ההיסטוריה והקולינאריה של נורמנדי על קצה המזלג

חבל נורמנדי הוא אחד החבלים הפופולאריים ביותר בקרב התיירים הישראלים וזאת בזכות ההיסטוריה העשירה שלו, הקולינאריה והנופים. המטרה של הכתבה הזאת היא לתת לכם, המעוניינים לבקר בחבל ארץ זה, מעט רקע היסטורי וקולינארי, אשר ישדרג לכם את הטיול ויהווה מבוא למסלול הטיול בנורמנדי, אותו אספק לכם מאוחר יותר.

ההיסטוריה של חבל נורמנדי

הויקינגים יוצרים את חבל נורמנדי ואז…כובשים את אנגליה

בשפות העתיקות של אירופה – לטינית, קלטית ואחרות – משמעות השם NOR-MAN , גם אם מופיע בתעתיקים שונים, הוא אחד – “אנשי הצפון”. זה השם שהעניקו תושבי אירופה ללוחמים הוויקינגים שפלשו לתוך היבשת בדרכי הים והנהרות במהלך המאה ה- 9 לספירה.

השליט הוויקינגי (Rollo 846-930) שפלש לחופי צרפת מהצפון היה הראשון שהצליח להשתלט כמעט על כל צפון צרפת ולהפכה לישות אחת תחת שלטונו, לאחר שכבש את העיר Rouen ב- 876. הוא נסמך על שלטונו של מלך צרפת ותמורת הסכמתו להתנצר ושבועתו לכתר הצרפתי, שמר על אוטונומיה נרחבת ששמה נגזר משם העם, “אנשי הצפון” – נורמנדי (נורמנדי).

רולו הקים שושלת מלוכה ואחד מצאצאיו, “וויליאם הכובש” (William the Conqueror, 1027-1087) כבש האי הבריטי, לאחר נצחון מוחץ בקרב הסטינגס (Hastings) בשנת 1066 והכתיר עצמו למלך אנגליה השולט גם על חלק מצרפת.

ב- 1204 הצליח המלך הצרפתי פיליפ ה-2 המכונה “אוגוסטוס” (1165-1223) לכבוש בחזרה את האזור ומלך אנגליה הכיר בשלטון הצרפתי בנורמנדי. בכך למעשה, חזר מחוז נורמנדי לחיק הכתר הצרפתי, לתמיד. במהלך ימי הביניים ולאחריהם, היווה האזור שטח מריבה בין האנגלים לצרפתים, בעיקר על רקע עשרו החקלאי והשליטה בים, התעלה האנגלית (English Channel), הצרפתים קוראים לה “לה מאנש” (La Manche), “השרוול”, בשל צורתה.

הערת הפרנקופיל: צרפת אכן זכתה בכל שטחי נורמנדי בשנת 1204, להוציא איי התעלה ג’רזי והאי גרנזי. הסיבה לכך הייתה טעות של עורך דין, אשר ניסח את הסכם השלום בין מלך אנגליה למלך צרפת ושכח להכליל את האיים בתוכו. כתוצאה מכך האיים הללו שייכים עד היום לכתר הבריטי ומלכת אנגליה שולטת בהם בתור דוכס נורמנדי (כן, לא טעיתי, מכיוון שעל פי החוקים של דוכסות נורמנדי, היא יכולה להישלט רק על ידי דוכס, הרי שגם אישה מקבלת את התואר הזה).

ימי הביניים: בזיליקות קתדרלות וז’אן ד’ארק

חבל נורמנדי המשיך לפרוח תחת שלטונם של מלכי צרפת, אשר בנו טירות לשם הגנה מפני האנגלים ופולשים אחרים, ערים וכפרים. אולם המבנים החשובים ביותר, בהם ניתקל במהלך טיולנו בנורמנדי, הם המבנים הדתיים (כנסיות, בזיליקות, קתדרלות וכו’) ושווה להתעכב מעט ולומר עליהם כמה מילים.

מה בין קתדרלה, כנסיה, בזיליקה ו- קפלה ?

בעולם הנוצרי קיימות הרבה מאד כנסיות, ולא אחת תמצאו כנסיות רבות בעיר אחת (גם ביהדות יש הרבה בתי כנסת בישוב אחד – לפי עדות, לפי משפחות, תרומות לרגל אירוע ועוד סיבות כהנה וכהנה. התופעה דומה בכל הדתות – באסלאם, בבודהיזם ועוד).

הכנסיה – בית תפילה – היא שכונתית, קהילתית, היא זכר לאירוע או לתרומה מסוימת ולמעשה, כמעט כל סיבה טובה להקמת כנסיה, כמקום פולחן דתי. לעומתה, למעט מקרים חריגים ובודדים, בכל עיר גדולה יש קתדרלה אחת בלבד. השם נגזר מהמלה הלטינית “קתדרה” (Cathedral) שמשמעה “מושב”, מכיון שבעיר זו ישב וכיהן הבישוף – אחד ויחיד – נציג הכנסיה הקתולית במחוז. מכאן התגלגלה המלה ונעשתה “קתדרלה” כדי לציין את מקום מושבו של הבישוף.

