מה עובר לכם בראש כשאומרים לך “הבניין זה נבנה במהלך המאה ה-20”? האם גם אתם רואים בעיני רוחכם בניין מכוער בצורת קופסא, הבנוי מבטון, ברזל וזכוכית? אם כך הרשו לי להפתיע אתכם. אי שם בחבל פואטו שארנט (Poitou Charente), נמצא ארמון בשם שאטו דה לה מרסרי (Château de la Mercerie), המזכיר בעיצובו את ארמון ורסאי, ולמרות שנראה כאילו נבנה במהלך המאות ה-17 וה-18, הרי שרובו המוחלט נבנה בין השנים 1925-1975.
זהו ארמון מיוחד, עם סיפור מדהים, שנפתח לתיירים רק בשנת 2022 והיום אני שמח להביא לכם את ההיסטוריה המעניינת שלו וכמובן את כל המידע הדרוש לצורך הביקור שלכם שם. אם אתם מבינים צרפתית וגם אם לא, אפשר ליהנות בלי השפה, אתם מוזמנים לצפות בסרטון הקצר הבא שמספר את סיפורו של הארמון המיוחד הזה.
אולם אם אינכם יודעים צרפתית, או שאתם רוצים להכיר יותר לעומק את סיפורו של הארמון, אתם מוזמנים להמשיך ולקרוא הלאה…
כיצד נבנה ארמון יפהפה דווקא במאה ה-20?
זהו סיפורם של שני אחים רמון (Raymond) ואלפונס (Alphonse) ממשפחת רתורה (Réthoré). שני האחים נולדו בראשית המאה ה-20, כאשר רמון נולד בשנת 1901 ואילו אלפונס ב-1905.
שני האחים הללו היו שונים לגמרי זה מזה. הבכור היה אדם כריזמטי ויפה תואר, איש של אנשים, שבהמשך חייו יהפוך לפוליטיקאי מצליח. אלפונס, לעומת זאת, היה אדם חולני שלא כל כך אהב חברת אדם והעדיף להתבודד.
זמן קצר אחרי לידתם החלו אסונות ליפול עליהם זה אחר זה. ראשון מת האב בשנת 1905, זמן קצר לאחר לידתו של אלפונס. עשור אחר כך מת אחיהם הבכור בתאונת דרכים. אמם, שהתחתנה עם רופא אמיד מתה בשנת 1924 ואביהם החורג מת כשנה אחר כך.
אולם בחיים לכל רע יש גם טוב, ובמקרה של שני האחים היה לסדרת המיתות הבלתי פוסקת הזאת יתרון אחד: הם ירשו לא מעט כסף.
מה אתם הייתם עושים לו הייתם זוכים בסכום כסף משמעותי מאוד בראשית שנות ה-20 שלכם? שני האחים החליטו להשקיע את כספי הירושה בקניית אחוזה בכפר עם השם המעניין מניאק (או בשמו המלא Magnac-Lavalette-Villars). הייתה זו אחוזה בסגנון ניאו-גותי, שנבנתה בשלהי המאה ה-19 על חורבות אחוזה עתיקה יותר שהייתה שייכת בעבר למשפחת רוסו (Rousseau).
אחד בונה, אחד מרהט
הירושה בה זכו האחים עזרה להם לא רק לקנות אחוזה, במקרה של אלפונס היא עזרה לו להגשים את עצמו ולעסוק במה שהוא הכי אהב לעשות: אדריכלות.
כאשר אלפונס היה צעיר, החליט אביו החורג, שהיה כאמור רופא, שהנער ילמד רפואה. אלפונס שנא כל שנייה מהלימודים וברגע שאביו החורג מת, הוא פרש מהם באופן מיידי. את הזמן שהתפנה הוא השקיע בלימודי ארכיטקטורה קלאסית, עם דגש על בנייה בסגנון יוון ורומא העתיקות. יש לציין שהוא מעולם לא סיים לימודים רשמיים בתחום, וגם לא היה לו שום צורך בכך, אך הידע שהוא רכש בעצמו היה עצום.
את העשור הראשון שלהם באחוזה (1925-1935) השקיעו האחים בשיפוץ מסיבי של הבניין מהמאה ה-19, אולם החל מ-1939, פתח אלפונס בבניית אגפים חדשים. הבנייה המשיכה באופן רציף עד שנות ה-70 של המאה ה-20 ושום דבר, כולל הכיבוש הנאצי, לא ממש הפריע לאחים לבנות אגף ועוד אגף.
וכך, בעוד אלפונס שוקד על תכנון ובנייה, רמון, האח הבכור, טס לו ברחבי העולם במטרה לקנות ציורים וריהוט עתיק, שאתם הוא קישט את החדרים החדשים. ככל שעברו השנים כך הפך אלפונס לאובססיבי יותר ויותר לגבי הבנייה וכך הלכה הטירה החדשה והתפרסה, תוך כדי כך שהיא “עוטפת” את האחוזה המקורית.
