בפרק הקודם עסקנו בשאלה כיצד הגיע נפוליאון לאי אלבה ומדוע עזב אותו.עכשיו כשאנו יודעים את הסיבות ומכירים את הנפשות הפועלות הגיע הזמן להתחיל במסע הארוך לפריז…
מפת דרך נפוליאון
תחילת דרך נפוליאון – הסתבכות בקאן
הכוח נוחת בגולף זואן. כך נראה החוף היום בעונת הקיץ. נקודת הנחיתה נמצאת על החוף מקום בו ישנה מרינה כיום, והיא מצוינת באבן,
אז היה זה שטח חוף פתוח ובו מטע זיתים. היום זוהי הפלאזה של העיירה. אם תחצו את הכביש, תוך שאתם נזהרים שלא להידרס, תגיעו לפינת רחוב תחנת הרכבת, שם תמצאו שלט: “כאן מתחילה דרך נפוליאון”.
מה קורה בחוף באותו הזמן. גנרל דה בריגאד, קורסין, מפקד הגדוד השמונים ושבעה, המוצב באנטיב הסמוכה, מהלך של קילומטר שניים, יצא בדיוק בבוקר לפיקניק באי סנט מרגריט שמול קאן. סגנו, קולונל אורננו, קורסיקני, שנשבע אמונים למלך ואינו אוהד את נפוליאון, מחליפו.
נפוליאון שולח כיתה המונה עשרים ושלושה חיילי המשמר בפיקוד של קצין, לאמורט, לאנטיב, עם הכרוזים שהכין, מתוך צפייה כי החיילים שבעיר ימהרו להצטרף לשורותיו. אורננו פותח את שער העיר, מכניסם, סוגר את השער מאחוריהם ומשליך אותם לכלא. התחלה ברגל שמאל.
לאחר המתנה קצרה על החוף ממשיך הכוח לכיוון העיירה קאן. אז כפר קטן הבנוי בשיפולי גבעה שבראשה ניצב מנזר. נפוליאון מתמקם הרחק מן הכפר בידעו כי תושביו עוינים אותו. אז היה זה שטח פתוח. כיום זהו רחוב מרכזי בקאן בשם “ביוואכ נפוליאון” במרחק שחל עשרות מטרים מההיכל בו מתקיים פסטיבל קאן לקולנוע. לוח אבן על קיר כנסיה במקום מציין כי במקום זה עשה נפוליאון את הלילה הראשון של המסע.
השכמה ב- 05:30 לפני הזריחה והכוח עושה דרכו במעלה ההר מהלך 16 קילומטרים לגראס.
גראס (Grasse)
קאמברון מקדים את נפוליאון עם המשמר הקדמי. הוא מגיע למרקיז דה גורדון, מושל חבל הואר, היושב בגראס, ודורש כי יורה להכין 5,000 מנות. הוא מגזים בכוונה במספר על מנת ליצור רושם כי הכוח שנחת גדול פי ארבעה.
“בשם של איזה שליט אתה עושה את ההזמנה?” שואל המרקיז.
“בשמו של הקיסר נפוליאון” עונה לו קאמברון.
“יש לנו שליט שלנו ואותו אנחנו אוהבים” אומר המרקיז,
וקמברון משיב כפי שקמברון יודע להשיב
“אדוני ראש העיר, לא באתי על מנת לדבר פוליטיקה, אלא בכדי לדרוש את המנות משום שהכוח שלי עומד להגיע כל רגע”.
זה הספיק למרקיז, שהכין את המבוקש ונמלט מן העיר.
נפוליאון מתכוון לאכול ארוחת בוקר ב- Hotel de Dauphine אלא שקבלת הפנים הנזעמת של התושבים מזכירה לו את המסע לאלבה מן השנה שעברה, והוא מתמקם לארוחת הבוקר ברחבה שמחוץ לעיר המשקיפה על הנוף המרהיב של מפרץ קאן.
עד היום משמשת רחבה זו לפיקניקים ושלט גדול מזכיר לבאים מי סעד כאן לפניהם.
