הכנתי עבורכם רשימה של עיירות וכפרים נבחרים בדרום מערב צרפת, אלו שהרשימו אותי במיוחד, וגם אם חלקם אינם מצדיקים נסיעה מיוחדת, הם בהחלט שווים סטייה מהמסלול. המדריך כולל מידע על הכפרים, תמונות וקישורים לאתרים רלוונטיים. אם אתם מעוניינים לקרוא על ההיסטוריה של הכפרים הללו, אתם מוזמנים להיכנס לכתבה שכאן.
הרשימה על פי סדר אלפביתי, ואין העדפה לכפר מסוים. כפרים המסומנים בכוכבית חברים באגודת “הכפרים היפים בצרפת”. ולבסוף – זו אינה תורה מסיני. יש עוד המון מקומות נפלאים במחוזות אלו, רבים מהם שאיני מכיר בעצמי. אל תהססו לסטות מהדרך הראשית ולגלות פנינים חדשות!
Autoire, Lot * (אוֹטוּאַר)
כפר קטן, סמטאות עם בתי אבן מקומית בצבע דבש, חלקם גם בעלי מרישי עץ בסגנון הנפוץ באזור (Colombages). הכפר מוזכר לראשונה במסמכים של מנזר קרוב בשנת 895. במרכז הכפר כיכר עם מזרקת אבן יפהפיה, שבבסיסה ארבעה דולפינים. לידה כנסייה מהמאה ה- 12.
בתים רבים בכפר הינם מקוריים, בני מאות שנים. בחלק מהם משולבים מגדלי שמירה קטנים בקירות האבן, מזכרת לתקופה סוערת יותר. אחד ממאפייני “הכפרים היפים” – בתים מטופחים וגינות ססגוניות – התושבים כאן לא טמנו ידם בצלחת וכמעט כל בית מוקף בגינה פורחת, צבעונית ומטופחת להפליא. בכפר מסעדות ובתי קפה רבים, יחסית למספר תושביו (פחות מ- 400). הכפר מקסים – לא לוותר עליו.
קישורים למידע נוסף אודות אוטואר:
Beaulieu-sur-Dordogne, Correze * (בּוֹלְיֶה-סוּר-דוֹרדוֹן)
נמצא במחוז Correze – אבל ממש על גבול מחוז Dordogne. מילולית, “מקום יפה על דורדון. הכפר, שב-2019 התמזג עם כפר שכן Brivezac , הוא כפר ימי ביניימי שנבנה כולו סביב המנזר שהוקם כאן ב-860. במהלך השנים נוספו בתים סביבו ואט אט גדל הישוב. הכניסה לכפר דרך שער אבן גדול, Porte Sainte-Catherine , שריד לחומות שהקיפוהו. הכיכר המרכזית היא כיכר השוק וסביבה סמטאות עם בתי אבן או כלונסאות עץ, חלקם מעוטרים בפסלים, פיתוחי אבן או בקישוטים אחרים. גגות רעפים אדמדמים, מחודדים, שתחתם מרפסות וגשרי עץ קטנים, וכל זה טובל בגינות פרחים ססגוניות ומטופחות. הכנסייה, מן המאה ה-12, בנויה בסגנון רומאני מובהק. שוק כפרי גדול מתקיים בכיכר הכפר בכל יום רביעי, בשעות הבוקר.
קישורים למידע נוסף אודות בּוֹלְיֶה-סוּר-דוֹרדוֹן:
Bergerac, Dordogne (בֶּרְגֶ’רק)
עיר מחוז מרכזית בת כ-26,000 תושבים. העיירה זכתה לפרסום עולמי בעקבות מחזהו העליז של המחזאי אדמונד רוסטאן, “סיראנו דה ברג’ראק”, שכלל אינו קשור לעיירה זו. הסיפור הוא על אביר בשם סיראנו, בן למשפחת ברג’ראק המתגוררת בעמק Chevreuse (שֶוְורֵז) שבאזור פאריס. בעקבות השם, והצלחת המחזה, שינה המחזאי את מקום מגוריו של גבור המחזה הנדון לעיירה זו.
העיר היא “בירת” פריגור הסגול. המרכז העתיק, מרכז העיר, הוא החלק המעניין והתיירותי ובו מרוכזים מרבית אתרי הביקור (הגדה הצפונית של נהר דורדון). הכיכר המרכזית – Place Pelissiere – בה ניצבת כנסיית Saint Jacques (“יעקב הקדוש”) שחלקים ממנה נהרסו במהלך מלחמות הדת באירופה. לידה ניצב פסל גדול של סיראנו דה ברג’ראק, שכאמור אינו קשור כלל לעיר. באותה כיכר גם תראו מזרקה גדולה שבעבר שימשה את נשות העיר כמקום כביסה ציבורית, כפי שהיה מקובל בכל אירופה (עד להמצאת מכונת הכביסה). מהכיכר יוצא רחוב Saint James, בו ניצבים מספר בתים יפים ומעניינים, במיוחד בית מספר 26 (מאה 14) המעוטר בכמה פסלים מיוחדים.
עוד בתים מעניינים תראו ברחוב Saint Clar, שם בולטת תופעת הקומה השניה הבולטת מעבר לקומה הראשונה…. יש לזכור כי בעבר חושבו תשלומי המסים העירוניים על פי שטח הקרקע שתפס הבנין ברחוב.
אתר מעניין בעיירה הוא מוזיאון הטבק המתאר היסטוריה של יותר מ-3,000 שנה וכיצד הגיעו עלי הטבק לאירופה. קצת מדרום לעיירה, ליד טירה בשם Chateau de Bridoire , תמצאו מבוך גדול בשדה תירס (בעונה). ראו פרטים באתר.
