בשנה האחרונה נפתח בפריז ב- 11 Rue François 1er מוזיאון שכולו קפסולת זמן של השיק והאסתטיקה הפריזאית לדורותיה: מוזיאון העיצוב של כריסטיאן דיור, או בשמו הצרפתי גלרי דיור (La Galerie Dior).
בגלריה מוצגות תערוכות של עשרות דגמי קוטור מבית היוצר של מעצב-העל הצרפתי האגדי – כריסטיאן דיור. כל דגם נאסף מהארכיבים של בית האופנה עצמו או מעזבונות של לקוחות עשירות, שנפל בחלקן הכבוד לקבל שמלה משל עצמן מבית היוצר של “דיור”.
כל הדגמים מוצגים כמו ממתקים בחנות: מסודרים על פי צבע, צורה ונושא בחדרים שונים, המייצגים סגנון שונה ותקופה שונה בהיסטוריה. המעבר מחדר לחדר מייצר חוויה שהיא לא פחות מאשר שיטוט בעולמות אגדה ופנטזיה, ממש כמו אליס בארץ הפלאות.
בסיפור, אליס אמנם נופלת לתוך מנהרה מפותלת בדרכה לארץ הפלאות, אבל הכניסה ל”גלרי דיור” היא למעשה החוויה ההפוכה. במקום ליפול למטה, עולים במעלה מדרגות לולייניות ומוארות, המוקפות מכל עבר במיצג אינסופי של דגמים מוקטנים של עיצובי המותג מכל עשור. ממש כמו תצוגת אופנה היסטורית המתעוררת לתחייה מול עיני הצופה.
תחושת הקסם ממשיכה אל תוך אולם התצוגה הראשון, שאפילו מעוצב כמו יער פיות, בו מוצגים דגמי שמלות מטול ומלמלה עדינה, המעוטרות פרחים, ונראות עצמן כדמויות של נימפות יער מהמיתולוגיה היוונית.
בכל רגע חיכיתי שאחת מהשמלות תהפוך לפיה אמיתית ותרקוד מולי. כל דגם מספר את ההיסטוריה של בית האופנה ואת סיפור הפיכתו לסמל של הנשיות החדשה של צרפת.
כריסטיאן דיור – ההתחלה
הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה, ועולם האופנה והאומנות הצרפתי הרכין את ראשו תחת הכיבוש הנאצי. מלכת האופנה הצרפתית של ימי טרום המלחמה’ קוקו שאנל, נאלצת לסגור את הבוטיק שלה ברו קאמבון, בעקבות סלידת הקהל הצרפתי מקשריה עם קצינים נאצים. רק מעצב הקוטור הצרפתי האגדי לוסיין לאלונג מצליח להחזיק את בית האופנה המיתולוגי שלו, אבל הדרך שבה הוא עושה זאת היא עיצוב דגמי יוקרה עבור נשות הקצינים הנאצים והאריסטוקרטיה הצרפתית.
אבל שם, בסטודיו של לאלונג, עובדים שני מעצבים צעירים שחולמים על צרפת חופשית ועל הגדרה מחודשת של השיק והסגנון הצרפתיים. קוראים להם פייר באלמין (Pierre Balmain) וכריסטיאן דיור (Christian Dior), וכל אחד מהם ישנה יום אחד את פני האופנה הצרפתית לדורותיה.
לבסוף, ב-12 בפברואר 1947, שנתיים לאחר סיום המלחמה ושחרורה של צרפת, כריסטיאן דיור השיק את הקולקציה העצמאית הראשונה שלו בבוטיק משל עצמו, בלב שדרת הקניות היוקרתית – Avenue Montaigne 30.
הקולקציה כולה הייתה חגיגה של סיום המלחמה. המעצב זנח את צמצום הבד והמינימליזם שאיפיין את חליפות הנשים בשנות המלחמה, והציג במקום זאת גזרה של מותנים צרים וחצאית נפוחה באורך הברך עם שלל חצאיות תחתונות שהוסיפו לנפח המכובד. רבים מעיצוביו גם קושטו בכובע רחב שוליים, שהוסיף אלגנטיות בלתי מתפשרת לנשיות החדשה של דיור.
