“אתה צריך להסתובב ברחובות עירך
כאילו זאת עיר זרה
להיכנס לבית קפה
לשבת לראות מה יקרה.
אולי תיכנס נערה שאינך מכיר
תחייך אליך ותשב מרחוק
תוכל לדמיין מה תעשה,
תוכל גם לקום ולגשת.
סביר שלא תיגש
אבל זה לא העיקר
תחשוב שזה חוץ לארץ
וזה בסדר
הכל בסדר”
(מתוך השיר “חוץ לארץ”, מילים: דן תורן, לחן: יובל מסנר, ביצוע: להקת בלאגן)
אז איך התחלתי לחפש את פריז דווקא בעיר חיפה
הכל התחיל ביום הולדתי האחרון.
עקב מזג האויר הגרוע החלטנו לחגוג בתוך העיר ונסענו לאכול ארוחת בוקר מושחתת בקפה “סנטה מריה” שנמצא סמוך לסטלה מאריס, בכרמל צרפתי. צהריים סעדנו במסעדת וואלה השוויצרית-צרפתית יחד עם חברים. עד כה, הבחנתם שיש כאן דפוס מסוים? כי אני לא.
במסעדה לימיני התיישב לו הפרנקופיל. את הפרנקופיל זיהיתי לפי סימנים משניים אמנם אבל ברורים. מולו ישבה רותי שמעוני, מורתי לתרבות צרפת משכבר הימים ואורים ותומים בתחום הצרפתיות.
כאן נפל הפור.
רותי זיהתה אותי כתלמידתה לשעבר ובעלת הבלוג והציגה אותי בפני הפרנקופיל.
מאותו הרגע לא הפסקנו לדבר ואף בילינו את חצי היום שנותר בהחלפת חוויות ורעיונות. נפל בחלקי הכבוד הגדול ונתבקשתי על ידי הפרנקופיל לכתוב כאן פוסט על הקשר הצרפתי של חיפה.
מסתבר שיש הרבה יותר ממה שאתם מתארים. אז נתחיל את הסיור, אתם אומרים?
תחנה ראשונה – קצת היסטוריה בכיכר פאריז
אני תמיד כותבת בבלוג שלי שהכל מתחיל בחיפה מהעיר התחתית. גם במקרה הזה כלל האצבע הנ”ל הוא נכון. כיכר פאריז הייתה ותמיד תהיה כיכר מאוד מרכזית בעיר התחתית ובחיפה בכלל. היא נבנתה בתקופה העות’מאנית ועד שנת 54′ שמה היה בכלל כיכר חמרה. בתקופה הזו היא הייתה מרכז לסחר העירוני השוקק. עגלונים על סוסים ומוכרים מכפרי האיזור היו מגיעים עם סחורות מגוונות ושוק ססגוני התנהל בכיכר בדרך קבע. תפקיד נוסף של הכיכר היה תחנת אוטובוס. משם היו יוצאות כרכרות ודיליג’אנסים למקומות רבים. גם הפגנות סוערות היו בכיכר. בשנת 54′ עקב ההחלטה להקים את הכרמלית, הרכבת התחתית של חיפה, שונה שמה של הכיכר לפאריז, לאות כבוד והיחסים הידידותיים ששררו בין המדינות באותו הזמן. הכרמלית שהיא למעשה רכבל תחתי, פוניקולר, נבנתה על ידי חברה צרפתית במחיר זול יחסית. כיום קיימים בכיכר ובסביבתה מקומות אוכל מגוונים. אם תרצו להרגיש קצת קוסמופוליטיים תוכלו לבקר בסוידאן – היכל לחובבי הגסטרונומיה ומוסד בפני עצמו. תוכלו למצוא שם גבינות צרפתיות רבות, יינות שווים ומצרכים להכנת ארוחה צרפתית כהילכתה.
תחנה שניה – פרובאנס בעיר התחתית בחיפה
הידעתם שמארסיי היא עיר תאומה של חיפה?
שתיהן ערי נמל שמשתרעות בפינוק על מפרץ שמשי יחסית ומזג אויר נוח ים תיכוני.
שחר סיון, שף ואמן, החליט להגשים חלום ישן ולהקים את וניה – ביסטרו בקירבת הים והנמל. את המטבח שלו הוא מגדיר כפרובנסאלי אשר משתלב עם הסביבה הישראלית (הרבה נגיעות של אוכל פלשתיני ואוכל יהודי מזרח אירופאי). מבחינתי וניה היא פשוט המשך קולינרי לסטודיו הנמלה, הסטודיו ששם את שחר על מפת העיר התחתית וצריך לבוא לשם בימי שני לערבי המודל שעדיין מתקיימים שם כדי להבין. השורשים של שחר הם צרפתיים למחצה וניתן לראות את זה ב Joie de Vivre המתפרץ שלו. לעיתים שחר יוצא מהמטבח, יושב ליד הלקוחות ומוריד איתו כוסית או שתיים. אולי תצליחו לתפוס את תשומת ליבו. תגידו שנעמה שלחה אתכם.