בעודו סועד ניגשים אליו שני אנשים מבוגרים, האחד פועל בתעשיית הבשמים והשני איכר ומגישים לו זר סיגליות. נפוליאון מתרגש. זהו גילוי האהדה הראשון שהוא זוכה לו. פרחי הסיגליות הפכו בתקופה בה שהה נפוליאון בגלות באלבה לסמל ההתקוממות נגד הבורבונים, עד כי השלטון ראה בהם אות מרד. מספרים כי כאשר נפוליאון עזב לאלבה הוא אמר כי ישוב כאשר יפרחו הסיגליות. מאז ועד היום מזוהים פרחי הסיגלית עם תקומתו של נפוליאון.
סנט ואלייר דה תיה (Saint Vallier de Thiey)
התחנה הבאה, סנט ואלייר דה תיה, מהלך 10 קילומטר. הדרך צרה ונאלצים לנטוש את ארבעת התותחים ואת המרכבה. נאפוליאון, שהחל את דרכו כתותחן, נראה כמתאבל, כשמשון שגזזו לו את שערותיו.
נפוליאון יושב לנוח מתחת לעץ הבוקיצה או הדולב. אדם ניגש לנפוליאון ובידו מגש ועליו שתייה קלה, ברטראנד מזנק ומצווה: “שתה אתה תחילה”. החשש מפני הרעלה הוא גדול, ונפוליאון שותה רק לאחר שהאדם לוגם ראשון. המקום בו ישב נפוליאון מצוין כיום באנדרטה.
ממשיכים. היעד הוא סרנון הנמצאת בגובה 1,000 מטר מעל פני הים, מהלך של 25 קילומטרים. השביל צר ומחליק בשל השלג הנמס.
הפרשים הפולנים סובלים הכי הרבה. הם ללא סוסים ונושאים את אוכפיהם הכבדים על גבם, זאת נוסף לאי הנוחות הרבה לצעוד במכנסיים הקשיחים של הפרשים העשויים עור משומן.
נפוליאון עצמו צעד רגלית כשהוא נעזר במקל הליכה ביד אחד כשלצידו האחר פוסע Major Raul – Premier Officier d’Ordenance קצין קשוח שיתמוך בו כל אימת שיטה ליפול.
קצין המשמר בשם לאבורד מציין כי בשל תנאי הדרך הטור משתרך לאורך גדול – כאורך טור צבא של עשרים אלף חיילים הצועדים על דרך רגילה.
עלי מציין כי החיילים הולכים כבטיול, ללא משמעת. הם לא חוששים מפני אויב. הם על אדמת המולדת והאוכלוסייה דלילה ביותר.
הרי נפוליאון בחר דווקא בציר הררי קשה זה על מנת לצמצם המגע עם אוכלוסיית פרובנס העויינת.
סרנון (Seranon)
לאחר למעלה מחמישים קילומטרים מקאן מגיעה השיירה ל- Seranon – רטובים וקפואים ונפוליאון מצונן.
את פניו של נפוליאון מקבל הכומר המקומי Abee Cheris, המגיש לו שתי ביצים. נפוליאון אוכל. ביצים זה בטוח. הכומר מספר לו על קרוב משפחתו, גנרל Francois , שהשאיר עצמותיו במצרים יחד עם כתשעת אלפים חיילים אחרים. הוא מספר לו כי אמו מתגוררת בסרנון. נפוליאון מבקש לראותה, אולם אינו מצליח ליצור עימה קשר משום שהיא לא חדלה לקונן על בנה. הוא מצווה למארשנד לתת לה ולכומר, המוצא חן בעיניו, 25 נפוליאונים זהב מן הקופה הקטנה שמארשנד נושא עמו. סכום גדול מאוד. לכומר הוא אומר כי מצנפת הבישוף תתאים לו יותר מן הכובע השטוח של הכומר הכפרי.
בסרנון יעביר נפוליאון את הלילה של השניים במרס (הלילה של יום חמישי).
קאסטלאן
שוב קמים השכם בבוקר לפני זריחה ועושים את הדרך לקאסטלאן מהלך עשרים וחמישה קילומטרים. קאסטלאן היא הבירה האדמיניסטרטיבית של מחוז הואר. כבר מרחוק מבחינים בצוק השולט על העיירה השוכנת למרגלותיו. על הצוק נמצאת כנסיית “נוטרדאם דה לה רוכ”. נפוליאון נפגש עם ראש העיר, מסייה דה פראנקול, אחד מנאמניו אשר הודח משום שלא נשבע אמונים למלך. אולם מאחר ומחליפו טרם הגיע הוא עדין משמש בתפקידו.
