ההיסטוריה של אנטיב: מעיר מבוצרת לעיר של אמנות

לעיירה אנטיב ישנה היסטוריה ארוכה ומרתקת שמשתרעת על פני כ-2,500 שנה. רובכם אמנם לא היסטריונים, אבל ידע היסטורי ישדרג את הביקור שלכם שם, לדעתי. לכן, אנסה לספק לכם גרסה מתומצתת של סיפורה הארוך של אנטיב.

השם אנטיב מגיע מהשם היווני אנטיפוליס (Antipolis או בעברית: “העיר שנמצאת ממול”), מכיוון שאנטיב נמצאת מול ניס (אז היא נקראה Níkaia). לפי לא מעט מחקרים ארכיאולוגיים, היוונים הגיעו לשם כבר במאה ה-4 לפני הספירה והם שלטו באיזור עד המאה ה-1 לפני הספירה.

מי שהחליפו את היוונים היו הרומאים, שסיפחו את אנטיב בשנת 43 לפני הספירה והפכו אותה לאחת הערים הגדולות ביותר באיזור. לשמחתנו נותרו לא מעט שרידים מאותה עיר רומאית ובין השאר תוכלו לראות וילות שהשתמרו, אמפיתאטרון ושרידים של כמה אקוודוקטים, שנמצאים בסביבה והיו אחרים להובלת המים אל העיר.

אנטיב נשארה עיר רומאית עד קריסת האימפרייה בשלהי המאה ה-5, ואז עברה העיר להיות תחת שליטת ממלכת הפרנקים של שושלת המרובינגים, ומאוחר יותר, הקרולינגים. היו אלו שנים שבהן האזור חווה תקופות ארוכות של חוסר יציבות ומלחמות, כולל פלישות של סרצינים (מוסלמים מצפון אפריקה וספרד).

בסופו של דבר הפכה אנטיב לחלק מרוזנות פרובאנס, כאשר הרוזן גיום ה-1 (Guillaume I 955-994) הצליח לגרש משם את המוסלמים וקיבל את הכינוי “גיום המשחרר”. גיום העניק את אנטיב לרודואלד (Rodoald), אחד מאביריו ומשפחתו שלטה באנטיב עד אמצע המאה ה-11.

אנטיב מימי הביניים ועד המאה ה-19

בסביבות שנת 1050, מכר הנין של רודואלד את אנטיב לכנסייה הקתולית ועבר להתגורר בגראס (Grasse). במהלך המאות הבאות חזרו הסרצינים להציק לתושבי אנטיב ואף שרפו את הקתדרלה. כתוצאה מכך, בשנת 1244, עבר הבישופ של אנטיב לעיר גראס וממשיכיו לא הסכימו לחזור אל העיר במהלך 500 השנים הבאות (למרות הקתדרלה היפה שבנו תושבי האזור לכבודם).

במהלך המאה ה-14, נוצר סכסוך בין הבישוף של אנטיב, שכאמור ישב בגראס, לבין אימו של רוזן פרובאנס, ששלטה ברוזנות בתור עוצרת, בגלל גילו הצעיר של בנה. הימים היו ימי הסכיזמה (Schizm), כאשר שני אפיפיורים, אחד באביניון והשני ברומא, נאבקו זה בזה על השליטה בכנסייה הקתולית.

במהלך המאבק הזה התברר שהבישוף של אנטיב תומך באפיפיור אחד ואילו העוצרת תומכת באפיפיור השני. הבישוף לא הסכים להעביר את תמיכתו באפיפיור, שנתמך על ידי העוצרת, לכן היא החליטה לקחת ממנו את אנטיב ולהעביר אותה לאחים גרימלדי (Grimaldi).

משפת גרימלדי ידועה יותר בתור המשפחה ששולטת עד עצם היום הזה במונקו, אולם בעקבות הסכיזמה היא מצאה את עצמה שולטת באנטיב והיא אחראית לטירת גרימלדי שנמצאת בעיר העתיקה, ובה שוכן מוזיאון פיקאסו.

לפני שנדבר על הצייר הדגול וכיצד הגיע לאנטיב, בואו נחזור שוב לשלהי ימי הביניים וראשית תקופת הרנסאנס.

בשנת 1481 מת רוזן פרובאנס האחרון ואנטיב עוברת לשליטת הכתר הצרפתי. קצת יותר מעשור אחר כך פולש שארל ה-8 (שלט בין השנים 1483-1498) אל חצי האי האיטלקי במטרה לכבוש את ממלכת נאפולי, ומתחילה תקופה בת 65 שנה של מלחמות בין צרפת מצד אחד לבין ספרד והאימפריה הרומית הקדושה, מצד שני.