כשחופרים קצת יותר עמוק מסתבר שכל עניין מיצוי החיים הטובים עד תום זורם כיין בעורקי משפחת סיון. כשמכירים את מוטי סיון, אביו של שחר, מבינים מיד איך שחר הוא מה שהוא. מוטי, פרנקופיל אמיתי שנשוי לשושי, צרפתיה בהגדרה, גילה את התרבות הצרפתית דרך הבישול. את משבר אמצע החיים שלו הוא תיעל להתנדבות במסעדות הטובות ביותר בארץ (רפאל, יועזר בר יין, קרן) לצידו של שחר שעבד בחלקן (רפאל). באיזשהו שלב החליט ללמוד צרפתית ואז נכבש בקסם הצרפתי, הוציא אזרחות, נסע להשתלם בצרפת בבישול והמשיך עם תחום היין, שגם שם התנדב והשתלם – בארץ ובצרפת. היום יש לו יקב בלטרון והוא מייצר בעצמו יין שרדונה, המוגש בעונת הבציר במסעדת וניה ובעוד מקומות בעיר התחתית תחת השם “יין מוטי”.
תחנה שלישית – הכרמל הצרפתי: מדינה בזעיר אנפין
בחיפה יש שכונה שלמה שמוקדשת לצרפת ולתרבות הצרפתית. שכונת הכרמל הצרפתי נקראת כך בעקבות החסות שקיבלו מייסדי המנזר הכרמליתי השוכן בה מהקונסול הצרפתי, שסייע בתיווך במגעים להקמת המנזר מול הסולטאן העות’מאני בשנת 1769. הרחוב שעולה אל השכונה ממערב הוא “דרך צרפת”, ובנוסף אליו ישנם המון רחובות הקרויים על שם אישים צרפתיים כמו אמיל זולא, אדמונד פלג, ז’אן זורס ועוד ועוד. בשנות ה-30 של המאה ה-20 היה רובו של השטח שעליו נמצאת השכונה בבעלות המסדר הכרמליתי.
בלב השכונה הוקם המכון לתרבות צרפת ע”ש גסטון דֶפֵר. ניתן לקחת קורסים בצרפתית ברמות שונות במכון וכמובן ישנה ספרייה לרשות המבקרים. זהו גם מקום מפגש לצרפתים שחיים בעיר וישנם אירועים שונים בימים חשובים כמו יום הבסטיליה וחגיגות הבוז’ולה. במרכז המסחרי של השכונה תוכלו למצוא את זברה – הביסטרו בר של ז’יל, שף חיפאי ממוצא צרפתי שגם מנהל את התיאטרון הצרפתי בעיר. הבישול של ז’יל הוא בסגנון ים תיכוני עם טאץ’ צרפתי כהגדרתו. מומלץ מאוד לעצור שם ולאכול את הגראטן ואת הטארט טאטן המצויינים שנמכרים במחירים שווים לכל נפש. בנוסף לאוכל נערכות במקום גם הופעות, ומוצגות תערוכות.
תחנה רביעית – מרכז הכרמל: הרי האלפים זה כאן
הרי האלפים הם רכס הרים בדרום מרכזה של אירופה, העובר ממזרח למערב דרך המדינות סלובניה, איטליה, אוסטריה, גרמניה, ליכטנשטיין, שווייץ וצרפת. הרי היורה שבין שווייץ לצרפת נחשבים מבחינה גאולוגית לחלק מהרי האלפים, אך מבחינה גאוגרפית, לעומת זאת, הם נחשבים כרכס הרים עצמאי. במרכז הכרמל מתקיים רכס הרי היורה בתצורה הטעימה ביותר שניתן להעלות על הדעת. מסעדת וואלה היא ממלכה של אוכל שוויצרי – צרפתי שהגלגול הראשון שלה היה במדרחוב נורדאו שבהדר. היא הוקמה בשנת 1988 והייתה אולי מסעדת הבישול העילי הראשונה בחיפה. אני ועוד רבים אחרים חווינו שם את ארוחת הגורמה הראשונה שלנו. הארוחה שלי כללה סלמון כבוש שהוגש כקרפצ’יו עם צלפים וחזרת שמנתית, חזה מולארד נפלא ברוטב דבש ודובדבנים ועוגת לימון מנצחת. בסניף הנוכחי שנפתח מחדש בשנת 2010, מצליחים לעשות את הלא ייאמן ופשוט שומרים על הרמה ועל הקלאסיקות וגם מצליחים שלא לשקוט על השמרים ולחדש עם ספשיילים ומנות רעננות. ניתן לאכול במסעדה פונדו כהלכתו משלושת הסוגים (בשרים, גבינות, שוקולד), מאפה רושטי – קלאסיקה שוויצרית, ואסור, פשוט אסור, לוותר על קינוח התמרים בקצפת ובברנדי. אם תרצו לבלות ערב אינטימי וזוגי, בקשו את הקומה השנייה, שם תהנו מקלאסיקות קולנועיות כמו סרטי הפנטומס שבהם כיכב לואי דה פינס האחד והיחיד. בוואלה תמיד יתנו לכם להרגיש אורחים ולא רק לקוחות. ואם תבקשו יפה יפנקו אתכם עם ליקרים שהם רוקחים במקום מפירות ועשבים כמו דומדמניות, חמוציות וחמציצים ועוד רבים אחרים.