נפוליאון משגר שלושה שליחים: ד”ר Emery, רופא צבאי נערץ ורב כישרונות נשלח לגרנובל, עיר הולדתו, על מנת ליצור קשר עם סייען מקומי, יצרן כפפות בשם Dumoulin להכנת השטח להגעתו של נפוליאון.
איש רב כישרונות נוסף, Pons d’Heraut, מי ששימש כאחראי על מכרות הברזל באלבה ומיודעו של נפוליאון עוד מהמצור על טולון ב- 1793, נשלח למרסיי לפגוש את מארשאל מאסנה, מפקד הצבא הצרפתי בדרום, אשר נשבע אמונים לבורבונים, ולהשיג את תמיכתו. מאסנה מסוגל לעצור את המסע בקלות אם ירצה בכך.
שליח שלישי נשלח ל- Lavalette בפריז.
הכוח ממשיך לטפס. שני מעברי הרים בגובה של מעל 1,000 מטרים: Col de Toulanne ו- Col de Leaque כשהיעד היא עיירה בשם Barreme.
העיירה בארם (Barreme)
קמברון מגיע ל Barreme לפני הכוח העיקרי. הוא נכנס לבית הגדול ביותר בעיירה, ביתו של שופט השלום Tartansson, ניגש למטבח ושואל את בעלת הבית:
“מה יש לארוחת ערב?”
“היום יום שישי” משיבה בעלת הבית “ולכן יש: מרק עדשים, אומלט ודג קוד”
“תני לי לטעום” אומר קאמברון “הא, טעים מאוד”
והוא מציב שומר על הסירים לבל יגעו בהם עד לבוא הקיסר.
כאשר נפוליאון מגיע הוא עולה בעטה לקומה השנייה. בעלי הבית עומדים בשורה לקבל את פניו. הוא כדרכו מתחיל במטר שאלות:
“האם אתה הוא בעל-הבית הזה?”
“כן, אדוני”
“מה שמך?”
“טרטנסון אדוני”
“ומיהו הבחור הצעיר העומד לצדך?”
“זהו בני אדוני”.
“מה הוא עושה?”
“הוא גובה מסים”.
נפוליאון מסתפק בכך, ומזמין את ראש העיר ואומר לו כי הוא מעוניין לרכוש את כל הכרכרות שבעיירה המתאימות לשני סוסים.
לאחר מכן הוא נכנס לחדר שהועמד לרשותו, מזמין את בעלי הבית, ופוצח במונולוג:
אני לא הגעתי לבד, כוחות נוספים נחתו בפרובנס, פרשים, ארטילריה. הם נעים בציר העיקרי, אנחנו נחבור אליהם. הצבא הוא איתי. הבורבונים לא יוכלו לשלוט עוד אבל הם לא צריכים לדאוג לשלומם.
השופט טרטנסון אוזר אומץ ואומר:
“הצבא אולי איתך אדוני, אבל התושבים לא, לפחות לא בחבל ארץ זה”
נפוליאון מתעלם מהערתו וממשיך:
“בעוד יומיים ישמעו הבורבונים על הגעתי. אשתי ובני בדרכם אל פריז. בעשרים למרץ אשן בארמון הטואלרי”.
ואז הוא פונה לטרטנסון הצעיר ואומר:
“ובכן, אתה בא איתנו. אתה תהיה חלק מאיתנו. אני לא אשכח אותך, אני אסדר את עתידך. אתה תקבל דרגה גבוהה”
טרטנסון הצעיר מחליף מבטים מבוהלים עם אביו ועונה בגמגום:
“אני אדוני, אשרת את צרפת טוב יותר מכאן”
נפוליאון מהרהר: “האם הוא מלוכני, האם הוא זהיר, האם הוא ביישן?”
ואז תשומת ליבו מוסטת לזאטוט הנצמד לרגלי אביו, טרטנסון הצעיר, והוא שואל:
“מה שמו?”
“אלפונס אדוני”
“בן כמה הוא?”
“בן ארבע”.