קישורים למידע נוסף אודות בֶּרְגֶ’רק:
Beynac-et-Cazenac, Dordogne * (בֶּיְינַק-אֶ-קַזְנַק)
כאשר מגלים את מיקומו של הכפר המקסים הזה, “לחוץ” בין הנהר להר סלעי, מבינים מיד מדוע נבחר מקום זה כדי לבנות טירת משמר להשגחה על תנועת הספינות והסחורות בנהר ה- דורדון. במשך השנים, נבנה כפר סביב הטירה והכפר השלו הזה הוא אחד מהכפרים היפים ביותר בצרפת (אין ברירה, משפט זה יחזור הרבה פעמים בטיול הנוכחי). 1115 היא השנה הראשונה בה מוזכר המקום, כאשר הדוכס המקומי – Meynard , איש בֵּיינַק – העניק ההר במתנה לכמרים שבמנזר סמוך. בניגוד להרבה כפרים וישובים אחרים בסביבה, אין בכפר זה אתר מיוחד ומסוים לביקור – פשוט לטייל ולהסתובב בסמטאות הצרות.
קישורים למידע נוסף אודות Beynac-et-Cazenac, Dordogne:
Capdenac-le-Haut, Lot * (קָפדְנַק-לֶה-הוֹ)
שוב, אחד מהכפרים היפים. בנוי על צוק, 110 מטר מעל לפיתול גדול של נהר ה- Lot , וממרומי הצוק נראה כאילו הכפר מוקף כולו מים. בשל מיקומו – גבוה, ומוקף מים – תמיד נבחר ישוב זה כמקום תצפית והגנה ויש השערות (שטרם הוכחו) כי היה מבצר עוד בתקופת השבט הגאלי (אחד מהשבטים הקלטיים במערב אירופה שלפני הרומיים), כאשר אלו נלחמו בלגיונות הרומיים הפולשים (מאה ראשונה לפני הספירה). במשך מאות בשנים היווה הכפר תחנת מסחר פורחת וסואנת בין המחוזות של מרכז וצפון צרפת, לאלו של דרומה. החלק העתיק בכפר הוא הציורי והמעניין יותר, שם ניתן לראות את ה- דונג’ון (Donjon , מגדל שמירה מרובע) מימי הביניים, עם שני שערים בחומה : Gergovia Gate ו-Vigane Gate, בית משמר חיל המצב, הידוע גם בשם House Sully כנסיית Saint John the Baptist .
בין הסמטאות וגדרות האבן הישנות, גינות וחצרות – חלקן מטופחות ופורחות העושות חשק להיכנס ולבקר, בעוד אחרות נשארו נאמנות לסימני הזמן. אבנים אפורות מחזזית וטחב, צמחייה פרועה בין חגווי ה-“אבן יבשה” (Pierre Seche , שיטת בניה ללא מלט וטיח, נפוצה בכל אגן הים התיכון). חצר מכוסת דשא פראי, כביכול נטושה, משקיפה מעל גדר אבן נמוכה אל פיתול הנהר, כמה עשרות מטרים מתחת. בשני סלעים מלבניים, ארוכים וכבדים למראה הקבועים בקרקע החצר נראים חריצים מקבילים – כנראה גלגלי עגלות שחנו כאן, מוחלפים כיום על ידי צמיגי מכונית מודרנית יותר. בהמשך, בין סמטאות ופיתולי הכפר, ניתן גם לטייל במסלול ריחני וחושני ב-“גינת חמשת החושים” (Jardin des Cinq Sens). מקום מופלא!
קישורים למידע נוסף אודות קָפדְנַק-לֶה-הוֹ:
Cardaillac, Lot * (קָרְדָיָק)
כפר ימי ביניימי הבנוי סביב הטירה שבראש הגבעה. בטירה ששרדה מגדלים עגולים ורבועים מהם ניתן להשקיף על הסמטאות ועל בתי הכפר המכוסים בגגות חרס בעלי רעפים בצבעים שונים, גם אם כולם נעים בין אדום לחום כהה. זה המקום בו “הומצא” מחדש מושג המוזיאון המפוזר. במקום לרכז המוצגים בבנין אחד, הוכן מסלול טיול בין בתי הכפר בו המטייל עובר בתים שונים – ביתו של מייבש הערמונים, תנור השזיפים, בית הספר הישן, יצרן קבקבי העץ, ועוד “מוסדות” חשובים בכפרי ימי הביניים. עוד תוכלו לראות במקום גן ימי-ביניימי (“Medieval Garden”) בו מגדלים פרחים וצמחי מרפא שהיו ידועים כבר בימי עבר כבעלי תכונות מרפא, או – רחמנא לצלן – כבעלי תכונות כישוף וקסם.
קישורים למידע נוסף אודות Cardaillac:
Castelnaud-la-Chapelle, Dordogne * (קָסְטֵלְנוֹ-לַה-שָפֶּל)
כפר יפה השוכן לגדות נהר הדורדון. מהטירה הגדולה סביבה בנוי כל הכפר ניתן להשקיף על נוף נפלא של עמק הנהר לכל מלוא העין. לאורך הגדה, המים, שפע מסעדות ובתי קפה. עליה תלולה למדי מובילה אל הטירה (אפשר להגיע אליה גם ברכב. סעו בעקבות החצים) כאשר בדרך עוברים כנסייה, שבאופן חריג אינה על ראש הגבעה – מקום זה שמור לטירה עצמה. סמטאות הכפר מפותלות, תלולות, מרוצפות אבן ומכל פינה נשקפים גגות רעפי חרס, תריסי עץ ישנים וגם כאלו שמברשת צבע ביקרה אותם לאחרונה, וכל זה טובל בשפע פרחים וגפנים. בראש הגבעה ניצבת טירת Castelnaud שהיא ככל הנראה, אחת מהטירות היפות בעמק ה- דורדון. בטירה חדרים רבים, חלקם מרוהטים ברהיטים מקוריים, אך גולת הכותרת היא חדר משמר בו מוזיאון כלי נשק תקופתיים מרשימה.