תחנה חמישית – עמק השמש הצרפתית: רותי שמעוני
אני מוכרחה להודות שאני פרנקופילית – גם אם קטנה. אצלי השיגעון הצרפתי התחיל כשלמדתי בתיכון “אליאנס” בחיפה. היה לי את המזל ואת הכבוד להיות תלמידתה של רותי שמעוני – מעצמה בתחום תרבות צרפת וחיפאית בעבר ובהווה. רותי היא האדם שנושם וחי את צרפת ואת תרבותה. מגיל 9 חשה את המשיכה הממגנטת כ”מכת ברק” לכל מה שניחוח של תרבות צרפת – נוטף ממנו, וזאת – עקב ביקור משפחתי בפריז. מכאן – קצרה הייתה הדרך, להמשך לימודים בבית הספר “אליאנס” כי”ח בחיפה – שם השפה הצרפתית ותרבותה נילמדו בהדגשה. וזאת למרות שגרה אז באזור הקריות והדרך לחיפה – נמשכה כשעה. ואחר כך באו התארים באוניברסיטה והחזרה לבי”ס “אליאנס” – הפעם כמורה להיסטוריה ולתרבות צרפת וכמובילת משלחות התלמידים של כי”ח לפריז. בשלב זה הצטלבו דרכנו ורותי העבירה גם שעת העשרה בתרבות צרפת שהייתה רשות בלבד. אני חיכיתי לשעה השבועית הזו בכליון עיניים. מבחינתי רותי הייתה קרן אור צבעונית ויפהפייה בכל האפור הזה ששלט בתקופת חטיבת הביניים שלי. אם היו אלו השאנסונים שהביאה והשמיעה ואם טעמי גבינת הקממבר או התמונות המדהימות של שלכת בפריז – איני יודעת… כנראה שהשילוב הוא זה שהשפיע. רותי המשיכה ב”קשר הצרפתי” כשהיא מרצה, בדרכה המיוחדת, בקתדרות למיניהן – על היקסמוּיוֹת פריס, על חבלים שונים בצרפת – כשהכֹל מלווה במצגות ססגוניות ומשלב רובדי דעת כה רבים. באופן טבעי הגיע גם האירוח בתכניות טלוויזיה – 4 מיפגשים אצל “לונדון וקירשנבוים” ועוד שניים בערוצי הלייף סטייל. היום היא משמשת כסמכות לכל מה שקשור לתרבות צרפת. כשאני שואלת אותה ממתי החלה התשוקה שלה כלפי פריז, היא משיבה ללא היסוס: “מהגלגול הקודם” ומצטטת טקסט יפהפה של ז’אק יונֶה שתירגם עבורה המשורר, המתרגם, איש הרדיו וגם חבר טוב של רותי – דורי מנור: “כדי לחדור ללִבָּה שֶל עיר, כדי ללכוד את הדַקִים שבסודותיה, יֵש להֵאָזֵר בעֶדנה אינסופית ובסבלנות – שלא אחת היא מייאשת. יֵש לְמַשְשָה (את העיר) בלא עורמה, לְלַטְפָה בלא כל כוונה נסתרת, וכך יש להוסיף ולעשות משך מֵאוֹת שלמות”. כל השיחה עם רותי נעה בין ציטוטים לבין תיאורים פיוטיים וכנים על הכמיהה והאהבה העזה לפריז וצרפת ואני לא חושבת שיש אדם שלא יכול פשוט להתאהב בצרפת אחרי שהקשיב לרותי ולו רק לשעה קלה. מאוד מומלץ להגיע לאחת ההרצאות שלה, שבהן היא מכשפת את הקהל באמצעות מצגות מושקעות וססגוניות ובמיוחד לאלו הקולינריוֹת – תאווה לעיניים ולחיך!