הבזיליקה היא כנסיה לכל דבר והכינוי המיוחד בא לציין כי במרתפיה שמור פריט קדושה יחיד ומיוחד (“רליק” – קוץ מכתרו של ישו, מסמר, או שביב עץ מהצלב, וכדומה….). יש בזיליקות בודדות שקיבלו אישור מיוחד מהאפיפיור להתהדר בכינוי זה מסיבה מיוחדת (שירות מיוחד שהעניקו לכנסיה הקתולית).

לעומת אלו, הקפלה – במקור – היא כנסיה בתוך בית מגורים, כלומר חדר אחד בבית המיועד לתפילות. המנהג התפתח בתקופת הטירות והארמונות כאשר בעלי הטירה נמנעו מלבוא בקהל פשוטי העם והעדיפו כנסיה “פרטית” במקום משכנם. במשך השנים נתקבל כינוי זה גם לחדר תפילה ייעודי בתוך כנסיה, בדרך כלל בכוך מעוגל מפולש מתוך גוף הכנסיה עצמה.

אחרי שהבהרנו זאת נוכל להמשיך בשבילי ההיסטוריה של נורמנדי.

ז’אן ד’ארק ומלחמת מאה השנים

לאחר קצת יותר ממאה שנים בהם הייתה דוכסות נורמנדי חלק ממלכת צרפת, פרצה מלחמת ירושה בין מלך צרפת פיליפ ה-6 לבין מלך אנגליה אדווארד השלישי. במהלך המלחמה הזאת עברה נורמנדי מיד ליד ובמשך שנים לא מעטות נשלטה על ידי האנגלים.

הדמות המפורסמת ביותר של אותה תקופה היא כמובן ז’אן ד’ארק, אשר הצליחה לשנות את מהלך המלחמה אך סופה שהועלתה על המוקד בעיר רואהן, בירת חבל נורמנדי.

אם תרצו להעמיק ולקרוא על ז’אן ד’ארק וההיסטוריה של מלחמת מאה השנים, אני ממליץ לכם לקרוא את הכתבה ז’אן ד’ארק – מכשפה או קדושה?

מלחמת העולם ה-2 והנחיתה של בעלות הברית בשנת 1944

ב- יוני 1940 השלים אדולף היטלר את כבוש צרפת. יחד עם Franco בספרד ו- Mussolini באיטליה, שחברו אליו, השתלטה המפלגה הנאצית על כל יבשת אירופה. כמובן, נותרו כיסי התנגדות של צבאות סדירים מרוסקים, של פרטיזנים ביערות ועדיין לא הושלמה מלאכת השמדת עמים לא רצויים ולא טהורים (צוענים, להט”בים, יהודים ועוד), אך היבשת שלו.

מנגד, “בנות הברית”, צבאות המדינות החפשיות המשיכו במאבקן ובנסיון להפיל ולהשמיד שלטון הרשע האפל. ב- מאי 1943 נערכה ב- Washington פגישה סודית (וועידת “Trident”) בין ראשי המדינות המעורבות בחזית המערבית – ווינסטון צ’רצ’יל, ראש ממשלת בריטניה ו- פרנקלין רוזוולט, נשיא ארה”ב, יחד עם קצינים בכירים של שני הצבאות.

שלושה נושאים עמדו על הפרק – פתיחת חזית חדשה באיטליה, לאחר הנצחון בצפון אפריקה ועם תכנון הפלישה לסיציליה, תכנון הסיוע לסין במאבקה בצבא היפני בגזרת האוקיינוס השקט ומזרח אסיה וההכנות לקראת פלישה מכרעת לאירופה, ככל הנראה בחופי נורמנדי .

בפרידת המנהיגים ב- 25 במאי 1943 הוסכם על המסגרת המבצעית. מבצע Overlord הוכרז כמבצע הפלישה לאירופה והקמת ראש גשר לוחם ביבשת הכבושה ב- מאי 1944 . מבצע Neptune הוגדר כמבצע בפני עצמו – תכנון הפלישה לחופי תעלת La Manche , בחופיה הצפוניים של נורמנדי .

מבצע Neptune הורכב מ- 3 חלקים.

• חציית התעלה הבריטית בלילה באמצעות אלפי כלי שייט כדי להגיע לחוף עם שחר.
• הצנחת צנחנים בריטיים ואמריקאיים בעורף העמדות הגרמניות בחופי נורמנדי כדי לסייע בהסטת תשומת הלב הגרמנית מהחופים עצמם.
• הפצצות מהאויר של מרכזי תעשייה ואזורי ביצורים גרמניים כדי להחלישם מצד אחד, וכדי להטעות ולשכנע כי הפלישה מתוכננת לחוף הצפוני של צרפת.

ב- 6 ביוני 1944 (לאחר דחייה של חודש, בגלל מזג אויר סוער בתעלה) פלשו בנות הברית ליבשת אי