הסיבה לכך היא שאלפונס היה אדם חסר סבלנות וברגע שהיה נמאס לו מאגף מסויים, הוא היה פשוט עובר לתכנן ולבנות את האגף הבא. כתוצאה מכך, כמעט בכל חדר שתבקרו, יהיה תמיד משהו חסר (לדוגמא רצפה ללא ריצוף או עמוד ללא כותרת).
במהלך שנות השישים החליטו האחים להפוך את הטירה שלהם למעין ארמון ורסאי ואלפונס בנה חזית באורך 220 מטר בסגנון איטלקי, אך הוא מעולם לא טרח לבנות את החדרים וכך, כשתבקרו בטירה, תראו חזית ארוכה ומיותמת שאין מאחוריה כלום (החזית אף זכתה להופיע בספר השיאים של גינס בזכות אורכה).
שאטו דה לה מרסרי ניצל מהרס וקם לתחייה
בשנת 1983 מת אלפונס ואיתו מתו התוכניות להמשיך את בניית הטירה. מכיוון ששני האחים מעולם לא התחתנו ולא היו להם ילדים ומכיוון שרמון לא היה אדם צעיר, עלתה סוגיית הירושה. לאחר לא מעט מחשבות ולבטים החליט רמון להוריש את הטירה למזכירתו סולנז’ (Solange).
אולם לגורל היו תוכניות אחרות ומספר שבועות לאחר ההכרזה על כך שהיא תקבל את הטירה, מתה סולנז’ בתאונת דרכים. כתוצאה מכך מי שזכה לרשת את הטירה, עם מותו של רמון בשנת 1986, היה אחיה ברנאר שרנאק (Bernard Charrenac).
ברנאר אומנם הצליח לשרוד עד הרגע המיוחל אלא שאז הוא גילה שאל הטירה התלווה חוב של כ-3 מליון פרנק פלוס מס ירושה עסיסי. לברנאר לא הייתה ברירה אלא למכור את הטירה בשנת 1988 לברנאר אחר, אספן עתיקות בשם ברנאר שטייניץ (Bernard Steinitz), .שהתכוון לפרק את הטירה ולהעביר אותה בשלמותה לארה”ב, שם היא תימכר לאחד מהמיליונרים. אולם אז ממשלת צרפת, שקודם לא ממש התעניינה בטירה הזאת, החליטה להוציא צו האוסר להרוס את הטירה ותוכניתו של מר שטייניץ נכשלה.
מכיוון שברנאר לא יכול להוציא לפועל את תוכניתו, הוא נטש את הטירה. וכך במהלך 20 השנים הבאות הטירה עמדה בשיממונה והחלה להיהרס מחוסר תחזוקה. בשנת 2008 נקנתה הטירה בטעות על ידי חברת הביטוח וולטה (הם היו בטוחים שהם קונים טירה אחרת ורק כשהגיעו למקום גילו את טעותם). מכיוון שלחברה לא היה מה לעשות עם הטירה ההרוסה, היה נראה שגורל שאטו דה לה מרסרי נחרץ למוות איטי.
אולם אז קרה לטירה נס. ראש הכפר של מניאק הגיש לחברה את ההצעה הבאה: אנחנו נחכור את המקום ל 75 שנה תמורת תשלום שנתי של יורו אחד. בתמורה אנחנו נשפץ את הטירה ונפעיל אותה כך שבסוף התקופה תהיה לכם טירה יפהפיה ולא גל אבנים מתפוררות.
החוזה נחתם בשנת 2011 ובמהלך העשור הבא הטירה שופצה על ידי כ-300 מתנדבים, שחלקם גם מעבירים סיורים בטירה. הקורונה גרמה לעיכוב בפתיחת הארמון לקהל הרחב, אולם לשמחתי, הארמון נפתח בדיוק כשהתארחתי אצל רותם ואורי, בברנטום. מכיוון שהארמון נמצא במרחק של כחצי שעה נסיעה ברכב, החלטנו לנצל את ההזדמנות ולנסוע לשם במחצית השנייה של היום.
ביקור בשאטו דה לה מרסרי
לפני שאתחיל לספר לכם על מה שראינו, בואו נתחיל ונסיים עם כל ההעניינים הטכניים.
- על מנת להגיע למקום הקלידו בוויז Château de la Mercerie.
