טיול קולינארי ברובע המארה מאת אנטון צ'ילי

פריז תמיד הרגישה כמו הנשמה שלי נולדה ונועדה שם, חוזר ומבקר כאחוז דיבוק אחת לשנה, ומסתובב געגוע כל שאר ימות השנה, כמו זרוע ניתקה מגופי ממתינה לניתוח השנתי שיחבר אותה בחזרה לגוף.

כפי הנראה כמו רבים שפריז נגעה בהם, אני מדיר רגלי מאתרי תיירות, כיכרות הומים, רחובות עוגן תיירותיים ואייקונים של ספרי טיולים. אשהה חודש בפריז ורגלי לא תדרוך בשאנז אליזה. פריז עבורי מגולמת ברובע אחד קטן, וברחובותיו הקטנים הצרים והעתיקים, המארה. בקנאות בלתי מוסברת אני מתייחס למארה כאל פריז ואל כל השאר כאל לצאת מפריז. הכל כמובן בסובייקטיביות גמורה ובלתי מוסברת או מוצדקת לנעלבים ובצדק.

טיול קולינארי מתחיל בדירה טובה

הדירה הקבועה ב-Rue Saint Gilles מול הכניסה לפלאס דה ווז’ היא זו שאנחנו שבים אליה בדבקות כאילו היתה ביתנו שלנו, למעשה היא סוג של כזו. סופרמרקט סמוך לבית, סופרמרקט טבעוני מתחת לבית, בולונז’רי ארטיזן מעולה במרחק 30 מטר מהבית ושוק הבסטיל כמטחווי קשת חמש דקות הליכה מהבית עם עגלת קניות פעמיים בשבוע. כל מה שבשלן זקוק לו כדי להתחיל את היום עם חיוך.

השוק לא רחוק מכיכר הבסטילייה.
השוק לא רחוק מכיכר הבסטילייה.

השוק המופלא הזה הוא הגדול בשווקי פריז, פתוח בשעות הבוקר בכל יום רביעי וראשון, שוק פחות ציורי ורומנטי לעומת הקונקורנציה הסמוכה (Aligre, Enfants Rouges), אולם פרקטית הוא המנצח בגדול, יש בו הכל מכל לבשלנים, אני חוזר כל שנה לדוכן הפסטות הממולאות המדהימות שבו, לדוכנים הספציפיים שלי, דוכן גבינות שאברה, דוכן נקניקי בודאן, דוכן העופות ובשר הצייד ודוכן דגי אוקיינוס טריים, כל השאר מתחלף מבחינתי לפי הצורך והעניין, ותמיד יש עניין. לקנות קרם פראש לה קרו (לא מפוסטר) וסלסלות בוהקות מטריות של פטל אדום ושחור, אוכמניות ותותי עץ, להוסיף אבקת סוכר וכמה טיפות קלבדוס, לערבב הכל ולעצום עיניים כשזה בפה.

יקיצה, מקלחת וקפה ראשון של בוקר אנחנו עושים בקפה הבית, Carette, מוסד פריזאי שהתמקם לפני תשעים שנה בכיכר פלאס דה ווז’ הסמוכה, 25 Place des Vosges, מפתיע אבל עושים כאן קפה טוב, והפואנטנה היא שכל הוויטרינה העשירה של מבחר עשרות סוגי פטיסרי כולה ללא דופי מעולה, לעמוד לבהות ולהתבלבל, ממליץ בחום על עוגיית אוזן פיל ענקייית, קריספית ומקורמלת בתועפות חמאה, מעולה לציפוי מוקדם של מערכת העיכול לקראת יום קולינרי עמוס.

