למה בורגון?
למרות שכבר “חרשתי” את צרפת לארכה ולרחבה, רק עכשיו יצאתי לבקר במחוז בורגון (Bourgogne) או Burgundy לדוברי האנגלית. המחוז משתרע מדרום מזרח לבירה, פאריס. הררי, ירוק, מיוער, עשיר במים ואגמים…. האזור מתאפיין בגבעות עגלגלות רכות, נופים כפריים, חקלאיים ברובם.
ויש יין. הרבה יין. הרבה מאד. מהאזור מיוצאים לכל מקום מהיינות הטובים בעולם שמחירם לא יסולא בפז (היין היקר בעולם בשנת 2018 היה בקבוק יין Romanée-Conti Grand Cru שעלה 109,000 אירו. כן, זו לא טעות – מאה ותשעה אלף אירו הבקבוק).
Dijon, Beaune, Macon, Auxerre, Cluny – כולם שמות מפורסמים של ערים גדולות וקטנות במחוז שכבר אינו קיים, לפחות לא בשמו זה (ראו בהמשך). אבל מי שמע על Chatillon-sur-Chalaronne (בתמונה)?
או על טירת Bazoches ? ועל המקדש הבודהיסטי ב- Boulaye ? המשפט האחרון מופנה, כמובן, לרובנו, התייר הישראלי הממוצע, ולא למומחה לתרבות צרפת, או מדריך טיולים שצמח בהקסגון (למי שתהה, זה הכינוי שהצרפתים מכנים את מדינתם, על פי צורתה הגיאומטרית).
רקע כללי על מחוז בורגון
אז למה המחוז כבר אינו קיים ? בינואר 2015 נכנסה לתוקפה בצרפת חלוקה מחדש של המחוזות הגיאוגרפיים, ומספרם הכולל צומצם מ- 22 ל- 13. מחוז Bourgogne צורף למחוז המזרחי יותר, הצמוד לגבול שוויץ, Franche-Comte ולמחוז החדש (המכונה בקיצור BFC) שתי בירות. באחת, Dijon , יושב מטה המשטרה, צמרת החוק והאכיפה (Prefecture), בעוד שבשניה, Besancon , שוכנים מוסדות הממשל הכמעט אוטונומי.
המחוז המאוחד בעל שטח של כ- 48,000 קמ”ר (קצת פחות. לצורך השוואה, שטח ישראל הוא כ- 21,000 קמ”ר) ושוכנים בו כ- 3 מיליון תושבים. במחוז המאוחד מספר ערים גדולות ובינוניות ושפע גדול של כפרים גדולים, בינוניים, קטנים, וקטנטנים. לצד כל אלו ישנם גם מקומות שגם התואר “כפרון פיצפון זערורי” הוא גדול עבורם. מדובר ב”אחוזונת” של 3 בתים כפריים, אשר נחשבת לישות עצמאית, גם אם היא מסופחת לישוב אחר ואין לה תקציב משלה. אבל יש “ראש כפר”, יש כנסיה ולרוב יש גם אחוזת יין. כי Bourgogne , היא לא Bourgogne בלי יין.
אפשר לכתוב תלי תלים של ספרים ומדריכים על Bourgogne . אין לי שום יומרה כזו. רבים וטובים ממני עשו זאת כבר אין ספור פעמים. לא אקח אתכם ל- Dijon (החרדל), העיר ה- 17 בגדלה בצרפת (155,000 תושבים) וגם לא ל- Beaune המפורסמת בבית החולים ההיסטורי שלה (Hotel Dieu de Beaune), בו מתקיימת בכל שנה מכירת היין הפומבית המסורתית המושכת קהל מקצועי רב מכל העולם.
אני רוצה לספר על כמה חויות קטנות, במקומות יפים אחרים.