לא רחוק מהכפר, בחוות Vielcroze נמצא מוזיאון האגוזים – כאמור לעיל, מוצר חשוב בחקלאות המקומית.
קישורים למידע נוסף אודות קָסְטֵלְנוֹ-לַה-שָפֶּל:
Domme, Dordogne * (דוֹם)
דום מסווג כאחד הכפרים היפים ביותר בצרפת ותופס מיקום נהדר גבוה מעל נהר הדורדון. הכפר מקסים והנופים הם בונוס וכך גם מערכת המערות הנמצאת ממש מתחת לכיכר המרכזית. לשכת התיירות של Domme שוכנת בבית אבן ישן בכיכר המרכזית – Place de la Halle , ב- Maison du Gouverneur (בית המושל) המרשים מאוד בכיכר. זהו החלק העיקרי של העיירה, המוקף מבנים יפים מהמאה ה- 13 . הבאסטיד (עיירה מבוצרת) נוסד בשנת 1281 על ידי המלך פיליפ הנועז.
המערות (Grottes de Domme) שימשו בעבר כדי להגן על תושבי העיירה במהלך מלחמת 100 השנים, אם כי החלק העליון התגלה רק בשנת 1954 . באתר יותר מ-400 מטר של גלריות מלאות נטיפים ומעלית זכוכית הלוקחת אתכם חזרה למעלה אל פני השטח. ממש מול כיכר Halle נמצאת ה-Belvedere de la Barre , נקודת תצפית נפלאה ותחילתה של טיילת הצוקים (Falaise) – הליכה קצרה המובילה לפארק ציבורי. המסלול הוא גבוה מעל נהר ה- דורדון ולכן הנופים מרהיבים. קטעי הטיול בטיילת גובלים בשרידי החומות המבוצרות שהקיפו חלקים מהעיירה. הפארק הציבורי בסוף הטיילת הוא מקום טוב לפיקניק. עוד בעיירה, המנזר הישן, ה-Couvent des Augustins ו-Maison du batteur de monnaie du Roy (מילולית, “בית מטביע המטבעות המלכותי”, מעיד על מעמדה של העיירה) שבו הוטבע כסף בימי הביניים. מהכיכר המרכזית, Place de la Halle תשוטטו ברחובות הסמוכים. כולם חושפים ארכיטקטורה מעניינת החל מבנייני קולומבאג’ (Colombages , קורות עץ), לגגות תלולים, אפייניים למחוז דורדון, חלקם בעלי צריחים קטנים. חלק מהסמטאות מוביל לשערי האבן השונים בחומות המקיפות את העיירה המרובעת.
באופן יוצא דופן בין ערי הבאסטיד, שמרה Domme על חלק מהחומות המבוצרות המקוריות שלה ומהשערים לעיר. החומות עבות במיוחד ונותרו רק שלוש מהדלתות המקוריות. שער ה-Porte des Tours (שער המגדלים) הוא אולי המרשים ביותר, עם המגדלים העגולים שלו, אבל Porte de la Combe ו- Porte del Bos , גם הם יפים מאוד וניתן להגיע אליהם בהליכה ברחובות מקסימים שלאורכם מגוון מעורב של בתים ואחוזות פרטיות. המגדלים של Porte des Tours הוסבו לבתי כלא בשנת 1307 כאשר אבירי מסדר הטמפלרים נעצרו על ידי המלך, ועדיין ניתן לראות את הצלבים החקוקים שהם גילפו בזמן שהיו כלואים. הכלא פתוח לביקור לאורך כל השנה. אפשר להסתובב בחומות בצד הדרומי של העיירה בין Porte del Bos ל- Porte de la Combe . יש כמה מראות נהדרים על פני האזור הכפרי (והצצות לכמה בתים וגנים מרשימים מאוד שנבנו ממש בתוך החומות). Domme גדולה יותר מרבות מעיירות הבאסטיד באזור, ומכיוון שהיא נמצאת גבוה מעל ה- דורדון, משקיפה אל נוף מרהיב של הנהר והאזור הכפרי שמסביב, היא אתר ‘חובה’ אם אתם מטיילים באזור.
קישורים למידע נוסף אודות Domme:
Issigeac, Dordogne (אִיסִיזָ’ק)
כפר קטן, מימי הביניים כמובן, המארח שוק ססגוני ועליז, פופולארי במיוחד על תושבי הסביבה, בכל יום ראשון בבוקר. בנוסף, במשך חדשי הקיץ, יולי-אוגוסט, מתקיים בכפר שוק לילה בכל יום חמישי בערב (החל מ- 19:00). רוב בתי הכפר של היום הם מהמאות ה- 13 עד ה- 16 , אך כמעט כולם בנויים על בתים עתיקים בהרבה, חלקם אף מהתקופה הרומית. שלא כבכל ישוב ישן, אין ב- איסיז’ק “מרכז כפר” מובהק אלא רק רצף של סמטאות ורחובות קטנים.