מאפה וקפה בקפה קארט שבפלאס דה ווז'
מאפה וקפה בקפה קארט שבפלאס דה ווז’

כייף לפתוח את היום בנקודה הרגועה והשלווה הזו, לשבת בניחותא על שולחן בחוץ, ללגום לנגוס ולהביט בהשתוממות במים הזורמים על הבוקר בשולי הכביש שתמיד משופע בפס החיבור עם המדרכה, איך העיריה פותחת פה כל בוקר ברז בקצה העיר, וכל שולי הכבישים הנושקים למדרכות נשטפים בזרם הלוקח עימו את כל הלכלוך, העלים ושאריות יום האתמול לנקודות ניקוז שבכל פינת רחוב, כמה חכם שבאפס מאמץ חוסכים אלפי עובדי ניקיון ומשאיות מברשת רועשות ברחובות. תגידו תאמת ששמתם לב שכל בוקר שולי הכבישים בפריז רטובים ולא ידעתם למה…

מאמץ נואל להתגבר על העצלות מקים אותנו מכוס הקפה ליום של סקרנות, נחצה את מתחם הווז’ במעבר מפתיע דרך Hôtel de Sully,נתבשם באווירת המקום היפיפה והגינה הסמוכה לו ונצא ממנו הישר לרחוב ההומה Rue Saint Antoine, כמה צעדים לכיוון מטרו St Paul ונגיע לחנות הפירות והירקות מהמרשימות בפריז, 17 סוגי חסה, 15 סוגי עגבניות, מוזיאון חקלאי מרהיב שמזכיר קצת את מה שפעם היתה מעדניית פושון לפני שלושים שנה ולפני שפשטה רגל נמכרה ואיבדה את אופיה.

זללנו אשכול ענבי מוסקט מבושמים ובילינו את הבוקר בשיטוט במתחם הצפוף שבין רחוב Rue des Francs Bourgeols לרחוב Rivoli. אווירה צעירה וכייפית, של חנויות אופנה חדשניות, אמנות מודרנית, אוכל מפתיע, וים של מסורת ארכיטקטונית טובל בהיסטוריה של המארה.

נראה לי שגם זה יעניין אותך:
טיול בפריז - שישה ימים של קולינריה מאת רות אופק

נכון שאנחנו ישראלים ונסענו עד פריז, אבל אחד המקומות היותר טעימים במתחם הוא ה-Miznon של אייל שני, 22 Rue des Ecouffes, קחו כרובית צלויה עם איולי שום, ופיתה בשרנית עם קציצות דג ברוטב חריימה, מוש.

ארוחה במסעדת המזנון של אייל שני בפריז. אפילו הבירה ישראלית.
ארוחה במסעדת המזנון של אייל שני בפריז. אפילו הבירה ישראלית.

פטיסרי מומלצים ברובע המארה

ניגבנו את השפתיים מהרוטב החרפרף ועבור הקינוח שמנו פעמנו לשכן שני רחובות ליד, שף פטיסייר Christophe Adam הוא המלך הבלתי מעורער של האקלרים בפריז, L’éclair de Genie הוא בוטיק ארטיזני בו מציע אדם עשרות סוגי אקלרים שתתקשו לבחור, זה יהיה בבחינת לא הוגן להמליץ, לוקחים כמה וחולקים, מטורף כמה טעים. 14 Rue Pavée.

האקלרים של כריסטוף אדם
האקלרים של כריסטוף אדם

כיוון שחסר עוד מתוק בפינו נפתיע את עצמנו בפינה פורטוגלית שנפתחה במתחם לפני מספר שנים, Comme a Lisbonne מציע שני סוגי Pastel de Nata, מאפה פריך ממולא בקרם שמנתי עשיר, מאפה קטן ונדיר בטעמו הענוג, סוג אחד עם קינמון וסוג שני נקי, המאפים קטנטנים ושווה לטעום משניהם. 37 Rue du Roi de Sicile.

המאפה הפורטוגלי
המאפה הפורטוגלי

כמובן שזה לא הספיק כך שרק כמה צעדים ברגל ולא נחמיץ את חנות השוקולדים והמקרונים של Pierre Herme ברחוב 18Rue Sainte-Croix de la Bretonnerie, חובה לטעום כאן כמה סוגי מקרונים, המגוון מתחלף ונקרא במובן זה “קולקציות” כמו בעולם האופנה, תבחרו כמה יחידות מקרון ותהנו לכם מהפלא הזה. לצערי אין כאן עוגות, את העוגות של הרמה תטעמו בחנות שברחוב בונפרט ותאכלו על הספסל שברחבה שמול כנסיית סאן סולפיס, ללא ספק תלכו על עוגת המילפיי האגדית שלו, העוגה הטובה ביותר בעולם נקודה. לא לשכוח לעצום עיניים כשאוכלים.

