דרום-מערב צרפת הוא מושג כוללני מאד, כאשר ברור שב”דרום”, הכוונה לחופי הים התיכון ורכס הרי הפירנאים, בעוד “מערב” מתייחס לחוף האטלנטי. אין בכוונתי ל”תפור” מסלול טיול לחלק זה של העולם – ספרים שלמים לא יספיקו לתיאור מאות (אלפי?) הכפרים היפים שבאזורים אלו.
המונח “דרום-מערב צרפת” מתייחס בדרך כלל למחוז הדורדון (Dordogne), ובמובן הרחב יותר, לכל אזור “אקוויטניה”, או כפי שהוא נקרא היום (לאחר החלוקה מחדש לאזורים בינואר 2016) “אקוויטניה החדשה” – בעיקר מחוזות דורדון, קורז (Correze), לוט ו-גארון (Lot-et-Garonne), ובאופן חריג, גם מחוז לוט (Lot), המשויך כבר לאזור אחר (אוקסיטניה, Occitanie).
כתבה זו סוקרת את ההיסטוריה של הכפרים. בחלקה השני, תוכלו למצוא מדריך מקיף לכפרים השונים בדרום מערב צרפת.
היסטוריה אירופית על קצה המזלג
זהו ככל הנראה אחד מהאזורים המיושבים הראשונים ביבשת אירופה, לאחר שבני האדם הניאנדרטלים נדדו במרחבי היבשת האירו-אסיאתית – מוצאם, ככל הנראה, ממרכז אסיה – והגיעו למערב אירופה כ-100,000 עד 50,000 שנה לפני הספירה. כ-35,000 שנה לפני הספירה הופיע באירופה ההומו-ספיינס (“האיש החושב”, Homo Sapiens) הראשון, שסימני חייו ושרידיו, נתגלו במערות האדם הקדמון שבצפון ספרד (Altamira), ודרום צרפת, בין השאר ב-Les-Eyzies-de-Tayac, ,Lascaux ועוד אתרים רבים אחרים.
במהלך המאה הראשונה לפני הספירה, כבשו הלגיונות הרומיים את כל אגן הים התיכון, דחקו את השבטים הקלטיים ששכנו באזור והקימו את “פרובינציה גאליה” – צרפת של ימינו – המשתרעת מהאי הבריטי בצפון עד להרי הפירנאים בדרום (הגבול הנוכחי בין צרפת לספרד). בסביבות שנת 60 שלפני הספירה, נטעו הרומים כרמי ענבים באזור Bergerac (ברג’ראק) – בין הכרמים העתיקים בעולם. בשנת 16 לפני הספירה נוסדה העיר Vesunna – בירת המחוז Perigueux של ימינו. זהו גם שמו של המוזיאון הגאלי-רומי בעיר.
ב-4 בספטמבר בשנת 476 לספירה, נכנע רומולוס אוגוסטולוס (Romulus Augustulus, 465-511), קיסר רומי האחרון (הוא היה בן 14 באותו זמן) לאודואקר (Odoacer, 433-493), שליט השבטים הגרמאניים שתקפו שוב ושוב את גבולות האימפריה הרומית. שבטים אלו, שהגיעו מצפון אירופה, והרומיים כינו בשם הכולל “ברברים” (=”חסרי תרבות”), נחלקו לגותים (Goths), קלטים (Celts), סלבים (Slavic), פראנקים (Franks), שוובים (Suebian) ועוד. אליהם “הצטרפו” שבטי ההונים, ובראשם מנהיגם האכזרי אטילה, שעשו שמות באירופה ונלחמו אלו באלו.
במאה ה-8 התבלט בין השליטים הפראנקים המלך קארל, שמהר מאד נודע בשם “קארל הגדול” (Charlemagne, 748-814). הוא איחד תחת שלטון יחיד את כל פלגי השבטים ובסדרת מלחמות השתלט כמעט על כל אירופה – מהרי הפירנאים (ספרד היתה תחת שלטון המוּרִים, מוסלמים מצפון-אפריקה) עד תעלת La-manche האנגלית, ועד לגבול (של ימינו) בין גרמניה ופולין. במותו, בשנת 814, חולקה האימפריה בין 3 בניו, שלא חדלו מלהתקוטט ביניהם. למרות שקארל הגדול נחשב למניח יסודות השלטון באירופה, מסורתו לא שרדה. שליטים מקומיים הצליחו לכפות עצמם על השליטים שבאחוזות הקרובות אליהם, וסיפחו את שטחיהן. במהלך שנות ימי הביניים הוקמו, הופלו, אוחדו ונתפרקו אינספור נסיכויות, דוכסויות, רוזנויות ושאר צורות שלטון מקומיות, קטנות וגדולות.
