בעולם. אמה של הילדה שהפכה לימים למאדאם המפורסמת, עברה עם מארי הקטנה לשוויץ, שם עבדה כסוכנת הבית של הרופא ד”ר פיליפ קורטיוס. קורטיוס, שהיה דמות אב עבור מארי (היא נהגה לכנות אותו בכינוי “דוד”) היה פסל ואמן. הוא פיסל דמויות בשעווה שסייעו לו להבין את אנטומיית גוף האדם. מאוחר יותר שימשו יצירותיו של הד״ר קורטיוס, כיצירות אמנות.
מגיל צעיר נחשפה מארי לפיסול בשעווה, וכאשר עבר הרופא לפריז, הוא פתח מוזיאון שעווה קטן, בו הציג את פסליו, ובהם דמויות של שעווה בגודל מלא. מארי התבוננה ב”דוד” קורטיוס והחליטה להיות ממשיכת דרכו. היא התגלתה ככישרון טבעי. קרבתה לד״ר קורטיוס, היתה עבורה אפשרות נפלאה לפגוש באטלייה את הסלבריטאים של אותה תקופה. כך למשל זכתה לפגוש את בנג’מין פרנקלין, הפילוסוף והסופר וולטייר, ואת ז׳אן ז’אק רוסו. מאוחר יותר, היא פיסלה בשעווה את כולם.
מפסלי שעווה ועד מסכות מוות
איתרע מזלה של מרי ובחצרו של מלך צרפת בוורסאי היו מי שגילו את כשרונה. בשנת 1780 היא הוזמנה ללמד פיסול את מאדאם אליזבת’, אחותו הצעירה של המלך לואי ה-XVI. מארי, עברה לגור בוורסאי ועל פי היומנים והזכרונות שכתבה היחס אליה בארמון היה כאל בת משפחה. היא זכתה להיות עדה לכל שיחותיהם הפרטיות של המלך ואחותו הצעירה. אלא שלמעט התיעוד שאותו כתבה מארי, לא ניתן למצוא לכך אסמכתאות נוספות. כשפרצה המהפכה הצרפתית ב-1789 מארי ואמה נאסרו והוכנסו לאותו תא בכלא עם מי שתהפוך לימים לאישתו של נפולאון, הלוא היא ג’וזפין. ראשה של מארי, שהיתה מזוהה עם חצר המלך, גולח בכלא וצווארה כמעט פגש את להב הגליוטינה. אבל ד”ר קורטיוס, אביה המאמץ ופטרונה האומנותי, הציל אותה גם הפעם. היא חולצה מן הכלא, וזכתה לפגוש דמויות מרכזיות ששמם נקשר במהפכה צרפתית, ובהם רובספייר ונפולאון בונפארט.
השמועה אומרת שמארי נדרשה להכין מסכות מוות משעווה, ולשם כך נאלצה לפלס את דרכה בין ערימות של גופות ערופות ראש, כדי לאתר את ראשיהם של בני המלוכה שראשם נערף, כדי להכין מסכות – אותן הניפו במצעדי ניצחון ברחובות. ב-1794 הלך ד”ר קורטיוס לעולמו והוריש למארי את כל אוסף דמויות השעווה שלו. שנה מאוחר יותר היא התחתנה עם פרנסואה טוסו, ולזוג נולדו שני ילדים: ג’וזף ופרנסואה. שש שנים מאוחר יותר, עברה מארי לאנגליה עם בנה בכורה ג’וזף, שהיה באותה תקופה בן ארבע בלבד. בגלל מלחמות נפולאון היא לא יכלה לחזור לצרפת, ונדדה בבריטניה עם אוסף דמויות השעווה הענק שלה. מאוחר יותר הצטרף אליהם פרנסואה בנה הצעיר. אבל מאז לא פגשה עוד את בעלה לעולם.
מוזיאון מאדאם טוסו מגיע ללונדון
ב-1835 פתחה מארי טוסו, את תערוכת דמויות השעווה הקבועה הראשונה שלה ברחוב בייקר בלונדון. התערוכה היתה אמורה להיות מוצגת במשך חמישים שנה, אבל הפכה למוזיאון מאדאם טוסו בלונדון, והיא ניצבת במקומה עד היום. בתערוכה מוצגות דמויות שעווה שפיסלה מארי טוסו בידיה, ובין השאר את דמותה שלה. מיליוני אנשים ברחבי העולם מבקרים במוזאוני “מאדאם טוסו” בלונדון, וינה, ברלין, פראג, אמסטרדם, לאס-וגאס, הוליווד, סן פרנסיסקו, וושינגטון, אורלנדו, ניו-יורק, הונג קונג, בנגקוק, שנחאי, דלהי, טוקיו, סינגפור, סידני והרשימה עוד ארוכה.
מי שהקימה מוזיאון על שמה בלונדון, זכתה לראות עוד בחייה את ההצלחה האדירה שלה זכתה מבחינה חברתית וכלכלית. גם כאשר לא יכלה, מחמת גילה, להמשיך וליצור בובות שעווה, לא ויתרה המאדאם על נוכחותה היומיומית בתערוכה הקבועה. טוסו נהגה לשבת בשולחן הכניסה של המוזיאון בלונדון וגבתה את דמי הכניסה. היא מתה ב-16 באפריל 1850 כשהיא בת שמונים ושמונה. מאז הלכה לעולמה היא הפכה לאישה המובילה בעולם בפיסול בשעווה.
בשנת 1882, בעקבות הצלחתה של מאדאם טוסו קם מוזיאון שעווה מפורסם לא פחות, אך הפעם בפריז. שמו הוא מוזיאון גרוון.