המקרונים של פייר הרמה
המקרונים של פייר הרמה

טוב, זה השלב לשבת מעט ולנוח, לשם כך נשים פעמנו למסעדת הקרפים הטובה ביותר בפריז, ממש בסמוך למוזיאון פיקסו יושב Breizh Caffe, פרויקט קולינרי שיובא מ-Saint Malo  בחבל בריטני לפריז, קרפרי קומפקטי בפינת הרחוב, במקובל בחבל בריטני הקרפים כהים ועשויים מקמח כוסמת עשיר ונטול גלוטן, מבחר מרגש של קרפים וגאלטים במגוון מילויים וצורות הכנה, עושים שימוש בחמאת בורדייה ארטיזנית, מומלץ קרפ טאטן עם תפוחים סוכר חום וקלבדוס פלאמבה, וגאלט הרינג מעושן ותפוחי אדמה חמים, מבחר סיידרים צוננים לבחירתכם, אתנחתא כייפית.

בתום הארוחה הזו, נצעד כמה מטרים ברגל עם הסיידר ביד, לעבר הגן המקסים בכיכר Rue de Temple פינת Rue de Bretagne. מנוחה קצרצרה שמאוששת אותנו לבאות, כי במרחק שלושים מטר מהגן נכנס לשוק Marché couvert des Enfants Rouges, שוק קטן ומקורה בצפון המארה, מציע מבחר דוכנים חומרי גלם לצד מבחר דוכני אוכל רחוב, בתי קפה ומסעדות, שיטוט חווייתי וכייפי שמאפשר גם לראות גם לקנות וגם לטעום ככל שמתחשק. המתחם נעים ומכיל בתוכו ובסמוך לו שלל בתי אוכל לנשנש, 39 Rue de Bretagne.

שוק הילדים האדומים
שוק הילדים האדומים

אולם אנו לא נבזבז את הקיבולת שנותרה בפוטנציה פה, אני מתקדם לעבר הסיומת המתוקה מכל, מכאן אנו צועדים לבית האלוהים, להיכלו של השף פטיסייר הטוב ביותר בעולם. לאדם שרמת המחויבות השלמות והדיוק שלו במוצר ללא אח ורע בשום פטיסרי מתחרה באשר הוא, ברוכים הבאים לפטיסרי שוקולטרי של Jacques Genin האיש והאגדה, אתם נכנסים ונדמה לכם שנכנסתם למוזיאון ולא לבית קפה. אין אף לא עוגה אחת בוויטרינה, גם לא ניתן להזמין עוגה לקחת הביתה, יש בתצוגה שוקולדים, סוכריות נוגט ומרמלדות, עוגות תשב תזמין ויגישו לך. הרעיון – על מנת שתקבל את הטופ של הטופ של הטופ – אסור שהבצק ימצא עם הקרם יותר מדקות ספורות לפני שיבוא לפיך, אחרת הפריכות שלו תרטב ותהרס.

נראה לי שגם זה יעניין אותך:
בית קפה מומלץ בפריז - Café des Chats
סוכריות הפירות של ז'אק ז'נה
סוכריות הפירות של ז’אק ז’נה

אתה מזמין ומרכיבים לך על המקום את העוגה שביקשת, לא פייר הרמה לא מישאלק לא הוגו ויקטור ולא אף שף פטיסייר אחר בפריז ובעולם לא נוהג בקיצוניות כזו, והתוצאה מצדיקה ללא ספק. קחו את הזמן ותבלו פה שעתיים לפחות, מילפיי פיסטוק אלוהי, פאי לימון בזיליקום אגדי, פרי ברסט מדהים, שוקולה שו מהטובים בפריז, מרמלדות פירות ובעיקר ירקות שבחיים לא תטעמו בשום מקום אחר, ממתקי קרמל מטורפים, לא לוותר, מחר דיאטה. ז’נה הוא המקום הראשון שאני פוקד כשאני מגיע לעיר, זו נקודת הפתיחה הקבועה שלי. 33 rue de Turenne.