קישור למידע נוסף אודות אִיסִיזָ’ק:
La Roque Gageac, Dordogne * (לָה-רוֹק-גָגָ’ק)
אמנם, הכפר הזה חבר באגודת “הכפרים היפים בצרפת”, אבל בלי קשר, הוא באמת אחד מהכפרים היפים ביותר בהם ביקרתי אי פעם. הכפר, “לחוץ” בין הר לנהר, בנוי מסמטאות עולות ויורדות, מפותלות בעליות וירידות תלולות למדי…. עתיר בתים נפלאים וסמטאות קסומות. קחו לעצמכם שעה, שעתיים ואפילו יותר, ללכת לאיבוד בין קירות וגדרות אבן, סמטאות מרוצפות אבנים בנות מאות שנים. בנוי על גדת נהר ה- דורדון, נושק לטירה La Malartrie, (אין ביקורים, אך ניתן להשכיר לשבוע. 5,500€….) הנמצאת בקצה המערבי של הכפר, אין בכפר משהו מיוחד, או מבנה חשוב שחייבים לבקר, אבל זהו כפר מקסים. אל תחמיצו!
קישורים למידע נוסף אודות La Roque Gageac:
Lascaux II, Grotte de, Dordogne (לָסְקוֹ 2, מערה)
אתר מורשת עולמית של אונסקו. “מערת לאסקו” היא רשת של מערות ליד הכפר Montignac , במחוז דורדון בדרום מערב צרפת. למעלה מ- 600 ציורי קיר קדמונים מכסים את הקירות הפנימיים והתקרות של המערה. הציורים מייצגים בעיקר בעלי חיים גדולים, המתכתבים עם תיעוד המאובנים (שלדים, עצמות) של התקופה הפליאוליתית העליונה באזור. הויכוח הגיאולוגי מתמשך, אך גיל הציורים מוערך כיום בדרך כלל בסביבות 17,000 עד 30,000 שנה (התקופה המגדלית המוקדמת). בגלל האמנות הפרהיסטורית יוצאת הדופן במערה, לאסקו נרשם ברשימת המורשת העולמית של אונסק”ו בשנת 1979 , כמרכיב של האתרים הפרהיסטוריים והמערות המעוטרות של עמק נהר ה-וֶזֶר ( Vezere ). המערות המקוריות סגורות לציבור מאז 1963, מכיוון שמצבן הלך והידרדר, אך יש כיום מספר העתקים.
היסטוריה
הכניסה למערת לאסקו התגלתה על ידי מרסל רבידט בן ה- 18 כאשר כלבו, “רובוט”, חקר בור שהותיר עץ שנעקר בסערה (ספטמבר 1940). רבידט חזר למקום עם שלושה חברים והם נכנסו למערה דרך פיר בעומק 15 מטר שלדעתם עשוי היה להיות מעבר סודי לאחוזת לאסקו האגדית, השוכנת בסביבה על פי אגדות עממיות. בני הנוער גילו שקירות המערה מכוסים בתיאורים ציוריים של בעלי חיים. גלריות שמציעות המשכיות, הקשר, או פשוט מייצגות מערה – קיבלו שמות. אלה כוללים את אולם “השוורים”, “המעבר”, “הפיר”, “הנווה”, “האפסיס” ו-“חדר החתולים”. הם חזרו יחד עם אב המנזר הנרי ברוי ב- 21 ב- ספטמבר 1940 . ברוי ערך סקיצות רבות של הציורים במערה, שחלקן משמשות כיום כחומר לימוד לעומת מצבם הנוכחי, בשל ההתדרדרות הקיצונית של רבים מהציורים.
מתחם המערות נפתח לציבור ב14 ביולי 1948 , וחקירות ארכיאולוגיות ראשוניות החלו שנה לאחר מכן, תוך התמקדות בפיר. עד 1955 – פחמן דו חמצני, חום, לחות ומזהמים אחרים שנוצרו על ידי 1,200 מבקרים ביום פגעו באופן ניכר בציורים. ככל שמצבם התדרדר, יותר ויותר פטריות וחזזיות כיסו את הקירות המעוטרים. כתוצאה מכך, הוחלט לסגור המערה לציבור בשנת 1963, הציורים שוחזרו למצבם המקורי והוכנסה מערכת ניטור על בסיס יומי.
העתקים
בעיות שימור במערה המקורית הפכו את יצירת ההעתקים לחשובה ביותר. לאסקו II – העתק מדויק של האולם הגדול של השוורים והגלריה המצוירת, הוצג ב- גראנד פאלה (Grand Palais) בפריז, לפני שהוצג משנת 1983 במערה מלאכותית שהוקמה בקרבת המערה המקורית, בניסיון להציג הציורים והסביבה לציבור מבלי לפגוע במקור. מגוון שלם של האמנות הקדמונית של לאסקו מוצג במרחק של קילומטרים ספורים מהאתר, במרכז לאמנות פרהיסטורית , Le Parc du Thot שבו יש גם בעלי חיים אמיתיים, בשר ודם, המייצגים את עולם החי של תקופת הקרח. הציורים של אתר זה שוכפלו עם אותו סוג של חומרים כגון תחמוצת ברזל, פחם ואוֹכְּר, שמדענים סוברים שנעשה בהם שימוש לפני 19 אלף שנה. העתקים נוספים של לאסקו נוצרו במהלך השנים.
לאסקו III – סדרה של חמש רפרודוקציות מדויקות של אמנות המערות (“הנווה” ו-“הפיר”) שמאז 2012 הוסעו ברחבי העולם ומאפשרות לחלוק את הידע על לאסקו הרחק מהמקור.
