תפריט
תפריט

אבלר ואלואיז מכתבי האהבה ששרדו כאלף שנה מאת דני אשכנזי

אבלר ואלואיז. מקור תמונה: ויקיפדיה.

במה עוסקת הכתבה?

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

“שהדי במרומים, אילו היה שליט העולם, הקיסר אוגוסטוס, מכבדני בנישואין ומעניק לי תבל ומלואה לנצח, יקר ומכובד היה יותר בעיני להקרא הזונה שלך מאשר הקיסרית שלו” (אלואיז לאבלר, מכתבה הראשון)

בימים אלה אנחנו, צבי ודני, מתכננים יחד סיור בחופי מפרץ מורביאן, כאחד מני כמה טיולי כוכב שבסיסם בשאטו לה מנואר פורט דה רוש, בו אני, דני, מתגורר.

לפני שנמשיך, כבר נרשמתם לעלון שלי?

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא”ל לגורמים אחרים.

בעודנו מתכננים את המסלול, בוחרים את מסעדת Rozili בעיר Vannes , של השף הצעיר Mathias Carnot , כמקום שראוי לטעום ממנו, והנה הבחנו, כי בכפר קטן על חופי מורביאן, St-Gildas-de-Rhus, שוכן המנזר בו מצא אבלר, שמיד נתוודע אליו, מקלט מאויביו. משם, ככל הנראה, התכתב עם אלואיז אהובתו, לפני כמעט אלף שנה, במכתבים שנחשבים עד היום לנפלאים שהוחלפו אי פעם ביו אוהבים.

צהלנו שנינו כסוסים, געינו כאווזים, נערנו כחמורים, צפצפנו כציפורים. איזו הזדמנות נפלאה לשלב נוף ואהבה !

על הנוף בו נטייל, תבוא כתבה נפרדת. עכשיו נעסוק באהבה. אהבתם של אבלר ואלואיז. בעצם, ראוי לדייק: אהבת אלואיז לאבלר. עוד נראה.

ספר מכתבי האהבה של אבלר ואלואיז

תחילה אזהרה: הכתבה הזו עשויה להראות כבדה, משעממת וארכנית. אך יכולים אנו להבטיחכם, כי ספר מכתבי האהבה שלהם, בו בוססנו בעבורכם ביגיעה רבה, כבד, משעמם וארכני עוד יותר (הופיע בשנת 2016 בתרגום מחודש מלטינית לעברית ע”י פרופ’ שולמית שחר, הוצאת “מיפרשים”. ניתן להורדה דיגיטאלית באתר “עברית”).

הנה קישור לאתר הספרים הדיגיטאלים עברית.

אני יודע. המעבר מספרים מודפסים לקריאה בטאבלט או בנייד, אינו פשוט; אבל אני משער כי כך היה גם המעבר מהמגילות לספרים הכרוכים. “הו, איך נוותר על הרשרוש הנעים של המגילה הנפרשת…”; עובדה ששרדנו.

נחזור לספר המכתבים. הוא יצא לאור באין ספור מהדורות, בעשרות שפות. מעולם, על פני אלף שנים כמעט, מאז כתיבת המכתבים, לא פסק העניין בו.

אבל… הרשו לנו לפקפק: ספק אם מי מהקוראים, אף מיטיבי קרוא, צלח אפילו את המכתב הראשון. הסגנון ארכאי, משובץ בציטוטים ארוכים מכתבים דתיים, מוסרני, מטיפני.

אז למה בכלל ? ראשית, כי חשבנו, שבאתר פרנקופילים מכובדים, לא יאה שייעדר מקומה של כתבה נרחבת על המכתבים המפורסמים האלה. (כתבה זו, אגב, היא הרחבה של כתבה קודמת של צבי,על סיפור האהבה בין אבלר לאלואיז.) שנית, כי למרות הכל, בתוך המלל הרב, מסתתרים כמה משפטים מבריקים, בלתי נשכחים, מאירים ומזהירים. של אלואיז, כמובן.