- המקום פתוח בין 10 באפריל ל 30 באוקטובר (נכון לשנת 2022) במהלך שעות אחר הצהריים (14:30-18:00). אולם שימו לב שהמקום נסגר פעמים רבות לטובת אירועים פרטיים (המדריך אומר שבסופי השבוע נערכים שם טקסי נישואים ואילו במהלך השבוע נערכים הגירושים :-)). לכן לפני שאתם מגיעים לביקור, אני ממליץ לכם בחום רב, על מנת למנוע עוגמת נפש, להיכנס לאתר הארמון ולבדוק אם המקום לא יהיה סגור.
- מחיר הכרטיס, נכון ל 2022 הוא 10 יורו לאדם (ישנן הנחות לקבוצות של 20 איש ויותר, אך לא נראה לי שזה יהיה רלוונטי בשבילכם).
וכעת, לאחר שאתם יודעים איך ומתי להגיע, הנה כמה מהדברים אותם ראינו במהלך הסיור שלנו שם:
גלריות האזולז’וס (Galeries d’Azulejos)
פירוש המילה אזולז’וס היא “אבן קטנה ומשוייפת” ומדובר בקרמיקות לבנות מפורטוגל עליהן מצויירות תמונות, לרוב בדיו כחולה. מדובר במסורת ארוכת שנים ששורשיה נטועים במאה ה-15 ורמון, שביקר בפורטוגל והתפעל מאוד ממה שראה, הזמין את הקרמיקות הללו ממפעל הללויה (Allelujah) שבעיר אביירו (Aviero).
התוצאה לא פחות ממרהיבה. 32 פנלים של עץ ובתוכם סדרה של ציורים על קרמיקה, חלקם ענקיים (הגדול שלהם הוא בגובה של 5 מטר ואורך של 2.6 מטר). הציורים הם העתקים של ציירים חשובים מהמאה ה-18 ובראשם קלוד ז’וזף וורנה (Claude-Joseph Vernet 1714-1789), שהתמחה בציורים של ספינות טרופות ומראות נופים עם הריסות של מקדשים עתיקים.
רמון שמאוד אהב את הצייר, ביקש מהמפעל שיעתיקו חלק מהציורים של ורנה על הקרמיקה ולאחר שהכל נעשה, נשלחו מספר מומחים מהמפעל היישר אל הטירה, על מנת להתקין את הציורים הללו. התוצאה, כפי שאתם רואים, מרהיבה.
אם כל זה לא מספיק לכם, הציצו למעלה לתקרה ותגלו סדרה ארוכה של ציורים, רובם העתקים מוצלחים של יצירות אומנות מתקופת הרנסאנס והבארוק, כולם ממוסגרים בתוך פאנלים מעץ.
המזדרון (Le vestibule)
החדר האפלולי הזה מכיל אח יפהפייה, אותה קנה רמון, במהלך שנות ה-60, מאיטליה והיא עשויה משיש קררה (Carara).
סלון ורנה (Salon Vernet)
הסלון הזה נקרא על שם ציור גדול של ורנה, שנקנה מאספן שהתגורר בספרד של פרנקו. העובדה שספרד הוחרמה על ידי צרפת בגלל השלטון הפשיסטי בה לא ממש הפריעה לשני האחים. הם שלחו לשם את הצייר אדולפו טליפיירי (Adolfo Tagliaferi 1886-1965), שעזר להם רבות בעיצוב הפנים של הטירה, והוא חתך את הציור לכשלושים חלקים, אותם הוא הצליח להבריח.
כפי שתראו בתמונה למטה, ניתן לראות בקלות את הגבולות בין כל חלק וחלק של הציור.
חדר השינה של ברוז’ (Béruges)
לא הרבה נשאר מחדר השינה המקורי מכיוון שאלו שירשו את הטירה נאלצו למכור את רוב הריהוט וחפצי האומנות על מנת לכסות את החובות של המנוח.
אולם דבר אחד מעניין מאוד תוכלו למצוא שם. אם תסתכלו תוכלו לראות דלת יפהפייה מעץ ליד החלון.
בקשו מהמדריך לפתוח אותה ובמקום חדר נוסף תגלו הפתעה: ארון המלא ציורים אירוטיים!
כפי שתראו, חלק מהציורים כאן הם רק סקיצות, וזאת מכיוון שהאחים רמון ואלפונס, כפי שכבר הוזכר, לא אהבו לסיים את הפרויקטים שלהם. עם זאת, אין שום ספק ששניהם ידעו לעשות חיים.
חדר העבודה של רמון
בחדר הזה ניהל רמון רתורה את הקריירה הפוליטית ואת עסקיו השונים.
כפי שכתבתי קודם, רמון רתורה היה פוליטיקאי שהצליח לא מעט בחייו. הוא החל את הקריירה שלו דווקא בשמאל (כנראה שאין שום בעיה להיות סוציאליסט ועל הדרך להתגורר באחוזה מפוארת), אולם עם השנים הוא עבר לימין והפך לאחד מחבריו הטובים של שארל דה גול, אותו העריץ. רמון נבחר מספר פעמים לאסיפה הלאומית של צרפת ובמקביל גם כיהן בתור הכפר מניאק (Magnac).