Guedelon – הטירה שבנו מחדש בשיטות ימי הביניים
Michel Guyot , איש עסקים צרפתי בתחום הבידור והתקשורת, הוא חובב טירות וארמונות. את מיטב הונו הוא משקיע בקניית טירות חרבות – כולן, או בחלקן – שיפוצן והקמתן לתחייה. את רובן הוא מעמיד לרשות הציבור בפתיחתן לביקורים ובקיום אירועי תרבות שהכנסותיהם מוקדשות לקניית ושיפוץ טירות נוספות.
Chateau de Saint Fargeau , טירה בשערו הצפון מערבי של מחוז Bourgogne (נפת Yonne), הוקמה בתחילה כבקתת ציד של הארכיבישוף של העיר Auxerre , הוגדלה במהלך השנים, הפכה לטירה גדולה ועברה ידיים ומשפחות בגלגולי מכירה, נישואין ושאר תהפוכות גורל. ב- 1979 רכשו אותה שני האחים מישל וז’אק גויו (Michel & Jaquest Guyot) כדי לשפצה ולהחזירה לחיי תרבות.
מישל “התאהב” בטירה היפה הבנויה לבנים אדומות והחליט להפכה לבית מגוריו. כדי לשפץ הטירה יש צורך בגילוי והבנת מקורותיה וחלקי המבנה העתיקים יותר. קבוצת המדענים והחוקרים העוסקים בכך, ביניהם מומחה לטירות ימי הביניים, הכינו לבעלי הטירה מחקר מעמיק המגלה עובדה מפתיעה: הטירה הנוכחית בנויה על יסודות טירה קדומה יותר, משנת 980, שקיומה לא היה מוכר.
המחקר רב הדפים מסתיים במשפט “יהיה מרתק לבנות מחדש את טירת Saint- Fargeau הקבורה”. מישל , חובב הטירות, אינו זקוק ליותר מכך. ב- 1995 הקים עמותה לבניית טירה עתיקה-חדשה. התקבצו סביבו מספר “משוגעים לדבר”, אחד מהם מומחה בבניה בלבנים, אחר מבין בחומות, בארכיטקטורה עתיקה, היסטוריה ושאר מקצועות שהיו קיימים במאה ה- 13. הקו המוליך של כולם – לבנות טירה בכלים ושיטות של התקופה. מתנדבים ותרומות נאספו (ועדיין נאספים) מכל צרפת, ואף מהעולם הגדול מחוצה לה. וכך מזה יותר מ- 20 שנה מתנהל ביער Treigny מיזם לבניית טירה “כמו פעם”.
המיזם גרם בתחילה לאנשים לא מעטים להרים גבה בתהיה, אחר כך עורר סקרנות רבה וכיום הוא סוחף רבים. תנועת המבקרים אינם פוסקת, המתנדבים מתרבים מעונה לעונה (עבודות הבניה נפסקות כמעט כליל בחורף) ואינספור ספרים, כתבות וסרטי תעודה נעשו על המיזם. מכיון שאני רואה באדיקות תכניות של הטלויזיה הצרפתית, טירת Guedelon מככבת כמעט בכל תכנית טיול שלי לצרפת. הפעם, התכנית הוגשמה ומסלול הטיול ל- Bourgogne נקבע דרך Guedelon .
אנחנו, בני המאה ה- 21, רגילים לבנית מגדלי משרדים או מגורים גבוהים. מנופים מסתחררים לכל כיוון, מעלים ומורידים מיכלים ושקים בני טונות, משאיות כבדות מובילות עפר וסלעים, או לחילופין, קירות מוכנים, אריחים וכלי חרסינה. עשרות פועלים חבושי קסדות צהובות מתרוצצים כנמלים עסוקות, יוצקים בטון ומניחים רשתות פלדה.
הגעתי לקרחת יער גדולה בה הסתובבו מספר פועלים מתנדבים, לבושי ג’ינס או מכנסי בד צבעוניים וסרבלי בד פשוטים. בקצה המשעול, מבנה חלקי, עגול, בנוי כולו מלבנים אדמדמות משולבות רצועות מלט עשוי טיט וקש. פתחים בקירות מעוטרים בקורות עץ גסות, חלקן עם דלת עץ כבדה וחלקן האחר פעור, ממתין להתקנת הדלת.