ובכלל, הקרדיט היחיד שהוא קנה ביושר, הוא היוזמה להתכתבות. המכתבים היפים הם אלה שהיא כתבה. איך אמרה יערה שחורי, עורכת המהדורה החדשה של הספר, בראיון ל”הארץ” ?

טיול בפריז בעקבות נפוליון.

“לו יכלו, היו הדפים האלה מדממים”. אכן, כך.

אבלר מלמד את אלואיז בחצר הנוטרדאם. ציור מאת Edmund Leighton. מקור ציור: ויקיפדיה.
אבלר מלמד את אלואיז בחצר הנוטרדאם. ציור מאת Edmund Leighton. מקור ציור: ויקיפדיה.

רקע היסטורי קצר

לפני 900 שנה, בשנת 1118, נפגשו אבלר ואלואיז בקתדראלת נוטרדאם בפריז. הוא היה אז מרצה ידוע ומוערך לפילוסופיה ולתיאולוגיה, כבן 40 שנה. היא היתה נערה בת 17 שנה, אינטליגנטית ומשכילה. אלואיז היתה יתומה והתגוררה בבית דודה פולבר (Fulbert), לא הרחק מנוטרדאם. הדוד שכר את אבלר כמורה פרטי לבת-חסותו, והשניים התאהבו מיד.

למעשה, כפי שהתוודה אבלר במכתבו הראשון, הקשר בין השניים נולד כולו ביוזמתו. הוא הציע לפולבר לשמש מורה ומחנך לאלואיז, תמורת שהייתו בביתם, ועוד ישלם בעבור המחיה. פולבר, שהיה תאב בצע, נפל בפח שטמן לו אבלר.

איך כתב אבלר על פולבר במכתבו הראשון:

לו הפקיד שה רך בידי זאב משחר לטרף, לא הייתי המום יותר.

כנות, חברים, כנות.

הקשר היה אינטנסיבי, בלשון המעטה:

הספרים היו פתוחים, אולם נאמרו יותר מילות אהבה מאשר מילות לימוד; הנשיקות היו רבות יותר מדברי העיון. ידי נשלחה תכופות יותר אל חזה מאשר אל הספרים.

הקשר בין השניים נמשך כשנה וחצי. לאחר שהתגלה, שעה שאלואיז כבר נשאה ברחמה את בנם, אולצו השניים להינשא. הנישואין לא השתיקו את המהומה. פולבר, ככל הנראה עקב אי הבנה, סבר שאבלר מתכוון לסלק מעליו את אלואיז. שלח בריונים שהתנפלו על אבלר, דפקו בו קצת מכות, ולסיום סרסו אותו.

אלואיז נכנסה למנזר, לימים עברה לאחר, בו התקדמה במהירות עד שבגיל 30 שנה היתה לאם המנזר, שהפך לאחד העשירים והידועים בצרפת.

גורלו של אבלר

גורלו של אבלר היה מר יותר. השיטה הפילוסופית שלו היתה דיאלקטית. אני, דני, אוחז עצמי בכוח שלא להיסחף עכשיו חזרה לימים הנפלאים בהם שימשתי כמרצה זוטר לפילוסופיה, ואהה, כמוני כאבלר, התעניינתי בשדיהן של הסטודנטיות שלי יותר מאשר בדיאלקטיקה.

לכן אסתפק באמירה שטחית, לפיה הדיאלקטיקה היא מענפי תורת ההיגיון, ועושה שימוש בהתפתחות הנולדת מיישוב ניגודים, לפתרון בעיות בתחומים שונים, כגון היסטוריה, למשל. תזה – אנטיתזה – סינתזה. לא אמשיך. הזכרונות. כל עוד צמצם אבלר את הדיאלקטיקה שלו לתחום הפילוסופיה, הכל היה בסדר. הבעיות החלו, כשהחליט להעביר אותה לתחום התיאולוגיה. כאן קמו לו שונאים רבים, שראו בעצם השימוש בכלים לוגיים לפתרון סוגיות דתיות, פגיעה באמונה.