במקור, הקולקציה הורכבה משני סגנונות שדיור קרא להם: Corolle ו-Huit . אבל כאשר העורכת של מגזין “הארפרז באזאר” האמריקאי, כרמל סנואו, שישבה וצפתה בתצוגה, קראה בהתרגשות אמריקאית טיפוסית : “It’s a whole new look!” סגנונו החדש של כריסטיאן דיור נחקק בהיסטוריה תחת השם הגנרי “ניו לוק”.
חליפת ה”בר” 1947
הלוק הכי אייקוני של ה”ניו לוק”, היה ללא ספק חליפת ה”בר”: (The Bar Suit) – חליפה שקיבלה את שמה מהבר במלון היוקרתי, ה Plaza Athénée, בו אהב המעצב לשבת על כוס יין לארוחות הצהריים שלו.
היא מורכבת מז’קט בעל כתפיים מרופדות ומותניים מהודקים, בצבע שנהב רך, חצאית קפלים שחורה באורך הקרסול בעלת נפח רב בשל נוכחות של חצאיות תחתונות, וריפוד קטן בצידי הירכיים. ובנוסף – כובע קש רחב שוליים.
החליפה הפכה ללהיט של האופנה הנשית של שנות החמישים המוקדמות, בזכות השילוב של גזרה נשית, אלגנטית וסקסית, עם צבעים פשוטים ופרקטיים, ואורך שניתן ללבוש גם ביום וגם בערב. אין פלא שהיא מוצגת במקום של כבוד בגלריה: במעבר המוקדש רק לה, בכניסה לאולם התצוגה הראשון שבמעלה המדרגות. כמו מלכה המקבלת את פני מבקריה.
השפעות תקופתיות
באופן אירוני, ה”ניו לוק” של דיור אולי נראה לחדש ומהפכני לעורכת האופנה האמריקאית, אבל המקור שלו היה דווקא מאוד ישן. גזרת המותניים ההדוקים, החצאית הרחבה המוחזקת ע”י ריפוד בצידי הירכיים ואפילו כובע הקש השטוח , כולם היו מאפיינים של אופנה צרפתית במאה ה-18, בתקופת המלכה מארי אנטואנט.
בזמנו, נקרא כובע הקש “ברז’ר” ( “Bergère” מצרפתית: “רועת צאן”), ולמרות שהוא התחיל את דרכו על ראשן של רועות צאן עניות, הוא התחבב במהרה גם על נשות האצולה, שהפכו אותו לפריט חובה באירועים יוקרתיים.
לא כולם התלהבו מהסגנון החדש, ויריבתו המושבעת של דיור, קוקו שאנל, אפילו אמרה בתגובה: “רק גבר שמעולם לא קיים יחסים עם נשים יכול לחנוט ולרפד אותן כמו מומיות!”. עם זאת, עולם האופנה התאהב במראה ה”חדש-ישן”, ומורשת דיור נולדה.
השפעות אופנתיות מהמאה ה-18 המשיכו לככב בבית האופנה של “דיור” גם עשרות שנים לאחר מותו של המעצב האגדי. בשנת 2000, כאשר המעצב השערורייתי ג’ון גליאנו התמנה למנהל האמנותי של בית האופנה, התצוגה הראשונה שלו הוקדשה לדמותה של המלכה מארי אנטואנט.
לאחר חקירה קצרה של עובדי המקום, התאכזבתי לגלות שארכיב בית האופנה לא הקצה את השמלות מאותה תצוגה מיתולוגית לגלריה, אבל אפשר בהחלט למצוא בה כמה מהאביזרים שגליאנו עיצב במיוחד לתצוגה שלו, כמו כובע מעור קרוקודיל רקום ומעוטר נוצות, מסרק בציפוי כסף ופנינים, ונעלי סאטן עם אבזמים כסופים שנראים כאילו נלבשו לנשף על ידי סינדרלה בכבודה ובעצמה.
השפעה תקופתית נוספת שאיפיינה את עיצוביו של כריסטיאן דיור לאורך שנות החמישים, הייתה חצאית עם שכבות אחוריות (Bustle), ממש כפי שהיה נהוג באופנה הנשית של סוף המאה ה-19. כשמבקרים בגלריה, אי אפשר להתעלם מאהבתו של המעצב לחצאיות עם שכבות טול רבות והרבה ריפוד ועיטורים בחלק האחורי.
מימין: גלרי דיור. צילום מאת: אריאלה גארבר
דיור מסביב לעולם
כריסטיאן דיור הלך לעולמו באוקטובר 1957. ליורש שלו ולמנהל האמנותי החדש של בית האופנה, התמנה בחור צעיר ומבטיח בשם איב סאן לורן.