דמעות נקוות בעיניו של נפוליאון והוא ממלמל:
“כמו ,מלך רומא” בנו, שנפשו יוצאת אליו ואשר בעוד שבעה עשר ימים בדיוק, בעשרים למרץ ימלאו לו ארבע שנים.
התרווד יקר הערך
נפוליאון סועד עם דרואו ועם ברטראנד ופורש לחדרו, אשר שני משרתיו, עלי ונוביראז רובצים על סף שני פתחיו. הבית מלא קצינים מפה לפה הישנים גם בחדר המדרגות. שלוש שעות שינה מספיקות לנפוליאון. הוא קם בשלוש, שותה קפה מן הטרמוס שהוא נושא עימו.
בשעה חמש הוא אוכל מרק בשר ומפטפט עם טרטנסון. הוא שואל אותו על מצב גביית המסים, על תגובת התושבים להפקעת הקרקעות של המנזר ב Senez הסמוכה וכן הלאה. טרטנסון שם לב כי נפוליאון לא אומר “המלך” אלא בורבונים ואינו משתמש בתואר “מלכותי” (Royal).
בשעה שש צובאים התושבים על פתח הבית הם רוצים לראות את הקיסר. אחד מהם עונד את התג הלבן על מעילו. קאמברון תולש אותו ללא אומר ודברים. בשעה שבע מנסה נפוליאון לעלות על סוס אולם הוא מתקשה וזקוק לעזרה. עדי ראיה מתרשמים כי הוא לובש אפוד מגן מתחת לבגדיו מחשש להתנקשות.
בבית נשכחת מעין מסננת או תרווד מכסף הנושא את האות “N”. פריט שיהא הנכס היקר ביותר של המשפחה העובר בירושה מדור לדור עד היום.
כאשר ביקר נפוליאון בבית הוא היה גדול יותר. כיום נותר רק חציו כיוון שהחצי האחר נהרס על מנת להרחיב את הכביש.
למרבה מזלי כאשר הגעתי לבית הגיע לשם בדיוק נפוליאון מלווה בפרשים הפולנים שלו, ואנשי העיירה קידמו את פניו בקריאות: “יחי הקיסר”. אולם כאשר נפוליאון האמיתי ביקר שם לא נשמעו קריאות אלו.
דין לה בן (Digne les bains)
היעד הבא: Digne-les-bains, מהלך 20 קילומטרים. עיר מרחצאות. המים הינם בטמפרטורה קבועה של 42 מעלות. אחותו של נפוליאון, פאולין, ביקרה שם חצי שנה לפני כן.
הדרך היא קשה. עוברת דרך Bedujin, Chaudon, La Clape. ב- Chaudon יושב נפוליאון לאכול על סלע מחזיק מתחת לבית השחי כיכר לחם ואוחז קרע של עוף ביד. הישיבה לא נוחה. מאז נקרא המקום: “Le mal asis” (ישיבה לא נוחה). מי שיבקר בגרנובל, ולא רק בגרנובל, עשוי להיתקל במסעדה בשם זה. אנו בטוח כי רק אתם ובעל המסעדה תדעו מה מקור השם.
ב- La Clape שוב הפסקת אוכל. פונדקאי מגיש לנפוליאון אומלט של שתי ביצים. בסיימו מבקש נפוליאון לשלם ושואל: “כמה?”. עונה הפונדקאי: “זה עולה שני נפוליאונים זהב”. מחיר מופקע. “הו, אני רואה כי ביצים הן מאוד נדירות במקום זה” עונה נפוליאון. “זה לא הביצים כי אם קיסרים” משיב הפונדקאי. אני לא בטוח כי האירוע אכן התרחש כמתואר, אבל יש בו גרעין של אמת, שכן המייחד את נפוליאון הוא כי אנשים פשוטים יכלו לדבר עימו “בגובה העיניים” במיוחד חיילים פשוטים. לא סתם כונה נפוליאון: Le Petit Caporal.
בדרך ל- Digne כשלה אחת מפרדות הזהב של Puyresse בשביל הצר ונפלה לתהום ועליה שני ארגזים. כל אחד מכיל 200,000 פרנק במטבעות. Puyrusse אינו יכול לחלץ את הארגזים לבדו. הוא רץ ל – Digne אליה הגיע הכוח בינתיים וחוזר עם כמה חיילים. ארגז אחד נותר שלם. השני נשבר. הם אוספים המטבעות אך חסרים 32,520 נפוליאונים שלא נמצאו. עד היום מחפשים שם מטבעות.