אנטיב מוצאת את עצמה ממש בחזית על הגבול עם רוזנות ניס (Nice), ששייכת לאימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1536, מצליחים הכוחות הספרדים, בראשותו של אנדריאה דוריאה (Andrea Doria 1466-1560), לכבוש את אנטיב.

כאשר צרפת מצליחה לכבוש את אנטיב מחדש, מחליט המלך אנרי ה-2 (שלט בין השנים 1547-1559) לבצר את העיר ובונה חומה חדשה ומגדלים. החלק החשוב ביותר במערכת הביצורים הזאת הוא המבצר המרובע (Fort Carré), שקיים עד היום וניתן לבקר בו.

השקט היחסי חזר לאנטיב במהלך המאה ה-17, מה שלא הפריע ללואי ה-14 לשלוח את המומחה מספר 1 שלו בכל הקשור לביצורים, הלא הוא וובאן (Sébastien Le Prestre de Vauban 1633-1707), על מנת לשפר את הביצורים ולהפוך את אנטיב לכמעט בלתי ניתנת לכיבוש.

הביצורים החדשים של וובאן עשו היטב את העבודה. בדצמבר 1746, במהלך מלחמת הירושה האוסטרית, הביצורים הצליחו לבלום את כוחותיו של הצבא האוסטרי ולא אפשרו לו לכבוש את העיר. אולם, במהלך המצור נורו מאות פגזי ארטילריה שהרסו חלק ניכר מהעיר. אחד מאותם מבנים חשובים שנהרסו הייתה הקתדרלה של אנטיב, אך לאחר שהמלחמה נסתיימה היא נבנתה מחדש על ידי לואי ה-15 (שלט בין השנים 1715-1774) וזאת הקתדרלה בה תבקרו, כשתטיילו בעיר.

בפעם הבאה שאנטיב עלתה על מפת ההיסטוריה היה זה בשנת 1815, כאשר נפוליאון מגיע לאלבה ונוחת לא רחוק משם. אם אתם מעוניינים לקרוא על חוויותיו באנטיב ועל המסע שהוביל אותו חזרה לכסא הקיסר בפריז (ולתבוסה בווטרלו), אתם מזומנים לקרוא את הכתבה על דרך נפוליאון.

מעיר מבצר לעיר של תיירות ואומנות

בשנת 1860 הופכת רוזנות ניס לחלק מצרפת ובבת אחת מפסיקה אנטיב להיות עיר גבול. את הפולשים הסרצינים, האוסטרים והספרדים מחליפה פלישה מסוג אחר לחלוטין, זו של התיירים. בדיוק כמו ניס וקאן, גם לכאן מגיעים האנגלים, שהתאהבו בשמש של הריביירה הצרפתית וגם כאן מתחילים לבנות בתי מלון ווילות מפוארות.

אחד מאותם תיירים שהגיעו לאנטיב היה לא פחות ולא יותר מפיקאסו עצמו, שהגיע לשם בשנת 1946 בעקבות הזמנת ידידו הצייר ואיש החברה ג’רלד קלרי מרפי (Gerald Clery Murphy 1888-1964). פיקאסו הוזמן על ידי ראשי אנטיב להתאכסן בטירת גרימלדי, אותה קנתה העיר כ-20 שנה מוקדם יותר, ושם הוא פעל במשך כחצי שנה.

כאות תודה החליט פיקאסו, שאז כבר היה אומן מוכר ועשיר, לתת לאנטיב את כל מה שיצר שם ויצירות אומנות אלו היוו את הבסיס למוזיאון פיקאסו, בו ביקרתי במהלך יולי 2023 ועליו נדבר בכתבה מה כדאי לראות באנטיב, שתופיע בקרוב מאוד.

כתבות מומלצות נוספות למטיילים באנטיב ובריביירה

זו הייתה ההיסטוריה של אנטיב, בקליפת אגוז. מקווה שנהנתם. הנה עוד כמה כתבות שיכולות להועיל לכם במידה ואתם מתכננים טיול לריביירה הצרפתית:

• מלונות מומלצים באנטיב – כפי שראיתם, לאנטיב יש היסטוריה עשירה ויש לא מעט מה לעשות שם. לכן, על מנת באמת ליהנות מהעיר, אני ממליץ לכם להתגורר בה, ולו למספר ימים. אם החלטתם לקבל את המלצתי תוכלו למצוא בכתבה הזאת שורה של מלונות מעולים במגוון מחירים.
• סן פול דה ואנס כפר האומנים של הריביירה – הכפר המקסים הזה ממוקם במרחק של כ-40 דקות נהיגה מאנטיב, ואם שכרתם לכם רכב אזי ממש כדאי לכם להקדיש לפחות חצי יום לכפר הזה.
• מה לעשות בקאן – קאן ממוקמת כחצי שעה נסיעה מאנטיב והיא בהחלט שווה ביקור (לא רק בזמן פסטיבל הסרטים).