סוף דבר היה שאבלר נודה, הוחרם, אולץ לשרוף את ספריו, ולבסוף נמלט למנזר בכפר הנידח St-Gildas-de-Rhus, על חופי מפרץ מורביאן, שם קבל חנינה חלקית והתמנה לאב המנזר.

את המקום היפה הזה, לא הרחק מפורט דה רוש, ממנו נצא לטיולנו בקרוב, מתאר אבלר כך, במכתבו הראשון:

הארץ היתה ברברית ואת שפתה לא ידעתי (מתכוון לשפה הברטונית, שנהוגה עד היום בברטאן. צ.ח. ד.א.) הנזירים היו בלתי ניתנים לריסון וידועים לשימצה באורח חייהם המביש; ועם הארץ היה אכזרי וגס.

במהלך כעשר השנים בהם שהה אבלר במנזר, החל להתכתב עם אלואיז. הם היו כבר בגיל העמידה, עשרות שנים לאחר ניתוק הקשר ביניהם. עובדה זו תשפיע על מה שיש במכתבים, ועוד יותר על מה שאין בהם. לפחות באלה שלו.

פרנקופילים אנונימיים - פריז תרבות צרפת ומה שביניהם

מחפשים מלון או דירה בפריז?

כל כך קל ליפול על מלון מעופש או דירה נוראית.
למזלכם אספתי בשבילכם את מקומות הלינה הטובים ביותר בעיר האורות ולכם נותר רק לבחור.

מכתבי האהבה בין אלואיז לאבלר

ובכן, הגענו למכתבים. הם שמונה במספר. הראשון הוא מכתבו של אבלאר, שנכתב כביכול לידיד אלמוני, אבל, שלא באורח פלא, הגיע לידי אלואיז, שלה כמובן נועד. על מכתב זה השיבה אלואיז בשני מכתבים לאבלר, עליהם הוא ענה בשני מכתבים משלו.

ארבעת המכתבים האלה נקראים ה”אישיים”. אף שיחד עם הראשון הם 5 במספר, הם תופסים רק רבע מהספר. שלושת המכתבים הבאים, “מכתבי ההדרכה”, תופסים כשלושה רבעים מהספר. הם עוסקים בפרטים מייגעים של אורח החיים הנזירי, הדרכים לנהל מנזר, הקשר בין נזירות לנזירים, והכל טובל בים ציטוטים מאבות הכנסיה. לחובבי תיאולוגיה של ימי הביניים.

נחזור למכתבים האישיים. גם הם ארכניים, גדושי ציטטות משעממות, מעטה בהם האהבה, אבל במקום בו היא מצויה – היא מזהירה כיהלומים. וכפי שאמרנו, לא פחות ממה שיש במכתבים, חשוב מה שאין בהם. בהתחלה בשלו, אחר כך גם בשלה.

המכתב הראשון

אבלר מתאר בפני ידיד, כנראה וירטואלי, את תולדות חייו. מהתאור עולה דמות של שחצן לא קטן. הוא מנצח בויכוחים את מוריו. תהילתו גדלה והולכת. הוא חושב עצמו ל”פילוסוף היחיד בתבל”. כשהוא שומע ורואה את אלואיז,

החלטתי שהיא המתאימה לי לבוא עמה בקשרי אהבים, והאמנתי שייקל עלי להגיע לכך. באותה עת הייתי מפורסם וצעיר ואף ניחנתי ביפי מראה ולא חששתי שאשה כלשהי שאכבדנה באהבתי, תדחני.

אולי הכל נכון, אבל צנוע הוא לא היה.

לאחר מכן הוא מתאר את קשר האהבה ביניהם, ואת עוצמת התשוקה ההדדית:

לא היה שלב בהתעלסות שלא ניסינו בתאוותנו.