פרט מעניין שלמדתי: אף אחד מהאחים לא למד לנהוג. לאלפונס זה לא כל כך הפריע, מכיוון שהוא כמעט אף פעם לא יצא מגבולות האחוזה. אולם רמון נהג להסתובב לא מעט בצרפת באמצעות…טרמפים!
חדר האוכל
זהו אחד החדרים היפים ביותר שתכנן אלפונס. תוכלו למצוא כאן צילום שמראה כיצד הארמון נראה, רגע לפני שהחלו לשפץ אותו, על מנת שתוכלו להבין איזו עבודה מדהימה נעשתה כאן. משום מה, שכחתי לצלם את התמונה, כך שתצטרכו להאמין לי שנעשתה כאן עבודה ענקית. הנה כך נראה חדר האוכל כיום. מעורר תיאבון, לא?
הספרייה של אלפונס
הספרייה הזאת אחסנה אוסף מרשים מאוד של ספרי ארכיטקטורה, שהיוו השראה לאלפונס, בזמן שבנה את הארמון הזה. בשנת 1985, כשנה לפני מותו, החליט רמון לתרום את הספרים לספרייה של אנגולם, ולכן הספרים שתראו כיום, אינם הספרים המקוריים (ספריית אנגולם הסכימה להחזיר את הספרים, כאשר שיפוץ האחוזה יושלם, כך שיתכן מאוד שכאשר תבקרו שם תוכלו למצוא את הספרים המקוריים).
חדרי השינה של רמון ואלפונס
שני חדרי השינה שוכנים באחוזה הישנה, אותה קנו האחים והם היו מחוברים ביניהם באמצעות דלת. אולם על מנת לשמור על פרטיות, החליטו האחים לבנות חדר מדרגות חיצוני ולחצוב דלתות באבן, כך שניתן יהיה לנעול את הדלת המחברת בין החדרים.
חדרו של רמון גדול ומצועצע ומאוד מתאים לאופיו הססגוני. שימו לב למיטת האפריון המרשימה שנמצאת בתוך מסגרת עץ ועליה ציטוט של ויקטור הוגו.
דרך אגב, זהו גם המקום היחיד בארמון עם חדר שירותים. לאן הלך אלפונס כש”הטבע קרא לו”? לא הצלחתי לקבל תשובה לשאלה החשובה הזאת.
מחדר השינה של רמון ניתן לעבור לזה של אלפונס. צנוע יותר אך כשתסתכלו על התקרה מעל מיטתו, תגלו שם כיפה המכילה העתקים של ציורים מתקופת הרנסאנס.
גני הארמון
אחרי שסיימתם לבקר בארמון עצמו, אתם מוזמנים לצאת החוצה ולבקר בגנים הנרחבים שלו. תמצאו שם גן ורדים ששתל רמון, וכמובן עשרות מטרים של חזית בלתי נגמרת.
אם לא מתחשק לכם ללכת ברגל, תוכלו לנסוע ברכבת שחונה מול הארמון עצמו.
כך או כך, קחו לכם את הזמן, תטיילו ותהנו מהנוף הירוק ירוק מסביב ומהמראה הסוריאליסטי מעט של טירה ענקית לא גמורה. אני בטוח שכשתסיימו לטייל שם, תגיעו לאותה מסקנה שאני הגעתי אליה: יש בדורדון לא מעט טירות, אבל זוהי טירה יחודית ולכן בהחלט מומלץ להכניס לתוכנית הטיול שלכם.
מחפשים מה עוד לעשות בסביבה?
מוזמנים להיכנס לדף דורדון (פריגור) ודרום מערב צרפת, שם תמצאו שורה של כתבות על מקומות שנמצאים, בחלקם, במרחק נסיעה משם.
תגובה אחת
קראתי את הכתבה לפני כולם, הייתה לי הפריבילגיה הזאת, עזרתי מעט בלידה, אחזתי קצת במלקחיים, קצת קצת, בקצה הקצה, ונכבשתי מייד בקסם הטירה המיוחדת ובייחוד בחריגות של שני האחים ההפוכים האלה. יש פה כל המרכיבים שאני אוהבת, תעתועי הגורל, נסיבות דרמטיות ושני אחים שקוראים תגר וחיים את החיים שהם רוצים לחיות. הם לא התחתנו ולא הקימו משפחה, למי איכפת, אבל השאירו יצירה. הייתה להם תשוקה. טוב שהטירה מצאה גאולה. שווה ללא ספק ביקור כשמשקפי ההומור והידע של צבי משמשים לו פתיח מתאבן.