לאסקו IV – עותק חדש (דצמבר 2016) של כל האזורים המצוירים במערה המהווה חלק מהמרכז הבינלאומי לאמנות קדמונית (Centre International de l’Art Pariétal) . העתק גדול ומדויק יותר זה המשלב טכנולוגיות דיגיטליות ולייזר, מוצג במוזיאון חדש שנבנה בתוך הגבעה המשקיפה על הכפר Montignac.
הערה : לטעמי האישי, לאסקו II היא המרשימה ביותר. לאסקו IV אולי יותר מדויקת, אבל “מדעית” ומסוגננת מדי.
Les-Eyzies-de-Tayac, Dordogne (לֶזֶיְיזִי-דֶה-טָיָק)
אחד מאזורי ההתישבות הראשונים של האדם הקדמון באירופה הוא בעמק נהר הוֶזֶר ( Vezere ) הרצוף כולו באתרים הסטוריים, אם אלו מערות ששימשו לציור וכמקומות פולחן, ואם אלו מערות מגורים. בעמק זה שוכן גם מוזיאון פתוח המוקדש כולו לאדם הקדמון – Le Park du Thot.
אתר חשוב בכפר (למתעניינים) הוא המוזיאון הפרה-הסטורי הלאומי, שם תראו, בנוסף לממצאים רבים ושונים, גם את השלדים הניאנדרטלים הקדמונים ביותר שנמצאו באזור, כולל שלד של תינוק בן 40,000 שנה.
קישורים למידע נוסף אודות Les-Eyzies-de-Tayac:
Limeuil, Dordogne * (לִימֵיְי)
עוד כפר החבר באגודת הכפרים היפים בצרפת, והוא באמת כפר יפהפה (כמה פעמים כבר כתבתי משפט זה ?). הכפר שמר על חלק גדול מבתיו הישנים, כולל הסמטאות הקטנות והצפופות, עד כדי כך שבחלק מהן אף לא ניתן להיכנס עם רכב – או שהן צרות מאד, או כדי לשמר השקט והשלווה בכפר. מומלץ להחנות המכונית לאורך גדת הנהר, ולפני שאתם מתיישבים ללגום ספל קפה (אפשר גם כוס יין. צרפת היא המדינה היחידה בעולם בה היין זול יותר ממים מינרליים), שוטטו קצת בין הבתים העתיקים. יש לציין כי הכפר היה קיים, ופעל כמרכז מסחרי ותחבורתי (על המים), כבר בתקופת השבטים הקלטיים שנתנו לו את שמו Lemoialum , שמשמעו בשפה הקלטית “מקום נטוע בוקיצות” (סוג של עץ).
קישורים למידע נוסף אודות לִימֵיְי:
Loubressac, Lot * (לוּבְּרְסָק)
גיבוב של גגות מחודדים, מכוסים ברעפים חומים, והכל טובל בירוק – עצים, שיחים ופרחים. זה המראה הראשון הנגלה לעין בכביש המטפס לכפר קטן זה (קרוב מאד לכפר Autoire , ראו לעיל). כרגיל, כנסייה מהמאה ה- 13 ניצבת בכיכר הכפר, משולבת במגדל פעמונים גדול, מרובע. בשיטוט בסמטאות הכפר, ניתן להבחין מבין הבתים והחצרות בנופי עמק הדורדון שלארכו בנוי הכפר.
קישורים למידע נוסף אודות לוּבְּרְסָק:
Marqueyssac, Jardin de, Dordogne (מָרקֵייסָק, גנים)
זה לא כפר יפה, זו לא טירה נפלאה, גם לא כנסייה מדהימה…. יש אנשים שמוצאים אשרם בצמחים. ענפים, עלים, פרחים, עצים, ושאר ירוקים המבצבצים מן האדמה. במחוז דורדון יש מספר גנים מפורסמים בצמחייה מגוונת ועבותה, פראית או מסודרת (גן בסגנון אנגלי, או גן בסגנון צרפתי – נושא בפני עצמו), ששמעם יצא בעולם.במסגרת רשימה זו אני מציין רק אחד, אך דעו שיש עוד, ולא רק במחוז זה.
שטח פרטי, על פני יותר מ- 2 קמ”ר, סביב טירה מהמאה ה- 18 . הגינה עוצבה באמצע המאה ה- 19 בעיקר באמצעות שיחים ועצים נמוכים, יותר מאשר פרחים מסודרים בערוגות. לאחר מלחמת העולם ה- II , בשל סיבות כלכליות, עברה הגינה לרשות בעלי הטירה הסמוכה Chateau de Castelnaud (טירת קַסְטֶלְנוֹ). אין בשטח הגנים משהו מיוחד לציין, לראות או לבחון צוות גננים דואג לעצב גושי צמחיה בשלל צורות ומבנים, פשוטים או מסובכים, ירוקים או משולבים בפרחים צבעוניים, כיד הדמיון הטובה עליהם – חיות, צורות גיאומטריות או שבילים וערוגות שזורים כמו בציור דמיוני מופשט. פשוט לטייל, להשקיף על נהר ה- דורדון המבליח בין העצים וסביב השיחים וליהנות מהנוף הירוק.
