מי שביקר במוזיאונים בפריז יודע שצריכת האמנות מתחילה שם כבר בגיל צעיר. קבוצות של תלמידים בגילאים שונים לצד מבקרים בני המקום, אינם מחזה נדיר גם במוזיאונים “התיירותיים” ביותר. ההערכה והחיבה לאמנות ממשיכה גם במישורים אחרים ובפרט כניסתה של אמנות ואומנות למרחב הביתי.
כתוצאה מכך, שוק האמנות בפריז תוסס ודינמי, ועשרות גלריות מסחריות מקיימות את עצמן בעיר – כל אחת מנסה להתהדר באמנות הטובה ביותר, בסגנון ייחודי וכמובן בחלל תצוגה מיוחד ומרשים.
עבורנו – אוהבי התרבות והאמנות המגיעים מחוץ לסצנה ולא בהכרח אספני אמנות – מהוות הגלריות כר פורה למפגש עם חוד החנית של האמנות העכשווית. השוטטות בין הגלריות היא חוויה יוצאת דופן, שונה מאוד מהמקבילה הישראלית שלה; מעבר לעובדה שתוכלו למצוא שם את השמות הגדולים והמוכרים באמנות (תמיד תמצאו בעיר לפחות תערוכה אחת של מאסטר/ית), הגלריות עשירות ויפהפיות, רובן מאכלסות בניינים של כמה קומות, ועובדי הגלריה אף הם מוסיפים לאלגנטיות וחווית היוקרה. בהתחשב בעובדה שמרבית הגלריות הגדולות נמצאות בשכונת המארה בין הברים, חנויות הבוטיק וסדנאות המעצבים – הרי שביקור בכמה מהן הוא תחנת חובה לכל מי שליבו נוהה אחר היופי והשיק הצרפתיים.
התערוכות בגלריות מתחלפות כל חמישה שבועות לערך, ועל כן הכנתי עבורכם רשימת הילייטס אשר תתעדכן כל כמה שבועות. פתחו את המפות והתחילו לסמן.
למעוניינים בעוד מידע אפשר לגשת גם לאתר הזה ובו מפה מעודכנת ורשימה של כל הגלריות.
תערוכות בגלריות של פריז שלא כדאי לפספס
האיש שהקדים את זמנו: פול פוארה חוזר לפריז
לפעמים, דמות מסוימת נושאת על גבה את רוח התקופה. לעיתים נדירות עוד יותר, היא זו שמעצבת אותה. פול פוארה היה דמות מהסוג השני. יותר ממשחרר מחוכים ויותר ממשורר של צבע, תנועה ופנטזיה – הוא היה פורץ דרך אמיתי. אחד מאלה שעיצבו מחדש את המאה ה־20, גם אם שמו נעלם בין דפי ההיסטוריה.
פוארה, שנולד בפריז בסוף המאה ה־19, היה בין הראשונים להבין שאופנה איננה רק בגד, אלא תרבות שלמה. הוא ביטל את המחוך, שילב השראות מהמזרח, מהתיאטרון ומלהקות מחול רוסיות, ובעיקר – שחרר את הגוף הנשי מכבלים ישנים, תרתי משמע. הוא ראה בבד חומר לסיפור, ובאישה – גיבורה של עלילה חדשה. זה לא היה רק שינוי אסתטי, זו הייתה תפיסת עולם.
אבל פוארה לא עצר שם. הרבה לפני שהמושג “לייף סטייל” הפך למילה נרדפת לקולקציות, הוא כבר חלם על חזון כולל: בית אופנה שהוא גם סטודיו לעיצוב פנים, מותג בישום, פלטפורמה לאמנות, סדנת חינוך לבנות, וגם במה למסיבות נוצצות שכמותן טרם נראו.
למרות הצלחתו וחדשנותו, התנהלות לא נכונה כלכלית פגעה קשות בקריירה שלו. הוא נאלץ למכור את בית האופנה וב־1929 עזב אותו סופית. לאחר מותו ב־1944, נשכח שמו, עד שהתערוכה Paul Poiret: Fashion is a Feast החזירה אותו לחיים.
התערוכה, במוזיאון לאמנויות דקורטיביות בפריז, מציגה כ־550 פריטים: בגדי קוטור, אביזרים, רהיטים, רישומים, צילומים, בשמים וסרטים שפורשים את סיפורו המורכב, הדרמטי ומעורר ההשראה. היא מובילה את המבקרים בין חדרים צבעוניים, דרמטיים ועטופים באסתטיקה שנעה בין עולמות שונים, ומספרת על איש שראה את האופנה כחגיגה אמיתית של החיים. בין שיאי התערוכה מוצגות מסיבות הענק שארגן פוארה – “אלף ושנייה לילה” (La Mille et Deuxième Nuit) – אירוע רב-תחומי שהיווה במה להיבטים האמנותיים, התיאטרליים והקולינריים של תקופתו. התפאורה המרהיבה, הבגדים החדשים והאווירה יוצאת הדופן, הגדירו מחדש את מושג האירוע החברתי היוקרתי, והשפיעו רבות על מעצבי העל של המאה ה- 20.
מוזיאון לאמנויות דקורטיביות | עד 11 בינואר 2026
ניקי דה סן פאל וז’אן טינגלי: סיפור אהבה בצבע ותנועה
בעקבות סגירת מרכז פומפידו לשיפוצים עד שנת 2030, יציג המוסד האגדי בגראנד פאלה המשופץ תערוכה חווייתית ואינטראקטיבית, אשר חושפת את הדינמיקה יוצאת הדופן בין סן פאל, טינגלי והולטן.
ניקי דה סן פאל הייתה אמנית צרפתייה-אמריקאית נועזת, רדיקלית וססגונית, שהתפרסמה בזכות סדרת ה”ננות” – פסלים נשיים צבעוניים וענקיים, שסימלו העצמה נשית, חירות ותנועה. עבודותיה, העשויות לרוב מפיברגלס, פוליאסטר וחומרים תעשייתיים, עסקו בפוליטיקה, מגדר, מיניות ודת, לעיתים בהומור ולעיתים בכאב חד.
ז’אן טינגלי, פסל שווייצרי פורץ דרך, נודע במכונות הקינטיות שיצר – פסלים נעים ממתכת גרוטאות, שקיבלו חיים משל עצמם. יצירותיו, לעיתים אבסורדיות ומלאות הומור שחור, ביקשו לפרק את תפיסת האמנות כמקודשת, ולבקר את הפטישיזם של תרבות הצריכה.
שיתוף הפעולה בין שני האמנים התאפיין בשילוב בין המכונות הקינטיות והמכניות של טינגלי לבין הדמויות והפסלים הנשיים והצבעוניים של סן פאל – שילוב שהעניק תנועה וחיים ליצירות של סן פאל. חזונם המשותף ראה ביצירה אקט של מרד נגד נורמות, ויצירותיהם היו חופשיות, ומהפכניות. דוגמא בולטת לשיתוף פעולה זה היא “מזרקת סטרווינסקי” הסמוכה למרכז פומפידו.
התערוכה מוקדשת לזוג המיתולוגי ולמי שהאמין בהם ודחף את גבולותיהם: ההיסטוריון השוודי פונטוס הולטן – המנהל הראשון של מרכז פומפידו ודמות מפתח בשדה האמנות המודרנית של המאה ה-20.
גרנד פאלה | מ – 20 ביוני 2025 עד 4 בינואר 2026