בניגוד לסגנון המאוד צרפתי של כריסטיאן דיור, סאן לורן פתח את בית האופנה להשפעות מסביב לעולם. הוא הציג תצוגות במזרח הרחוק, בדרום אמריקה, וב-1959 אפילו הפך את “דיור” לבית האופנה המערבי הראשון שחצה את מסך הברזל והציג תצוגה במוסקבה.
מסעותיו המשיכו להשפיע על עיצובי המותג לאורך השנים, וממשיכי דרכו הצטיינו בעיצוב שמלות בסגנון פלמנקו ספרדי, שמלות בדמות קימונו יפני וחולצות בעלות עיצוב סטרוקטורלי עם חגורה המדמה את חגורת ה”אובי” היפנית, וגם כמה השפעות אפריקאיות מרהיבות. את כל הדגמים ניתן לראות מוצגים ברוב פאר בגלריה.
דיור אז ועד היום
אם יש פריט אחד שאפשר לומר עליו שהוא בהחלט “על-זמני”, זוהי “שמלת המעיל” (The coat dress) של דיור. השמלה, המתאפיינת בגזרה וצווארון של מעיל גשם , אך בו בזמן גם מחמיאה מאוד לקימורי הגוף הנשי, הושקה על ידי כריסטיאן דיור בעצמו ב-1947 כפריט לבוש פרקטי ויומיומי. במרוצת הזמן שולבה הגזרה בשמלות ערב, ואף הפכה לפריט אהוב גם על היורש, איב סאן לורן, שכאשר הקים מותג של עצמו בשנות השישים, הרבה לשלב אותה בכל התצוגות.
שמלת המעיל המשיכה לככב בזירת האופנה האירופאית לכל אורך שנות התשעים, וביולי האחרון קמה שוב לתחייה, בזכות הדוכסית מייגן מרקל.
כאשר הנסיך האנגלי הארי, ואשתו מייגן מרקל הגיעו ביוני האחרון להשתתף בחגיגות 70 שנה למלכותה של אליזבת השנייה (שהלכה לעולמה בצער רב רק חודשיים לאחר החגיגות), מייגן הדהימה את מבקרי האופנה. כשהדוכסית יצאה מרכבה למרגלות קתדרלת סיינט פול בלונדון לבושה בשמלת מעיל לבנה וכובע קש רחב שוליים, כל בלוגר אופנה וכל כתב אופנה מתחיל ידעו לזהות מיד שהדוכסית לבושה מכף רגל ועד ראש ב”דיור”
היצירה הייתה פרי עבודתם המשותפת של המעצב סטפן ג’ונס והמנהלת האומנותית הנוכחית מריה גרצ’יה צ’יורי, והשניים הוכיחו שבית האופנה מעולם לא איבד את חתימתו המקורית, ויחד עם זאת ממשיך להתחדש מדי שנה.
דיור” ממשיכים להמציא ולהגדיר מחדש את השיק הצרפתי על ידי השראה ממקורות עתיקים עם דמויות מודרניות, ושילוב בלתי מתפשר בין קלאסיקה צרפתית מאופקת לנשיות חדשה ומתפרצת. לכן, ביקור ב”גלרי דיור” אינו מומלץ רק לחובבי האופנה, אלא מספק חוויה חושית של צבע וצליל, ושיעור מרתק בהיסטוריה ואסתטיקה צרפתית לכל.
מוזיאון דיור – כרטיסים ומידע שימושי
כתובת המווזיאון: 11 bis, rue François Ier
אתר אינטרנט: https://galeriedior.com
כרטיסים למוזיאון גלרי דיור: ניתן לרכוש כרטיסים באתר המוזיאון. הכרטיס מעניק גישה לכל חלקי התערוכה ומחירו 12 יורו. במהלך קניית הכרטיס תתבקשו לבחור גם תאריך ושעת הגעה, אולם צפויה לכם המתנה בכל מקרה, מכיוון שהמוזיאון פופולרי במיוחד בימים אלה.
לא ניתן לבטל את הכרטיסים או לקבל עליהם החזר. יש להדפיס אותם מראש או להציג אותם על מסך הסלולרי בכניסה.
אסור להכניס תיקים גדולים או מזוודות למוזיאון – קחו את זה בחשבון אם אתם מתכננים שם ביקור ביום האחרון שלכם בפריז.