השבטים הגותים, שהגיעו לאזור עם כל השבטים הגרמאניים שהפילו את האימפריה הרומית (המאה החמישית לספירה), נדדו דרומה יותר אל ספרד ובכך אפשרו חדירת הנצרות לאקוויטניה בתחילת המאה השישית לספירה. מחוז פריגור התגבש סביב הדוכס Widbalde, שהוסמך כשליט המחוז על ידי קארל הגדול עצמו, שבהמשך נעשה לקיסרה של כל אירופה המערבית. ב-1360, במסגרת הסכם בין המדינות הלוחמות במלחמת 100 השנים (אחת ממלחמות הדת שטלטלו את אירופה, 1337-1453), עבר מחוז אקוויטניה לשליטה אנגלית. זו התקופה בה פרחה באזור בניית טירות וכפרים מבוצרים.
פעמיים התחוללו באירופה בתקופת ימי הביניים מלחמות כוללות. “מלחמת 100 השנים” פרצה ב-1337 בין אנגליה לצרפת, ונסתיימה ב-1453. המלחמה התנהלה על רקע תביעות ודרישות טריטוריאליות בין שתי הממלכות. כמעט כולה התרחשה על אדמת צרפת, במחוזות שונים והיו בה הפוגות והפסקות שונות. לאחריה, “מלחמת 30 השנה”, עימות בין הפרוטסטנטים לקתולים, שפרץ ב- 1618 ונמשך עד 1648, עירבה שלטונות וצבאות שונים של כמעט כל ממלכות אירופה ואינה באמת קשורה לנושאי כתבה זו.
כאמור, מלחמת 100 השנים התחוללה למעשה בצרפת וכוחות צבא אנגליים שהו במחוזות צרפתיים שנים רבות – נורמנדי וברטאן, צפון-צרפת (פיקארדי), אך בעיקר בדרום-מערב המדינה, אזור המזוהה כיום בשם אקוויטניה (Aquitaine).
זו גם התקופה בה האנגלים “מגלים” את היין הצרפתי וכמויות עצומות של יין ה-“Claret” – שמם הכולל, האנגלי, של יינות מחוז בורדו (אז עוד לא היתה הפרדה קפדנית של כרמים ויקבים) – הפליגו בספינות מנמל בורדו אל האי הבריטי.
באוקטובר 1533, בעקבות נישואיה של קתרין לבית מדיצ’יס להנרי ה-2, מלך צרפת, חזר מחוז אקוויטניה לריבונות הכתר הצרפתי, תחתיו נשאר עד לימינו אלה.
מחוז דורדון הוגדר שוב מחדש כמחוז רשמי ב-4 במרץ 1790, לאחר המהפכה הצרפתית.
יריבות אנגליה – צרפת
בינואר 1066 מת בשיבה טובה מלך אנגליה, אדוארד “הַמוַדֶּה” (Eduard the Confessor, 1004-1066) – מלך ערירי ללא ילד יורש. מלחמת ירושה בין אצילי אנגליה עירערה את תחושת הבטחון בצדה השני של התעלה האנגלית (תעלת La Manche), והמלך הנורמאני וויליאם ה-2 , צאצאו הרחוק של המלך הוויקינגי רולו (מוכר כ- Robert I, Rollo, 846-932), שיוכר מאוחר יותר בשם “וויליאם הכובש”, החליט להתערב ובקרב הייסטינגס באוקטובר 1066 – כבש את האי שמעבר לתעלה והכתיר עצמו כמלך אנגליה. בכך הונח היסוד, גם אם לא רשמית, ליריבות ארוכה בין אנגליה לצרפת, עימות שיימשך במאות השנים הבאות.
דרום-מערב, דורדון (Dordogne) ולוט (Lot)
במהלך ביקור באזור זה של דרום-מערב צרפת, ייתכן מאוד שתיתקלו בשני השמות – Dordogne (דורדון, כשם הנהר), וגם Perigord (פריגור, שמה ההיסטורי של הדוכסות הגדולה באזור, בתקופת ימי הביניים). בסקירת הרקע הכללי של צרפת, בפרקים אחרים שבכתבות שונות שלי, תמצאו סקירה קצרה על היווצרות שמות המחוזות ההיסטוריים בצרפת וכיצד שונו שמותיהם לאחר המהפכה הצרפתית (1789), כמו גם על הארגון מחדש של המחוזות בצרפת (ינואר 2016) ושיוכו של המחוז הגאוגרפי “דורדון” למחוז המנהלי Nouvelle-Aquitaine (“אקוויטניה החדשה”) הכולל כמעט את כל דרום-מערב צרפת.
אז מה נכון, “דורדון” או “פריגור” ? למעשה, שניהם נכונים. זהו אחד מהמחוזות היחידים בצרפת ש”שמר אמונים” לשמו הישן, אולי – ובעיקר – מכיוון שקיימת חלוקה פנימית לארבעה תת-מחוזות, ומרבית התושבים, התיירים והמדריכים נשארו נאמנים לשמות אלו. לא תיתקלו בשם “דורדון הירוקה” (בצרפתית, נהר הוא שם עצם נקבה), או “דורדון השחורה”, אלא כמעט תמיד “פריגור הירוק” או “פריגור השחור”.
כאמור, ארבעה תת-מחוזות. בתחילה, רק החלק הדרום-מזרחי כונה “פריגור השחור” (האזור שסביב העיר Sarlat-la-Caneda, שכולם מכנים רק Sarlat , סרלה). הוא זכה בשמו בשל יערות עצי האלון הנפוצים באזור, שעלוותם
הצפופה השרתה אפלולית כהה על כל המחוז. לאור הצלחתו התיירותית של בידול זה במחצית המאה ה-20, החליטה מועצת התיירות המחוזית לאפיין את שאר האזורים בצבעים נוספים: “פריגור הסגול” – מערבית ל-“פריגור השחור”, לכל אורך נהר הדורדון, סביב העיירה Bergerac (ברג’ראק), שקיבל שמו בשל הצבע הארגמני העז של הכרמים וענבי היין הרבים באזור; “פריגור הלבן” – צפונית לו, סביב בירת המחוז כולו, Perigueux
(פריגה) ולאורך נהר ה- Isle (איל). קיבל את שמו בשל אבני הגיר הלבנות שחורצו עמוקות על ידי דרכי המים הרבות שבו; “פריגור הירוק” – החלק הצפוני של המחוז, סביב העיר הקטנה Nontron (נונטרון), בשל הצמחיה הירוקה העשירה באזור, הן החקלאית והן הטבעית.
קצת כלכלה
זהו המחוז השלישי בגדלו בצרפת, והוא גם השלישי ברמת הייעור שלו, כ-45% משטחו. יערות המחוז הם מרכיב חשוב בכלכלה המקומית ותעשיית העץ מספקת חמרי גלם לתעשיית הריהוט, הבנייה, עץ לתעשייה (בעיקר לאריזות ולתעשיית הנייר) וכן עץ להסקה ולחימום. תעשיית היין, על כל ענפיה, היא מרכיב חשוב נוסף במחוז. שטחי גידול הטבק הנרחבים המספקים כ-15% מכלל תעשיית הטבק בצרפת. עצי אגוז ועצי ערמונים מסוגים שונים, גדלים כמעט בכל מרחב המחוז מזה מאות שנים ולתושבים מסורת ארוכה מאד לעשות כמעט הכל מהאגוזים והערמונים – שמן, סוכריות, ממרחים, עוגות, צעצועים, רהיטים ועוד.
גסטרונומיה: דורדון לא נחשבת למחוז בולט במטבח הצרפתי. יחד עם זאת, מספר מרכיבים מהמטבח המקומי פילסו לעצמם דרך למקומות הראשונים ברשימת המעדנים העולמיים. כבד האווז של דורדון נחשב לאחד מהמעדנים המובילים במטבח הצרפתי (למרות המחאה של השנים האחרונות נגד פיטום האווזים). גם לברווז המקומי, לפטריות היער – בראשן פטריות הכמהין השחורות, ובמיוחד הכמהין הלבן, הנדיר יותר – יש מקום של כבוד במטבח האזורי בפרט, והצרפתי בכלל. כאמור, חשיבות רבה גם לאגוזים ולערמונים ולמוצריהם הנגזרים. יינות דורדון (Bergerac, Monbazillac, Cahors ואחרים) רכשו לעצמם מעמד חשוב, גם אם אינם מתחרים ביינות בורדו או בורגונדי (בורגון) השונים. בשנים האחרונים עלתה חשיבות גידול דגי החדקן, מהם “מפיקים” קוויאר במספר חוות דגים באזור.
ועוד משהו על השפה
כמובן, במחוז דורדון מדברים צרפתית. בעבר דיברו באזור בשפה האקוויטנית (Aquitani), שהיא התפתחות של שפות קלטיות שונות. בהתפתחות לצרפתית במהלך המאות, נותרו מעט סימני היכר המוטמעים בשפה עד היום, סממן אפייני בכל התפתחות שפה ובכל אזור. הסיומת “AC” בשפה האקוויטנית מסמנת שיוך של מקום לאדם מסוים – חווה ברשותו, אחוזה בשליטתו וכדומה. זו הסיבה ששמות ישובים רבים במחוז מסתיימים בהברה זו – Bazillac, Siorac, Gigouzac ועוד רבים אחרים.
בָּאסְטִיד – Bastide
כולנו מכירים את העיירה המבוצרת, האופיינית לימי הביניים, מוקפת החומה ובעלת מספר שערים הנסגרים וננעלים בשעות הערב, עם רדת החשיכה. זוהי אחת מצורות הבנייה וההתיישבות הנפוצות ביותר באירופה הלוחמת של ימי הביניים. אך היו צורות התישבות נוספות. הטירה, ובעיקר בגרסתה המבוצרת, היתה נפוצה מאוד בימי הביניים, על מגדליה וחומותיה, עם “שביל השומרים” (“Chemin des Gardes”) המתנשא בראש חומתה ומקיפה סביב-סביב. טירה מבוצרת הבנויה על אגם – או מוקפת חפיר ממולא מים – היתה צורת הגנה מקובלת נוספת. אלו הם מבצרים גבוהים, גדולים, שבנייתם ממושכת ויקרה ונתונה לרוב רק בידי שליטים חזקים ועשירים. ומה עשו פשוטי העם, החקלאים, הכפריים שאין ידם משגת?
בדרום-מערב צרפת, במהלך המלחמות עם החיילים האנגלים, התפתחה צורת בנייה ייחודית, אופיינית לאזור זה בלבד. בישובים רבים במחוזות אלו ניתן עד היום להבחין בדגם בניה זה, בעוד באחרים, עם תוספות הבנייה המודרניות, הוא הולך ומטשטש ונבלע בכפר המתפשט וגדל.
באסטיד היא צורת בניה לעיירה, או כפר, בדרום מערב צרפת, שהתפתחה בימי הביניים, במיוחד בתקופת
מלחמות הדת שהתחוללו באירופה. שמה מגיע מהשפה האקוויטנית העתיקה Bastida (=מבצר). בשפה הפרובאנסלית העתיקה, משמעות המילה קצת שונה ומסמלת בית עשוי אבן – כלומר, איתן וחזק יותר – בתקופה בה רוב הבתים היו בנויים עץ או בוץ. בשיטת בניה זו נבנה הכפר כריבוע בעל רחובות ישרים המצטלבים
אחד עם השני בזוית ישרה, ב-90 מעלות.
כמו בערים הרומיות הקדומות, לעיירה שני רחובות ראשיים, גם הם צלובים בזוית ישרה, המסתיימים בשערי כניסה לישוב המוקף חומת מגן. הכיכר המרכזית של העיירה, כיכר השוק Halles אמנם נמצאת בהצטלבות שני הרחובות הראשיים, אך מבני הציבור והשלטון מעט מרוחקים מהכיכר – בית העיריה, בית הספר, הכנסייה ומוסדות אחרים. שיטת בנייה זו מאפשרת הגנה טובה יותר על העיירה מפני פולשים אפשריים, במיוחד בשל העובדה שבנייני השלטון לא נמצאים במפגש הרחובות הראשי שבמרכז העיירה. זוהי בנייה אפיינית לדרום-מערב צרפת בלבד ואין ישובים כאלו במקומות אחרים באירופה, או בעולם.