קישורים למידע נוסף אודות Marqueyssac, Jardin de:
Martel, Lot * (מָרטֶל)
הכל כבר נאמר בעמודים הקודמים על הכפרים היפים של מחוז ה- דורדון, אך ייחודה של העיירה הקטנה מרטל (Martel) נעוץ בשבעת מגדליה, אחד מהם מיוחד – מגדל עגול המשולב בקירות האבן של הבנין הניצב מול השוק המקורה שבכיכר המרכזית של העיירה. על הדרך המסחרית שבין פאריס לעיר הדרומית טולוז (Toulouse), ולחוף הנהר שתמיד שימש כדרך תעבורה חשובה, הפכה העיירה למרכז מסחרי גדול ושוקק. במאה ה- 13 נבנו בה לא מעט בתים גדולים ומפוארים – עולם שקרס וחרב במלחמות הדת שהשתוללו באירופה במאות ה- 14 וה- 17 . בין האתרים החשובים בעיירה, כנסיית סנט-מור ( Saint Maur ), ארמון ריימונדי (Palais Raymondi , 1280), שרידי החומות והמגדלים השונים וכמובן כיכר השוק המקורה במרכז העיירה (שוק בימי רביעי ו- שבת, בשעות הבוקר, עד הצהריים).
קישורים למידע נוסף אודות מרטל:
Monpazier, Dordogne * (מוֹנְפַּזִיֶיר)
אינספור משפטים אפשר לומר על כפר זה – ימי ביינימי, באסטיד טיפוסי הכי קלאסי שאפשר, חומות ושערים, כיכר שוק מרובעת, כפר תיירותי, אחד מ-“הכפרים היפים ביותר”, ועדיין – זהו אחד מהכפרים הנעימים והיפים ביותר שאני, אישית, ביקרתי במחוז דורדון.
כמו רבים אחרים באזור, הכפר נוסד בשלהי המאה ה- 13, 1284 כדי לדייק, על ידי אדוארד ה- I , מלך אנגליה ששלט אז באזור זה. מרכז הכפר – על בתיו, סמטאותיו וכיכר השוק – נותרו כמעט ללא שינוי מזה יותר מ- 600 שנה. כיום, מלבד השוק המסחרי המתקיים בכפר בכל יום חמישי, כיכר השוק הרבועה מלאה בוטיקים, מסעדות, חנויות ובתי קפה שוקקים בכל שעות היום, וכמובן ביתר שאת במהלך סוף השבוע.
על אף גילו המופלג, נותר הכפר כמעט ללא שינוי, הן בכיכר המרכזית והן הבתים שסביבו. מבעד לחלונות או דלתות פתוחות ניתן להבחין ברצפת אבן עליה הונח תנור אפיה מודרני, או חלוקי נחל קטנים שנועדו לאזן מקרר או מכונת כביסה. וילונות תחרה לבנה עדינה מכסים החלונות בקומת הכביש וחביות עץ, או אדניות פרחים צבעוניות מכסים גרמי מדרגות – 3 או 5 מדרגות בלבד – המכניסות הרחוב הצר הישר אל חדר האורחים, או אל המטבח, בחלק מהבתים. מרבית הבתים עברו צביעה או תיקון, אך פה ושם עדיין ניתן להבחין בבתים ישנים, חלקם אף חרבים ונטושים, עליהם שלט “למכירה” או “להריסה ולשיפוץ”. שיטוט בסמטאות הקטנות, בין מדרגות ואבני מדרכה משופשפות וחרוטות בסימני הזמן הוא מסע מופלא אל מאות קודמות שלמרות המכוניות החונות בצד הסמטה, עדיין נראה כאילו הזמן עמד בהן מלכת. בשל היות הכפר מיוחד, מרכזי ואתר תיירות חשוב, מתקיימים בו מזמן לזמן פסטיבלים ואירועים עונתיים מיוחדים. אחד מהחשובים בהם הוא תהלוכה – מצעד, או מסע, אם תרצו – של מכוניות עתיקות המתאספות בכיכר הכפר ויוצאות למסע איטי וססגוני בכבישי המחוז. כל המכוניות במצב נסיעה ולפחות בנות 50 שנה ! הבעיה, תאריכי האירוע משתנים וקשה לגלותם מראש. לא נותר אלא לקוות שאולי “תיפלו” על אירוע כזה. וגם בלי. אל תחמיצו – אחת מהפנינים של כל המחוז.
קישורים למידע נוסף אודות Monpazier:
Rocamadour, Lot * (רוֹקְמַדוּר)
עיירה קטנה, ממוקמת להפליא על צלע הר, שבמהלך השנים הפכה למרכז דתי חשוב, אחד ממקומות העליה לרגל החשובים ביותר לנצרות בכלל, ולא רק בצרפת. יש לציין שמראה הכפר התלוי על המצוק – ממש כך – מרשים הרבה יותר במבט מכביש הגישה אליו, מאשר כשנמצאים בתוך הכפר עצמו.
שימו לב: אין כניסה עם רכב לתוך הכפר. חמישה חניונים פזורים סביבו, חלקם מעליו, בראש הצוק (P1-P4), ואחד נוסף, P5 , בתחתית העמק עליו משקיף הכפר. מחניון זה יש רכבת חשמלית קטנה, לבנה, המביאה אתכם למרכז הכפר (בתשלום).
216 מדרגות מובילות מהכפר עצמו אל רחבת הכנסיות שבאמצע המצוק (יש גם מעלית, חבויה במעבר מפולש שברחוב המסחרי בתחתית העיירה). ברחבה מספר כנסיות, אחת מהן בנויה סביב פסלון שחור של מריה הבתולה, אם ישו. זה לא המקום לפרט האמונות והטקסים השונים המתקיימים באתר בהזדמנויות שונות – ניתן למצאם באתרים השונים המפורטים בהמשך ומוקדשים לכפר חשוב זה. מעל לרחבת הכנסיות נמצא המישור העליון של הכפר, הרמה שבראש המצוק, ממנו כבישים הממשיכים לכפרי הסביבה הגבוהים יותר (כמו, לדוגמא, L’Hospitalet).