תחנה שישית – טיול סובב חיפה עם צבי – עיר תחתית, הדר וכרמל צרפתי
את צבי פטרקובסקי, זמר, שחקן וגאווה חיפאית באופן כללי, פגשתי לראשונה בסטודיו הנמלה של שחר סיון שעליו דיברנו קצת יותר למעלה. כלבו דארטניין הוא סלב רציני אפילו יותר ממנו ומשתתף בהופעות ובהצגות של בעליו. לצבי הרכב משלו הנקרא “צבי ונערי הליווי” והוא שאנסונר אמיתי שגם מבצע שאנסונים קלאסיים וגם כותב ומלחין כאלו משלו. את האלבום הראשון והיחיד שלו עד כה, שוטף+60. אנחנו ממליצים עליו בחום לכל מי שמתגעגע לקסם ונוסטלגיה בחיים התזזיתיים האלו.
השיר שהכי התפרסם מתוכו הוא “מדרגות שפינוזה” ואפשר לומר שבאיזשהו מקום הוא סיכום מוסיקלי של הפוסט הזה. צבי מספר מה הביא אותו לכתוב את השיר: “השיר נכתב בזמן שחילקתי פלאיירים בקרית שמואל לפיצריה שהיתה לי בקרית מוצקין. אני חיפאי במקור ולמרות שכשהייתי די צעיר עברנו לקריות, המשכתי לבלות הרבה בחיפה כי לאבא שלי היו קונדיטוריות ברחוב בר-כוכבא או יל”ג (אני כבר לא זוכר) וגם בשפרינצק. ההשראה לשיר היתה ככל הנראה השאנסון הצרפתי ששמעתי הרבה ממנו באותה תקופה. מי מהזמרים השפיע על השיר הזה אני לא יודע להגיד. שמעתי אז ועדיין הרבה מוסיקה צרפתית- שארל טרנה, ג’ק ברל, ג’ורג’ בראסאנס וליאו פרה…”
ולסיום הבאנו לכם את מילות השיר בשלמותו כדי שגם אתם תהנו. מה יש?
“אם תמיד חלמתם לנסוע לפריז, אבל הכי רחוק שהגעתם היה כרמל צרפתי.
אם תמיד חלמתם לעלות על האייפל, אבל הכי גבוה שהגעתם היה מגדל הנביאים.
אם תמיד חלמתם לאכול בריוש חמאה אמיתי, אבל הסתפקתם ברוגלך בקונדיטוריה המקומית.
אם תמיד חלמתם לצבוט למלצרית בישבן ועדיין לקבל חיוך ובקבוק שאטו מרגו שנת 65 במקום לילה
בתא נעצר בקישון.
אם תמיד חלמתם על כל אלו אז אולי השיר הזה לא בשבילכם, אולי עדיף שתתפסו אייר פראנס
ותיסעו לפריז, אני שר למי שנשאר.
רחוב שאנז-אליזה לא עושה לי את זה גם לא עם כל האורות
ורחוב חיפאי הוא לא פריזאי אבל יש בו לא פחות
יש סירות דייגים שעוגנות ברציפים כמו ברווזים באגם
יש חולות מהים שהרוח משם תיסע לסיבוב בעולם
רחוב העצמאות מלא פיח ישן סוגים של טבק ושתיה
ובמאורות עכברים כל הימאים שותים אלכוהול לרוויה.
ושרים את השיר שתמיד לי מזכיר איך רדפתי אחרייך בעיר.
ואיך את עם כל הפוזה במדרגות שפינוזה עלית לכרמל צרפתי.
רחוב שאנז-אליזה לא עושה לי את זה גם לא עם כל האורות
ורחוב חיפאי הוא לא פריזאי אבל יש בו לא פחות.
כן חיפה זה נכון לא פריז לא ליאון ואפילו לא תל-אביב
אך כשיש בה פחות אז יש בה יותר, את השאר אני לא מחשיב
כן אם פתאום דיכאון תחטפי זה נכון כן חיפה לא תמיד צבעונית
אז נתפוס כרמלית ונרד לתחתית ונרקוד בכיכר פריז
רחוב שאנז-אליזה לא עושה לי את זה גם לא עם כל האורות
ורחוב חיפאי הוא לא פריזאי אבל יש בו לא פחות.”
כמה מילים על נעמה סובול
נעמה סובול היא בלוגרית ששמה לה למטרה להפריך את האימרה “אין מה לעשות בחיפה”. למזלה הרב, חיפה עוזרת לה עם זה מאוד בשנים האחרונות. כדי להראות לכולם את הצד היפה של חיפה, נעמה כותבת בלוג שכולו חיפאי, עורכת סיורים בעיר ומרכזת את הליכות ג’יין החיפאיות עם חברים נוספים. כבוגרת “אליאנס” ותלמידתה של רותי שמעוני – נעמה רואה את עצמה כבשר מבשרה של תרבות צרפת על כל המשתמע מכך וחולמת לבקר בפאריז האמיתית.