העיירה הראשונה שנבנתה בשיטה זו היא Cordes-sur-Ciel (“קורד בשמים”), שנוסדה בשנת 1222 . במהלך השנים, נפלו חומות העיירות, הבתים הורחבו ורחובות חדשים נסללו. לא תמיד נשמרה צורת הישוב וברבים מהם כיום אף קשה להבחין בתשתית הרבועה וברחובות המצטלבים. בעשרות השנים האחרונות, עם התפתחות התיירות העולמית, הוכר הערך התרבותי והתיירותי של ישובים אלו ורבים מהם הפכו לאתר ביקור מושך והיסטורי.
מוכרות כיום מעל 200 עיירות מסוג זה, גם אם צורת המבנה שלהן השתנתה במהלך השנים, אך היו כאלו
במקורן. דוגמאות תיירותיות במיוחד ומומלצות לביקור – Domme (1281), Cordes-sur-Ciel (1222),
Monpazier (1284), Villefranche-de-Rouergue (1252), Villereal (1267), ועוד רבים אחרים.
ראו גם באתרים – https://about-france.com/tourism/bastide-towns.htm וגם: https://www.francethisway.com/tourism/bastide-towns.php
היסטוריונים מעריכים כי במהלך ימי הביניים נבנו בדרום-מערב צרפת יותר מ-600 עיירות באסטיד. מעל 200 מהן שרדו עד ימינו ובמהלך שנות התיירות המתפתחת במאה ה- 20 הבינו בצרפת האפשרויות הטמונות בעיירות אלו, רבות מהן בעלות יופי וקסם שאין שני לו. חלקן שוחזרו בצורה מדהימה, חלקן האחר השתמר בשיתוף פעולה הדוק של התושבים. במרביתן שוקמו הסמטאות והפכו לבתי קפה קטנים וצבעוניים, מסעדות ססגוניות או חנויות חינניות למזכרות תיירים או מוצרי מלאכת יד של אמנים מקומיים.
טיול בדרום-מערב צרפת, במיוחד במחוזות דורדון ו- לוט (Dordogne, Lot), אינו שלם אם אינו כולל ביקור – אחד, שניים או אפילו יותר – בעיירות באסטיד אלו. רבות מהן רשומות גם באגודת “הכפרים היפים בצרפת”.
הכפרים היפים ביותר בצרפת
הכל נולד ממפגש של איש עם חוברת. שארל סייראק (Charles Ceyrac), ראש עיריית La- Rouge Collanges- , קיבל לידיו ב-1981 ספרון בשם “הכפרים היפים בצרפת” (“Beautiful Villages of France”), בהוצאת “Reader’s Digest”, בו הוצגו בתמונות מספר כפרים יפים בצרפת, ללא מיון וסיווג כלשהם. שארל פנה לראשי ערים אחרים בצרפת בשאלה “מדוע הכפר הזה, ולא כפר אחר?”. 66 ראשי ערים אחרים נענו לקריאתו, וב-6 במרץ 1982 הוקמה רשמית האגודה בשם “הכפרים היפים בצרפת“.
בתקנון האגודה נקבעו מספר כללי יסוד שעמידה בהם מקנה לכפר מעמד של “מתחרה על התואר”, כמו מספר התושבים (לא עולה על 2,000), בשטח הכפר נמצאים לפחות 2 אתרי מורשת, או אתרים היסטוריים, וכדומה. רק הכפרים המועמדים נבדקים ב-32 אבני בוחן נוספות של תרבות, שמירת הסביבה, טיפוח, צרכנות, תיירות, ועוד ועוד.
כפר המגיש מועמדותו לארגון חייב לעבור מבחנים ובדיקות ארוכות על ידי ועדות של הארגון, כולל ועדות ובוחנים אנונימיים. אם התקבל – חותם ראש העיר על תעודת התחייבות המקדשת את עקרונות הארגון כפי שמתבטאים בתקנון העמותה. כפר המתקבל לארגון רשאי לקבע את סמל הארגון בכניסה לכפר והוא מתפרסם בכל אתרי התיירות הצרפתיים. חברות בארגון אינה מקנה מענקים ותמיכה כספיים ממשיים, אך תורמת בעקיפין לפיתוח וקידום הכפר.
במהלך השנים קנה לעצמו ארגון זה שם של כבוד וכפרים החברים בו מקבלים עדיפות רבה במסלולי טיול ותיירות, הן בתיירות פנים והן בתיירות בינלאומית. כיום חברים באגודה זו 178 כפרים, מתוך למעלה מ- 35,000 כפרים בכל רחבי צרפת.