מעבר להיבט הדתי, הכפר העתיק עצמו יפה, בעל סמטאות צפופות ומפותלות. כמו בהרבה כפרים באזור, הישוב האנושי כאן נוכח כבר בתקופה הפליאוליתית (לפני כ- 3 מליון שנים), במערות ומחסים טבעיים. שלוש “הקומות” של הכפר הנוכחי נוצרו רק בתקופת ימי הביניים – מסדר האבירים, מגיני הכפר, התגוררו וחיו במישור העליון. אנשי הכמורה במישור האמצעי, היכן שהכנסיות נמצאות גם כיום, ועובדי החקלאות ושירותי היום-יום, במישור התחתון. מסמכים מוקדמים מזכירים כי כנסייה קטנה היתה במקום כבר ב- 1105 , תחילת המאה ה- 12 . ב- 1148 אירע הנס המתועד הראשון במקום כאשר פסלון מריה השחורה הזיל דמעות במהלך תפילה…. נזירים נהרו למקום ובתחילה התבודדו מרביתם במערות הרבות בסביבה, אך מהר מאד הלך הכפר וגדל.
סביר להניח שימשוך אתכם ההיבט התיירותי מסחרי של הכפר – הרבה יותר מזה הדתי נוצרי. שוטטו בכפר היפה, פנו ימינה ושמאלה לסמטאות הצרות ולכו לאיבוד בין קירות האבן לשערי הברזל.
קישורים למידע נוסף אודות רוֹקְמַדוּר:
Saint-Amand-de-Coly, Dordogne * (סַן-אָמָן-דֶה-קוֹלִי)
טוב, אין הרבה מה לראות כאן. לפחות לא אתרים המוכרים כאתרי ביקור חשובים. זהו כפר קטן שייחודו (ייחוד ? ראינו שפע מזה בסביבה) בהיותו רשום ברשימת “הכפרים היפים בצרפת”. בתים יפים, חצרות “סודיות” (חלקן פרטיות), חלונות צבועים עם וילונות תחרה עדינה, סמטאות צרות ומפותלות, חלקן מרוצפות אבן וחלקן האחר – דשא ירוק. אתם כבר מכירים את הפזמון. אז בגלל שאתם מכירים לא תבקרו? כמו שמציין אחד מהאתרים (ברשימה), מול הכנסייה נמצא קפה נחמד – זהו מקום טוב לשבת עם כוס יין ולהביט בכנסייה שממול, או בעוברים ושבים. קצת שלווה בחיים.
קישורים למידע נוסף אודות סַן-אָמָן-דֶה-קוֹלִי:
Saint-Cirq-Lapopie, Lot * (סַן-סִירק-לַפּוֹפִּי)
גם אם שמו מוזר קמעא, הכפר הזה נבחר כמה פעמים לכפר היפה ביותר בכל צרפת, וזאת מתוך כל “הכפרים היפים ביותר.”. אלא שבשנים האחרונות נאסרה הכניסה לכפר ברכב (אני זוכר שעוד “הספקתי” לבקר בו לפני אי אלו שנים ללא שום מגבלה), וככל הנראה ההצלחה הקשתה עליו. חניון P4 הוא הקרוב ביותר למרכז הכפר, ולכן גם המבוקש והעמוס ביותר. מכיון שהכפר בנוי על צוק נישא מעל לנהר ה- Lot , איסור זה מקשה משהו על הביקור במקום ויש הנרתעים מהטיפוס והירידה בעליה והירידה התלולים בכניסה לכפר. כמובן, שזה אינו מוריד כהוא זה מיפי המקום. הכפר, בו כ- 200 תושבים, נאלץ “לארח” כחצי מליון מבקרים בכל שנה, במיוחד בחדשי הקיץ, עונת התיירות. באופן טבעי הפך הכפר למרכז משיכה לאמנים ויוצרים במגוון תחומים וסמטאותיו רצופות גלריות וחנויות בהן מוצגות אינספור יצירות אמנות מכל הסוגים והמינים. הסמטאות העתיקות משופעות בפינות מרוצפות אבן, או שולחנות מוצלי צמחים מטפסים בינות לכניסות הבתים המרוצפות, בין אבנים עתיקות למדרגות אבן עקומות. אל תחמיצו את “מוזיאון ריניו” – Musee Rignault – שני בתי אבן כפריים עתיקים, מחוברים על יד מגדל שמירה, ששוחזרו בזהירות יחד עם הגינה הצמודה אליהם, משקיפים אל העמק ואל הנהר. יש לציין כי בתצפית מנקודות רבות בכבישי הגישה לכפר – הן בכניסה והן ביציאה – נראה נוף נפלא של הכפר כולו על הצוק המשקיף לעמק נהר ה- Lot (לוט), ממש גלויה של פעם.
קישורים למידע נוסף אודות Saint-Cirq-Lapopie:
Saint-Leon-sur-Vezere, Dordogne * (סַן-לֵאוֹן-סוּר-וֶזֶר, “לאון הקדוש על וזר”)
כפר קטן ומקסים, חבוי בעמק האדם הקדמון, מחובק על ידי פיתולי נהר ה- וֶזֶר ( Vezere ), חבר באגודת “הכפרים היפים”. זהו כפר בו מתגוררים קצת יותר מ- 400 תושבים השומרים באדיקות רבה על אופיו וצבעו המיוחדים. כל הבנינים בו בנויים מאבן צהבהבה האפיינית לאזור, והם נוהגים לומר שהכפר “לא שופץ ונבנה מחדש, אלא שוקם בעדינות ובחן”. הכנסייה הקטנה, Saint-Leonce , הוקמה במאה ה- 12 על בסיס וילה רומית עתיקה שבשרידים ממנה ניתן להבחין בחצר שליד הכנסייה, לצד הנהר. הטירה הצמודה לכפר, Chateau de Clerans (קְלֵרַנְס) שייכת לאדם פרטי ואינה ניתנת לביקור (אך ניתן להשכיר).