Digne מקבלת את פני נפוליאון בקרירות ובאדישות. נפוליאון מתחיל לחשוש:
מדוע השקט הזה, מדוע האיפוק הזה מצד התושבים, המסתכלים עלי בעוברי ומלווים אותי לפונדק Le Petit Paris בלי להשמיע הגה?
הוא נכנס ל- Digne מבעד לרחוב צר מאוד Me’re de Dieu. אנשים צופים בחיילים העוברים מן החלונות שתריסיהם בצבעי כחול ואדום כנהוג בפרובנס. אחת הנשים פונה אליו ושואלת: “אמור לי, מיהו נפוליאון”? עונה לה הקיסר: “Madame c’est moi.
ב-Digne שומע נפוליאון כי Pons d’Heraut נאסר ע”י מאסנה במרסיי.
הוא כותב לאשתו, מארי-לואיז:
מארי הטובה שלי.
כתבתי אליך פעמים רבות.
אני שולח אליך אדם שיספר לך כי הכול מתנהל כשורה.
אני זוכה להערצה ושולט על העניינים.
כל שחסר לי הוא רק את, לואיז הטובה שלי ובני.
נפוליאון.
נפוליאון מודאג. היכן ההמונים המריעים שהוא ציפה להם ו”בנה” עליהם. כל תוכניתו התבססה על תמיכת הצבא ועל תמיכה המונית של תושבים. היכן הם?
כשהם עוזבים את העיר, מוצא מישהו קישוט של מיטה בדמות נשר מעץ. תוקעים אותו על מקל ומניפים אותו בראש הטור.
הדרך עתה נוחה יתר. דרך רחבה ומישורית לאורך נהר ה- Bleonne המתמזג עם נהר ה- Durance בהמשך.
נפוליאון בכרכרה (Cabriolet). אח”כ הוא יחליף לכרכרה גדולה יותר Chariot. מאחוריו Puyrusse עם פרדות הזהב, והחיילים הקורסיקנים במאסף.
סיסטרון (Sisteron)
המשמר הקדמי נמצא כשלושים ק”מ לפניהם והוא פונה ל – Sisteron. זוהי עיר מפתח במסע שכן היא שוכנת על נהר ה- Durance – נהר רחב עם זרימה חזקה – אותו חוצה גשר אחד בלבד הנמצא בצמוד לעיר.
החשש הגדול הוא כי המפקד המקומי Lovardo יפוצץ את הגשר ויעכב את התקדמות הכוח כך שגדודי צבא ממרסיי יספיקו להגיע ולסכל את המשך המסע. נפוליאון מודאג. את הלילה הוא יבלה במחנה שיוקם בגן רחב הידיים של Chateau de Malijai.
בינתיים מגיע המשמר הקדמי ל- Sisteron.. המושל האזרחי, Marquis de Gombert מיליטנטי ומנסה לארגן התנגדות, אך כשמגיע אליו קמברון ודורש כי יכין חמשת אלפי מנות – מודאג המושל יותר – מי ישלם לו עבורן. קמברון משליך אלו את הארנק ואומר: “שלם לעצמך”.
הגשר לא פוצץ. לLovardo לא היה די חומר נפץ או די אומץ. למחרת בבוקר נפוליאון מתקדם לעבר Sisteron וכאשר הוא רואה במשקפת שבידו את הגשר שלם הוא אומר בעליצות: Voila Meusieurs, nous somes a Paris (רבותי, אנחנו בפריז).
אולם הדרך עוד ארוכה וצופנת סכנות.
ב- Sisteron סועד נפוליאון בפונדק Bras d’Or. הוא רואה כי המושל עונד את התג הלבן ומייעץ לו להסיר זאת באומרו כי חייליו עלולים להעליבו.
הוא משוחח עם סגן המושל, M. Bignon, המוצא חן בעיניו.
“מה אומרים האנשים על הגעתי?”
“הם מאוד מופתעים אדוני”
“כן, אבל האם היו רוצים לראותי בחזרה על כס השלטון?”