הוא מתאר את גילוי הקשר על ידי הדוד, את זעמו של זה, את הריונה של אלואיז ולידת בנם “אסטרולאב” (Astrolab). תהינו על בחירת השם. אסטרולאב הוא מכשיר עזר ששימש בימי הביניים לניווט, בעיקר בים, בו אין תוואי קרקע. זה מעין מד-זווית המורכב על מערכת נעה של דיסקיות.

מכשיר אסטרולב. מקור צילום: ויקיפדיה.
מכשיר אסטרולב. מקור צילום: ויקיפדיה.

באמצעות כיוונו למיקומם בשמים של כוכבים מסוימים, תוך התחשבות בתאריך, ניתן לקבוע את קואורדינטות המקום בו מתבצעת המדידה. אז? למה היתה הכוונה? האם לכך שיצירתם המשותפת של האוהבים הכתיבה את גורלם? נשמח לפרשנות הפרנקופילים.

בהמשך מתאר אבלר את נישואיו לאלואיז, את פרידתם, כניסתו למנזר, סירוסו, סבלותיו, את חששו לחייו

עודני נתון בסכנה, ומדי יום ביומו כאילו תלויה חרב מעל לראשי.

המכתב השני

אלואיז משיבה. פותחת ב-

לאדונה, או, נכון יותר, לאביה; לבעלה, או, נכון יותר, לאחיה; שפחתו, או, נכון יותר, אחותו; לאבלר, אלואיז.

זו פתיחה מבריקה. היא כוללת את כל סוגי היחסים האפשריים ביניהם, בתחילה בגוף שלישי, זהיר ומרוחק, אבל היא מסיימת בפשטות: “לאבלר, אלואיז”. אנחנו בטוחים שידה רעדה.

לאחר מכן היא פונה לאבלר כ”אהובי”. היא כותבת בלשון רבים:

אנחנו, שפחותיך הקטנות, מתחננות אליך שתואיל לכתוב לנו תדיר.

זו כמובן רק צורת פנייה מרוחקת קצת, שבמהרה נעלמת: “שקול את הקשר הקושר אותך אלי”. אבל אז היא מתחילה לנדנד:

אתה בלבד חייב לי חוב גדול; אמור לי אם תוכל, מדוע אחרי כניסתנו למזר, וזאת בעקבות החלטתך שלך בלבד, זנחת אותי ושכחת אותי?.

היא מסיימת ב

מתחננת אני לפניך, השב לי את נוכחותך ככל שתוכל… חשוב נא על מה שאתה חייב לי והטה אוזן לבקשתי… היה שלום, יחידי.

ואולם, המשפט הנוקב ביותר במכתב זה, הוא זה שציטטנו בכותרת:

שהדי במרומים, אילו היה שליט העולם, הקיסר אוגוסטוס, מכבדני בנישואין ומעניק לי תבל ומלואה לנצח, יקר ומכובד היה יותר בעיני להקרא הזונה שלך מאשר הקיסרית שלו.

נוגע, לא ?

פסלו של אבלר שנמצא היום במוזיאון הלובר. מקור צילום: ויקיפדיה.
פסלו של אבלר שנמצא היום במוזיאון הלובר. מקור צילום: ויקיפדיה.

המכתב השלישי

אבלר, שלדעתנו התחרט כבר על הקשר שיצר עם אלואיז, פותח את תשובתו לה במקלחת צוננת:

לאלואיז, אחותי האהובה בישו, אבלר, אחיה בישו.

לא רק שהוא מעביר את יחסיהם למישור הדתי, כלומר הקשר ביניהם עכשיו מתמצה בהיות שניהם בקהלו של ישו, אלא שאפילו שם הם אח ואחות, ולא זוג אוהבים. גם בהמשך הוא מקפיד למתוח גבול בין העבר להווה:

אחותי היקרה לי בעבר בעולם, והיקרה לי עתה מכל בישו.