אחת העוגות של ז'אק ז'אנה שמורכבות במקום
אחת העוגות של ז’אק ז’אנה שמורכבות במקום

ולסיום עוד שתי מסעדות מומלצות ברובע המארה

את אלו מכם שמחליטים להשקיע וללכת עד הסוף עם הפנטזיה ולגעת בגן העדן, אני מחזיר בשלב זה לעבר ביתי, שם בסמוך, בפינתו הדרום מערבית של הפלאס דה ווז’ ניצבת מסעדת L’Ambroisie היפיפיה של המגה שף Bernard Pacaud המחזיק מזה שלושים שנה ברציפות בשלושה כוכבי מישלן מוערכים במיוחד במקום, אם הולנד בחר להזמין את אובמה לארוחת ערב פה ב-2015, אולי גם אתם יכולים להרשות לעצמכם. בניגוד למקובל במסעדות מישלן בצרפת, אין כאן תפריט טעימות, הכל מוזמן אה-לה-קארט, שוב בניגוד לסטריוטיפ דוגיות המזון של מסעדות גורמה עיליות המנות כאן נדיבות וממלאות. התפריט בצרפתית בלבד וארוחת ערב כאן תעלה בסביבות 380 אירו לאדם לפני יין ושירות.

כנראה שזוג יפרד פה מארבעת אלפים שקלים לארוחת חוויה של פעם בחיים, אני יודע שזה נשמע מופרך, אני רק חושב שעוצמת החוויה והזיכרון שישאר ממנה יהיו הרבה יותר משמעותיים משני לילות במלון הכל כלול באילת, עניין של השקפת עולם. חבל שהאופציה היותר ריאלית הנוגעת בבני תמותה (מרביתנו) לחוות מסעדת מישלן לא קיימת פה, אופציה של ארוחת צהריים בעלות של כ-100 אירו לאדם, התנסות שווה במיוחד שזמינה במרבית מסעדות מישלן בפריז. להזמנת מקום ב- L’Ambroisie  יש לתאם לפחות חודש ימים מראש. 9 Place des Vosges.

לאלו שעייפו מהיום הארוך ומדלגים על כוכבי המישלן של L’Ambroisie  אמליץ לסיים את הערב בבר הביתי שלנו, Chez Janou, פינה שקטה ומבודדת כאי של שלווה בלב שכונה טרנדית עם מתחמים סוערים בלילות, מקום משפחתי המתמחה במשקה הפסטיס, מגיש כמה עשרות סוגי פסטיס, שבו בחוף באוויר הפתוח,  לגמו פסטיס טוב (השירות חביב גם לדוברי אנגלית וימליצו לכם). מכיוון ששה ז’אנו הוא בר שמגיש גם אוכל אז אם אתם רעבים לכו על חזה אווז וארנבת ממולאת, ריזוטו עם קוקי סאן ז’אק ומובן מוס השוקולד המפורסם שלהם. קחו את הזמן, אתם פה בשביל להשאר. 2 Rue Roger Verlomme.

מוס השוקולד ב Chez Janou - אין סיכוי שבן אדם אחד יכול לסיים אותו
מוס השוקולד ב Chez Janou – צילום: צבי חזנוב

מקווה שתיהנו מההמלצות, הן כמובן חייבות להתעדכן בכל שנה, אני אמשיך לכתוב פריז ואוכל בבלוג. בתיאבון.

כמה מילים על הכותב

הכותב נוסע בארץ ובעולם כדי לאכול, ואוכל טוב הוא קו השזור לאורך כל פרקי חייו. אם תרצו לקרוא עוד על מסעדות ואוכל בארץ ובעולם אתם מוזמנים להיכנס לבלוג הקולינארי שלו ולדף הפייסבוק שלו.

כבר עשיתם טיול קולינארי ברובע המארה ואתם מחפשים עוד רעיונות?

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.