“אני חושב שכן אדוני, אם הם לא יחששו מהגיוס ומיתר הפורענויות”
“כן, אני יודע, אני עשיתי כמה שטויות. אבל אני בא לתקן. עמי יהיה מרוצה”
“אולם בוודאי יהיו לך עוד מכשולים בדרך לפריז” מקשה Bignon.
“לא! ב- Gap יש לי חיילים! ב- Corps יש לי חיילים. ב- Grenoble ממתין לי הצבא. ב- Lyon יש לי עשרת אלפים חיילים. לא תישפך טיפת דם אחת. הכל מתואם עם הכוחות הזרים!!”
הדרך לגאפ (Gap)
נפוליאון מתלבט כיצד להמשיך. האם דרך Gap ומשם ל- Grenoble או לשנות את הנתיב ולעקוף את Gap ולהמשיך דרך Valence (מקום בו הוצב כסגן משנה בשנת 1787). הוא חושש מהמושל של Gap – M. de Hammond – אדם קשוח ובעל יכולת העוין אותו. הוא יושב על ספסל האבן הנשען על קיר הכנסייה וחושב, ואז קם – ממשיכים ל- Gap הוא אינו יכול לוותר על Grenoble. הוא מצפה כי שם ישתנה מזלו.
את הדרך ל- Gap’ מהלך 49 קילומטרים’ הוא ייעשה בכרכרה והכוח ינוע הפעם במבנה צבאי מסודר.
Gap נמצאת במחוז ה- Isere (אז מחוז ה- Dauphine) האוהד אותו. כשהוא מתקרב ל- Gap יורדת כבר החשיכה ואז הוא רואה: Gap מוארת ע”י מאות או אלפי נרות ולפידים. נקודת מפנה. הוא מתרגש.
הוא נושא נאום לאנשי Gap:
אזרחים, תושבי Gap
הבעת הרגשות שלכם נוגעת לליבי.
תפילותיכם תענינה.
העניין הלאומי ינצח שוב”.
קריאות: יחי הקיסר! אתה הוא אבינו! והוא ממשיך:
“אתם צודקים שאתם קוראים לי אביכם.
אני חי רק למען הכבוד והתועלת של צרפת.
שובי יגשים את שאיפותיכם, יגן על רכושכם ויבטיח את שוויון הזכויות בין המעמדות!
זכויות – מהן נהניתם במשך עשרים וחמש שנה!
זכויות – אשר אבותיכם ייחלו להן!!
את הלילה של הרביעי במרץ הוא יעביר ב- Gap, ב- Auberge Marchand.
קור (Corps)
היעד הבא: Corps מהלך 36 ק”מ אולם דרך הררית קשה. יש לטפס למעבר ההרים הגבוה ביותר בדרך זו – Col Bayard – למעלה מ- 1,200 מ’. איזור המכוסה שלג.
מה קורה בגרנובל באותו הזמן?
Lueitenant General Gabriel Marchand הוא המפקד הצבאי של הדיביזיה השביעית היושבת באזור והוא נשבע אמונים לבורבונים. קצין מוכשר שהשתתף בקרבות נפוליאוניים רבים. והוא יודע כי אסור לאפשר לנפוליאון מגע עם הצבא. יש לעכב את נפוליאון ובינתיים להרחיק ממנו את הצבא. הוא סוגר את העיר. מתגבר את הגדוד החמישי המוצב בעיר עם שני גדודים נוספים: השביעי והאחד-עשר. הוא קורא לקולונל Dellessart , מפקד הגדוד החמישי, ומטיל עליו משימה- לפוצץ גשר הנקרא הגשר הגבוה ( Le haut pont) הנמצא בפאתי עיירה הנקראת La Mure, הסמוכה ל- Corps.
הגשר אינו מפוצץ וזאת בשל התנגדות תושבי המקום. הגדוד החמישי נסוג לעבר גרנובל, אולם בניגוד לפקודה שקיבל מחליט Dellessart לבלום את נפוליאון ע”י Laffrey. מקום בו הדרך לגרנובל עוברת בתוואי שטח צר. בן אגם מצד אחד ובין הר מן הצד השני. הוא מבקש לבלום את נפוליאון.
כאן מסתיים החלק השני של המאמר נפוליאון חוזר לצרפת
בשבוע הבא נמשיך את הטיול הוירטואלי בדרך נפוליאון ונגיע עד לשערי פריז…