המכתב כולו עוסק במעלותיהן של הנשים החסודות בכלל, ומסתיים בכריכת אלואיז עם אחיותיה למנזר: “חיי בטוב, ותחיינה אחיותייך בטוב עמך”.

המכתב הרביעי

אלואיז מרימה את הכפפה, בפתיחה, בזהירות:

ליחידה אחר ישו, יחידתו בישו.

היא לא מסכימה להכללות. הוא יחיד בשבילה והיא יחידה לו. אבל היא מוסיפה “בישו”, כדי לא להרגיזו. היא ממשיכה להתחנף אליו:

כיפרת בגופך אתה לבדך על אשר עוללנו שנינו.

בעוד הוא הילל את הנשים על מעלותיהן, היא מצטטת מכתבי הקודש דוגמאות הפוכות. מספר משלי:

דרכי שאול ביתה יורדות אל חדרי מוות

מספר קוהלת :

מוצא אני מר ממוות את האשה

מספר בראשית היא מצטת את חוה שפיתתה את אדם; מספר איוב את אשתו שהסיתתהו לקלל את אלוהים. לדעתנו, היא חייכה כשכתבה את הדברים. אלואיז אינה מוותרת על נסיון לעורר את ייצרו של אבלר. מזכירה שוב ושוב את “תענוגות האוהבים שעליהם התענגנו יחד”; “תענוגות שהיו כה נעימים”; אבל מסיימת בחסידות, בציטוט מהירונימוס הקדוש “אני מודה בחולשתי”.

המכתב החמישי

אבלר מתחלחל. היא עוד מסוגלת להתייצב אצלו במנזר ולהקים שערוריה. הוא פותח

לכלתו של ישו, עבדו של ישו.

לא רק שהקשר שלהם הוא במישור הדתי, אלא שהוא כבר לא רוצה שום קשר ישיר, אפילו לא של אח ואחות. היא כלתו של ישו, הוא עבדו, אין ביניהם שום קשר ישיר. לרגע הוא מתפתה להזכיר פגישה בעבר, שלא ידענו עליה עד כה:

כשחיית במנזר ארז’נטי עם הנזירות, באתי אליך יום אחד לבקרך ביקור פרטי. יודעת את מה עשיתי עמך באותו יום בתשוקתי חסרת הרסן בפינת אולם האוכל של המנזר, משום שלא היה לנו מקום אחר ללכת אליו.

אולי זה רמז: אם תפתחי את הפה, אם מנזר שכמותך, גם אני יכול ללכלך עליך. מהר מאד הוא מתעשת, חוזר להצדיק את העונש שהוטל עליהם, ומסיים ב

בישו היי שלום ובישו חיי, אמן.

קברם של אבלרד ואלואיז בפרלשז. מקור תמונה: ויקיפדיה.
קברם של אבלרד ואלואיז בפרלשז. מקור תמונה: ויקיפדיה.

שאר המכתבים

שלושת המכתבים הבאים, “מכתבי ההדרכה”, עוסקים בעניינים דתיים בלבד. ההסבר טמון בהבנתה של אלואיז, כי אין סיכוי לקשר אוהב בינה לבין אבלר, אף לא במכתבים. אם היא רוצה שההתכתבות תמשך, עליה להגבילה לקבלת הדרכה דתית ממנו. רק פעם אחת, במכתב השישי, היא משחררת רמז לרגשותיה הנמשכים: היא מודיעה שמעתה היא מרסנת את דבריה על כאב לבה, אבל מוסיפה “הלוואי והיה הלב הדואב נכון להשמע כידו הימנית של הכותב”.

לו יכלו, היו הדפים האלה מדממים.

אבלר חי עוד 8 שנים לאחר המכתב האחרון. הוא עזב את מנזר גילדס הקדוש, חזר לפריז. כנראה כתב דרשות בעבור מנזרה של אלואיז, אבל הם לא נפגשו. שוב הוטל עליו חרם, כתביו נדונו לשריפה.

בגיל 63 שנה מת אבלר, שבע יסורים ומכאוב, ונקבר במנזר פארקלה (Parclet) אלואיז חיתה 22 שנה אחריו, ולפני מותה בקשה כי יקברוה בתוך קברו. על פי האגדה, כשנפתח הקבר כדי להכניס לתוכו את גופתה של אלואיז, שלח שלדו של אבלר את עצמות שתי זרועותיו לקבלה. מסתבר שבסוף הצליח לה.

חמש שנים שכבו השניים יחד, עד שהנזירות הגיעו למסקנה שאין זה צנוע, והפרידו בין קבריהם. אחרי כשלוש מאות שנה, ב- 1792, בעת המהפכה הצרפתית, כשירד כוחה של הכנסיה, עבר הזוג דירה לארון אחד, שבו הפרידה ביניהם מחיצה.

בראשית המאה ה- 19 הוקם בפריז בית הקברות פר לאשז (Pere Lachaise). המקום לא היה פופולרי, הבורגנים העשירים הדירו ממנו רגליהם (ואת כל גופותיהם). היזמים הבינו שצריך מהלך שיווקי. הם העבירו לשם את קברי המחזאי מולייר, הסופר לה פונטיין, ולבסוף גם את קברם של אבלר ואלואיז.

שם הם שוכבים יחד עד היום. אומרים שמדי יום מניחה יד מסתורית פרח על קברם.

למי שטרם עייף, ומוכן לשמוע קצת על הגותו הדתית של אבלר

לפי תפיסתו של אבלר, החטא איננו ברצון לחטוא. אין אדם שאינו רוצה לחטוא. החטא גם איננו במעשה, כי המעשה כשלעצמו חסר משמעות מוסרית. עד כאן זהה למה שסטודנט שנה א’ שומע בשיעור “מבוא לתורת המשפט”, על הצורך ב Mens Rea וב- Actus Reus כדי ליצור אשמה פלילית.

החידוש של אבלר מתחיל כאן: החטא גם איננו בשילוב הרצון והמעשה. הוא מצוי באותו שבריר שניה, בו האדם מחליט להענות לקול הפנימי הקורא לו להוציא את הרצון לפועל, באמצעות המעשה. שם מתבצע החטא. יש לכך משמעויות. מעשי החטא עצמם כבר אינם משנים מאומה. בין אם הם חד פעמיים, או נמשכים כל חייו של האדם. החטא כבר נולד, הושלם והונצח באותה נקודה בה החליט האדם להענות ליצר הרע. כמובן, יש תמיד מקום לכפרה. הכפרה מושגת בייסורים.

כמה מילים על דני אשכנזי והטירה בה הוא מתגורר

ברשותו של צבי אני מביא כאן שוב את פרטי השאטו בו אני מתגורר, ומזמין להתארח בו.

טירה מהמאה ה- 12, מימיהם של אבלר ואלואיז, אבל מאובזרת היטב.

הטירה של דני אשכנזי
הטירה של דני אשכנזי

דני אשכנזי

כפר סבא – פורט דה רוש

0505-211079

dan@aos-law.com

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

עוד כתבות שיכולות לעניין אותך

3 מחשבות על “אבלר ואלואיז מכתבי האהבה ששרדו כאלף שנה מאת דני אשכנזי”

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

האתר פרנקופילים אנונימיים נוצר בשנת 2013. האתר כולל בין השאר מספר הפניות לתוכניות שותפים ותוכן שיווקי שנבחר בקפידה. כל זכויות הקניין הרוחני בתכנים המופיעים באתר, לרבות לוגו, שם האתר, עיצוב האתר, תמונות, קבצים גרפיים, טקסט ו/או כל חומר אחר, שייכות לי (צבי חזנוב) או לצד שלישי שהתיר לי לעשות בהם שימוש.

Scroll Up