על פיגום העשוי מדפי קרש הנשענים על עמודי עץ מחוזקים בחבלי סיבים צמחיים וענפים שרוגים, יושבים שני פועלים עטויי בד מגולגל על ראשם, בידם פטישי ברזל גסים, מסתתים אבנים גדולות ומניחים אותן זו על זו, בודקים התאמה ומשפרים זויות ופינות באבחת פטיש.
טיול בשבילי הרחבה הביאני לבקתות קש פשוטות הפזורות בשטח, סביב הטירה ההולכת ונבנית. באחת מהבקתות יושב זוג מבוגר וסביבם מבחר כלי עבודה. זהו המפעל לבניית ושיפוץ כלי העבודה. מסור שידית העץ שלו נשברה, פטיש שידיתו נעקרה ממקומה, גרזן שלהבו נשחק ועוד.
בשיטתיות, בני הזוג מרימים כלי אחר כלי ומתאימים לו חלקי חילוף מכל החפצים הזרוקים על רצפת החול המאובקת. בבקתה אחרת עמלה אשה ששערה פרוע ומאובק על שזירת זרדים וענפים גמישים לכדי חבל עבה שמלופף על מוט עץ קצר כדי למתוח הכבל שמחזיק במקומו גרם מדרגות, מעץ כמובן, המוליך למגדל השמירה העגול המתנוסס מעל לחומה הלא שלמה.
הסתובבתי לאטי בין הבקתות השונות והאגדה קמה למול עיני. אנשים שקבעו לעצמם מטרה, בונים יש מאין טירה עתיקה בכלים תקופתיים. בשום מקום לא ראיתי מקדחה, לא משור חשמלי, לא מערבל בטון. האם כך באמת בנו פעם ? האם כך התרוממה לאויר כנסיית נוטרדאם המופלאה ? או טירות עמק הלואר המפוארות ? לעולם לא נדע בוודאות, אבל אולי נקבל מושג כלשהו, גם אם חלקי, על יכולותיו של האדם באשר הוא.
למידע נוסף על הטירה וביקור לחצו על הקישור הזה
Chateau Bazoches
Bazoches הוא כפר צרפתי קטן, השוכן במקום שכוח אל, על הגבעות המערביות של הפארק הלאומי האזורי של Morvan. החלק המערבי של Bourgogne (היום, Bourgogne-Franche-Compte – ראו לעיל).
בכפר התגוררו, על פי מפקד תושבים ב- 2015, 172 איש. הכפר נוסד במקום ככל הנראה במאה ה- 12 ושמו נגזר מהמלה הלטינית Basilica , שהשתבשה במהלך השנים. הכפרים הצרפתיים הטיפוסיים נוצרו כאשר בתי משק ומגורים נבנו לאורך הדרך, משני צדיה. במשך הזמן נבנית במקום כנסייה, אליה מתווסף קפה-מסעדה, לעתים גם סניף דואר ואולי גם מכולת קטנה. כאשר הכפר גדל, בונים התושבים גם בית עיריה. נוסעים העוברים בכביש חוצים הכפר, כל כפר, לכל ארכו בין שתי שורות בתים…. והכפר “נגמר” כהרף עין.
הכפר Bazoches הוא מעט חריג. הכביש הראשי הוסט ככל הנראה ועובר מחוץ לכפר. כל הבתים מצדו האחד בלבד וכבישים פנימיים קטנים המובילים לכנסיה, לקפה ולבית העיריה, בו שוכנת ספריה ציבורית הפתוחה בכל יום חמישי בשבוע. סביב בית העיריה אגד חוות ומשקים חקלאיים, באחד מהם אפשר אפילו לשכור חדר ללילה – מה שמכונה “תיירות חקלאית” (“Agro Tourism”). מצדו השני של הכביש ה-“ראשי” שדות מרעה ושטחים חקלאיים מוקפים גדר עץ ושיחים ירוקים.
בחיפוש אינטרנט רגיל אחר השם “Bazoches” תקבלו כ- 1,