בצמוד לכפר, על גדת הנהר, מחנה קמפינג גדול המאויש כמעט כל השנה – קרוואנים, אהלים, שולחנות מתקפלים, צעירים וגמלאים משתזפים, מתבטלים או סתם מטילים חכה אל מימי הנהר. סמטאות הכפר – מרוצפות אבן, מפותלות וצבעוניות – מלאות סדנאות וחנויות אמנים המוכרים יצירותיהם הססגוניות והמיוחדות. בין הבתים מתפתלים שבילים קטנים ומוסתרים בין עצים וגדרות חיות כדי להגיע לחצרות מסתוריות, מוצלות ונדחות, חלקן פרטיות שרק לאחר התנצלויות ארוכות (“אוי, אני מצטער. לא ידעתי שזה פרטי. אני מתנצל”) – אין שלטים ואין מנעולים, הכל פתוח, גלוי וחשוף, יפה ומושך העין. ולאחר הטיול, לשבת על ספסל אבן בחצר בית הקפה, עם כוס יין או קפה קצר, וליהנות מהעוברים ושבים בנוף המרגיע.
קישורים למידע נוסף אודות סַן-לֵאוֹן-סוּר-וֶזֶר:
Sarlat-la-Caneda, Dordogne (סַרְלָה-לַה-קַנֵדָה)
שמה המלא הוא סָרְלַה-לַה-קָנֶדָה (לאחר האיחוד בין סרלה ל- קנדה ב- 1965), אך כולם מכנים אותה בקיצור סרלה ( Sarlat ). אף כי העיר, אולי עיירה – מתגוררים בה פחות מ- 9,000 תושבים – היא “רק” בירת ה- “פריגור השחור”, ולא של כל המחוז, אין ספק כי היא העיירה המתויירת ביותר בכל המחוז כולו ושמה התפרסם בעולם. זוהי אכן עיירה יפהפיה השווה ביקור ואף נסיעה מיוחדת, במיוחד בימי השוק. בעיר נערכים שווקים פעמיים. ביום רביעי בשבוע זהו שוק יותר פונקציונלי, לטובת התושבים המקומיים שבסביבה, בעוד השוק המתקיים בשבת בבוקר הוא שוק יותר תיירותי המושך קהל מכל העולם, ססגוני וצבעוני – ולא רק אוכל – ממוסחר מאד ועדיין יפה ומסקרן, המתפשט כמעט לכל סמטאות העיר העתיקה. אל תחמיצו!
סרלה אינה עיר גדולה ואפשר בקלות רבה לבקר באתריה העיקריים, מה גם שכמעט כולם אסופים סביב המרכז העתיק. באתרים המפורטים בהמשך תמצאו רשימות והסברים מפורטים מה לראות ולאן ללכת – כאמור, העיר מתוירת מאד ואינספור מדריכים נכתבו עליה.
קישורים למידע נוסף אודות סַרְלָה-לַה-קַנֵדָה:
Tremolat, Dordogne (טְרֵמוֹלָה)
קצת מערבית לכפר Limeuil (לִימֵיְי, ראו לעיל), שוכן לגדות נהר ה- דורדון כפר קטן – כ- 500 תושבים – שהוא אמנם יפה ונחמד, כמו הרבה כפרים בסביבה, אך אין בו משהו מיוחד. הנקודה המעניינת היא נקודת תצפית קצת צפונית לכפר. נהר ה- דורדון, ארוך למדי (483 ק”מ), הוא נהר מפותל ובחלק זה שלו – מחוז דורדון – יש בו מספר עיקולים חדים, כמעט עיגולים שלמים (פיתול נהר נקרא בצרפתית Cingle , סַנְגְל). קצת צפונית לכפר נמצאת נקודה כזו – Cingle de Tremolat – והיא כה מבוקרת שאף הוקם במקום מפרץ חניה ורחבת תצפית.
קישורים למידע נוסף אודות טְרֵמוֹלָה:
Villereal, Lot-et-Garonne * (וִילְרֵאַל)
אמנם נוסדה ב-1269 על ידי אלפונס איש פואטייה (Alphons de Poitier) , אך בתחילת ימיה היתה בשלטון אנגלי. כיום העיירה ציורית ותוססת, עם כיכר שוק מקורה ורבועה (מאה 14), כמו ערי באסטיד רבות אחרות, בתים רבים עם קורות עץ ( Colombages ) ממלאים העיירה, לצד בתים ימי ביניימים “רגילים”, ובתים משוחזרים אחרים. פריט ייחודי לעיירה זו (איני מומחה בנדון, אך לא ראיתי זאת בשום מקום אחר), מעל כיכר השוק , Halle , הוקמה קומה שניה שהמדרגות אליה חודרות אל תוך תקרת העץ של הכיכר. בלי קשר לתיירות היסטורית, העיירה נעימה לטיול ושיטוט בסמטאותיה ובין קשתות האבן המקיפות את הכיכר העתיקה.
קישורים למידע נוסף אודות Villereal:
